פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 8540/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 8540/05
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
העותרים:
1. אבו בכר נסרין
2. אבו בכר אחמד אמין
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הפנים סניף נצרת
2. משרד התיאום והקישור האזרחי
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
בעצמם
בשם המשיבים:
עו"ד רענן גלעדי
פסק-דין
השופטת א' חיות:
עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרת 1 (להלן: העותרת) לאשר את בקשתה לאיחוד משפחות עם בעלה, העותר 2 (להלן: העותר), וכן להכריז כי לעותר אין "כל מניעה ביטחונית ו/או אחרת".
1. העותרת, אזרחית ישראל, נישאה לעותר שהינו תושב האזור בשנת 1996. העותרים ושני ילדיהם מתגוררים באום אל פחם. ביום 16.12.1996 הגישה העותרת למשרד הפנים בקשה לאיחוד משפחות. בקשה זו נדחתה על ידי המשיב ביום 27.10.1999 מטעמים ביטחוניים ועתירה שהגישו העותרים בעקבות כך נדחתה אף היא ביום 12.3.2001 מאותם טעמים.
ביום 27.5.2003 ביקשה העותרת להגיש בלשכת מינהל האוכלוסין בנצרת בקשה חדשה לאיחוד משפחות ונענתה כי לא ניתן להגיש בקשה חדשה בתוך חמש שנים מעת הסירוב האחרון. למעשה נוכח החלטת הממשלה מיום 12.5.2002 בעניין מעמד בישראל לתושבי האזור, לא ניתן היה ממילא באותה עת להגיש בקשות כאמור וזו אכן התשובה שניתנה לעותרת משפנתה פעם נוספת ביום 1.7.2004 בבקשה לאיחוד משפחות.
2. בעתירה שבפנינו טוענים העותרים כי נמסר להם על ידי המשיבים כי לא תתקבל כל החלטה בעניינו של העותר כל עוד אין לו המלצות מגורמי הביטחון. נטען, כי העותר קיבל בעבר היתרי כניסה לישראל והדבר מעיד על כך שאין כל מניעה ביטחונית בעניינו. העותרים מוסיפים וטוענים כי העותר הוא אדם נורמטיבי ואינו מעורב בכל פעילות פלילית או ביטחונית. עוד נטען כי החלטות המשיבים אינן מנומקות וכי מדיניותם בלתי סבירה. כסעד ביניים בעתירה מבקשים העותרים כי יינתן צו ביניים המורה למשיבים להימנע מהרחקת העותר מן הארץ.
עמדת המשיבים היא כי דין העתירה להידחות על הסף. לטענתם, העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים, שכן עם מתן פסק הדין בבג"ץ 422/00 היה על העותר לעזוב את תחומי ישראל ולהימנע מלשהות בה ללא היתר, ואילו מן העתירה עולה כי הוא מוסיף להתגורר בישראל גם כיום. כמו כן, נטען כי לא נמצא תיעוד לכך שבעבר ניתנו לעותר היתרי כניסה כלשהם לישראל וכי מכל מקום יש לדחות את העתירה נוכח הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק).
3. דין העתירה להידחות. על פי הוראות החוק לא ניתן לעת הזו להעניק לעותר אזרחות או רישיון לישיבה בישראל. יחד עם זאת, העותר הוא יליד 13.7.1971 ובקרוב ימלאו לו 35 שנים. או אז יהיו העותרים רשאים לפנות למשרד הפנים בבקשה לקבלת היתר לשהייה בישראל, בהתאם לאמור בסעיף 3(1) לחוק. זאת ועוד, על פי האמור בתגובת המשיבים לגורמי הביטחון אין כיום התנגדות לאפשר לעותר ביקורים עיתיים בישראל, בכפוף לעמידתו בקריטריונים הנדרשים לשם כך. העותר רשאי, אפוא, לפנות בעניין זה למינהלת התיאום והקישור האזרחי ולהגיש בקשה למתן היתר שהייה זמני לצורך ביקור בישראל, אשר תיבחן בהתאם לנהלים הרגילים. כמו כן, למותר לציין כי אם וככל שלאחר ההכרעה בעתירות העקרוניות התלויות ועומדות בבית משפט זה לגבי החלטת הממשלה וחוקתיות החוק, תקום לעותרים עילה כלשהי לאיחוד משפחות, יוכלו להגיש בעניין זה בקשה מתאימה שתיבחן לגופה.
מן הטעמים המפורטים לעיל העתירה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ז אדר, תשס"ו (16.03.06).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05085400_V09.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il