פלוני נ. פלוני

2 1 בבית המשפט העליון ער"א 849/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי בבש"א 53/23 מיום 15.1.2023 בשם המערערת: בעצמה פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי בבש"א 53/23 מיום 15.1.2023, בה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף. ביום 1.1.2023 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בבע"מ 4507/22 מיום 14.12.2022. בפסק הדין האמור נדחתה ברוב דעות בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר דחה את ערעורה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע. ביום 15.1.2023 דחתה הרשמת את הבקשה. נקבע כי המערערת לא הניחה כל הסבר באשר לצורך במתן ארכה וגם לא ביחס לאיחור שנפל בהגשת בקשתה בחלוף שלושה ימים מהמועד האחרון להגשת הבקשה לדיון נוסף. על כן, ובשים לב לגישתו המצמצמת של בית משפט זה ביחס להליכים כגון דא, לא נמצא "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה. כמו כן, לאור אמות המידה הקבועות בדין לקיום דיון נוסף, צוין כי אף סיכויי ההליך אינם נחזים להיות גבוהים בהתייחס לכך שכלל לא נקבעה בפסק הדין הלכה חדשה. מכאן הערעור שלפנַי. בעיקר טענה המערערת כי לשיטתה הבקשה הוגשה במסגרת מניין הימים לנקיטת ההליך; כי יש ליתן משקל להיותה בלתי מיוצגת; כי סיכויי ההליך בעניינה טובים לאור חילוקי הדעות בין השופטים ובשים לב לדעת המיעוט בפסק הדין; וכי ההכרעה שניתנה בעניינה בבקשת רשות הערעור הסבה נזק רב לה ולילדיה. דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים מעין אלו הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו למשל לאחרונה: ער"א 7554/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (4.1.2023); ער"א 742/23 נחום אבטסם נ' מדינת ישראל (31.1.2023)). מקרה זה אינו נמנה בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. כידוע, מתן הארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף מותנה בקיומו של "טעם מיוחד" לכך (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984; ערג"ץ 7979/21 פלונית נ' בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים, פסקה 3 (23.11.2021)). בהקשר זה נפסק לא פעם כי נוכח אופיו הייחודי של הליך הדיון הנוסף, יש להקפיד באופן דווקני ומצמצם על קיום טעם כאמור (בש"א 8509/20 אפטר נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 3 (10.12.2020); ערג"ץ 3026/21 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 3 (6.5.2021)). בענייננו, בקשת המערערת לפני הרשמת לא כללה כל הסבר בדבר הצורך במתן הארכה המבוקשת או הסיבה שבגינה הוגשה בקשתה בחלוף סד הזמנים הקבוע בדין. ממילא לא הוצג נימוק העולה כדי "טעם מיוחד". טענת המערערת בערעור שלפנַי כי הבקשה אכן הוגשה בתוך מניין הימים נטענה באופן סתמי וללא שהובהרה. ויודגש, אין בכך שהמערערת אינה מיוצגת כדי להצדיק לבדו היעתרות לבקשתה (ראו למשל: בשג"ץ 1586/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים (9.3.2020)). לאמור לעיל מצטרפים גם סיכויי ההליך אשר אינם מן המשופרים, בלשון המעטה, בשים לב לכך שמדובר בדחיית בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שנקבע שהיא אינה עומדת באמות המידה הנדרשות למתן רשות ערעור. לא למותר לציין כי עצם קיומם של חילוקי דעות בין שופטי ההרכב אינו מהווה כשלעצמו עילה לדיון נוסף (דנ"א 694/22 רפאלוב נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (30.3.2022); דנ"א 5862/21 מדינת ישראל נ' זייצב, פסקה 14 (30.1.2022)). הערעור נדחה. ניתן היום, ‏י"ג באדר התשפ"ג (‏6.3.2023). ש ו פ ט _________________________ 23008490_N05.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1