דרור פחימה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 849/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 849/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: דרור פחימה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 31.12.09 בת"פ 8085/08 שניתן על ידי כבוד השופטת צ' צפת תאריך הישיבה: א' באייר התש"ע (15.4.2010) בשם המערער: עו"ד נס בן נתן בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 31.12.2009 בת"פ 8085/08 (כבוד השופטת צ' צפת). המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)2 לחוק העונשין, נסיעה ללא רישיון וללא ביטוח, לפי סעיפים 10 ו-62 לפקודת התעבורה, תשכ"א–1961, ותנועת טרקטורון ובטיחותו - נהיגה בכביש- עבירה לפי תקנה 39ג(א) (ג) ו-(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א–1961. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 19.4.2008 נהג המערער ברחובות העיר אשדוד בטרקטורון, כאשר אדם נוסף – אשר הואשם איתו באותו כתב אישום – יושב מאחוריו ללא קסדת מגן על ראשו. שוטרים הבחינו בשניים, ואלו החלו להימלט מהמקום. השניים לא צייתו להוראות השוטרים, המשיכו בנסיעה מהירה, כשכל העת ניידת משטרה דולקת אחריהם. השניים המשיכו בנסיעה מהירה ופרועה, נסעו על המדרכה, התפרצו לכביש ברחוב גורדון ונסעו כברת דרך קצרה בניגוד לכיוון התנועה, או אז נאלץ רכב לסטות בפתאומיות על מנת למנוע התנגשות. לאחר מכן המשיכו השניים בנסיעה הפרועה, ירדו מהכביש ונסעו לכיוון דיונות החול באזור, התהפכו והחלו להימלט רגלי, והמערער נתפס במקום על ידי השוטרים. הסדר הטיעון ביחס למערער לא התייחס לסוגית העונש. ביום 31.12.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער שנה מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי ציין כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי נסיבות חייו של המערער קשות והוא גדל באווירה קשה של מתחים ואלימות. בנוסף עולה כי המערער הורשע בגין עבירות סמים בהולנד ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר, ומתוכן ריצה חמש שנים. נראה כי בתקופה האחרונה הוא מנסה לשנות את אורחות חייו, הוא עובד לפרנסתו וזוכה להערכה מצד מעסיקיו. כמו כן הוא ניתק קשר עם חברה שולית, משתף פעולה עם שירות המבחן ועוסק בחלוקת מזון לנזקקים. לאור ההליך החיובי אותו החל, המליץ שירות המבחן להטיל עליו שרות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות, עונש מותנה, קנס מצומצם וצו מבחן למשך שנה. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה המלצות אלו וקבע כי מעשיו של המערער חמורים ואין להסכים עם עשיית דין עצמי והימלטות מרשויות אכיפת החוק תוך סיכונם. כמו כן נקבע כי על אף שמעשיו נמצאים במדרג הקל של העבירות בהן הורשע – שכן הוא נסע מרחק קצר בניגוד לכיוון התנועה – אין להקל ראש במעשיו שהיו יכולים להסתיים בתוצאה קטלנית. לצד זאת נקבע כי יש לזקוף לקולה את הודאתו במיוחס לו, את נסיבות חייו הקשות ואת הליך השיקום המוצלח בו החל. באיזון בין כלל השיקולים נגזרו על המערער העונשים כפי שפורטו לעיל. לשם השלמת התמונה יצוין כי על הנאשם הנוסף בפרשה נגזרו שמונה חודשי מאסר, כמניין ימי מעצרו, וזאת במסגרת הסכמה בהסדר הטיעון שאושר על ידי בית המשפט המחוזי. מכאן הערעור שבפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. לטענתו העונש אשר הוטל עליו פוגע בעקרון אחידות הענישה לאור העונש אשר הוטל על הנאשם הנוסף בפרשה, וזאת בייחוד לאור עברו הפלילי המכביד של הנאשם הנוסף. כמו כן, לטענתו בית המשפט המחוזי נתן משקל מכריע לסעיפי האישום, על פני המסכת העובדתית, אשר ממנה עולה שמעשיו לא יצרו סיכון ממשי למשתמשי הדרך ועל כן יש לתת לעובדה זו משקל מכריע בשלב גזירת הדין. כמו כן לטענתו לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולהמלצות שירות המבחן. בסיכומו של דבר הוא טוען כי מקרה זה הינו חריג לאור נסיבות העבירה, נסיבותיו האישיות והתפנית שערך באורחות חייו, ועל כן יש מקום לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינו. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער. לטענתה העבירות שביצע המערער הינן חמורות ביותר המבטאות זלזול קשה בנציגי החוק. כמו כן לטענתה יש מקום לאבחנה בין המערער, לבין הנאשם הנוסף אשר לא נהג בטרקטורון. כמו כן יש לתת גם משקל לעברו התעבורתי המכביד. בפנינו הונח תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. מתוך עיון בתסקיר זה עולה כי המערער חושש שהמאסר יוביל אותו להתחברות עם חברה עבריינית ושולית, ממנה התרחק. כמו כן, שירות המבחן התרשם כי המערער מעוניין לשנות את אורחות חייו, להימנע מביצוע עבירות פליליות ולנהל אורח חיים נורמטיבי. על פי עמדתם יתכן שמאסר בפועל יקשה על המשך תהליך השיקום, ולכן הומלץ לבחון ענישה שתאפשר העמדתו במבחן. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים לחומרה ולקולה, וכן את העונש אשר נגזר על הנאשם הנוסף בפרשה. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, והתנהגות שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. המערער בחוצפה ובעזות מצח ברח מנציגי החוק בנהיגה פרועה דרך רחובותיה של עיר. כפי שכבר נאמר בעבר על ידי בית משפט זה התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברכב, קיבלה בשנים האחרונות מימדים מדאיגים. "חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך, אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה" (בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2006)). על כן יש להחמיר עם אותם נהגים אשר עושים דין לעצמם ומסרבים לציית להוראות נציגי החוק. התנהגות שכזו מערערת את היסודות עליהם מושתת חברה דמוקרטית המכבדת את עקרון שלטון החוק. המערער ברגל גסה רמס עקרון חשוב ובסיסי זה, ועליו לשלם את המחיר בדמות ענישה ממשית. דברים אלו נכונים גם בכל הקשור לשימוש אסור בטרקטורונים, כפי שציינתי בע"פ 5881/09 סויסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.1.2010): "התופעה שעמד עליה בית המשפט המחוזי – בה צעירים, נוהגים בפרעות בטרקטורונים בכבישי העיר או בחופי הים ומסכנים את שלום הציבור, ועושים כל מאמץ להימלט משוטרים – מדאיגה מאוד וצריכה להיתקל בקיר ברזל בדמות "אפס סובלנות" על מנת לגדוע תופעה קשה ומסוכנות זו מן השורש. בתי המשפט צריכים לשלוח מסר חד וחלק כי ברוב המקרים האינטרס הציבורי יגבר על האינטרס הפרטני, ולא ניתן להשתוללות מסוכנות זו ברחבות ערינו ובחופי הים להימשך. לצד האכיפה המשטרתית המוגברת תהיה גם ענישה משמעותית על מנת לשים קץ לתופעה זו". אין גם מקום לטענתו של המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל למסכת העובדתית ולנסיבות ביצוע העבירות. בית המשפט המחוזי ציין במפורש כי מעשיו של המערער נמצאים במדרג הנמוך של העבירות הנדונות, ולעובדה זו ניתן משקל בגזר הדין, לצד שיקולים נוספים לקולה, כפי שפורט לעיל. יתר על כן, במצב דברים זה לא היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינו של המערער, שכן ידוע הוא כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה וכלי עזר, ואין הוא מהווה מדד יחידי ומכריע בהחלטתו של השופט. בסופו של יום האחריות מוטלת על כתפי בית המשפט, ועליו לערוך את האיזון בין האינטרסים הנוגדים ולשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילית, בשים לב להמלצת שירות המבחן (ראו רע"פ 843/07 טארק אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.2.2007)). "השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו כגוף שמהותו טיפולית, אינם חופפים בהכרח את אלה המנחים את בית המשפט" (בש"פ 6426/09 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם, 12.8.2009)). במקרה הנדון, לאור חומרת העבירות והאינטרס הציבורי, לא היה מקום לתת משקל מכריע ובלעדי להמלצת שירות המבחן. מובן כי יש לברך על כך שהמערער החל להפנים את הפסול שבהתנהגותו, כפי שהוא טוען וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בשינוי אורחות חייו כעולה מתסקיר שירות המבחן. אולם, אין בכך כדי לאיין את חומרת מעשיו ואת הצורך להענישו באופן המשקף נכונה את סלידתה של החברה ממעשים קשים אלו. על כן לטעמנו במקרה זה ידו של האינטרס הציבורי על העליונה. יש לקוות כי המערער ימשיך במאמצים לשיקומו אף במסגרת המאסר וכי הדבר יצלח בידו, והוא יפתח דף חדש לאחר שחרורו. אשר על כן נראה כי בית המשפט המחוזי ערך איזון ראוי בין כלל השיקולים, ויתכן ואף היטיב עם המערער לאור תסקיר שירות המבחן ונסיבותיו האישיות, ואין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בעונש אשר נגזר עליו. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, י"א באייר התש"ע (28.4.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10008490_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il