הדס כ"ץ נ. צבא ההגנה לישראל

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8500/19 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותרת: הדס כ"ץ נ ג ד המשיבים: 1. צבא ההגנה לישראל 2. מפקד זרוע היבשה 3. ראש חטיבת ההדרכה בזרוע היבשה 4. מפקדת בית ספר לפיקוד 1105 עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אביתר קנולר; עו"ד ענבר אפק נכט; עו"ד אלה בר חיים; עו"ד אבי וי גרינברג בשם המשיבים: עו"ד יעל מורג יקו-אל פסק-דין השופט מ' מזוז:   1. עניינה של העתירה בבקשת העותרת להורות למשיבים לבטל את הליך הרחקתה מקורס ההשלמה החילית לקצונה ולהכריז עליה כמי שסיימה את הקורס וזכאית לדרגות קצונה. לחלופין, נתבקשנו להורות למשיבים למצות את זכויותיה של העותרת לפי נוהל מיצוי פוטנציאל קצונה של צוערים שהורחקו מקורס ההשלמה החילית ולהאריך את שירותה הצבאי של העותרת בהתאם לפקודת מטכ"ל 31.1014 "נוהל הרחקת צוערים וצוערות מהשלמה חילית לקצונה" (פקודות מטכ"ל, 20.2.1983) (להלן: הפקודה). עיקר טענותיה של העותרת מופנה לכך שלשיטתה ההחלטה להרחיקה מהקורס איננה חוקית ויש לבטלה. העותרת סבורה כי ההחלטה להרחיקה, אשר ניתנה על ידי המשיב 3 (להלן: הרח"ט), נעשתה בהעדר סמכות. לטענתה, הסמכות בעניינה נתונה למשיב 2 (להלן: מפקד מז"י), שכן עילת הרחקתה הייתה "התקדמות בלתי מספקת" לפי סעיף 7(ג) לפקודה, ולנוכח סמיכות ההרחקה למועד סיום הקורס, והרחקה כאמור היא לטענתה בסמכותו של מפקד מז"י בהתאם לסעיפים 22-21 לפקודה. העותרת מדגישה כי העובדה שהערעור שהוגש מטעמה למפקד מז"י נדחה על ידו, אינה מעלה או מורידה ביחס לענין זה. מעבר לכך, העותרת סבורה כי אפילו הייתה בידי הרח"ט הסמכות להרחיקה מקורס ההשלמה החילית, הרי שהפגמים השונים שנפלו לאורך ההליך מצדיקים את ביטול ההחלטה. לצורך ביסוס טענתה, העותרת מונה מספר פגמים בהם העדר קבלת מסמך המפרט את נימוקי החלטת הרח"ט בדבר הרחקתה והעובדה שלא קיבלה הנמקה כלשהי להחלטת מפקד מז"י לדחות את ערעורה. לבסוף, העותרת מציינת כי העתירה הוגשה בבהילות נוכח העובדה כי היא עתידה להשתחרר משירותה הצבאי בחודש אפריל הקרוב. 2. המשיבים סבורים, כמפורט בתגובתם המקדמית לעתירה, כי במסגרת ההחלטות הנוגעות להרחקתה של העותרת לא נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. המשיבים מדגישים כי עסקינן בהחלטה מקצועית-תכנונית של רשויות הצבא, בענין התאמה אישית לתפקיד צבאי אשר נמצאת במומחיותם וניסיונם המקצועי. המשיבים מסבירים כי עילת הרחקתה של העותרת הייתה "אי התאמה אישית" לפי סעיף 7(ה) לפקודה, ולצורך ביסוס עילת ההרחקה המשיבים מונים פערים שונים שהתעוררו אצל העותרת במהלך ההכשרה. בהמשך לכך, המשיבים מבהירים כי לפי הוראות הפקודה, רק הרחקות בעילה של התקדמות בלתי מספקת או מסיבה רפואית אשר התרחשו בשבועיים האחרונים של קורס ההשלמה החילית מחייבות את אישורו של מפקד מז"י. ביחס ליתר טענות העותרת, המשיבים מציינים כי הפקודה איננה מחייבת שהחלטת הרחקה כאמור תועבר בכתב, זאת מתוך ההבנה כי מדובר בהליך פיקודי המבוסס בעיקרו בשיח בעל-פה הנערך בין הצוער למפקדו. המשיבים מעירים כי במקרים בהם נדרשים הגורמים המוסמכים בצבא להעניק החלטה כתובה, הדבר מצוין מפורשות בפקודה הרלבנטית. עוד מדגישים המשיבים כי כפי שבא לידי ביטוי בסעיפים 17 ו-24 לפקודה, הליך ההרחקה המתאים לקורס צבאי אשר מתנהל בלוחות זמנים קצרים הוא שיח בעל-פה בין הצוער למפקדיו. על כן, המשיבים סבורים כי די היה בפירוט הטענות בפני העותרת ובמתן האפשרות להגיב עליהן כפי שנעשה בעניינה. ביחס לטענת העותרת כי לא נמסרו לה נימוקי דחיית ערעורה על ידי מפקד מז"י, המשיבים מציינים כי הוחלט לתקן את המדיניות הנוהגת, כך שבעתיד נימוקי דחיית הערעור יימסרו לצוער בעל-פה במהלך השיחה המודיעה על ההחלטה בערעורו. לסיום, בכל הנוגע למיצוי פוטנציאל הקצונה של העותרת, המשיבים טוענים כי הרח"ט מצא שהעותרת איננה מתאימה לשמש כקצינה ולכן האפשרות להמליץ על העברתה להכשרה נוספת או אחרת לקצונה אינה רלבנטית. 3. לאחר עיון בעתירה, בתגובת המשיבים ובחומר שצורף להן, הגעתי למסקנה כי אין עילה להתערבותנו בהחלטות שהתקבלו בעניינה של העותרת על ידי גורמי הצבא, ועל כן דין העתירה להידחות. 4. פעולתן של רשויות הצבא אינן פטורות מביקורת שיפוטית, אך כידוע, שיקול הדעת המוקנה להן בכל הנוגע להחלטות מקצועיות, ובפרט החלטות שעניינן שיבוץ והכשרה של חיילים ומפקדים הוא רחב - "הכלל הנקוט בידי בית-משפט זה הוא שאין הוא שם את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של רשות מינהלית. כלל זה חייב לחול ביתר שאת על החלטה כזאת הנדונה כאן, כי עניין לנו כאן בנושא של התאמה אישית לתפקיד צבאי, וכאמור מפקדי החייל, הם ולא אחרים, מסוגלים להעריך את התאמתו, בזכות מומחיותם ונסיונם המקצועי." (בג"ץ 279/72 עובד נ' שר הביטחון, פ"ד כז(1) 169, 176 (1973); וראו עוד מיני רבים: בג"ץ 2210/14 כוכבי נ' צבא הגנה לישראל (27.3.2014); בג"ץ 598/16 טל נ' מפקד זרוע היבשה-צה"ל, פסקה 10 (24.2.2016); בג"ץ 6464/17 פלונית נ' ראש המטה הכללי - רא"ל גדי איזנקוט, פסקה 17 (8.2.2018)). 5. בנסיבות אלה, אינני סבור כי יש מקום להתערבות בהחלטות שהתקבלו בעניינה של העותרת. כאמור, העתירה שלפנינו נטועה כולה בהחלטה מקצועית הנוגעת להכשרתה והתאמתה של העותרת לשרת כקצינה, והעותרת לא הצביעה על פגם אשר מצדיק את התערבותנו בהחלטות רשויות הצבא. 6. עד כאן לפי שורת הדין. רצונה של העותרת, המוטיבציה הגבוהה שהפגינה ושאיפתה להמשיך ולתרום באמצעות שירות צבאי כקצינה, לא נעלמו מעיני ואף לא מעיניי המשיבים אשר הביעו את הערכתם לכך במסגרת תגובתם. מצאתי לנכון להעיר כי קצונה צבאית היא רק אחת מבין אותן דרכים בהן העותרת תוכל לממש את שאיפותיה, ואני תקווה שתמצא דרכים חלופיות לממש רצון זה, הן בחודשיה האחרונים לשירות והן בהמשך חייה האזרחיים. 7. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז בשבט התש"ף (‏11.2.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19085000_B04.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1