אביעד שר שלום נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8501/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8501/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ד' חשין המערער: אביעד שר שלום נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 26.9.06, בת"פ 1029/05, שניתן על ידי השופט א' פרקש תאריך הישיבה: כ' בשבט התשס"ז (08.02.07) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד ז' אריאלי פסק-דין השופט א' א' לוי: בחודש אפריל 2005 מכר המערער לסוכן משטרתי 15 כדורים בקוטר 9 מ"מ וכן 3 כדורים בקוטר של 5.56 מ"מ. לשאלת המערער השיב הסוכן, כי הוא בעל מועדון ברמאללה, והתחמושת נחוצה למאבטחים היורים לעתים לצורך אזהרה. כן נטען, כי משנפגשו השניים כעבור מספר חודשים, התעניין המערער אם הסוכן נחקר במשטרה ובשיחתם הנחה אותו שאם ייקרא שלא יתייצב לחקירה, יכחיש את קניית התחמושת, וישמיד את הטלפון הסולולארי שברשותו. נטען, כי במעשים אלה התכוון המערער להכשיל הליך שיפוטי. המערער התגונן במשפטו בטענה כי הודח במשך מספר חודשים על ידי סוכן המשטרה עד שנתרצה ומכר לו את התחמושת. ברם, גרסה זו נדחתה, ובעקבות כך הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו, והוא נדון ל-6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, ו-6 חודשים מאסר על-תנאי. בערעור שבפנינו המכוון גם כנגד ההרשעה, חוזר המערער לטענות ששימשו אותו בבית משפט קמא, ובמרכזן גרסתו לפיה הודח לביצוע העבירות על ידי הסוכן המשטרתי. טענה זו אין בידנו לקבל. כידוע, ההלכה הנוהגת עמנו מימים ימימה היא כי בית משפט שלערעור לא יהא נוטה להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, למעט מקרים חריגים, ולא מצאנו כי עניינו של המערער נמנה על אלה האחרונים. לפיכך, נקודת המוצא לדיון בערעור זה היא כי המערער ביצע את העבירות לא משום שהודח על ידי הסוכן, ובלשונו של בית המשפט המחוזי (ראו סעיף 13 להכרעת הדין): "מן העדויות שהובאו לעיל עולה, כי אין ממש בטענת ההדחה שנטענה על ידי הנאשם... נראה, כי גרסתו של הנאשם במשטרה לפיה ביצע את עסקת מכירת התחמושת בשל מצוקה כלכלית, היא הגרסה האמיתית. הנאשם הוא בן טובים, אדם אינטליגנטי, אשר סיים שנה שנייה של לימודי משפטים. לו צדק בטענתו בדבר הלחצים האדירים שהפעיל עליו הסוכן, הטלפונים הרבים, ההטרדות וההצקות, היה ודאי מספר זאת לחוקרי המשטרה, ולו ברמז, וזאת לא עשה. אין כל סיבה להאמין, כי דווקא גרסתו בבית המשפט היא הנכונה. מן העדויות עולה, כי לא מדובר באדם תמים, שהמשטרה ניסתה להפלילו בביצוע עבירה, אשר אלמלא הסוכן, לא היה מבצעה... לנאשם, שעבד כמאבטח והשתתף במטווחים, נותרה תחמושת שלא השתמש בה, ואותה מכר לסוכן עבור כסף שנדרש לו למחייתו. הצורך להשיג את הכסף למחייתו, בהעדר עזרה מהוריו, כפי שמסר הנאשם בהודאתו, הוא המניע הבלעדי למכירת התחמושת ולא כל סיבה אחרת, והנאשם לא הוכיח, כי הסוכן הוא ששתל את רעיון מכירת התחמושת במוחו". לעניין זה נוסיף, כי המערער העיד על עצמו שהנו סטודנט למשפטים וכי הועסק בעבר בתפקידי אבטחה. ודווקא על רקע נתונים אלה התקשינו שלא לתמוה כיצד לא עלה בדעתו להקדים ולהביא את עניין הדחתו לידיעת המשטרה, שהרי לא זו בלבד שהוא שודל לבצע עבירה פלילית חמורה, אלא שגם היתה כרוכה בעבירה זו סכנה מוחשית לכלל הציבור. משלא עשה המערער את כל אלה, וגם לא העלה את סוגיית ההדחה במהלך חקירתו (ראו ההודעה ת/5), שוב אין מנוס מן המסקנה כי בטענה זו אין ממש, וככל הנראה פנה אליה המערער בצר לו ובתורו אחר קו הגנה כלשהו כנגד האישומים שהוטחו בו. להשלמת התמונה נוסיף, כי בפנינו הונחה עתירתו של המערער להסיר את החיסיון מתעודה שהוצאה על ידי המשרד לביטחון פנים, במטרה לחשוף את מה שהוגדר על ידו כ"זהות הסוכן והרקע המודיעיני לסיבת הפעלתו". אולם, לא ראינו מקום לעשות זאת, ולכך שני טעמים: ראשית, הואיל ובקשה כזו צריך היה המערער להגיש במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי, שם הוא היה מיוצג גם על ידי סנגור. משהדבר לא נעשה, נראה כי גם ההגנה סברה כי אין בהסרת החיסיון כדי לסייע בהגנת המערער. שנית, וזה העיקר, איננו סבורים כי בהסרת החיסיון יש כדי לסייע בעשיית הצדק, וזאת נוכח ממצאו של בית המשפט המחוזי, המקובל עלינו במלואו, באשר למניע של המערער לביצועה של העבירה (מצוקה כלכלית), שבינו לבין טענת ההדחה – אין ולא כלום. נוכח נסיבות העושה והמעשה שקלנו את האפשרות לבטל את הרשעת המערער, אולם בסופו של יום החלטנו להימנע מכך, הואיל והתרשמנו כי המערער רחוק מלהפנים את החומרה והפסול שבמעשיו, ומתרכז בעצמו ובטענתו כי הודח לביצוען של העבירות. לאותה מסקנה הגענו גם נוכח הרשעתו של המערער בעבירה הנוספת – שיבוש מהלכי משפט. כאמור, כאשר נקרא המערער להתייצב לחקירה, הוא הקדים ונפגש עם הסוכן המשטרתי, והדריך אותו שלא להגיע לחקירה, להכחיש את קניית התחמושת, ואף להשמיד את מכשיר הטלפון הסלולארי שברשותו. זו התנהגות תמוהה, בלשון מעטה, של מי שמבקש לקבל סעד של חסד מבית המשפט, ולפיכך, ואף שעברו נקי, לא מצאנו כי התקיימו הנסיבות המצדיקות הימנעות מהרשעה. באשר לעונש – מכוח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, נגזרו למערער 6 חודשי מאסר בהם הוא אמור לשאת בדרך של עבודות שירות, ו-6 חודשים מאסר על-תנאי. חרף זאת, ועקב נסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער (אדם צעיר, סטודנט, ללא עבר פלילי), ונסיבותיו הקלות יחסית של האירוע, החלטנו לקבל את הערעור כנגד גזר הדין, במובן זה שרכיב המאסר בפועל יבוטל, אולם המערער ישלם, תוך 15 ימים, קנס בסך של 1000 ש"ח או ייאסר תמורתו ל-10 ימים. המאסר על-תנאי שנגזר למערער בבית משפט קמא, יוסיף לעמוד על כנו. ניתן היום, כ' בשבט התשס"ז (08.02.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06085010_O08.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il