פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 8520/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8520/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניני משפחה בתל-אביב-יפו מיום 25.11.2013 בתיק ה"ט 46008-09-13 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' ז'יטניצקי-רקובר בשם המערער: עו"ד יניב מויאל פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כבוד השופטת א' ז'יטניצקי-רקובר), מיום 25.11.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בה"ט 46008-09-13. 2. המערער, יליד שנת 2010, הוא בנו הקטין של אביו ושל ואמו המשיבה (להלן: הקטין, האב והאם בהתאמה). האב והאם נישאו בשנת 2009 והתגרשו בשנת 2011. הערעור דנא הוגש בשם הקטין על ידי האב. הרקע לערעור הוא בקשה למתן צו הגנה במעמד צד אחד שהגיש האב נגד האם ביום 30.9.2013 בשל חשש לביצוע מעשים מגונים בקטין ונקיטת אלימות כלפיו. לבקשה זו צירף האב הפנייה למיון מרופאת ילדים מיום 1.9.2013 אשר המליצה באופן נחרץ להוציא את הקטין מהבית באותו היום ולקחת אותו לבדיקת רופא המתמחה בתחום של התעללות בילדים. לבקשה צירף האב גם אישורים בנוגע להגשת תלונות במשטרה וכן מכתב מבית החולים וולפסון מיום 2.9.2013 בו נאמר כי פרט לאדמומיות לא נמצא דבר. 3. לבקשת האב, נתן בית המשפט (כבוד השופטת א' ז'יטניצקי-רקובר), במעמד צד אחד, ביום 30.9.2013, צו הגנה לקטין נגד האם ונקבע כי המשמורת הזמנית תהא בשלב זה בידי האב. ההחלטה הועברה לעובדת סוציאלית שהתבקשה להגיש תסקיר והבקשה נקבעה בדחיפות לדיון במעמד בעלי הדין ליום 2.10.2013. במועד זה התקיים דיון בו שב האב על טענותיו ואילו האם טענה כי אין לטענות האב כל שחר, וכי מטרתו היא לפגוע בה, שכן התארסה כחודש לפני כן. האם הוסיפה כי אם אכן נעשו מעשים מגונים בקטין, החשש הוא דווקא כי ידו של אחיו של האב הייתה במעל. 4. לאור הטענות הקשות בדבר סכנה לפגיעה מינית בקטין הפנה בית המשפט את הצדדים היישר מבית המשפט לבדיקה במרכז לין, שהוא מרכז לאבחון ילדים נפגעי התעללות מינית בתל השומר ונתבקשו המלצות דחופות. המרכז הודיע כי הואיל והקטין כבר נבדק בבית החולים וולפסון אין עוד טעם בהפנייתו אליהם, אלא למחלקת הרווחה. בהתחשב באמור, הורה בית המשפט כי המשמורת הזמנית תיוותר בידי האב וקבע כי הסדרי הראייה עם האם יתקיימו בדחיפות במרכז הקשר או ביחידת הסיוע. האם הגישה בקשה לביטול החלטה זו שנקבעה לדיון ליום 9.10.2013. 5. בדיון הוברר כי הרופאה שהמליצה להוציא את הקטין מהבית נתנה המלצה זו בלא שבדקה את הקטין אלא על סמך תמונות שצולמו על ידי האב. כן הוברר כי המזכירה במרכז בו עובדת רופאה זו היא אשת אחיו של האב. כמו כן הוברר כי האב העלים מבית המשפט את העובדה שהקטין סבל בעבר מגידול שפיר בפי הטבעת וכי עבר ניתוח להסרתו. בהתחשב בממצאים אלו ובדו"ח חסוי שהתקבל ממשטרת ישראל הורה בית המשפט שהקטין יוחזר מייד לאם. עוד נקבע כי עד לפגישה של הצדדים והקטין עם פסיכולוג קליני ביחידת הסיוע ביום 17.10.2013 לא יתקיימו הסדרי ראייה בין האב לקטין. לאחר קבלת המלצות הפסיכולוג הקליני וכן דו"ח פקידת הסעד, הורה בית המשפט ביום 21.10.2013 כי הסדרי הראייה בין האב לקטין יחודשו. נקבע כי הקטין יילקח ישירות מהגן; ביום בו מתקיימת לינה יוחזר לגן ובימים ללא לינה יוחזר למרכז הקשר על מנת ששם יועבר הקטין לאם. 6. האב הגיש בקשה להרחבת הסדרי הראייה כדי לאפשר את החזרת הקטין ביום א' במקום במוצאי שבת. מאחר שבקשה זו הוגשה ביום ה' ולא ניתן היה לקבל באותו יום את תגובת האם ואת המלצת פקידת הסעד, קבע בית המשפט כי בשלב זה לא יורחבו הסדרי הראייה וכי הקטין יוחזר במוצאי שבת באמצעות צד ג' המוכר לקטין. על החלטה זו הגיש האב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שנדחתה. בקשת רשות ערעור שהגיש האב לבית המשפט העליון נדחתה אף היא (בע"מ 7028/13. החלטת השופט א' רובינשטיין מיום 23.10.2013). האב הגיש ביום 3.11.2013 בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בהליך ולהעביר את כל התיקים הקשורים לקטין לידי מותב אחר. 7. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בקובעו כי אין לבקשה בסיס ויש בה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. בית המשפט הוסיף כי במקרה דנא נטענו על ידי האב טענות קשות ביותר נגד האם שלא היו מבוססות וכל החקירות שבוצעו לא העלו דבר. נקבע כי במקום לחזור בו מבקשתו, בחר האב להגיש בקשות בחוסר תום לב, הכתובות בשפה שאינה יאה, המצדיקות פסיקת הוצאות. כאמור, הבקשה נדחתה והאב חויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין לאם בסך של 5,000 ש"ח ובתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסך של 2,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי. 8. האב מבקש לפסול את בית המשפט מלדון בעניינו וכן להעביר את כל התיקים הקשורים לקטין למותב אחר. כמו כן מבקש האב לבטל את פסק דינו של בית המשפט שניתן במסגרת ההחלטה בבקשת הפסלות שכן לטענתו הליך הפסלות לא נועד לשמש מצע למתן פסק דין. לדבריו, במסגרת החלטה זו הביע בית המשפט את דעתו על ההליך העיקרי ואף פסק הוצאות מתוך כוונה להטיל מורא עליו. האב מבקש להשיב לאלתר את צו ההגנה. לדברי האב, בית המשפט נהג בו במשוא פנים תוך סילוף העובדות, התעלמות מראיות והעדפת "האינטרסים הבלתי לגיטימיים של האם על פני טובת הקטין". האב מתאר את השתלשלות המקרה דנא. לדבריו, רופאת הילדים בדקה את הקטין ביום 2.9.2013 ואשררה את אבחנתה מהיום הקודם. האב טען שהקטין סיפר לו כי בן זוגה של האם מרביץ לו ביד וכי האם גרמה לחבלה בגבו. לאב השגות על אופן ניהול הדיונים בבקשה שהגיש לצו הגנה ועל התעלמות בית המשפט מהתנגדות הקטין לאמו. האב טוען עוד כי בית המשפט התעלם מהודעות שמסר לפיהן התנהלות האם מונעת את העברת הקטין אליו וכן מבקשתו למתן צו לפי פקודת בזיון בית משפט. לדבריו, האם ממשיכה בהתנהלותה זו שהיא "תוצר ישיר של התעלמות בית המשפט מבקשת האב לסנקציה כלכלית על הפרת זכויותיו". לדברי האב, שיקולי בית המשפט לביטול צו ההגנה מקורם בדיון מיום 9.10.2013 ולא בשל תסקיר או דו"ח של מומחה שהתקבלו לאחר מכן. לטענתו, החלטה זו מוכיחה מעבר לכל ספק כי דעתו של בית המשפט הייתה נעולה כבר במועד זה וכי הוא גמר בדעתו להכריע את התיק לטובת האם. האב טוען עוד כי התעלמות בית המשפט מ"האקדח המעשן" שהצביע על סכנה של ממש הנשקפת לקטין, מובילה למסקנה לפיה החלטותיו נגועות במשוא פנים באופן המחייב את פסילתו. האב מבקש לאפשר לו לממש את זכותו וחובתו לגונן על בנו. לטענתו, בדיון בפני המותב הנוכחי לא יוכל הקטין לקבל כל סעד ואין לו כל אמון במותב זה. לטענת האב, אין סיכוי שהתביעה למשמורת והבקשה למשמורת זמנית שהגיש יידונו באובייקטיביות. האב משיג גם על חיובו בהוצאות. 9. דין הערעור להידחות. מקריאת הערעור ונספחיו עולה תמונה עגומה של סכסוך עז בין האב לאם המתנהל גם מחוץ לכותלי בית המשפט, כאשר בתווך נמצא קטין כבן שלוש. השגות האב על החלטותיו של בית המשפט ועל אופן ניהול הדיון על ידו מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין ולא בהליכי פסלות. העובדה שהאב אינו שבע רצון מהחלטות בית המשפט אין בה כדי להקים עילה לפסילתו. יש לזכור גם כי האחריות לניהול המשפט מוטלת על בית המשפט (למשל, 3977/13 פלוני נ' פלוני (14.6.2013). אכן, אפשר שבראייתו של האב, בייחוד נוכח אופיו של ההליך הנדון, נוצר חשש כי החלטותיו של בית המשפט מצביעות על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא שאינו מקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי (השוו: ע"א 4706/13 פלונית נ' פלוני (16.7.2013). הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו בטבת התשע"ד (29.12.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13085200_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il