פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 854/98
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' גולדברג
המערער: פלוני
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 25.12.97 בת"פ 477/97
שניתן על ידי כבוד השופט צבי סגל
בשם המערער: עו"ד ר. קרוואן
בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל
בשם שירות המבחן: גב' שלומית מרדלר
פסק-דין
המערער - יליד 1981 - הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 477/97) בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות. מעשה השוד התרחש, כאשר המתלונן לא נענה להצעתו של המערער בדבר קיום מגע מיני בתשלום וביקש ללכת מן המקום. בשלב זה, המערער תקף את המתלונן - וכשניסה לברוח אף דקרו בסכין בגבו - וגנב ממנו 150 ש"ח.
בשל מעשים אלה נגזרו על המערער חמש שנים מאסר, מחציתן לריצוי בפועל ומחציתן על תנאי.
הערעור מכוון כנגד מידת העונש, כאשר טענותיו של המערער מתמקדות בשנים אלה: ראשית - בכך שבית המשפט המחוזי לא אימץ את המלצת שירות המבחן להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות לצד מאסר על תנאי מרתיע; ושנית - בכך שבית המשפט לא קיזז מתוך תקופת המאסר שעל המערער לרצות בפועל, את התקופה שבה היה נתון ב"מעצר בית" מלא עד לסיום ההליכים.
בית המשפט המחוזי לא התעלם מהמלצת שירות המבחן; והבהיר בהרחבה בגזר הדין את הטעמים שהניעוהו שלא לקבלה, אף שהמדובר בקטין.
בבסיס עמדתו של בית המשפט המחוזי עומד הצורך להגיב בחומרה יתירה על השימוש בסכין, ההולך וכובש לו מעמד של אמצעי מקובל במקומותינו, אם לפתרון סכסוכים ואם להכנעת אלה המגלים התנגדות לדרישותיו של הדוקר.
הפנייה הקלה - שהפכה לשיגרה כמעט - לשימוש בסכין, מחייבת ומצדיקה נקיטה בענישה מוקיעה ומרתיעה; והעונש שנגזר על המערער עולה בקנה אחד עם התכלית האמורה.
ואילו לעניין "קיזוז" תקופת "מעצר בית" מלא, מתקופת מאסר שעל הנאשם לרצות, כבר נקבע בעבר כי "מעצר בית" אינו "מעצר" שיש לקזזו; ואין הוא אלא אחד מהגורמים שבית המשפט רשאי להביא בין שיקוליו. בנסיבות הענין, אין עילה להתערבות מצידנו בהקשר זה.
לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.
ניתנה היום ב' באייר תשנ"ח (28.4.1998).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
98008540.H01