פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 8527/99
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט ע' ר' זועבי
העותר: עמוס פולוסצקי
נגד
המשיבים: 1. משרד התחבורה
2. מנהלת מדור מוניות, משרד התחבורה
תאריך הישיבה: א' באדר א' התש"ס (7.2.2000)
בשם העותר: בעצמו
בשם המשיבים: עו"ד אבי ליכט
עתירה למתן צו על-תנאי
פסק-דין
השופט מ' חשין:
העותר שלפנינו מבקש מאיתנו כי נורה את משרד התחבורה להעניק לו זכות להפעלת מונית-זוטובוס לנסיעות מיוחדות. המשיבים סירבו לבקשתו זו, ומכאן עתירתו אלינו.
בהתאם למדיניות משרד התחבורה - מדיניות המעגנת עצמה בדין החרות - לא יינתן רשיון הסעה לנסיעה מיוחדת - להבדילה מנסיעה בקו שירות - למונית מסוג זוטובוס. הוא הדין באשר לרשיון רכב שדינו הוא, לענייננו, כדינו של רשיון הסעה. צירוף הוראות אלו אחת לאחת ילמדנו בעליל, כי העותר אינו זכאי למבוקשו, דהיינו, לקבל זכות להפעלת מונית-זוטובוס לנסיעות מיוחדות אלא לנסיעות שירות בלבד.
אלא מה? בעבר נתנו הרשויות רשיונות הפעלה למונית-זוטובוס גם לנסיעות מיוחדות, ועם המעבר למדיניות החדשה כפי שתיארנוה לעיל, נקבעה הוראת מעבר בתקנה 276א(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-, ולפיה מי שביום 20.7.1993 היתה רשומה על שמו מונית מסוג זוטובוס יוכל להמשיך ולהפעיל אותה מונית-זוטובוס כדין. הוראה זו באה כדי לשמור על זכויות שקנו אנשים על-פי הדין הקודם, ולמנוע פגיעה בלתי ראויה בהם. ואולם, הוראת מעבר זו הגבילה עצמה למי שהמונית-זוטובוס היתה רשומה על שמו, לאמור, הזכות להפעיל מונית-זוטובוס כאמור היתה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה. בדרך אגב נעיר, כי כל רשיון - על-פי עצם טיבו - הינו זכות אישית שאינה ניתנת להעברה, אלא אם נקבע אחרת ובמפורש; ובענייננו לא נקבעה כל הוראה אחרת.
לענייננו-שלנו נאמר, כי בראשית היה זה אבי העותר שרכש בשנת 1989 רשיון הפעלה למונית-זוטובוס, ולאחר פטירתו של האב, בשנת 1991, עבר הרשיון על-שם אמו של העותר. אמו של העותר החזיקה ברשיון המונית - כדין, על-פי המדיניות הישנה - ומשנפטרה גם האם, בשנת 1996, היה על העותר - על-פי הדין החדש - להחזיר את רשיון ההפעלה, הואיל וזכותה של האם פקעה כדברה של הוראת המעבר. מפאת טעות ברישומיו של משרד התחבורה הועבר הרישום על-שם העותר, ועתה מבקש העותר להעביר את הרישום על-שם בנו. ואולם העותר לא קנה זכות לעשות את אשר מבקש הוא לעשות; יתר-על-כן, העותר זכה מן ההפקר בהפעילו את המונית-זוטובוס שנים אחדות בלא שהיה לו היתר לעשות כן על-פי המדיניות הכללית.
מוסיף העותר וטוען כי מופלה הוא לרעה, ובטיעונו על-פה לפנינו, הזכיר מקרה שעניינו היה בזכות מס' 2244 שעברה, לדבריו, מרוחמה להב ז"ל לאליהו להב. טענה זו לא הועלתה בעתירה וממילא לא היה בפי בא-כוח המדינה להשיב לה. ואולם בין כך ובין אחרת, אין באותו מקרה כדי לזכות את העותר באשר אין הוא זכאי לו על-פי המדיניות. גם אם הועברה זכות כאמור, בטעות היא הועברה - כפי שאירע בעניינו של העותר עצמו - ולמותר לומר כי טעות ביישום מדיניות אין בה כדי להקנות זכויות למי שלא טעו בעניינו והחילו עליו את המדיניות כפי-שהיא. בא-כוח המדינה הבטיחנו לבדוק אותו עניין שהזכיר העותר, וחזקה על המדינה כי תעשה את הדרוש שייעשה.
נסיים באומרנו כי זכותו של העותר עומדת לו להפעיל את המונית-זוטובוס במסגרתו של קו שירות קבוע, ואם ברצונו להפעיל את המונית בנסיעות מיוחדות יוכל הוא לעשות כן במונית רגילה שאינה מונית-זוטובוס. הזכות היחידה שנשללה מן העותר - שמא נאמר: נשללה מאמו של העותר - היא הזכות להפעיל מונית-זוטובוס בנסיעות מיוחדות, וכפי שנפסק לא אחת, מדיניות זו מדיניות תקפה היא לכל דבר ועניין; ראו למשל בג"ץ 1101/96 ברוך אברהם נ' משרד התחבורה, טרם פורסם.
העתירה נדחית.
היום, א' באדר א' התש"ס (7.2.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99085270.G05