אלי ביטון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8522/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8522/03 בפני: כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: אלי ביטון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 12.8.2003, בתיק פ' 8021/03, שניתן על ידי כבוד השופטת ו' מרוז תאריך הישיבה: כ"ט בניסן תשס"ד (20.4.2004) בשם המערער: עו"ד מיכאל בוסקילה בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש פסק-דין השופט א' א' לוי: בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, יוחסו למערער, אלי ביטון, שלושה אישומים. בראשון נטען, כי ביום 3.1.03 הוא גנב טרקטורון השייך לאחד, מוטי אליהו (להלן: "המתלונן"), והעבירו לחוות סוסים באשדוד בה עבד. באישום זה יוחסה למערער עבירת התפרצות וגניבה, לפי סעיף 407 לחוק העונשין. באישום השני נטען, כי בעקבות גניבת הטרקטורון, הגיעו המתלונן ושניים מחבריו לחווה כדי להשיב את הגניבה, אולם המערער תקף אותם תוך שהוא משתמש במוט ברזל, וכתוצאה מכך נשברה ידו של המתלונן. באישום זה יוחסו למערער עבירות תקיפה וחבלה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 379 ו-329(א)(1) לחוק העונשין. באישום נוסף שיוחס למערער טענה המשיבה, כי הוא הדיח את המתלונן וחבריו להימנע מלהפלילו בעת חקירתם במשטרה. בית המשפט המחוזי זיכה את המערער מהעבירות שיוחסו לו באישומים הראשון והשלישי (התפרצות וגניבה והדחה בחקירה), ומאידך, הרשיעו באישום השני, אולם לא בעבירות המקוריות שיוחסו לו, אלא בעבירה לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. להשקפת בא-כוח המערער, נכון היה להסתפק בהרשעת שולחו בעבירת תקיפה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, הואיל ובית המשפט לא טרח לקבוע מה חומרתה של החבלה שנגרמה למתלונן. יותר מכך, נטען כי בין עדויותיהם של המערובים בפרשה התגלו סתירות, ואין זה בטוח כלל שהמערער השתמש במוט, ואף אפשר שהשבר בידו של המתלונן נגרם כתוצאה מנפילה. טיעון זה אין בידינו לקבל. הערכאה הראשונה היא הממונה על קביעתם של ממצאים שבעובדה, הואיל ולה היתרון להתרשם מהעדים המופיעים בפניה וממהימנותם, ועל כן נקבע פעם אחר פעם, כי למעט מקרים חריגים, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים מסוג זה (השוו ע"פ 848/03 פלוני נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). כלל זה יפה גם לעניינו של המערער, באשר לא מצאנו כי הוכחה עילה לחרוג ממנו, ומכך עולה, כי לא ראינו מקום לדחות את ממצאו של בית המשפט המחוזי לפיו תקף המערער את המתלונן, וגרם לשבר שבידו. חבלה מסוג זה מגעת לכדי "חבלה חמורה", כהגדרתה בסעיף 34כד לחוק העונשין, לאמור "חבלה העולה כדי חבלה מסוכנת, או הפוגעת או עלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו", ועל כן הרשעתו של המערער בדין יסודה, והיא תישאר איפוא על כנה. באשר לעונש – בית המשפט המחוזי גזר למערער שלושים חודשי מאסר ושמונה עשר חודשי מאסר על-תנאי. בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד מ' בוסקילה, סבור כי הערכאה הראשונה החמירה עם שולחו, ועל כן עתר להקל בעונשו. השקפה זו אינה מקובלת עלינו. למערער עבר פלילי עשיר, גם בעבירות אלימות, והוא נשא בעונשי מאסר, חלקם ממושכים. אולם בכל אלה לא היה כדי להרתיעו ולשכנעו לסגל לעצמו אורח חיים מהוגן, ואין לך ראיה טובה יותר לכך מאשר העובדה כי זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסר קודם, חזר המערער וביצע את העבירה הנוכחית. בנסיבות אלו לא היה מנוס מכליאתו של המערער פעם נוספת, ומכאן דעתנו כי דינו של הערעור על שני חלקיו להידחות, וכך אנו מורים. ניתן היום, כ"ט בניסן תשס"ד (20.4.2004). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03085220_O03.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il