ירון עודי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8493/00 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8493/00 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל המערער: ירון עודי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 11.10.2000 בת"פ 40357/99 שניתן על-ידי כב' השופט ע' מודריק תאריך הישיבה: ב' בכסלו התשס"ג (07.11.02) בשם המערער: עו"ד אבי כהן בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר פסק-דין השופט מ' חשין: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של שוד, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, בריחה ממשמורת חוקית והחזקת סכין שלא כדין. משהורשע כך בדינו, גזר עליו בית-המשפט קמא עונש מאסר בן שבע שנים, מתוכן חמש שנים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על-תנאי. בנוסף לכך הפעיל בית-המשפט מאסרים על-תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המערער, חלקם במצטבר חלקם בחופף לעונש שנגזר עליו בתיק הנוכחי, כך שהעונש הכולל אשר הוטל עליו היה שש שנים ושמונה חודשים. עונש זה אמור להצטבר לעונש מאסר שהמערער נושא בו לעת הזו. הערעור שלפנינו הוא על ההרשעה ועל גזר-הדין כאחד. קראנו את הודעת הערעור המפורטת והוספנו ושמענו השלמות על-פה מפי בא-כוח המערער. שקלנו כל טיעונים אלה כולם ודעתנו היא כי אין בהם כדי לזעזע את פסק-הדין המרשיע של בית-משפט קמא. המדובר היה בשוד של בנק, וזמן קצר ביותר לאחר מעשה השוד נמצא המערער וכספי השוד בהחזקתו. חלק משטרי הכסף היו מסומנים מראש, ועל דרך זה ניתן היה להסיק כי הכספים שנשדדו הם הכספים שהמערער החזיק על גופו. כנגד ראיה חד-משמעית זו, העלה המערער גירסה, ולפיה בעוברו לתומו ברחוב חלף על פניו בריצה אדם אחד, זרק שקית לעברו והוא לא ידע מה יש בתוכה. המערער אף דייק בתיאורו, באומרו כי אותו אלמוני היה בעל חזות מזרחית. לאחר היעלם האלמוני פתח המערער את השקית, כך הוסיף וטען, ומשהסתבר לו להפתעתו שיש בה כסף, גמלה בליבו המחשבה לגנוב את הכסף ולשם כך החביאו בתחתוניו. גירסה זו נדחתה בידי בית-המשפט מכל-וכל. בית-המשפט כינה גירסה זו כגירסה מצוצה מן האצבע, ואנו אין לנו אלא לצרף דעתנו לדעתו. נוסיף עוד ונאמר כי ראיה זו נתמכה בראיות נוספות, אך אין צורך שנוסיף ונדון בהן ארוכות. בא-כוחו של המערער העלה לפנינו כמה טענות שאפשר ויפות היו למקרה אחד אך לא לענייננו. אין באותן טענות כדי לזעזע את המבנה המרשיע שבנה בית-משפט קמא. הערעור על ההרשעה נדחה. באשר לעונש: בתיתנו דעתנו לעברו הפלילי של המערער – עבר הרצוף מאסרים בפועל – ובתיתנו דעתנו לכך שהמערער ביצע את העבירה הנוכחית בעת היותו בחופשה ממאסר, אין להסיק אלא שבית-משפט קמא הקל עם המערער בעונשו. לעניין זה נוסיף כי בעת ששוטר ביקש לעוצרו, נטל המערער מיכל גז מדמיע שהחזיק בכליו ותקף בו את השוטר. אנו דוחים את הערעור על גזר-הדין אף-הוא. סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את הערעור הן על ההרשעה הן על גזר-הדין. היום, ב' בכסלו תשס"ג (7.11.2002). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 00084930_G03.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il