דיגיטל ווריפיקיישן (2007) בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 8506/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8506/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר העותרת: דיגיטל ווריפיקיישן (2007) בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. לב פוטיחה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ע' שפירא; עו"ד ר' הופמן פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותרת, כי המשיבים ייתנו טעם מדוע לא תבוטל החלטתו של המשיב 1, בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי), בתיק בר"ע 350/09 מיום 28.8.2009, אשר דחתה את בקשת רשות הערעור שהגישה העותרת על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי) בתיק בש"א 3142/09 (במסגרת התיק ע"ב 10709/07) בה נדחתה בקשתה של העותרת להורות למשיב 2, לב פוטיחה (להלן: המשיב 2) לעמוד לבדיקת מומחה רפואי מטעם העותרת, וככל שהמשיב 2 יסרב להתייצב לבדיקה, למחוק את כל האישורים הרפואיים שהוגשו על ידו, אשר מהווים לטענת העותרת חוות דעת רפואית, מכתבי טענותיו ותצהיריו במסגרת התביעה המתנהלת בבית הדין האזורי בין הצדדים. 2. העותרת הינה חברת טכנולוגיה ישראלית אשר העסיקה את המשיב 2, ד"ר לפיזיקה ומתמטיקה בהשכלתו, כמפתח האלגוריתם היחידי בחברה. המחלוקת בין הצדדים, המתבררת בבית הדין האזורי, עניינה נסיבות הפסקת עבודתו של המשיב 2 אצל העותרת ושאלת הנסיבות שקדמו לסיום יחסי העבודה, לרבות שאלת היותו של המשיב 2 חולה עובר לסיום יחסי העבודה. תביעתו של המשיב 2 הוגשה ביום 22.11.2007 כאשר לטענת המשיב 2 הוא פוטר ממקום העבודה אצל העותרת, ולפיכך הוא זכאי לקבלת פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ותשלום משכורות שלטענתו לא שולמו לו על ידי העותרת. מנגד, העותרת טוענת כי המשיב 2 התפטר, והיא אף הגישה תביעה שכנגד בה היא תובעת סעדים בגין נזקים שנגרמו לה, לכאורה, בשל נסיבות הפסקת עבודתו הפתאומית של המשיב 2. 3. ביום 25.11.2008 שלחה העותרת דרישה בכתב למשיב 2 על מנת שיתייצב לבדיקה אצל רופא פסיכיאטר מטעמה, לצורך הכנת חוות דעת רפואית מטעמה. ביום 9.12.2008 הודיע המשיב 2 כי הוא מסרב להתייצב לבדיקה. לפיכך, הגישה העותרת ביום 26.2.2009 בקשה לבית הדין האזורי להורות למשיב 2 להתייצב לבדיקה אצל רופא מומחה מטעמה, וכי במידה והמשיב 2 ימשיך בסירובו, העותרת ביקשה כי יוצאו מתצהיריו וכתבי טענותיו של המשיב 2 כל אישורי המחלה שצירף. 4. ביום 4.6.2009 דחה בית הדין האזורי את בקשת העותרת (בש"א 3142/09 במסגרת התיק ע"ב 10709/07). בהחלטתו פירט בית הדין האזורי (כבוד סגנית הנשיא, השופטת א' סלע) בהרחבה את טענות הצדדים ולאחר שעיין אף בכתבי הטענות בתיק הגיע כאמור, לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. נקבע כי על פי תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז -1976 (להלן: תקנות דמי מחלה) זכות המעביד להעמיד את העובד לבדיקה רפואית כאשר מתעורר ספק לגבי תעודה רפואית, אינה קמה מקום בו התעודה הוצאה מאת קופת חולים. כאשר מדובר בתעודת מחלה שניתנה מקופת חולים, נקבע כי אין המעביד רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית ומכל מקום לא מוטלת על העובד כל חובה להיענות להזמנת המעביד להיבדק. עוד נקבע כי בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם המשיב 2 פוטר או התפטר. לשיטת המשיב 2 הוא פוטר, ואילו העותרת מצידה טוענת שהמשיב 2 התפטר, כאשר היא אינה טוענת כי המשיב 2 התפטר בשל מצב בריאותי לקוי, במצב כזה נקבע כי היה על המשיב 2 להמציא תעודה מרופא תעסוקתי, ולא ניתן היה להסתפק בתעודות רפואיות של קופת חולים. עוד נקבע, כי משעה שהמשיב 2 טוען כי הוא פוטר ולא התפטר, די בהתאם לתקנות דמי מחלה בתעודות הרפואיות שהוצגו על ידו. בהמשך, דחה בית הדין האזורי את טענת העותרת לפיה מסמכי המשיב 2 הינם מסמכים המעידים על סממנים סובייקטיביים אשר לא ניתן ללמוד מהם אודות מחלת המשיב 2. בהקשר זה קבע בית הדין האזורי כי מהמסמכים שהציג המשיב 2 ניתן ללמוד גם על סממנים אובייקטיבים שאובחנו אצל המשיב 2. לבסוף ציין בית הדין האזורי את זכותו של המשיב 2 לשלמות גופו. 5. על החלטת בית הדין האזורי הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי. בית הדין הארצי (כבוד הנשיא ס' אדלר) דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 28.8.2009 (בר"ע 350/09). נקבע כי המקרה דנן שונה מהעניין שנדון בע"ע (ארצי) 1016/02 מבאריקי נ' חולי (לא פורסם, 26.1.2003) (להלן: עניין מבאריקי) שכן באותו מקרה היה מניע לצורך בבדיקה נוספת מטעם מומחה נוסף, מאחר ובית הדין עצמו הגיע למסקנה כי אין דעתו נוחה מן התעודות הרפואיות שהוגשו מטעמו של בעל הדין. במקרה דנן, נקבע כי בית הדין האזורי קבע שאין הוא מוצא סיבה להפנות את המשיב 2 לבדיקה נוספת. עוד נקבע כי המשיב 2 צירף לכתב התביעה תעודות רפואיות מטעם חמישה מומחים שונים, שארבעה מהם הינם רופאי קופת חולים "מכבי". בנסיבות אלה, וכן לאור טענותיו של המשיב 2 נדחתה הבקשה. יצויין כי המשיב 2 טען בתגובתו לבקשת העותרת, כי הבקשה הוגשה לבית הדין האזורי בחלוף שנה וחצי ממועד סיום יחסי העבודה וכי כיום אין כל טעם בבדיקתו שכן מצבו הנפשי אשר היה קיים במועד הרלוונטי - חלף. בהקשר זה אף נטען, כי העותרת לא ביקשה כי המשיב 2 יעמוד לבדיקה רפואית בסמוך לסיום יחסי העבודה ולא ערערה על קביעות המומחים בעניינו. כן נטען, כי מצבו הרפואי הוכר גם על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה שעניינה מצב חרדתי דכאוני. 6. על החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו. 7. העותרת טוענת כי בבסיס החלטת בית הדין הארצי עומדת טעות משפטית מובהקת אשר פוגעת בזכות הגישה לערכאות ובזכות להליך תקין, שוויוני והוגן. על פי הנטען, החלטת בית הדין הארצי מעניקה מעמד עליון ומועדף לעובד בשל היותו עובד, על פני מעבידו, בשל ההחלטה לפיה העובד זכאי להביא חוות דעת רפואית באשר למצבו הרפואי ולהסתמך עליהן, ואף רשאי לסרב לעמוד לבדיקה רפואית מטעם בעל הדין שכנגד – מעבידו. לטענת העותרת, להחלטה זו השלכות רחבות היקף החורגות מעבר לסכסוך הספציפי בין העותרת לבין המשיב 2. עוד נטען, כי מאחר וטענתו של המשיב 2 הינה כי הוא פוטר מעבודתו בשל מחלתו, הרי שהדבר הבסיסי העומד לרשות העותרת הוא להוכיח כי אין ממש בטענותיו של המשיב 2 לגבי מחלתו, וזאת באמצעות הבאת חוות דעת רפואית מטעמה, אשר יכולה להינתן רק אגב העמדתו של המשיב 2 לבדיקה רפואית – פסיכיאטרית על ידי מומחה מטעמה. העותרת מודעת לזכותו של המשיב 2 לשלמות גופו, אולם לטענתה החלטת בית הדין הארצי אינה מאזנת כראוי בין זכות משיב 2 לשלמות גופו לבין זכותה של העותרת לגישה לערכאות ולהליך תקין. עוד מוסיפה העותרת וטוענת כי החלטת בית הדין הארצי סוטה מהוראותיו של הדין הכללי והרציונאל העומד מאחוריהן. העותרת מציינת כי היא מודעת לכך שבית הדין הארצי רשאי להתוות את האופן שבו יתנהלו הדיונים לפניו אולם לטענתה הוא אינו יכול לקבוע כללים הפוגעים בעקרונות בסיסיים של שוויון בין בעלי הדין, כמו גם בזכות בעלי הדין להביא באופן שווה את ראיותיהם לפני בית הדין. בהקשר זה מפנה העותרת לתקנה 128(א) ותקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על פי הנטען, ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי אינו כופה על בעל דין לעמוד לבדיקה רפואית בפני מומחה אותו בחר בעל הדין שכנגד, אולם נקבע כי סנקציה ראויה במקרה שבעל הדין מסרב לבדיקה, ללא הצדק סביר, הינה אי היזקקות להוכחות אותם הביא בעניין הרפואי. נטען, כי אומנם ההוראות הקבועות בתקנות סדר הדין לא נקראו לתוך חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה), אולם לגישת העותרת אין כל סיבה כי בית הדין לעבודה יסטה מן ההסדרים האלו בעיקר נוכח הוראת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה הקובע כי "בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק". בהקשר זה אף נטען כי לא ניתן לפגוע באמצעות החלטה שיפוטית בזכות להבאת מומחים. העותרת מוסיפה וטוענת בהתייחס לנימוקיו של בית הדין הארצי, כי שגה בית הדין הארצי כאשר הפנה לעניין מבאריקי, שכן לטענת העותרת הוא אינו רלוונטי לענייננו. על פי הנטען, בעניין מבאריקי לא התעוררה שאלת זכותו של בעל דין להביא חוות דעת רפואית מטעמו וכי עניין מבאריקי התייחס אך ורק לסוגיית מינוי של מומחה מטעם בית הדין והמועד בו ראוי למנותו. עוד נטען, כי הנימוק של בית הדין הארצי לפיו המשיב 2 צירף חמש תעודות רפואיות מטעם מומחים שונים, אינו מהווה הצדקה לשלילת זכותה המוקנית של העותרת להבאת חוות דעת מומחה מטעמה או לחלופין להוצאתן של התעודות הרפואיות שצירף המשיב 2. נטען כי דווקא העובדה שהמשיב 2 צירף חמש תעודות רפואיות מחדדת את חוסר השוויון ואת זכותה של העותרת להציג חוות דעת מטעמה וזאת על מנת לקיים הליך הוגן. בהמשך, בהתייחס לטענותיו של המשיב 2 אשר בית הדין הארצי נתן להן כאמור משקל בהחלטתו, נטען כי חלוף הזמן מסיומם של יחסי העבודה אינו יכול להוות טעם מספק או סביר לסירוב לעמוד לבדיקה רפואית מטעם הצד שכנגד. בהתייחס לטענתו של המשיב 2 לפיה מצבו הרפואי השתנה, הרי שלטענת העותרת טענה זו אינה יכולה להוות שיקול מאחר והמשיב 2 אינו מומחה רפואי. עוד נטען, כי בניגוד לטענת המשיב 2, כבר בסמוך למועד בו נשלחו התעודות הרפואיות מטעמו לעותרת, זו האחרונה פנתה למשיב 2 וציינה בפניו כי אין היא מאמינה לטענותיו בדבר מחלתו הפתאומית. הצורך בהעמדתו לבדיקה רפואית, כך נטען, התעורר רק משעה שהוגשה התביעה לבית הדין האזורי והמשיב 2 צירף את התעודות הרפואיות. בהתייחס לקביעתו של המוסד לביטוח לאומי, נטען כי אין כל הוראת חוק הקובעת כי קביעת המוסד לביטוח לאומי מונעת מבעל דין להביא חוות דעת מטעמו. כן נטען, כי העובדה שהמוסד לביטוח לאומי הכיר במצבו הרפואי של המשיב 2 כתאונת עבודה, אינה יוצרת כל קשר סיבתי בין מצבו הרפואי לבין עבודתו ולבטח אין היא קובעת כי מצבו הרפואי נגרם על ידי תנאי עבודתו. לבסוף, מתייחסת העותרת אף לנימוקיו של בית הדין האזורי אשר לא הוזכרו במפורש בהחלטת בית הדין הארצי. בהקשר זה נטען, כי אין להקיש מחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 ותקנות דמי מחלה לענייננו, מאחר והם נועדו להבטיח תשלום דמי מחלה לעובדים בעת מחלתם, ולא להכריע את הכף בשאלות הנוגעות לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת. כן נטען, כי תקנות דמי מחלה אינן חלות במצב בו העובד מתפטר ומשתית את ההצדקה לעזיבתו על אישורים רפואיים שניתנו לו. עוד נטען, כי לאישורי המחלה יש רלוונטיות משמעותית במקרה דנן לאור טענותיו של המשיב 2 בתביעתו וטענות העותרת בתביעה שכנגד. כן נטען, כי שגה בית הדין האזורי כאשר קבע כי יסודם של אישורי המחלה בסממנים אובייקטיבים. לבסוף, נטען כי פסק הדין אליו הפנה בית הדין האזורי בהחלטתו (דב"ע מח/3-169 הסתדרות עובדי המדינה – מדינת ישראל, פד"ע כא(1) 38), אשר עוסק בזכותו של אדם לגופו, עוסק בנסיבות שונות מהמקרה שלפנינו וכי בכל מקרה מפסק הדין עולה כי לסירוב להיבדק עלולות להיות השלכות. בהקשר זה אף נטען, כי הבדיקה המבוקשת הינה בדיקה פסיכיאטרית בלבד ולא מדובר בבדיקה חודרנית, כאשר מעבר לכך, נטען כי העותרת לא ביקשה מעולם לכפות על המשיב 2 להיבדק והסכימה להסתפק בהוצאת התעודות הרפואיות שצרף המשיב 2. 8. לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. חלק לא מבוטל מטענותיה של העותרת בעתירה נטענו הן בפני בית הדין האזורי והן בפני בית הדין הארצי ולא מצאנו מקום או עילה לעסוק בהן בשלישית. הלכה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה באותם מקרים נדירים בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית וכאשר הצדק מחייב התערבות זו [ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)]. במקרה דנן לא מצאנו כי מתקיימים התנאים להתערבותו של בית משפט זה. החלטותיהם של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי מפורטות ומנומקות. בית הדין הארצי לא מצא מקום להתערבות בקביעתו של בית הדין האזורי וגם אנחנו לא מצאנו מקום להתערבות ונימוקיו מקובלים עלינו. יודגש, כי על אף האצטלה המשפטית בה הולבשה העתירה, עניינה בסופו של יום, בצדדים הישירים לסכסוך ובהחלטה כי במקרה דנן אין מקום לחייב את המשיב 2 לעמוד לבדיקה רפואית על ידי מומחה מטעם העותרת, כשנה וחצי לאחר סיום יחסי העבודה, או להורות על הוצאת כל האישורים הרפואיים שצורפו על ידי המשיב 2. מעבר לכך, עלינו לזכור כי במקרה דנן מדובר בעתירה המכוונת כנגד החלטת ביניים במסגרת ההליך המתנהל בין הצדדים בבית הדין האזורי ובעניין זה כבר נאמר בעבר כי "התערבותו של בית משפט זה תהיה מצומצמת עוד יותר שעה שהעתירה מופנית נגד החלטת ביניים של בית הדין האזורי לעבודה, אשר נבחנה במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור בבית הדין הארצי לעבודה" (ראו: בג"ץ 6954/08 שמואלי נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 11.8.2008) והאסמכתאות שם). יודגש, כי אין באמור בהחלטה זו כדי לחוות דעה באשר להליך המתנהל בין הצדדים בבית הדין האזורי. 9. אשר על כן, העתירה נדחית. ניתן היום, ט' בחשון תש"ע (27.10.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09085060_W01.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il