עע"מ 849-16
טרם נותח

פלוני נ. משרד הפנים - מדינת ישראל

סוג הליך ערעור עתירה מינהלית (עע"מ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק עע"מ 849/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 849/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערערים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיב: משרד הפנים - מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט העניינים מינהליים בחיפה בתיקי עתמ 58364-10-15 ועתמ 7410-11-15 שניתן ביום 6.1.2016 על ידי כבוד השופט ר' שפירא תאריך הישיבה: כ"ח בתשרי התשע"ח (18.10.2017) בשם המערערים: עו"ד תומר ורשה בשם המשיב: עו"ד יונתן ברמן פסק-דין השופט י' עמית: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) בעת"מ 58364-10-15 ובעת"מ 7410-11-15 מיום 6.1.2016. בפסק הדין נדונו עתירותיהם של המערערים כנגד הוראות התייצבות ושהייה במתקן "חולות", שהוצאו מכוח סעיף 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: החוק למניעת הסתננות). פסק הדין מושא הערעור 2. בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים וקבע כי העתירות אינן מגלות עילה להתערבות. צויין בפסק הדין, כי למערערים נערך שימוע כדין, והם לא העלו טענה שמצדיקה את ביטול הוראת השהייה. בין היתר, המערערים לא טענו כי הם קורבנות סחר או עבדות, ולא הוכיחו נסיבות חריגות המצדיקות את ביטול הוראות השהייה. עוד הובהר, כי קיומה של בקשת מקלט תלויה ועומדת, אינו מקנה חסינות מפני הוראת שהייה במתקן "חולות", ולמעשה אף ניתנת עדיפות בבחינת בקשות המקלט של השוהים במתקן. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי ההחלטות בעניינם של המערערים אינן מגלות פגם המצדיק התערבות שיפוטית, ודחה את העתירות על הסף. טרם סיום, הדגיש בית המשפט המחוזי כי פסק הדין מתמצה בבחינת חוקיות ההחלטה ואינו מחווה דעה לעניין תבונת המדיניות הממשלתית. 3. יצויין, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי דן בעניינם של שניים נוספים. לאחר שהמדינה הודיעה שאין בכוונתה להפנות את השניים למתקן "חולות", בהיותם יוצאי חבל דארפור, נמחקו מערערים אלה מן ההליך הנוכחי (החלטת הרשמת בנמלך מיום 13.2.2017). לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, החליט המשיב לערוך למערערים שימוע משלים, כדי לבחון את משך השהייה במתקן. המערער 1 העלה טענה רפואית, אך המשיב לא סבר כי היא מהווה עילה לקביעת תקופת שהייה קצרה מ-12 חודשים, וגם המערער 2 לא העלה נסיבות שמצדיקות שהייה קצרה מתקופה זו. לפיכך הוחלט כי הוראת השהייה תהיה למשך 12 חודשים. תמצית טענות הצדדים 4. המערערים הלינו על כך שבית המשפט המחוזי דחה את העתירה על הסף. לשיטתם יש לבטל את הוראת השהייה ולחלופין להורות על קיצור תקופת השהייה במתקן או להחזיר את הדיון לבית משפט קמא. המערערים טענו כי בהוראות השהייה נפלו פגמים רבים, ובין היתר ההחלטה אינה מידתית, לא נשקלה הפגיעה הצפויה בכל אחד מהמערערים (ובצדדים שלישיים), ולא הופעל שיקול דעת בקביעת משך השהייה אלא כברירת מחדל נקבעה התקופה המקסימלית. המערערים טענו, כי לאחר שחרורם של שוהים ממתקן "חולות", ממילא נאסר עליהם לעבוד בערים תל אביב ואילת, ומכאן שהשהייה במתקן כשלעצמה אינה משיגה את התכלית המוצהרת של מניעת השתקעות במרכזי הערים. טענה נוספת בפי המערערים, היא כי המשיב מחוייב לקבוע קריטריונים ברורים יותר ל"תיעדוף" הוצאת הוראות שהייה במתקן "חולות". במישור הפרטני נטען, כי המערער 1 צפוי לאבד את מקום עבודתו ואת זכויותיו הסוציאליות וגם בית העסק צפוי להיפגע. המערער 3 עובד בתחום עבודות הבניין שבו ממילא מועסקים עובדים זרים, ומקום עבודתו הוא בראש העין, להבדיל מתל אביב או אילת. 5. המשיב ביקש לסמוך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הודגש כי התקיים דיון במעמד הצדדים והטענות נשמעו במלואן; כי הוראות השהייה הוצאו בהתאם לחוק ולפסיקה; כי הטענה בדבר התחשבות במעסיקיהם של המערערים חותרת תחת התכלית של מניעת השתקעות במרכזי הערים; כי אין הצדקה לקבוע קריטריונים מפורטים יותר להוצאת הוראות שהייה; וכי משך השהייה נבחן באופן פרטני ביחס לנסיבותיהם האישיות של מערערים. דיון והכרעה 6. לאחר ששמענו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. אפתח בשתי הערות במישור הדיוני. ראשית, העתירות נדונו בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, מן הטעם שבאותה עת טרם הוקם במחוז השיפוט של חיפה בית דין לעררים על החלטות מסוג זה. שנית, בית משפט קמא קבע אמנם כי דין העתירה להידחות על הסף, אך במישור המעשי לא נפגעה זכות דיונית של המערערים, באשר ממילא התקיים דיון במעמד הצדדים והטענות נשמעו לגופן. לגופם של דברים, נדגיש כי כבית משפט קמא, כך גם אנו איננו בוחנים את תבונתה של ההחלטה המינהלית אלא את חוקיותה, וחרף טענותיהם של המערערים, לא מצאנו עילה המצדיקה את התערבותנו. ההליך שהתנהל בעניינם של המערערים היה תקין, שימוע נערך כדין, פסק הדין ניתן לאחר דיון שבו נשמעו טענות הצדדים, ובהמשך אף נערך למערערים שימוע נוסף לעניין משך השהייה. גם ביתר ההיבטים יש להבחין בין טענות כלליות לבין טענות פרטניות בעניינם של המערערים. מרבית הטענות הכלליות כבר זכו לדיון ממצה בפסיקה, וגם אם יגיע היום לדיון מחודש, הרי שהמקרה הנוכחי אינו מתאים לכך. במישור הפרטני, אכן, "ההליך של הוצאתה של הוראת השהייה ושל קביעת משכה הוא אינדיווידואלי. הממונה נדרש להפעיל את סמכותו ולהשתמש בשיקול הדעת שהוענק לו בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מסתנן ומסתנן [...] במסגרת זו עליו להתחשב בנתונים רלוונטיים, בשים לב לתכליתו של החוק ולהיקף הפגיעה הצפויה במסתנן" (בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת, בפסקה 96 לפסק דינה של הנשיאה נאור (11.8.2015) (להלן: עניין דסטה)). ההליך בעניינם של המערערים היה, כאמור, תקין. גם לגופה של ההחלטה, אין חולק על הפגיעה הצפויה במערערים, אך לא עלה בידם לבסס את הטענה כי ההחלטה שהתקבלה בעניינם אינה מידתית. הסוגיה העקרונית בדבר משך תקופת השהייה נדונה זה מכבר, ולא השתכנענו כי במקרה הקונקרטי מתחייבת תקופה קצרה יותר, אך יודגש כי התקופה המקסימלית שנקבעה בחוק "אינה מהווה ברירת מחדל, אלא קובעת גבול עליון לסמכות הממונה" (פסקה 96 לפסק דינה של הנשיאה נאור בעניין דסטה; בר"ם 7699/16 הברה נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה, בפסקה 7 (21.11.2016); והשוו גם ס' 3.12 לנוהל מס' 10.9.0001 "הוצאת הוראת שהייה וראיון קליטה"). גם טענותיהם של המערערים בדבר הפגיעה במעסיקו של המערער 1 ולעניין משלח היד של המערער 2 – אינן משנות את המסקנה. לא מיותר לציין, כי לדברי המערערים, בשימוע שנערך להם לאחר הסתננותם, נתברר כי טסו מסודן למצרים והסתננו לארץ דרך סיני בשל רצונם לעבוד ולהתפרנס בישראל, וכפי שנמסר לנו לא הוגשה על ידם בקשה למקלט. 7. אשר לצורך בקביעת אמות מידה מפורטות להוצאת הוראות שהייה במתקן "חולות", יצויין כי סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות מפרט מי האנשים שלא תינתן בעניינם הוראת שהייה. ייתכן כי מוטב לעצב קריטריוני-משנה מפורטים יותר, שיתרמו לוודאות ולקידום ממוקד של התכליות הלגיטימיות של החוק למניעת הסתננות. ואולם, אין בכך כדי להשליך על חוקיות הוראות השהייה בעניינם של המערערים. 8. והערה לפני סיום: בפני בית המשפט המחוזי טען נציג המדינה כי "הכוונה אינה לאפשר להם [למסתננים] לשהות פה ולהנעים את זמנם בצורה מיטבית, אלא למצוא את הדרך בה בסופו של דבר יצאו מישראל [...] הם נכנסו שלא כדין ואינם אמורים להישאר פה" (עמ' 6 לפסק הדין מושא הערעור). טיעון זה עומד בניגוד מוחלט לעמדת המדינה כפי שהוצגה בפני בית המשפט בעניין דסטה. תכליותיו של התיקון לחוק למניעת הסתננות נדונו בהרחבה בפסק דינה של הנשיאה נאור, וכך נאמר שם: "מדברי ההסבר לחוק ומתשובותיהן של המשיבות עולה כי תכליתו העיקרית של פרק ד' לחוק היא הפסקת ההשתקעות של אוכלוסיית המסתננים במרכזי הערים ומניעת האפשרות שיעבדו בישראל. לצד זאת, נועד החוק לספק מענה הולם לצורכיהם של המסתננים. תכלית מוצהרת נוספת היא יצירתו של חסם נורמטיבי בפני מסתננים פוטנציאליים." "בנסיבות הקיימות מניעת השתקעות במרכזי הערים, תכלית ראויה היא." "טענתם המרכזית של העותרים, כאמור, היא כי התכלית האמתית של מרכז השהייה היא 'שבירת רוחם' של המסתננים ועידודם לצאת 'מרצון' כביכול את ישראל. טענה זו הועלתה גם בעניין איתן, שם השאירהּ השופט ע' פוגלמן בצריך עיון. הטענה הוכחשה לפנינו הן בתשובתה של המדינה, הן בתשובתה של הכנסת. גם בנוסח החוק ובדברי ההסבר אין לה כל זכר. חשוב מזה: בדיון על-פה הצהירה בפנינו באת כוח המדינה עו"ד גנסין מפורשות כי לא ננקטות ואף לא תינקטנה פעולות שתכליתן עידוד המסתננים לעזוב את ישראל." "בענייננו, לא ניתן לקבוע כי שבירת רוחם של המסתננים היא אחת מתכליות החוק." "הנה כי כן, לא מצאתי כי החוק הנוכחי נועד לשבירת רוחם של המסתננים. לוּ היה החוק לתכלית זו, היה בכך קושי רב. על פני הדברים, תכלית כזו היא בלתי ראויה, בשים לב לכך שהיא חותרת לכאורה תחת עיקרון אי-ההחזרה האוסר על גירושו של אדם למדינה שבה נשקפת סכנה לחירותו או לחייו." (שם, בפסקאות 61, 75, ו-81-79). ניתן להיווכח אפוא, כי עמדת המדינה בפני בית משפט קמא הוצגה באופן בלתי ראוי, ולא בכדי נטען על ידי המערערים כי "יצא המרצע מן השק". בדיון שהתקיים בפנינו, הבהיר בא-כוח המדינה כי מדובר בשגגה, וכי לא חל שינוי בעמדת המדינה כפי שהוצגה בעניין דסטה. ראינו צורך להביא את הדברים בצורה מפורשת, כדי לוודא שעמדתה המוצהרת של המדינה היא אכן זו שמיושמת בשטח (ראו והשוו דברי השופט פוגלמן שם, בפסקאות 28-24, וכן פסקה 5 לחוות דעתי). 9. סוף דבר: לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועל כן הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏ה' בחשון התשע"ח (‏25.10.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16008490_E20.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il