נורית גילמן נ. הפועלים אמרקאי ישראלי בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 8533/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8533/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' אלון המערערת: נורית גילמן נ ג ד המשיבים: 1. הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ 2. שמואל גילמן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיק ה"פ 1162/05 שניתן ביום 24.7.06 על ידי כבוד השופטת י' שבח תאריך הישיבה: כ"ז בשבט התשס"ח (03.02.08) בשם המערערת: עו"ד אביתר אנגלרד ועו"ד זוהר מזוריק בשם המשיבה 1: עו"ד ע' שחר ועו"ד ג' לוינסון פסק-דין השופט י' אלון: 1. ביום 28.5.95 שעבדו המערערת ובעלה לשעבר לטובת הבנק המשיב את זכויותיהם בדירת מגוריהם במשכנתא, זאת כבטוחה לאשראי שהעמיד הבנק לפרוייקט בניה רחב היקף בבעלות בעלה של המערערת ושלושה שותפים נוספים. בשנת 2000 התגרשו המערערת ובעלה לשעבר. שטר המשכנא נחתם ע"י המערערת ובעלה בפני עורך הדין מ' פיכמן, פרקליטם של השותפים לפרוייקט, ובשוליו נרשם אישורו של עורך הדין הנ"ל, כדלהלן: "אני מעיד כי היום התייצב לפני הממשכן (דהיינו, המערערת ובעלה לשעבר – י"א), ולאחר שזיהיתי אותו והסברתי לו את מהות העיסקה שהוא עומד לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה, ולאחר ששוכנעתי שהדבר הובן לו כראוי, חתם לפני מרצונו". עשר שנים לאחר מכן, בשנת 2005, הגישה המערערת תובענה בדרך המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לפסק דין הצהרתי שיכריז על בטלותו של שטר המשכנתא. המשיב בתובענה היה הבנק, ובעלה לשעבר צורף כ"משיב פורמלי". בפסק הדין (כב' השופטת י' שבח) נדחתה התובענה, ועל כך הוגש ערעור זה שבפנינו. 2. בתובענתה טענה המערערת, כי בעת חתימת שטר המשכנתא לא מילא הבנק את חובות הגילוי, האמון ותום הלב המוטלות עליו מכוח חוק הערבות, כי הבנק לא הציג בפניה עובר לחתימת השטר את מצבו הפיננסי של הפרוייקט (בו היה שותף בעלה לשעבר), וכי לא קיבלה מהבנק הסברים נאותים למשמעות חתימתה על שטר המשכנתא ותוצאותיה. המערערת הוסיפה וטענה, כי עובר לחתימתה על השטר הסביר לה בעלה (לשעבר), כי המדובר בבטוחה זמנית בלבד שתוחלף תוך זמן קצר בבטוחה אחרת שיעמידו לטובת הבנק השותפים לפרוייקט. היא לא חלקה על כך שהבטוחה החלופית לא הומצאה בסופו של דבר ע"י שותפי הפרוייקט לבנק, אלא שלטענתה הדבר נבע דווקא ממחדלי הבנק. 3. בפתח פסק הדין קמא נקבע כממצא שבעובדה כי "המערערת כשלה בהנחת תשתית עובדתית אשר תתמוך, ולו גם באופן הקלוש ביותר, במכלול טענותיה לכשלים ו/או למחדלים מטעם הבנק בכל הנוגע לנסיבות חתימת שטר המשכנתא". נקבע, כי המבקשת הבינה היטב, עובר לחתימת השטר, "כי היא חותמת על שטר המשכנתא עד אשר תקויים התחייבות היזמים לשעבד אף את חלקה 213 ("הבטוחה האלטרנטיבית"), ואמורה היתה להבין כי באם התחיבות זו לא תקויים תמשיך המשכנתא לרבוץ על בית מגוריה". בית המשפט לא נתן אמון ב"עדותה המיתממת" של המערערת, כי סברה בעת החתימה שהמשכנתא נועדה "לצורך טכני" בלבד, ומצא כי היא הבינה היטב (כעולה מעדותה שלה) כי חתימתה על שטר המשכנתא נועדה להעמדת הבטוחה לבנק כנגד האשראים שהעמיד לפרוייקט בו היה בעלה אחד השותפים. אשר לטענת המערערת לעניין מחדלי הבנק באי מתן ההסברים הנדרשים עובר לחתימת השטר – נקבע כי חתימת המערערת על השטר לא נעשתה כלל בפני הבנק או מי מנציגיו אלא בפני עורך הדין של הפרוייקט (שבעלה לשעבר היה אחד השותפים בו). עורך הדין הנ"ל אישר כאמור בשולי שטר המשכנתא את הדברים שצוטטו לעיל, ולפיהם בטרם נחתם השטר הוא הסביר למערערת "את מהות העיסקה שהיא עומדת לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה", וכי חתימתה על שטר המשכנתא נעשתה ברצון ו"לאחר ששוכנע שהדבר הובן לה כראוי". בהינתן זאת, נפסק ע"י ביהמ"ש קמא כי משבחרה המערערת לחתום על שטר המשכנתא בפני עורך דין מטעמה (ולא בפני נציגי הבנק), "רשאי היה הבנק להניח כי החותם קיבל את מלוא ההסברים הדרושים מעורך הדין שנבחר על ידו, ומכל מקום אין לבוא לבנק בטענות בכל הנוגע לאי מתן הסברים מספקים". יתירה מזו, המערערת לא העלתה בתובענה טענה כלשהי נגד עורך הדין לעניין נסיבות חתימתה על השטר או בכל עניין אחר. 4. בהודעת הערעור ובסיכומי המערערת אין ב"כ המערערת מבקשים כלל לחלוק על ממצאי העובדה כפי שנקבעו בפסק הדין, אלא כנגד המסקנות המשפטיות המתבקשות מאותם הממצאים. לטענתם, אין הבנק יוצא ידי חובות הגילוי ותום הלב המוטלות עליו מכוח הדין (חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981; חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; סעיף 12 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, וחוק הערבות, התשכ"ז-1967), אלא לאחר שדאג ליידע ולגלות את מלוא הנתונים והפרטים לממשכן, וזאת באופן ישיר. הבנק אינו יוצא ידי חובות אלה, כך הטענה, תוך הסתמכות על אישור חתימת שטר המשכנתא ונסיבות החתימה, על ידי עורך דין מטעמו של הממשכן. לטענת המערערת, "העובדה כי שטר המשכנתא נחתם בפני עד חיצוני, אין בה כדי לגרוע כי הוא זה מחובת הבנק". לאור זאת, ומשאין חולק כי חתימת שטר המשכנתא ע"י המערערת נעשתה שלא בפני נציגי הבנק, דין היה, לטענת המערערת, כי יצהיר בית המשפט קמא על בטלותו של השטר. 5. דין הערעור להדחות. בפסיקה עקבית נקבעה החזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו (ראו ע"א 467/64 שוורץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1965); ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד נח(2) 145 (2003); ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי (לא פורסם, 11.11.2004); ע"א 6055/04 לנדאו נ' בל"ל (טרם פורסם, 12.7.2006)). חזקה זו מתעצמת, שעה שהמדובר הינו במסמכים מהותיים כגון שטרי שיעבוד ומשכנתא (ראו לדוגמא ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559 (1997); ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 375 (2002)). על המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות של אפשרות קרובה (ראו ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60, 91 (1983); ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פ"ד מד(1) 497, 503 (1990); ע"א 1548/96 הנ"ל בעמ' 570). בענייננו, לא זו בלבד שהמערערת לא סתרה במאומה את החזקה האמורה, אלא שעל פי ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו ע"י בית המשפט קמא (ועליהם אין היא חולקת) היתה המערערת מודעת היטב לתוכן מסמך השיעבוד, למשמעותו ולתוצאותיו האפשריות. על פי עדותה שלה, היא ידעה כי היא ממשכנת את זכויותיה בדירה כבטוחה לאשראי שנתן הבנק לשותפי הפרוייקט (ואחד מהם בעלה), וכי עובר לחתימה הסביר לה גם בעלה (לשעבר) כי אכן בכך המדובר. היא גם ידעה והבינה כי כל עוד לא תינתן לבנק, ע"י בעלה ושותפיו, בטוחה אלטרנטיבית, יישארו השיעבוד והמשכנתא על הדירה במלוא תוקפם. לאור ממצאי העובדה האמורים, איננו מוצאים כל ממש בטענת המערערת בדבר אי ידיעתה או אי הבנתה את מהות ומשמעות שטר המשכנתא שנחתם על ידה. 6. גם איננו מוצאים מקום לטענת המערערת כי לא היה די בחתימתה על שטר המשכנתא בפני עורך דין, וכי חייב היה הבנק עצמו – באמצעות נציגיו – להעמידה עובר לחתימה על משמעותה ותוצאותיה. המערערת חתמה כאמור על שטר המשכנתא בעצה ובדעה אחת עם בעלה (השותף לפרוייקט) ועורך דינם. נפסק, כי תוקפה של ההתחיבויות לא ייפגם גם כאשר המתחייב חותם על המסמך "…על פי עצת פרקליטו או יועץ אחר המהימן עליו, מבלי שהיתה טעות או הטעיה באשר למהותו של המסמך, אלא מתוך הסתמכות עיוורת על דעת היועץ האמור, ואימון בה, ותוך נכונות לחתום על כל מסמך על פי שיקול דעתו של הלה – יהיה המסמך אשר יהיה" (הנשיא שמגר, ע"א 413/79 אדלר חברה לבניין בע"מ נ' מנצור, פ"ד לד(4) 29, 38 (1980)). בעניין דנן הוכח כי המערערת לא חתמה על המסמך תוך "הסתמכות עיוורת", אלא לאחר שנועצה בדבר עם בעלה, השותף בפרוייקט, ועורך דינם, ולאחר שהבינה את תוכנו ואת משמעותו. זאת ועוד. המערערת לא העלתה בתובענתה טענה כלשהי כנגד עוה"ד מ' פיכמן בפניו חתמה על שטר המשכנתא, חתימה שאושרה על ידו בנוסח הדברים שצוטטו לעיל. על פי האמור בתקנה 16(א) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשל"ט-1989, בטרם יאשר עורך דין חתימת ממשכן שנעשתה בפניו, מחויב הוא להסביר לממשכן את מהות העיסקה עליה עומד הוא לחתום ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה. כך עשה עוה"ד מ' פיכמן, כעולה מאישורו על גבי שטר המשכנתא דנן, והמערערת לא חלקה ואינה חולקת על כך. בהינתן זאת, "הבנק רשאי להניח בעת קבלת שטר המשכנתא החתום על ידי עורך הדין, כי הסברים אלה אכן ניתנו על ידו" (השופט א' גרוניס ברע"א 11519/04 לבקוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 7.7.05)). טענת המערערת כי על אף זאת שומה על הבנק לשוב וליתן הסבריו לממשכן, לאחר שאלה ניתנו כדין ע"י עורך הדין בפניו נחתם השטר, אין בה ממש. 7. לאור זאת, אציע לחברי למותב כי נדחה את הערעור ונחייב את המערערת בהוצאות המשיב בסכום של 20,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון. ניתן היום, ד' באב התשס"ח (5.8.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06085330_A09.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il