יגאל בן יוסף נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8538/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8538/04 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: יגאל בן יוסף נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 155/03 מיום 5.8.04 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן תאריך הישיבה: י"ד באדר א התשס"ה (23.02.05) בשם המערער: עו"ד רונן בנדל בשם המשיבה: עו"ד דניאלה ביניש פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. ביום 23.2.2005 שמענו טענות הצדדים, לענין ההרשעה ולענין העונש. בפסק דין (על הכרעת הדין) מאותו יום סקרנו את טענות הצדדים, ודחינו את ערעורו של המערער על הרשעתו. עם זאת – החלטנו שלא להחליט באותו מועד בענין גזר הדין ורשמנו בפסק דיננו: "נצפה לקבל מאת המערער, עד ליום 10.4.2005, הודעה ובה דיווח אם שולם הפיצוי למתלונן (ואם שולם הפיצוי – נבקש לקבל ראיה לדבר). בין אם נקבל הודעה מהמערער ובין אם לאו נכריע בנושא גזר הדין לאחר יום 10.4.05." בכך אותתנו למערער איתות ברור, שאם לא יפצה את המתלונן כאשר ציווהו בית המשפט – ערעורו על גזר הדין לא יתקבל באהדה. 2. בהמשך הדברים העביר לנו בא כוח המערער אישור על הפקדת הפיצוי למתלונן בסך 18,000 ש"ח בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה. מששולם הפיצוי – הכף נטתה לזכות המערער. 3. ביני לביני הסתבר כי המערער הפר את תנאי "מעצר הבית" שהושתו עליו ותחת אשר ישהה בביתו 24 שעות ביממה עזב את הבית והלך לעבוד. לטענתו עשה כן כדי להרוויח את אותם 18,000 ש"ח שחויב לפצות בהם את המתלונן, לאחר שהסתבך בהלוואות בשוק האפור כדי לממן תשלום זה. שקלנו אם יש בהפרה זו של תנאי השחרור בערובה – הפרה אשר גררה, כדברי הגב' ביניש, באת כוח המדינה, כתב אישום שהוגש לבית המשפט – כדי להטות את הכף לחובת המערער ולהביא לדחיית הערעור על גזר הדין. לא בלי היסוס אנו מחליטים כי על אותה הפרה של תנאי השחרור יתן המערער את הדין בנפרד, ולא בענייננו. הנימוקים העיקריים להחלטתנו הם שהפרת תנאי השחרור – ככל שהיתה הפרה – נעשתה לצורכי עבודה ופרנסה, וכי ניתן להניח בסבירות כי לו ביקש המערער שינתן לו היתר לצאת לעבודה (כהחלטת השופט גריל מיום 31.12.03 בפיסקה ח' להחלטה) כי אז היתה בקשתו נענית בהסכמה כפי שנענתה בקשתו הקודמת לעבוד באולם החתונות "סולם יעקב" (כאמור בהחלטתו של השופט גריל מיום 4.9.03). בתיתנו דעתנו לכך שהמערער לא הסתבך בכל אירוע פלילי או באירוע המפריע לשלום הציבור ואין לו עבר פלילי נראה לנו – אולי לא בלי היסוס – כי ראוי ליתן לו למערער להינות מן הספק בנושא הפרת תנאי השחרור. 4. החלטנו בסופו של יום להקל מעט בעונשו של המערער: אנו מעמידים את עונש המאסר בפועל על 6 חודשים. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. אנו שוקלים אפשרות שהמערער ירצה את עונש המאסר בעבודות שירות, ולשם כך נבקש את חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות תוך 30 ימים מהיום. אם הממונה ימליץ על עבודות שירות, כי אז נוסיף ונחליט בנושא זה מבלי לזמן את באי-כוח הצדדים פעם נוספת. ניתן היום, ‏כ"ב ניסן, תשס"ה (1.5.2005). המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04085380_C07.docעע מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il