יורם וינוגרד, עו"ד נ. ועד הנאמנים תל אביב-יפו

פסק-דין בתיק ע"א 8524/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8524/04 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: יורם וינוגרד, עו"ד נ ג ד המשיב: ועד הנאמנים לנכסי הווקף המוסלמי בתל אביב-יפו ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.6.04 בת"א 1519/98 שניתן על ידי כבוד השופט י' ענבר תאריך הישיבה: ט"ז בסיון תשס"ה (23.6.05) בשם המערער: המערער בעצמו ועו"ד א' וינוגרד בשם המשיב: עו"ד נ' בראונשטיין פסק-דין 1. בפני בית המשפט המחוזי בירושלים נדונה תביעתו של המערער, שהינו עורך דין, לשכר טרחה והחזר הוצאות בסכום של כ-2.4 מיליון ש"ח ויחד עימה תביעה שכנגד שהגיש המשיב (להלן - הוועד), שהיה לקוחו של המערער. בית המשפט (מפי כבוד השופט י' ענבר) דחה את התביעה, בעוד שקיבל בחלקה את התביעה שכנגד. המערער חויב לשלם לוועד סך של 53,042 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה ממועד כלשהו בשנת 1997. המערער חויב, כמו-כן, לשאת בשכר טרחת עורך דין בסכום של 150,000 ש"ח, בעקבות דחייתה של תביעתו וקבלתה החלקית של התביעה שכנגד. המערער לא השלים עם פסק הדין. הוא מערער עליו בפנינו. 2. בשנת 1990 נערך הסכם בין בעלי הדין ולפיו התחייב המערער ליתן לוועד ייעוץ משפטי שוטף בענייניו השונים. הוועד מנהל את נכסי ההקדש המוסלמי. הוועד הינו הבעלים של נכסי מקרקעין שונים. המערער שימש כיועץ משפטי של הוועד במשך מספר שנים. המערער גרס, כי פעל על פי ההסכם עד שנת 1996 בעוד שהוועד גרס, כי ההתקשרות בין בעלי הדין הגיעה לסיומה בשנת 1994. המערער טען, כי הוועד נותר חייב שכר טרחה וכן כי על הוועד להחזיר הוצאות שהמערער הוציא עבורו. מנגד טען הוועד, כי המערער לא דיווח לו על כספים שגבה, כי לא הפריד בין כספים שגבה לבין כספיו הפרטיים וכי אף התרשל בטיפולו בענייניו של הוועד וגרם לו נזקים שונים. הוועד דרש בתביעתו שכנגד לחייב את המערער להעביר לידיו את הכספים שגבה. 3. בפסק דין ארוך ומפורט בחן בית המשפט המחוזי באופן יסודי את השגותיהם של בעלי הדין האחד כנגד משנהו. בסופו של דבר נקבע, כי היחסים החוזיים בין בעלי הדין הגיעו לסיומם בשנת 1996 וכי החלטתו של הוועד לסיים את הקשר לא היוותה הפרה של ההסכם. כמו-כן נפסק, כי המערער לא נהג ברשלנות בפעולותיו כיועץ משפטי של הוועד. עם זאת, מצאה הערכאה הדיונית, כי המערער הפר את חובת הנאמנות שחב לוועד בכך שדיווחיו לגבי הכספים שגבה לא היו אמינים וכי לא הפריד בין הכספים שהגיעו לידיו והיו כספי הוועד לבין כספים פרטיים שלו ושל בני משפחתו. הואיל וכך קבע בית המשפט, כי אין המערער זכאי לשכר טרחה בגין אותן פעולות שביצע עבור הוועד ושהייתה כרוכה בהן הפרה של חובת הדיווח והחובה להחזיק הכספים בנאמנות. ברם, זכאי הוא לשכר טרחה בגין שירותים משפטיים שלא היו נגועים בהפרה של חובותיו. מאחר שנמצא כי הסכום שנותר בידי המערער עולה על הסכום המגיע לו, חויב המערער להשיב את ההפרש. 4. המערער תוקף את פסק דינו של בית משפט קמא לאורכו ולרוחבו. המערער אינו מתכחש לכך שכספי גבייה הופקדו בחשבונות פרטיים שלו ושל בני משפחתו, אך לטענתו נעשה הדבר בהסכמתו של הוועד. הוא אף טוען, כי הוא לא הפר את חובת הדיווח. במסגרת השגותיו מלין המערער אף על קביעות עובדתיות רבות של בית משפט קמא, שהתבססו בחלקן על ממצאי מהימנות. כמו-כן המערער משיג על סכום שכר הטרחה בו חויב. נוסף על כך, משיג המערער על החלטת ביניים, לפיה הותר לוועד לחדש את התביעה שכנגד לאחר שזו נמחקה. לא מצאנו ממש בערעור, למעט בכל הנוגע לסכום שכר הטרחה בו חויב המערער. 5. כאמור, בית המשפט המחוזי הוציא מתחת ידיו פסק דין ארוך ומפורט בגדרו בחן לעומקן את טענותיהם של בעלי הדין. הממצאים העובדתיים מעוגנים כהלכה בתשתית הראייתית שהונחה בפניו. טענותיו הרבות של המערער אינן מצדיקות התערבות של ערכאת הערעור. נזכיר עניין אחד שמדגים את הבעייתיות שבטיעוניו של המערער. כפי שצוין, כספים שנגבו על ידי המערער הופקדו בחשבונות פרטיים שלו ושל בני משפחתו. המערער הצדיק מעשים אלה בכך שהוועד הסכים להם. ההסבר שניתן על ידי המערער היה, כי על כספי הוועד הוטלו עיקולים מעיקולים שונים ובדרך זו יכול היה הוועד להציל את כספו מידי נושיו. על כך נאמר, כי אפשר שההסבר שניתן חמור אף יותר מן המעשים הבלתי ראויים כשלעצמם. בנסיבות העניין וכאשר המערער הפר חובות בסיסיות המוטלות על פרקליט - חובת דיווח וחובת הפרדת כספים - צדק בית המשפט משקבע כי אין המערער זכאי לשכר טרחה באותם מקרים בהם פעל שלא כשורה. 6. באחד השלבים של ההליכים נעתר בית משפט קמא לבקשתו של הוועד והורה על מחיקתה של התביעה. בעקבות זאת, ביקש הוועד למחוק גם את תביעתו שלו. המערער השיג בבית משפט זה על ההחלטה למחוק את התביעה שהגיש (ע"א 407/00). ערעורו נתקבל והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בתובענה. משכך אירע, עתר הוועד לחידושה של התביעה שכנגד ובית משפט קמא קיבל את בקשתו. ברור, כי מחיקתה של התביעה שכנגד נעשתה אך על יסוד ההנחה שמחיקתה של התביעה הראשית תעמוד בעינה. בנסיבות אלה, לא נפל פגם בהחלטתה של הערכאה הדיונית להחזיר על כנה את התביעה שכנגד בעקבות פתיחת השערים מחדש בפני התביעה העיקרית. 7. עניין אחרון הוא נושא שכר הטרחה בעקבות דחיית התביעה וקבלתה החלקית של התביעה שכנגד. ראינו לנכון להתערב בסכום שפסק בית המשפט המחוזי, שכן על רקע נסיבות העניין, במיוחד כאשר נקבע כי המערער אינו זכאי לשכר אף שביצע עבודה, נראה שהסכום בו חויב המערער גבוה במידה רבה מן הסכום הראוי. לפיכך, יועמד הסכום על 75,000 ש"ח תחת 150,000 ש"ח ליום פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לא ייפסקו הוצאות בערעור. ניתן היום, ט"ז בסיון תשס"ה (26.6.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04085240_S07.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/