קארולין גזאוי נ. בנק מסד בע"מ - סניף ירושלים

פסק-דין בתיק ע"א 8492/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8492/09 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת: קארולין גזאוי נ ג ד המשיבים: 1. בנק מסד בע"מ - סניף ירושלים 2. הכונס הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט שפירא) מיום 3.8.09 בתיק פש"ר 5313/08 תאריך הישיבה: י"ב בתמוז תש"ע (24.06.10) בשם המערערת: עו"ד ירון רבינוביץ; עו"ד מוסין חורי; עו"ד אלי תוסייה-כהן בשם המשיב 1: עו"ד אלישע גרינפלד בשם המשיב 2: עו"ד הילה שלום פינגרהוט פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט שפירא) מיום 3.8.09 בתיק פש"ר 5313/08 (בש"א 6279/09), בה נדחתה התנגדות המערערת להתראת פשיטת רגל שהוצאה נגדה ביום 13.1.09. רקע נדרש והליכים קודמים ב. ביום 15.11.01 נתן בית משפט השלום בירושלים תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המערערת (יחד עם אחרים) לבין המשיב 1 (להלן הצדדים). בתוך ימים התברר למשיב, כי המערערת אינה ממלאת אחר התחייבויותיה, ופסק הדין הוגש (ביום 13.12.01) לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 6.11.08 הגיש המשיב לראשונה בקשה להכרזה על המערערת כפושטת רגל, בציינו כי יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל עומדת על 4,118,082 ₪. ביום 13.1.09 חתם בית המשפט המחוזי על התראת פשיטת רגל (לפי סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) , תש"ם - 1980; להלן הפקודה), וביום 21.1.09 הגישה המערערת התנגדות להתראה בטענה, כי "החוב נשוא התראת פשיטת הרגל סולק". בית המשפט קיים שני דיונים בבקשת ההתנגדות, וביום 3.8.09 דחה אותה בהחלטה מנומקת. ג. נקבע, כי קיומם של הליכי הוצאה לפועל אינו שולל את האפשרות לנקוט בהליכים לפי הפקודה (ע"א 92/76 בן-ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1) 164); כי לא התקיימו התנאים להפעלת סעיף 13 לפקודה ולברר את "תקפותו של החוב הפסוק"; ולבסוף, כי אין מקומה של טענת "פרעתי" בהליכי פשיטת רגל. נפסק, כי החוב בהוצאה לפועל, ממנו הועתק סכום החוב שננקב בהתראה, אמנם לא עודכן חרף מספר תשלומים - אך אין מדובר בתשלומים המאפסים את החוב. בכל הנוגע לחוות הדעת שהגישה המערערת, ומהן עולה כי החוב נפרע ביתר - נקבע, כי הראשונה מסתמכת על נתוני המערערת בלבד; וכי השניה גם היא אינה מבוססת, ואף חותרת תחת הסכום הקבוע בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין - באופן החורג גם מטענת פרעתי (ע"א 4972/06 בבכנוף נ' קמי (לא פורסם)). סוף דבר נאמר: "לאור כל האמור נראה בעיני כי אין בהתנגדות כל ממש. מנימוקי ההתנגדות שצוטטו לעיל במלואם, לא ניתן להבין מהו הסכום אותו המתנגדת סוברת ששילמה בעודף, אין כל נתונים, ואף בסופו של יום אין המתנגדת מצביעה על נתונים בדוקים מתוך תיק ההוצאה לפעול או קבלות על תשלומים ביתר, כפי שטענה מן השפה אל החוץ. אין אף מקום 'להציץ אחורי פסק הדין'... בהעדר נתונים כאמור, ובוודאי שלא הונח הבסיס להתערבות בית המשפט בהליך זה בקביעת הריבית במטרה למנוע עיוות דין" (עמוד 6). טענות הצדדים ד. כלפי החלטה זו הוגש הערעור הנוכחי, המתמקד (בסיכומים מיום 10.3.10) בשלוש טענות: (1) כי גם המשיב מודה שהסכום שננקב בבקשת ההתראה עולה על החוב האמיתי (בערך בסך 170,000 ₪), ולפיכך חל הכלל לפיו יש לפסול את ההתראה בגין אי דיוק בסכום החוב (בש"א (תל אביב) 2024/01 כץ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם); בש"א (תל אביב) 8360/01 בנק דיסקונט נ' יקותיאלי (לא פורסם)). כן נאמר, כי לפי תדפיסי המשיב עצמו נמוך החוב ב-80% מהנקוב בבקשת ההתראה; (2) כי לא אירע מעשה פשיטת רגל, כיון שהמערערת שילמה את מלוא החוב לאחר מתן פסק הדין, וכי הוצגה תשתית ראייתית מספקת לביסוס הטענה; (3) כי בית המשפט היה צריך לברר בעצמו את תוקפו של החוב הפסוק לפי סעיף 13 לפקודה, ולחלופין לעכב את ההליכים (לפי סעיף 16 לפקודה) על מנת לאפשר לטענת "פרעתי" שהעלתה המערערת בלשכת ההוצאה לפועל להתברר. ה. בסיכומי המשיב (מיום 10.5.10) הוזכר, בחלקים הנדרשים לענייננו, כי ביום 27.12.09 מונתה עו"ד גרין מנהלת מיוחדת בתיק, וכי ביום 6.5.10 הכריעה - בהחלטה מפורטת ומנומקת - בתביעת החוב שהגיש המשיב, תוך דחיית טענות המערערת לגבי תשלומים ששולמו וכיסו את החוב. נטען איפוא, כי דין טענות המערערת בדבר תשלומים שאיפסו את החוב להידחות. עוד הוזכרו דברי השופטת (כתארה אז) אלשיך בעניין כפר הס: טענה מסוג זה ["פרעתי" - א"ר] יכול החייב להעלות בפני רשות ההוצאה לפועל בעת דיון בביצוע פסק הדין נשוא עתירה זו. אם יימצא בה דבר, יתכן וייקבע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין... אך אין מקום להעלאתה בהליך זה של התנגדות להתראת פשיטת רגל. גם אם אכן פרע המבקש את חובו, אין בכך כדי להפוך את עצם חובו לחוב 'השנוי במחלוקת', שלא ניתן לנקוט על פיו בהליכי פשיטת רגל. החוב הוא חד משמעי מיום שניתן פסק דין סופי המאשר אותו, ולא הוגש ערעור על פסק דין זה... " (המ' (מחוזי תל אביב) 6903/91 גרשוני נ' כפר הס - מושב עובדים, פ"מ תשנ"ב(1) 200, 203-202). ו. נטען, כי לא היה מקום לבחון את תוקף החוב לפי סעיף 13 לפקודה, שכן סעיף זה נועד למקרים בהם יש בפני בית המשפט "ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, או שהוכח קיומו של חוב בר-תביעה מלבד החוב הפסוק" (כלשון הסעיף), תנאים שאינם מתקיימים בענייננו. הוא הדין לבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 16 לפקודה - שכן הליכי הוצאה לפועל אינם הגנה בפני הליכי פשיטת רגל. ולבסוף, בכל הנוגע לטענה בדבר הפגם שנפל בבקשה למתן ההתראה, הוזכר סעיף 238(א) לפקודה, שזה לשונו: "שום הליך בפשיטת רגל לא ייפסל מחמת פגם שבצורה או שיבוש בו, אלא אם בית המשפט שהוגשה לפניו התנגדות להליך היה סבור שהם גרמו עיוות דין ממשי אשר אינו ניתן לתיקון בהוראה של אותו בית משפט". עוד נטען, כי בענייננו פער הסכומים זניח ביחס לחוב הכולל, ובנסיבות אלה אין לפסול את התראת פשיטת הרגל כולה. סוף דבר תומך המשיב יתדותיו בקביעת בית המשפט קמא, "כי אין בהתנגדות כל ממש" (עמוד 6). המשיב 2 הזכיר (בסיכומים קצרים שהגיש ביום 28.4.10), כי הכונס הרשמי אינו נוטל חלק בהליך פשיטת רגל כל עוד לא ניתן צו כינוס - ולפיכך לא היה צד, ואף אין לו עניין, במחלוקת לגבי ההתראה. ז. בדיון בפנינו (ביום 24.6.10) עתרו הצדדים להגיש "הודעה על הסדר דיוני" במסגרתו ביקשו לדחות את מועד הדיון כדי לנהל משא ומתן - ולמעשה הדיון בעל פה התמקד בטענות הצדדים בדבר הצורך בתקופה נוספת זו. בתום הדיון הוחלט, כי "פסק הדין לא יינתן בתקופת 45 הימים הבאים, נוכח הודעת הצדדים כי הם שוקלים ניהול משא ומתן בעניינם. אם לא תבוא הודעה אחרת במועד האמור, יינתן פסק הדין על-פי הסיכומים הכתובים". משחלפה תקופה זו והצדדים לא הודיעונו על הסדר, באה השעה להכריע בתיק. דיון והכרעה ח. לאחר העיון אציע לחברי שלא להיעתר לערעור. אקדים ואומר, לא רק שאיני מוצא דופי בהכרעת בית המשפט המחוזי נכון למועד נתינתה, סבורני כי לעת הזאת עצם הדיון בהתנגדות להתראה כבר אינו אקטואלי. ביום 17.12.09 ניתן צו כינוס נגד המערערת, ובהמשך מונתה כאמור עורכת הדין גרין מנהלת מיוחדת. טענות המערערת בדבר פריעת החוב (ולמצער בדבר תשלומים ששילמה) נדונו לגופן על ידי המנהלת המיוחדת - ולמעשה את השגותיה ככל שישנן עליה לכוון כלפי הכרעותיה. ברם, כאמור, אף לגופו של עניין סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. נידרש איפוא בקצרה לשלוש טענות המערערת אחת לאחת. פסילת ההתראה "עקב ציון סכום חוב לא אמיתי" ט. "ההלכה הפסוקה התייחסה לא פעם בעבר לחשיבות נכונותה של התראת פשיטת רגל, וקבעה כי אף שבית המשפט לא יתפס לפגמים טכניים, הרי אי-דיוק בסכום החוב, קל וחומר המנעות הנושה מקיזוז תשלומים שנעשו מהסכום המגיע לו לטענתו בהתראת פשיטת רגל, הינם פגם מהותי, אשר דינו לפסול את ההתראה" (עניין כץ פסקה 52 - השופטת, כתארה אז, אלשיך; ראו גם דבריה בעניין יקותיאלי). אכן, סעיף 238 לפקודה (שהבאנו מעלה) מאפשר התגברות גם על פגמים בהתראה (ראו רע"א 1332/05 רוזנצוויג נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם) פסקה 8; ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, תש"ע) 75) - אך אף על פי כן עמדו בתי המשפט המחוזיים על שיקולים נגד עשיית שימוש בסעיף זה כדי "להכשיר" התראה שהסכום שנינקב בה אינו תואם לחוב הפסוק. י. לכלל לפיו יש להקפיד על דיוק בסכום המופיע בהתראה הוצגו מספר טעמים. חלקם מתמקדים בפרספקטיבה של מקבל ההתראה: "אדם המקבל התראת פשיטת רגל, חתומה בידי בית המשפט, מטבע הדברים, אלא אם כן הוא 'חייב סדרתי', חרד. כל עולמו, כל נכסיו נתונים כעת בסכנה" (עניין יקותיאלי פסקה 19 - השופטת, כתארה אז, אלשיך). ובהקשר אחר, המתמקד גם הוא בפרספקטיבה של החייב: "להתראת פשיטת רגל ישנה אף מטרה נוספת, חשובה לא פחות, והיא העמדת החייב, בדייקנות ובהגינות, על מצבו הפיננסי, תוך הבהרה איזה סכום הוא נדרש לשלם כדי לפטור עצמו אחת ולתמיד מעולו של הנושה" (עניין כץ פסקה 52 - השופטת, כתארה אז, אלשיך). טעם נוסף מתמקד בהטעיית בית המשפט (פש"ר (תל אביב) 1941/01 בנק הפועלים בע"מ נ' מנחם (לא פורסם) פסקה 4). ואל נשכח: פשיטת רגל היא עניין רציני ביותר, בעל השלכות מרחיקות לכת על החייב ועמן חשיבותו - אם גם השלכות קשות על נושיו, שברגיל יאבדו חלק ניכר מנשייתם אם לא כולה. י"א. כמובן שעל הכל חופה חובת תום הלב - החלה בהליכי פשיטת רגל הן על החייב (ראו סעיף 18ה(א)(2) לפקודה; ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם) פסקאות 22-19); והן על הנושה - העלול לראות בהליכי פשיטת רגל "נשק טקטי" כלפי החייב (כלשון סגנית הנשיאה אלשיך; ראו בש"א (תל אביב) 17884/01 פריינטה נ' פניציה אמריקה-ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ (לא פורסם) פסקה 17; בש"א (תל אביב) 17586/02 אמיר נ' נשואה זנקס ניירות ערך בע"מ (לא פורסם) פסקה 16; בהקשר זה ראו גם סעיף 60 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)). כפי שסיכם הנשיא ברק: "ההגנה על האינטרס של הנושים בהבטחת זכותם וכן האינטרס של החייב בשיקומו אינם עומדים בפני עצמם אלא כפופים הם לעקרון תום הלב (במובנו האובייקטיבי והסובייקטיבי). אכן, בפקודת פשיטת הרגל עצמה יש הוראות המבססות עצמן על עקרון תום הלב במובנו הסובייקטיבי... בנוסף, כפופים הליכי פשיטת הרגל לעקרון תום הלב במובנו האובייקטיבי. כך, הן הנושים והן החייב חייבים להפעיל את זכויותיהם על פי הפקודה בתום לב (סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973). אל לחייב להפוך את דיני פשיטת הרגל ל'עיר מקלט' אשר כל דכפין יבוא בשעריה... מאידך, רשאי בית המשפט לדחות בקשת נושה להליכי פשיטת רגל נגד חייב, אם נעשה בהם שימוש לרעה..." (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 205). י"ב. נשוב לענייננו, על פניו בנסיבות דנא מדובר בטעות בתום לב, בסכום שאינו משמעותי ביחס לחוב כולו (המשיב מודה בטעות של 170,000 ₪, מעט למעלה מ-4% ביחס להתראה בגין חוב של 4,118,082 ₪). בודאי אין מדובר בטעות המאיינת את החוב כולו. לא למותר להזכיר, כי בעניין יקותיאלי נפסלה התראה בה נטען לחוב של 5,500,000 ₪ שעה שהחוב הפסוק עמד על 300,000 ₪ לערך; וכי בעניין כץ נמתחה ביקורת על התנהלות הבנק (הנושה) באופן נרחב - ואין ענייננו דומה להם. סבורני, כי בנסיבות - ובכללן ניהול הליכי הוצאה לפועל משך שנים רבות; הודאת המשיב בטעותו באופן מיידי; היקף השגיאה והעובדה שאין חשש להתנהגות "טקטית" או חסרת תום לב באופן אחר - שגגת המשיב אינה מחייבת בנסיבות פסילת ההתראה (חלק משיקולים אלה כבסיס להבחנה מעניין כץ הוזכרו על ידי השופטת, כתארה אז, אלשיך בתיק פש"ר (תל אביב) 1417/02 בנק הפועלים נ' פלד (לא פורסם) פסקאות 8-7). י"ג בשולי הדברים אעיר, כי איני מתייחס לטענת המערערת לפיה החוב למעשה נמוך ב-80% מהסכום הנקוב בהתראה - שכן זו אינה נשענת על תשתית מוסכמת או על קביעות שיפוטיות. ושוב נזכיר, אף אם אילו סברתי שיש ממש בטענה - וכאמור, לא כך סבורני - ספק אם היה מקום לקבלה לאחר שכבר מונתה מנהלת מיוחדת שדנה בתביעות החוב לגופן (בנסיבות אינני נדרש לסעיף 4(ד) לפקודה הקובע הסדר נקודתי ביחס "להכשרת" סכום שגוי בהתראה; לגביו ראו עניין יקותיאלי פסקאות 15-13). הטענה כי החוב נפרע י"ד. ומכאן לטענת המערערת כי החוב נפרע. ראשית, כפי שציין בית המשפט המחוזי, התשתית העובדתית עליה נסמכה טענת הפירעון לא היתה מבוססת, וחלקה יצא (ככל הנראה) גם נגד סכומים שנקבעו בהסכם אשר קיבל (ביום 15.11.01) תוקף של פסק דין - וזאת אין להלום אף במסגרת טענת פרעתי לפי סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (ראו עניין בבכנוף פסקה 6). שנית - ונוכח התשתית העובדתית החסרה, במידה מסוימת גם מעבר לצורך - בית המשפט קמא הסתמך על פסיקת בתי המשפט המחוזיים, לפיה טענת "פרעתי" אינה יכולה לשמש בסיס להתנגדות להתראת פשיטת רגל. בעניין זה נדרש בית המשפט לדברי השופטת (כתארה אז) אלשיך בעניין כפר הס: "גם אם אכן פרע המבקש את חובו, אין בכך כדי להפוך את עצם חובו לחוב 'השנוי במחלוקת', שלא ניתן לנקוט על פיו בהליכי פשיטת רגל. החוב הוא חד משמעי מיום שניתן פסק דין סופי המאשר אותו, ולא הוגש ערעור על פסק דין זה... " (עמודים 203-202). ט"ו. לפי דרך זו טענת "פרעתי" אינה טענת הגנה מפני טענת "מעשה פשיטת רגל" לפי סעיף 5(6) לפקודה, ולא "ניתן להתנגד באמצעותה להתראת פשיטת רגל" (בש"א (תל אביב) 19576/07 מאיר נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (לא פורסם) פסקה 4(ג) - השופטת קרת-מאיר). בנסיבות רגילות, תרופתו המהותית של חייב הטוען שפרע חלק מחובו הפסוק, מצויה במסגרת בירור תביעות החוב על ידי הנאמן (או המנהל המיוחד) - כפי שאכן כבר נעשה בפועל במקרה הנוכחי. עמד על הדברים בית המשפט המחוזי בחיפה: "אין בית משפט זה [של פשיטת רגל - א"ר] יושב כערכאה חלופית להליך ההוצל"פ, שם היה אולי מקום לטעון טענת 'פרעתי'... אוסיף עוד, והדברים ידועים, כי ממילא לאחר שיוכרז החייב פושט רגל יהיה על הכנ"ר למנות נאמן, שאינו ב"כ בנק הפועלים [הנושה - א"ר], שיבדוק את כל טענות החייב בנוגע לתביעת החוב של בנק הפועלים. החייב יוכל להשמיע בפני הנאמן את טענותיו בנוגע לאופן חישוב החוב, לרבות אופן חישוב הריבית על החוב הפסוק, וחזקה על הנאמן שהחוב ייבדק, כנדרש" (פש"ר (מחוזי חיפה) 670/02 בנק הפועלים נ' שביט (לא פורסם) - השופט ר' שפירא) . במובנים מסוימים אכסניה זו לבירור טענות החייב עשויה אף לשנות את מאזן הנטלים לטובתו (ראו עניין פלד פסקה 8(ב)). החובה לברר את החוב או לעכב הליכים ט"ז. טענתה האחרונה של המערערת מתייחסת לחובתו הנטענת של בית המשפט לברר את טענותיה לגבי החוב, או לעכב את הליכי פשיטת הרגל על מנת לבררן. אכן, סעיף 13 לפקודה קובע: "13. חקירת תוקף החוב ותמורתו בית המשפט, בדונו בבקשת הנושה, רשאי לברר מה היתה התמורה לחוב פסוק, ואם היתה לפניו ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, או שהוכח קיומו של חוב בר-תביעה מלבד החוב הפסוק, רשאי הוא לברר תקפותו של החוב הפסוק". י"ז. ברם, סעיף זה מתייחס, כאמור בו במפורש, למקרים בהם הוצגה בפני בית המשפט "ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, או שהוכח קיומו של חוב בר-תביעה מלבד החוב הפסוק"; תנאי זה אינו מתקיים בתיק הנוכחי (ראו גם לוין וגרוניס, עמוד 99-98; אם כי אומר, כי בסיכומי משיב 2 נזכרה תביעת חוב נוספת שהוגשה במועד שלא נמסר). ועוד, הסמכות להרהר אחרי חוב פסוק אינה דבר פשוט, טעם מרכזי לסמכות חריגה זו הוצג בעניין מכטיגר: "אחד מן הטעמים בעטיים מוסמך הנאמן בפשיטת רגל (או המפרק בהליכי פירוק) להרהר אחר פסק הדין המוגש לו, יסודו בחשש מפני קנוניה בין החייב לבין מקורביו. באמצעות השגה בדרך מלאכותית של פסק דין לטובת המקורבים, יכול החייב להבריח רכושו אל חוף מבטחים, הרחק מידיהם של הנושים... הצדקה להלכה הנ"ל מתעוררת גם מקום בו הושג פסק הדין בתרמית או כאשר לא היה כל דיון לגוף העניין... בהליכי פשיטת רגל אין מדובר אך ביחסי החייב והנושה אשר אוחז בפסק הדין, כי מעורבים בהליכים אלה האינטרסים של נושיו האחרים של החייב. במצב של אינסולבנטיות, כאשר המועט צריך לספק את הרבים, יש הצדקה לדקדק בטיב הוכחתו של הנושה" (ע"א 1057/91 הרצל נ' מכטיגר, פ"ד מו(4) 353, 358 - הנשיא שמגר; ראו גם רע"א 9852/07 דוד נ' מסיקה (לא פורסם) פסקה 5). על פניו, טעמים אלה, המאפיינים את יישום הסעיף, אינם מתקיימים בענייננו - שהרי אין חשש לקנוניה בין המערערת למשיב על חשבון נושים אחרים. המערערת מפנה לפסק הדין בעניין דהאן (בש"א (חיפה) 11512/05 דהאן נ' בנק טפחות לישראל בע"מ (לא פורסם)) שם שקל בית המשפט המחוזי להתערב בגובה הריבית הכלולה בחוב מכוח סעיף 13 לפקודה; לא אדרש לפסק דין זה, אך אציין כי באותו עניין ביקש המנהל המיוחד להפחית את סכום החוב, ובית המשפט דחה את בקשתו. אין מדובר איפוא בטענה העומדת לחייב המתנגד להתראה. י"ח. אף לא היה מקום לעכב את הדיון בהליכי פשיטת הרגל (לפי סעיף 16 לפקודה) עד לבירור טענת "פרעתי" שהעלתה המערערת במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. ברי שבשלב זה אין בדבר כל תועלת, שכן תביעת החוב התבררה לגופה בפני המנהל המיוחד, ואולם גם בנקודת הזמן בה דן בית המשפט המחוזי בתיק לא היה מקום לתוצאה אחרת. המערערת מציינת בסיכומיה, כי הדיון בבקשה בטענת "פרעתי" שהגישה ללשכת ההוצאה לפועל נקבע ליום 28.12.09, אך נדחה (לבקשת המשיב) ולא נקבע מחדש נוכח צו הכינוס (שהוצא ביום 17.12.09). ברם, המערערת אינה מציינת כי הבקשה בטענת "פרעתי" הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל רק ביום 3.3.09, כמעט חודשיים לאחר שנחתמה ההתראה (סעיף 9 לסיכומי המשיב בבית המשפט קמא), לאחר שבקשה קודמת בטענת "פרעתי" (שהוגשה בשנת 2002) נמחקה לבקשתה (השוו פש"ר (תל אביב) 8075-09 במירה נ' גרינברג (לא פורסם) פסקה 3). מבלי להתייחס לסיבה בשלה נדחה הדיון בלשכת ההוצאה לפועל, העובדה שהמערערת לא העלתה טענת פרעתי משך שנים - ונזכרה בה לאחר מתן ההתראה בהליכי פשיטת הרגל - לא היתה יכולה להצדיק את עיכובם של הליכי פשיטת הרגל. דעת לנבון נקל, כי טענה זו של הצועק "פרעתי", יש להעלות בהזדמנות ראשונה. כאמור: "העובדה שאותו נושה זכאי לגבות את חובו על-ידי נקיטת אמצעי הוצאה-לפועל נגד החייב, בין לפי חוק ההוצאה לפועל ובין לפי פקודת המסים (גביה), איננה פוגעת כהוא זה בזכותו של הנושה לנקוט הליכי פשיטת-רגל נגד החייב" (עניין בן ציון עמוד 166 - השופט, כתארו אז, י' כהן). ככלל (וכבר התייחסנו לעיל לעניין תום הלב) להליכי פשיטת הרגל קיום משפטי עצמאי, ואין הם תלויים וכבולים בהליכי ההוצאה לפועל (אף כי בגדרי השכל הישר יש מקום כי בתי המשפט הרלבנטיים יידעו את הנעשה במכלול). אוסיף, כי אף שעל פני הדברים טענת "פרעתי" עשויה לשבות לב, התרת "כרכור" בין הערכאות השונות (כלשונו של בית הדין הרבני באחד התיקים; ראו א' שוחטמן, סדר הדין (תשמ"ח) 181-180), מבית משפט של פירוק להוצאה לפועל וחוזר חלילה, כפי שהדבר משמיע - אינה יכולה להתקבל, שאם לא כן פתחנו פתח לתוהו ובוהו שיפוטי. ברי איפוא, כי לא היה מקום לעכב את הליכי פשיטת הרגל. סוף דבר י"ט. כאמור, אציע לחברי לדחות את הערעור - אשר בכל מקרה דומה, כי אינו רלבנטי עוד נוכח מתן צו הכינוס והחלטת המנהלת המיוחדת. ממילא נותרים על כנם צו הכינוס וההליכים שננקטו בעקבותיו. אין לי אלא להצטער על כך שהצדדים לא השכילו להגיע לפתרון מוסכם, אם כי הדרך עדיין פתוחה בפניהם לעשות כן. המערערת תשלם למשיב 1 שכר טרחת עורך דינו בסך 6,000 ₪. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: הריני מצטרף לפסק דינו הבהיר והמקיף של חברי השופט א' רובינשטיין על כל טעמיו. ה מ ש נ ה - ל נ ש י א ה השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, י"ט בחשון תשע"א (27.10.10). ה מ ש נ ה – ל נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09084920_T05.doc עש+רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il