גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ. יאיר בן דוד

פסק-דין בתיק בש"א 8538/10 בבית המשפט העליון בש"א 8538/10 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: 1. גני עינב (בניה מעולה) בע"מ 2. גני נעלה בע"מ 3. ישראל בן אהרון נ ג ד המשיב: יאיר בן דוד ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 2.11.10 בע"א 3931/10 בשם המערערים: עו"ד מרדכי וייס פסק-דין בפניי ערעור על החלטתו של כבוד הרשם ג' שני מיום 2.11.10 בה נקבע כי דינו של הערעור העיקרי שהגישו המערערים (ע"א 3931/10) להימחק כיוון שההליך הנכון להשיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות בקשה להצהרה על בטלותו של פסק בוררות הוא הגשת בקשת רשות ערעור. ביום 19.4.2010 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז) את בקשת המערערים להצהיר כי פסק הבוררות שניתן בתום הליך בוררות בין הצדדים יבוטל (ה.פ 45339-03-10; להלן: ההחלטה). בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהתובענה בה.פ 8510/09 – אשר גם בה נתבקש בית המשפט לבטל את פסק הבורות הנ"ל – נדחתה לגופה. ביום 23.5.10 הגישו המערערים ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה. ביום 15.8.2010 החליט הרשם כי על המערערים להתייחס לשאלת סיווגו הנכון של ההליך – כהליך של ערעור בזכות או ברשות. בעקבות החלטה זו הגישו המערערים הודעה בה טענו כי סיווגו הנכון של ההליך הוא של ערעור בזכות ואילו המשיב הגיש הודעה מטעמו בה טען כי מדובר בהליך אשר סיווגו הנכון הוא כבקשת רשות ערעור. ביום 2.11.10 החליט כבוד הרשם לקבל את עמדת המשיב וקבע כי על המערערים היה להגיש בקשת רשות ערעור חלף ערעור בזכות ועל כן דין הערעור להימחק. כבוד הרשם קבע, בין היתר, כי בהמרצת הפתיחה שהגישו המערערים היו גם טענות ועילות מחוק הבוררות, התשכ"א-1968 (להלן: חוק הבוררות) וכי אף לשיטתם לא מדובר בהליך המנותק מהמסגרת של חוק הבוררות. מכאן הערעור שבפניי, במסגרתו טוענים המערערים כי שגה כבוד הרשם בכך שמחק את הערעור שהגישו, ובכך שקבע כי היה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור. לטענת המערערים, טענתם העיקרית בפני בית המשפט המחוזי הייתה כי כלל אין הסכם בוררות כתוב בינם לבין המשיב. לכן, כיוון שחוק הבוררות אינו חל מקום בו אין הסכם בוררות בכתב, לא מדובר בהליך שחוק הבוררות חל עליו וניתן להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי על ידי הגשת ערעור בזכות. דין הערעור להדחות. כידוע, סעיף 38 לחוק הבוררות קובע כי הערעור על החלטה לפי חוק הבוררות טעון רשות. סעיף זה פורש בהרחבה על ידי בית משפט זה (ראו למשל: ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ"ד נז(5) 933 (2003). בענייננו, כפי שקבע כבוד הרשם, המרצת הפתיחה שהגישו המערערים לבית המשפט המחוזי כוללת גם טענות חלופיות מכוח חוק הבוררות. בנוסף, בכותרת של המרצת הפתיחה מבקשים המערערים מבית המשפט המחוזי שידון בה יחד עם הדיון בה.פ. 8510/09, כאשר אין חולק כי זו התבססה כולה על עילות מכוח חוק הבוררות. לאור האמור לעיל מסקנתו של כבוד הרשם לפיה הדרך הנכונה להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים היא הגשת בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות היא מסקנה מבוססת וראויה ולא מצאתי מקום להתערב בה. בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי מקום להתערב גם בהחלטת הרשם לפיה הסבתה של הודעת ערעור לבקשת רשות ערעור אינה אפשרית לפי החוק. אשר על כן, דין הערעור להדחות. כיוון שלא נתבקשה תגובה לא יחויבו המערערים בהוצאות המשיב. ניתן היום, כ"ח בכסלו התשע"א (5.12.2010). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10085380_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il