דוד אהרון אברהמי נ. עירית ירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8541/19 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא המערער: דוד אהרון אברהמי נ ג ד המשיבה: עיריית ירושלים ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק ת"א 45988-03-19 מיום 26.5.2019 ומיום 23.6.2019, שניתנו על ידי כב' הרשמת ת' בר-אשר תאריך הישיבה: כ"ו בסיון התש"ף (18.6.2020) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד עמית מליאנקר פסק-דין השופט ג' קרא: לפנינו ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 45988-03-19 (כב' הרשמת ת' בר-אשר) מיום 26.5.2019 בה נדחתה בקשת המערער לפטור מאגרה ומיום 23.6.2019, במסגרתה נמחקה תביעת המערער נגד המשיבה בשל אי תשלום אגרה. בשנים 2005-2003 ניהלה המשיבה הליכים פליליים נגד המערער בגין עבירות של הצבת אשפה וגרוטאות במרחב הציבורי, ביניהן שתי גרוטאות רכב, מכוח סעיפים 39 ו-45 לחוק עזר לירושלים (שמירת הסדר והניקיון), התשל"ח-1978. ביום 19.1.2015, בהסכמת המשיבה, זיכה בית המשפט המחוזי את המערער מהעבירות שיוחסו לו, וזאת לאחר שהמערער הוכיח שגרוטאות הרכב אינן בבעלותו (ע"פ 43797-12-14, כב' השופט צ' סגל) (להלן: פסק הדין המזכה). ביום 7.2.2017 הגיש המערער תביעה בבית המשפט המחוזי נגד המשיבה, בגין התנהגות רשלנית מצידה במסגרת ההליכים הפליליים שניהלה נגדו. ביום 21.10.2018, לאחר הסכמת המערער למשוך את תביעתו ולשקול הגשת כתב תביעה אחר, בשל קושי אפשרי בניהול ההליכים, ניתן פסק דין בגדרו סולקה התביעה על הסף ונקבע כי ככל שיגיש המערער כתב תביעה בגין אותה עילה, יהיה עליו לשלם למשיבה הוצאות בסך 5,000 ש"ח (ת"א 15089-02-17, כב' השופט מ' בר-עם). ביום 19.3.2019 הגיש המערער תביעה נזיקית (ת"א 45988-03-19) בסך 11,000,000 ש"ח נגד המשיבה, בטענה כי על אף ידיעתה שמעשיה אינם כדין, פעלה לשלילת רישיון הנהיגה שלו, המהווה את מקור פרנסתו, וכי בכך נגרמו לו נזקים גדולים. זאת, בהסתמך על זיכויו בפסק הדין המזכה. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המערער בקשה לפטור מתשלום אגרה, ומשהמדינה הגיבה כי אינה מתנגדת לפטור והמשיבה לא הגישה תגובתה, ביום 2.4.2019 ניתן למערער פטור מאגרה (כב' הרשמת ת' בר-אשר). ביום 30.4.2019 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל בטענה כי למערער יש יכולת כלכלית וכי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה. בתגובתו לבקשה, ביקש המערער להותיר על כנו את הפטור שניתן לו. המדינה הגיבה כי הסכמתה ניתנה מבלי שהיו ידועות לה העובדות המפורטות בבקשת המשיבה, ולכן היא מותירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. ביום 26.5.2019 התקבלה בקשת המשיבה לעיון חוזר, והוחלט כי אין לפטור את המערער מתשלום אגרה. בית המשפט קמא מוכן היה להניח כי המערער חסר יכולת כלכלית, אף שהתעורר ספק באשר לכך. באשר לעילת התביעה נקבע כי זו אינה ברורה וכי הקושי אשר דבק בתביעתו הקודמת של המערער, דבק גם בתביעה הנדונה; וכי לא הוברר על מה מבוססים הסכומים הנתבעים. משכך, חוייב המערער לשלם האגרה עד ליום 20.6.2019. ביום 20.6.2019 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט קמא מיום 26.5.2019. בקשתו נדחתה, משנקבע שלא נמצאה הצדקה להגשת בקשה לעיון חוזר, ובפרט עת שהבקשה הוגשה במועד האחרון לתשלום אגרה. משלא שולמה האגרה, ביום 23.6.2019 נמחקה התביעה. המערער אינו משלים עם תוצאה זו ועל כך הערעור שלפנינו. דיון והכרעה ליבנו עם המערער, אך למרבה הצער אין בידינו לסייע לו. לאחר שעיינו בהחלטותיו של בית המשפט קמא, החלטנו לאמצן מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט קמא בחן את שאלת הפטור מאגרה, בהתאם לתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, תוך שיצא מנקודת הנחה כי המערער חסר יכולת כלכלית, על אף הספקות שהועלו בקשר לכך. יתר על כן, קביעות בית המשפט בדבר אי גילוי עילת תביעה, בפרט בשל היעדר ביסוס לסכומי התביעה הגבוהים, תומכים במסקנתו המשפטית כי אין לתת למערער פטור מאגרה. אשר על כן, ומשהמערער לא שילם את האגרה בפרק הזמן שנקבע לכך, בדין מחק בית המשפט את התביעה. הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' בתמוז התש"ף (‏25.6.2020). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19085410_Q07.docx אא + סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il