הרב שמעון לגריסי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 8514/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8514/17 לפני: כבוד השופט א' שהם כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ העותר: הרב שמעון לגריסי נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. שר הבריאות הרב יעקב ליצמן 3. מר דב פסט סמנכ"ל משאבי אנוש משרד הבריאות 4. מר ניסים חיים סגן מנהל בית חולים רמב"ם 5. הרב פנחס פרנקל ממונה דת משרד הבריאות המשרד הראשי עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ד' מינץ: 1. העותר הגיש מועמדות במסגרת מכרז פנימי לתפקיד רב ואחראי על ענייני דת בבית החולים רמב"ם בחיפה (להלן: התפקיד). בעתירתו, מלין העותר על כך שזומן להתייצב בפני ועדת בוחנים (שהתכנסה זה מכבר ביום 10.9.2017) (להלן: ועדת הבוחנים או הוועדה) חרף העובדה שאין חולק כי הוא היה המועמד היחיד לתפקיד. מהעתירה עולה, אף כי הדברים לא מובהרים עד תום, כי לאחר שזומן העותר לוועדת בוחנים ונדחתה מועמדותו, פורסם מכרז פומבי לתפקיד האמור. 2. לאחר שזומן העותר לוועדה ומספר ימים לפני שזו התכנסה, הגיש העותר ביום 6.9.2017 כתב תביעה למתן צו עשה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (פ"ה 10680-09-17), אשר יורה לתת לו מינוי קבוע כרב בית חולים רמב"ם, וכן בקשה לצו מניעה. העותר טען כי ההחלטה לכנס את הוועדה נעשתה בניגוד למפורסם בתנאי המכרז (לפיהם במקרה שבו יגיש מועמדות מועמד יחיד לא תתכנס הוועדה), ונועדה להכשיל את דרכו, בשל סכסוך אישי בינו לבין משיב 5, הממונה הארצי על ענייני דת במשרד הבריאות (להלן: הממונה). באותו יום קבע בית הדין כי ועדת הבוחנים לא תקבל החלטה עד אשר יתקיים דיון בבקשה למתן צו מניעה. ביום 13.9.2017 לאחר שהתקיים דיון בבקשת העותר, דחה בית הדין את הבקשה (יצוין כי החלטה זו, כמו קודמתה, לא צורפה על ידי העותר לעתירה). בהחלטה נקבע כי בהתאם להוראות התקשי"ר, בית חולים רמב"ם רשאי היה לכנס את הוועדה על מנת לבחון את מועמדותו של העותר לתפקיד, ואין מדובר בהחלטה בלתי סבירה שעל בית הדין להתערב בה. כן נדחתה טענת העותר כי ההחלטה על זימונו להופיע לפני הוועדה נבעה מיריבות בינו לבין הממונה, לאחר שנמצא כי לא הוכחה ולוּ לכאורה טענת העותר כי לממונה הייתה יד בהחלטה על כינוס ועדת הבוחנים. כמו כן נדחו על הסף טענות העותר בדבר הרכב הוועדה נוכח העובדה שאלו הועלו לראשונה במסגרת הדיון, ולא נכללו בבקשה. 3. בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה, נדחתה ביום 12.10.2017 (בר"ע 53559-09-17), משלא נמצא כי נתקיימו נסיבות המצדיקות התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית ומהתרשמותה הבלתי אמצעית מעדי המשיבים. זאת נוכח העובדה שנדחתה טענת העותר כי זימונו לוועדה נעשה בעקבות מעורבות הממונה ומשלא נסתר תצהיר הגורם הרלוונטי, ממנו עולה כי ההחלטה על זימונו של העותר לוועדה נתקבלה באופן ענייני ומטעמים סבירים. 4. בעתירה זו, חוזר העותר וטוען כי הוועדה לא הייתה רשאית לזמנו להתייצב בפניה, והדבר נעשה רק על מנת לפסול אותו מלהתמנות לתפקיד. כן חזר העותר על טענותיו בדבר הרכב הוועדה. העותר ביקש אפוא כי יופסקו הליכי המכרז, תפסל החלטת הוועדה ויינתן צו ביניים המורה למדינה לאייש את התפקיד על ידי העותר. דין העתירה להידחות על הסף. 5. ככל שהעתירה מכוונת לעניין הסעד הזמני שהתבקש על ידי העותר, הרי שלא נמצאה עילה להתערבות בית משפט זה. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שקיבלו בתי המשפט המוסמכים. גם נפסק כי גדרי התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה הינם מצומצמים ותחומים אך למקרים בהם נפלה טעות משפטית מהותית או כי שיקולי הצדק מחייבים התערבות (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)). בהתחשב באמות מידה אלו, לא נמצא כי קמה עילה בנסיבות העניין להתערבות. 6. טענות העותר הינן טענות ערעוריות במהותן, המכוונות בעיקרן נגד קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי לעבודה בדבר טענות העותר למעורבות הממונה בהחלטה על כינוס ועדת הבוחנים, קביעות מנומקות היטב שגם לא נמצאה עילה להתערב בהן על ידי בית הדין הארצי לעבודה. גם הסוגיה המשפטית שעמדה על הפרק הוכרעה בהחלטה מנומקת ומבוררת ולא נמצא כי נפלה טעות כלשהי, קל וחומר לא טעות מהותית, המצדיקה את התערבות בית משפט זה. 7. זאת ועוד, ההליך העיקרי במסגרתו ביקש העותר מתן צו עשה המורה על מינויו לתפקיד, עודנו מתנהל בפני בית הדין האזורי לעבודה (מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי רק לאחרונה התקבלה בקשה להארכת המועד לתיקון כתב התביעה שהגיש העותר). העותר מנסה אפוא לנהל שני הליכים מקבילים, האחד בפני בית הדין האזורי לעבודה והשני בפני בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בהקשר זה גם ייאמר כי בהינתן קיומו של סעד חלופי, בית משפט זה אינו נוהג להשתמש בסמכותו (בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל (18.1.2006); בג"ץ 8086/13 כהן נ' מדינת ישראל (3.3.2014); בג"ץ 8485/15 מיצקין נ' מדינת ישראל (3.3.2016); בג"ץ 2527/15 הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח וועד האקדמאים ברשות שדות התעופה נ' בית הדין הארצי לעבודה (1.7.2015)). זאת על אחת כמה וכמה במקרה זה, שעה שבימים אלה ממש מתנהל הלכה למעשה הליך מקביל בפני הערכאה השיפוטית הרלוונטית (ראו: בג"ץ 5610/12 אקסטל נ' מדינת ישראל (10.2.2013); בג"ץ 2746/14 הלוי נ' מדינת ישראל – משרד מבקר המדינה (6.7.2014)). אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ‏י"ז בחשון התשע"ח (‏6.11.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17085140_N01.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il