לביא זכויות האזרח מינהל תקין ועידוד ההתיישבות (ע"ר) נ. נציבות שרות המדינה

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק עפ"ס 84916-02-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערערת: לביא – זכויות האזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נגד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. נציב שירות המדינה 3. ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה 4. עו"ד מיכל כהן, הממונה על התחרות 5. שר הכלכלה ערעור על החלטת הנשיא י' עמית בדנג"ץ 30682-08-25 מיום 11.2.2026 בשם המערערת: עו"ד יצחק בם פסק-דין ערעור על החלטת הנשיא י' עמית בדנג"ץ 30682-08-25 מיום 11.2.2026 (להלן: הדיון הנוסף) שלא לפסול עצמו מלדון באותו ההליך. הרקע לערעור 1. עניינו של הדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים י׳ אלרון, א׳ שטיין ו-ח׳ כבוב) מיום 28.7.2025 בבג״ץ 6075/24 (להלן: הבג״ץ) בעתירה שהוגשה על ידי המערערת. העתירה הופנתה נגד החלטת נציב שירות המדינה לסרב לבקשת שר הכלכלה והתעשייה לכנס את ועדת המינויים הרלוונטית לצורך דיון בבקשתו של השר לסיים את כהונתה של הממונַה על התחרות. בדעת רוב נקבע כי נציב שירות המדינה נעדר סמכות למנוע את פתיחתו של הליך פיטורים בפני ועדת המינויים הרלוונטית וכי לא היה רשאי לדחות את טענות השר על הסף. בגין פסק דין זה הגישו משיבים 3-1 ביום 12.8.2025 בקשה לקיום דיון נוסף, שהתקבלה בהחלטת הנשיא מיום 15.1.2026. 2. עקב כך הגישה המערערת ביום 26.1.2026 את בקשת הפסלות שבמוקד הערעור שלפנַי. נטען כי בנסיבות העניין קיים לנשיא עניין אישי ממשי בהליך הדיון הנוסף, אשר מקים עילת פסלות לפי סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט או: החוק). לפי הנטען, קיימת זיקה מהותית בין ההכרעה שתינתן בדיון הנוסף לבין סמכותו של שר המשפטים להגיש קובלנה נגד הנשיא (להלן: הקובלנה) – דבר שברצונו לעשות בשל החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים מיום 31.12.2025, בה נקבע שהנשיא פעל בניגוד עניינים בכך שנתן צו ביניים בעתירה שהטיבה עם אחיו. זאת, משום שהטענות שהועלו בבג״ץ על ידי היועצת המשפטית לממשלה, היא משיבה 1 בערעור זה (להלן: היועצת), דומות לטענות שהציגה בעניין סמכות שר המשפטים להגיש את הקובלנה. לפיכך, קבלת עמדת היועצת בדיון הנוסף תחסום למעשה את יכולתו של שר המשפטים להגיש את הקובלנה נגד הנשיא, דבר המקים לו עניין אישי בהליך ובתוצאותיו. זאת ועוד, בהיות היועצת הגורם אשר ״מגן״ על הנשיא מפני הגשת הקובלנה נגדו, קיים לו עניין אישי ממשי בה כצד להליך; ובמכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי למשוא פנים ולפגיעה במראית פני הצדק, המקים עילת פסלות אף לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט. 3. בהחלטה מיום 11.2.2026 דחה הנשיא את הבקשה (להלן: ההחלטה). נקבע כי הניסיון לקשור בין ההכרעה בדיון הנוסף לבין סוגיית הקובלנה נעדר כל ביסוס, שעה שהסוגיה העומדת במוקד הדיון הנוסף נוגעת לסמכויות נציב שירות המדינה ולהליכי הפסקת כהונה של נושאי משרה בכירים בשירות הציבורי. לעומת זאת, הסוגיה המועלית בבקשת שר המשפטים היא הגשת קובלנה נגד שופט. סוגיות אלו נבדלות זו מזו הן במישור ההסדר החקיקתי והן במישור מערכת היחסים שהן מסדירות. בניגוד לטענת המערערת, סוגיית סמכותו של הייעוץ המשפטי לבחון ב״בחינה מקדמית״ הפעלת סמכות סטטוטורית ולמנוע את הפעלתה, איננה הסוגיה העומדת במוקד הדיון הנוסף, וממילא אין בתוצאותיו כדי להשפיע על הסוגיה הנטענת בעניין הקובלנה. בכך יש כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענה בדבר קיומו של עניין אישי בדיון הנוסף או בתוצאותיו. מעבר לכך, קבלת עמדת המערערת בעניין זה גם תוביל למסקנה שכל אימת שקיימת היתכנות לקבלת החלטה מנהלית בעניינו של שופט, יהיה עליו להימנע מלדון בהליכים מתחום המשפט המנהלי באופן גורף, ותוצאה מעין זו אין לקבל. זאת בפרט כאשר אין די בחששות תאורטיים או בהשערות בעלמא כדי להקים עילת פסלות. בהתייחס לטענה בדבר עניין אישי ממשי כלפי היועצת, נקבע כי עמדתה בסוגיית הקובלנה היא עמדה מקצועית-משפטית הניתנת מכוח תפקידה, ואינה מקימה לנשיא עניין אישי כלפיה. היועצת ממילא פועלת בכובעה המוסדי ואיננה ״צד להליך״ בכובעה האישי; ואימוץ עמדת המערערת יאפשר לכל בעל דין, ולמצער כל נושא משרה ציבורית, לייצר עילת פסלות בכל הליך שבו מעורבת היועצת, אך ורק על ידי כך שיביע כוונה לפתוח בהליך שעשוי לדרוש את עמדתה המקצועית – תוצאה בעלת השלכות פוטנציאליות הרסניות. 4. מכאן הערעור שלפנַי, בו בעיקר חוזרת המערערת על טענותיה בבקשת הפסלות. בתוך כך נטען כי עניינו של הדיון הנוסף הוא בסמכות הייעוץ המשפטי לחסום הפעלה של סמכות סטטוטורית על יסוד בחינה מקדמית מטעמו – בחינה אותה מבקשת היועצת גם לבצע על הפעלת סמכותו של שר המשפטים להגיש קובלנה נגד הנשיא. לפיכך, אם תאומץ עמדתה בדיון הנוסף, יהיה בכך לחזק את כוחה לחסום הגשת קובלנה נגד הנשיא – באופן המקים לו עניין אישי בתוצאות ההליך. הגם שמדובר בסוגיות הנוגעות לסמכויות שונות ומעוגנות בהסדרים חקיקתיים נפרדים, בפסיקה מקובל להקיש בין נושאים שונים המקיימים קשר ענייני מובהק ביניהם. לפיכך קם למצער "חשש סביר" שיהיה בתוצאות ההליך כדי לסייע לעניינו האישי. גם אין לקבל את הקביעה לפיה לא קם לנשיא עניין אישי ממשי ביועצת עצמה, עת שהיא זו שמונעת, כנטען, את קידומו של הליך הגשת קובלנה נגדו. עניין אישי זה נוצר אף אם חוות דעתה של היועצת ביחס להליך הקובלנה הוגשה במסגרת מילוי תפקידה המקצועי, ולכל הפחות יש בה כדי לעורר ״חשש סביר״ לניגוד עניינים, בפרט בשים לב לכך שהבקשה לקיום דיון נוסף הוגשה בניגוד לעמדת גורמי הממשלה הרלוונטיים. בנסיבות אלו אי-קבלת הטענה לפגיעה במראית פני הצדק מרוקנת את העילה מתוכנה. לבסוף נטען כי האמרה בהחלטה בבקשת הפסלות לפיה קיומה של תשתית עובדתית הולמת היא תנאי מקדמי לקבלת כל החלטה מנהלית, מהווה אימוץ דה-פקטו של עמדה מהותית בדיון הנוסף כבר בשלב מקדמי ולכן מקימה עילת פסלות עצמאית. דיון והכרעה 5. לאחר עיון בערעור ובנספחיו הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות מבלי להידרש לעמדת המשיבים בהיעדר עילת פסלות. 6. עילת הפסלות המרכזית עליה נסמך עיקר ערעורה של המערערת היא העילה המעוגנת בסעיף 77(א1)(2) לחוק, שעניינה במקרים בהם קם למותב עניין אישי בהליך או בתוצאותיו. טענתה העיקרית של המערערת היא כי בענייננו לנשיא עניין אישי בתוצאות הדיון הנוסף שכן תהיינה להן השפעה על יכולתה של היועצת לחסום את שר המשפטים מהגשת קובלנה נגדו. טענה זו נשענת על הנחת העבודה של המערערת לפיה הסוגיה העומדת לדיון בדיון הנוסף היא סמכותו של הייעוץ המשפטי לממשלה למנוע הפעלת סמכות סטטוטורית על יסוד בחינה מקדמית של קיומה של ״תשתית ראייתית״ מספקת. ברם, אין זו הסוגיה העומדת במוקד הדיון הנוסף, כי אם שאלת סמכותו של נציב שירות המדינה למנוע את כינוסה של ועדה להפסקת כהונתם של נושאי משרה בכירים בשירות הציבורי. לפיכך, אין בטענות המערערת כדי לבסס קיומה של זיקה ממשית בין הסוגיה הנדונה בדיון הנוסף לבין הסוגיה הנטענת על ידה בבקשת הפסלות ובערעור שלפנַי, וממילא לא מתקיימים התנאים המקימים את עילת הפסלות בסעיף 77א(א1)(2) לחוק. בהקשר זה יובהר כי אין בטענות המערערת בדבר קיומו של ״חשש סביר״ לעניין אישי כדי לסייע בעדה, שעה שסעיף 77א(א1)(2) קובע בבירור כי נדרש ״עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו״ (והשוו: בג"ץ 4057/00 ישקר בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה, נה‏(‏3‏)‏ 734, 744 ‏(‏2001‏)‏). 7. גם הטענה כי חוות דעתה של היועצת בסוגיית הקובלנה מקימה לנשיא עניין אישי ביועצת עצמה כצד להליך, דינה להידחות. עצם מתן חוות דעת על ידי היועצת במסגרת מילוי תפקידה, בעניין הנוגע לשופט זה או אחר, או בעניין זה או אחר המסור לייעוצה, אינו מקים כשלעצמו עניין אישי מצד השופט כלפיה, ואין בו כדי להקים עילת פסלות באופן אוטומטי בכל הליך שבו תידרש עמדתה (והשוו: ע"א 7329/06 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 ‏(‏9.11.2006‏)‏‏). כפי שצוין בהחלטה בבקשת הפסלות, קבלת טענה כוללנית מעין זו טומנת בחובה סכנה כי תינתן לבעל דין או לנושא משרה האפשרות להשפיע על זהות המותב שידון בעניינו באמצעות ייזום הליך נגד שופט מסוים, כל אימת שתידרש היועצת להביע את עמדתה (וראו בשינויים המחויבים: ע"א 7393/17 עו"ד יוגב חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ, פסקה 4 ‏(‏15.11.2017‏)). תוצאה זו אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה שלפיה יש למנוע מצב שבו טענת פסלות תשמש ככלי טקטי בידי בעל דין, שבאמצעותו יוכל להשפיע על זהות המותב כרצונו (ראו למשל: ע"א 4829/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 ‏(‏3.8.2017‏); בש"פ 2295/24 אמיר ברמלי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 ‏(‏7.6.2024‏)), ודי בכך כדי לדחות את הטענה. בנסיבות האמורות ממילא לא מצאתי כי מתעורר חשש ממשי למשוא פנים מצד הנשיא המקים את עילת הפסלות המעוגנת בסעיף 77א(א) לחוק (עפ"ס 12463-09-24 פלונית נ' פלוני, ‏פסקה 8 (‏9.12.2024‏); ע"א 4027/24 קליין נ' סעדון, פסקה 7 ‏(‏18.9.2024‏)).‏‏ 8. אשר לטענת המערערת לפיה יש בקביעת המותב בהחלטת הפסלות כדי ללמד על אימוץ מוקדם של עמדה מהותית בסוגיה העומדת בדיון הנוסף. הלכה היא כי התבטאויות מותב הדן בהליך מקימות עילת פסלות רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם ברור כי דעת המותב ביחס לצדדים או ביחס להליך ״ננעלה״ באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים (ראו מיני רבים: ע"א 667/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 ‏(‏5.2.2024‏)‏‏; ע"א 8806/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 ‏(‏4.1.2024‏)). נימוקי המערערת אינם עומדים ברף זה ואף קוראים בהחלטה את שאין בה. כלל היסוד לפיו החלטה מינהלית צריכה להתקבל על בסיס תשתית עובדתית הולמת, אשר עמידה בו תיבחן לפי נסיבות העניין – היא מושכלת יסוד במשפט המינהלי שאינה שנויה במחלוקת. ממילא עצם אזכורו אינו מעיד על גיבוש עמדה סופית לגופו של ההליך, היוצר חשש ממשי למשוא פנים. משאלה פני הדברים, לא מצאתי כי יש בנסיבות המקרה להקים עילה לפסלות המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, כ' אדר תשפ"ו (09 מרץ 2026). דוד מינץ שופט