קרעאן ואח' נ' שר הביטחון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8487/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. סלווא קרעאן 2. עבד אלג'וואד דאר חמאייל נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית 3. ראש המינהל האזרחי באיו"ש 4. מפקד משטרת מחוז ש"י 5. יחידת הפיקוח עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד סלימאן שאהין בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה; עו"ד מתן שטיינבוך פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו עתירה למתן צווים על תנאי, בגדרה התבקשנו להורות למשיבים 5-1 לפעול לפינוי והריסה מיידיים של בנייה בלתי חוקית שהוקמה על חלקה מספר 17 בגוש 2 באדמות אלבירה (להלן: הבנייה הבלתי חוקית או המאחז ו-החלקה, בהתאמה) ולפתוח בחקירה פלילית למיצוי הדין עם מקימיה. לטענת העותרים, המאחז הוקם בחלקה (שעותרת 1 טוענת כי היא בעלת זכויות בה ועותר 2 טוען כי הוא בעל זכויות בחלקה הסמוכה לה) באופן בלתי חוקי על ידי אנשים שזהותם אינה ידועה להם. המאחז הוקם לראשונה במהלך חודש מאי 2023 כאשר הבניה במקום הוסרה זמן קצר לאחר מכן, ככל הנראה על ידי רשויות המנהל האזרחי, אך הוא הוקם פעם נוספת במהלך חודש יולי 2023. בעקבות חידוש הקמת המאחז, באותו חודש הגישו העותרים, כל אחד בנפרד, תלונות במשטרה נגד מקימיו. לטענת העותרים, לאחרונה החלו דיירי המאחז בביצוע עבודות נוספות להרחבתו. נטען כי מכוח עקרונות יסוד בדין הבינלאומי והחובות המוטלות על המפקד הצבאי מכוח המשפט הישראלי, ובהן השמירה על הסדר הציבורי, חלה על המפקד הצבאי חובה להגן על רכושם ולאסור על פגיעה בקניינם של העותרים. במקרה זה גם מתקיימים כל התנאים להפעלת סמכויות המשיבים הנתונות להם מכוח הוראות הדין השונות לסילוק מהיר של פולשים ממקרקעין פרטיים, כאשר הימנעותם מלנקוט בהליכים אלה עולה כדי חוסר סבירות קיצוני. בנוסף נטען כי מעשי הפולשים לחלקה מצדיקים פתיחת חקירה משטרתית, והימנעות המשיבים מפתיחת חקירה על אף הטענות מצד העותרים לאיומים ולהיזק לרכוש מצד הפולשים, מהווה הפרה חמורה של חובות המשטרה על פי דין. המשיבים טענו מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי-צירוף משיבים העלולים להיפגע מקבלת העתירה שכן העותרים, לא צירפו את המחזיקים בבינוי הבלתי חוקי כמשיבים לעתירה וכלל לא צוין אם נעשו ניסיונות כלשהם לאתרם. גם אם קיים קושי באיתור המחזיקים במבנים, אין בכך כדי לפטור את העותרים מחובה יסודית זו. בנוסף נטען כי דין העתירה להידחות לגופה בשל היעדר עילה להתערבות. באשר לטענות בנוגע לאכיפה, נטען כי העתירה אינה מקימה עילה להתערבות בית המשפט בפעולות הפיקוח והאכיפה של רשויות המנהל. המשיבים פירטו בתגובתם את הפעולות הרבות שננקטו לאכיפת הדין כלפי הבנייה הבלתי חוקית: ביום 23.5.2023 אותר בחלקה בינוי בלתי חוקי הכולל צילייה עם עמודים ובזנטים, והוא נתפס ביום 24.5.2023 מכוח התקנות בדבר העברת טובין (הובלת מבנים יבילים) (יהודה והשומרון), התשנ"ג-1993 (להלן: התקנות); ביום 28.5.2023 נמצא פעם נוספת בינוי בלתי חוקי בחלקה, והוא נתפס גם כן מכוח התקנות; ביום 11.6.2023 נמצא בחלקה פעם נוספת בינוי בלתי חוקי, והוא נתפס ביום 11.7.2023 מכוח התקנות; בינוי בלתי חוקי נמצא פעם נוספת בחלקה ביום 16.7.2023 והוא נתפס מכוח התקנות ביום 27.9.2023; ביום 3.12.2023 (לאחר הגשת העתירה) נמצא פעם נוספת בינוי בלתי חוקי בחלקה הכולל קונסטרוקציית מתכת לאוהל וצילייה עם עמודים ובזנטים, וגם בינוי זה נתפס מכוח התקנות ביום 25.12.2023. בהתחשב בכל אלה, נטען כי אין לקבל את הטענה כי המשיבים נמנעו מלנקוט בפעולות אכיפה משמעותיות, כאשר פעולות האכיפה בוצעו ועודן מתבצעות בהתאם לסדרי עדיפויות ובכפוף לאילוצים משפטיים, תכנונים ומבצעיים – אילוצים המקבלים משנה תוקף במצב של מלחמה. גם אין כל עילה להורות על שימוש באמצעי אכיפה אחר מזה שננקט. בהתייחס לתלונות שהגישו העותרים, נטען כי על-פי הנמסר מגורמי משטרת ישראל, לתלונת עותרת 1 לא צורפו תמונות או סרטונים התומכים בה והיא אף טענה בתלונתה כי הבינוי פונה זה מכבר על ידי המינהל האזרחי. כמו כן בדיקה מודיעינית שבוצעה לאיתור חשודים לא העלתה ממצאים. בהתייחס לתלונת עותר 2, נטען כי בקשר לתלונתו הועבר דיווח לרשויות הצבא להמשך טיפול. לעותרים ניתנה רשות להגיב לתגובת המשיבים, ובתגובתם טענו בין היתר כי המאחז ממשיך להתקיים החל מחודש יולי 2023 באופן רציף, כאשר ככל שננקטו פעולות אכיפה מדובר בפעולות מינימליות שלא מנעו מהמאחז להמשיך ולהתקיים. נטען כי אין מקום לטרוניית המשיבים בכל הנוגע לאי-צירופם של הפולשים לעתירה, שכן לעותרים אין כל אפשרות להגיע למאחז בשל חששם מפגיעה פיזית, ואף המשיבים עצמם מצביעים על כך שהתקשו לאתר את פרטי הפולשים. מה גם, אין כל חשש לפגיעה בזכויותיהם של הפולשים, שכן אין להם כל זכות לשהות בחלקה. העותרים טענו כי המאחז ממשיך לגדול ולהתרחב כאשר המשיבים לא הניחו כל תשתית לכך שבוצעו פעולות אכיפה משמעותיות ואפקטיביות. פעולות האכיפה שננקטו עד היום נכשלו לחלוטין באופן המצדיק את התערבות בית משפט זה, או לכל הפחות "מתן הוראה למשיבים להציג תכנית פעולה לסילוק המאחז". כן נטען כי לא נמסרה לעותרים כל הודעה בדבר סגירת התלונות שהגישו במשטרה ובכל מקרה, אין בנימוקים שצוינו בתגובת המשיבים כדי להצדיק את סגירתן. דין העתירה להידחות. הלכה היא כי קביעת סדרי העדיפויות לאכיפת הדין מסורה לרשות המינהלית המוסמכת (ראו למשל: בג"ץ 6243/08 התנועה לשמירת אדמות הלאום נ' שר הבטחון, מר אהוד ברק, פסקאות 24-23 (2.12.2010); עע"מ 8840/23 אלאטרש נ' המינהל האזרחי באיו"ש, פסקה 12 (22.1.2024)). התערבות בכגון דא תהיה מתוחמת ככלל למקרים חריגים ונדירים ביותר בהם הוכח כי הרשויות התנערו לחלוטין מחובתן לאכוף את הדין או כשהתברר כי נפל פגם מהותי אחר בהחלטות שהתקבלו (ראו למשל בג"ץ 1161/06 תנועת "אנחנו על המפה" נ' שר הבטחון, פסקאות 11-9 (14.10.2007); בג"ץ 4475/09 סלמאן נ' שר הביטחון, פסקה 14 (8.8.2010); עע"מ 4340/19 אורנשטיין נ' שר האוצר, פסקה 21 (22.2.2021); בג"ץ 5030/22 תנועת רגבים נ' שר הביטחון, פסקה 23 (20.8.2023)). לא השתכנעתי כי במקרה זה המשיבים התנערו מחובתם או כי התנהלותם לוקה בפגם מהותי באופן המצדיק את התערבות בית משפט זה. כמפורט בתגובת המשיבים, ננקטו פעולות שונות, 5 במספר עד כה, לצורך תפיסת הבנייה הבלתי חוקית. המשיבים הבהירו כי פעולות אלה מבוצעות בהתאם לסדרי העדיפויות ובכפוף לאילוצים שונים, תוך שקילת כלל השיקולים הרלוונטיים בהתחשב במשאבי הרשויות, בסיכון הבטחוני, בשיקולי רגישות מדינית ועוד; כאשר לכך מצטרף הנתון בדבר המשאבים המוגבלים העומדים לרשויות בין היתר נוכח העובדה שמדינת ישראל מצויה בימי מלחמה. בנסיבות האמורות, אין מדובר במצב דברים המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. גם אין לשעות לטענת העותרים כי המשיבים אינם ממצים את "סל הכלים" המצוי ברשותם ואינם עושים שימוש בהוראות הדין השונות המאפשרות להם לפעול לסילוק פלישה טרייה. שעה שהמשיבים נקטו ונוקטים בפעולות אכיפה שונות תכופות, אין מקום לטרוניית העותרים לפיה על המשיבים לנקוט בדרך אחרת למימוש האכיפה מכוח הוראות דין שונות. לרשות המינהלית האפשרות לנקוט בפעולות מגוונות השאובות ממקורות נורמטיביים שונים, ולה נתונה האוטונומיה לבחור אם לנקוט בדרך זו או בדרך אחרת בהתחשב בתמונת המצב הקונקרטית ובנסיבות העומדות על הפרק (וראו למשל: בג"ץ 3945/21 עמותת רגבים נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 8 (2.2.2022)). באשר לסעד החלופי שהתבקש על ידי העותרים לראשונה בתשובתם לתגובת המשיבים (מבלי שכלל התבקש לתקן את העתירה ולכלול סעד זה כסעד שנתבקש בעתירה), כי לכל הפחות נורה למשיבים "להציג תכנית פעולה להסרת המאחז לרבות הגדרת לוח זמנים להסרת המאחז", יצוין שמדובר בסעד אשר משמעותו לא רק כי בית משפט זה יתערב בסדרי העדיפויות של רשויות האכיפה, אלא הלכה למעשה "יהפוך את עצמו לרשות המבצעת" (בג"ץ 72/09 רגבים (לשעבר התנועה לשמירת אדמות הלאום) נ' שר הביטחון אהוד ברק, פסקה 6 (13.11.2011)). לכך לא ניתן להיעתר. בכל מקרה, חזקה על המשיבים שינקטו בפעולות האכיפה הנדרשות תוך פרק זמן סביר. על האמור אוסיף, כי העתירה גם לא מצביעה על כל עילה להתערבות שיפוטית בנוגע לסעד שעניינו אי-חקירה פלילית או סגירת תיק החקירה. מידת התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות החקירה והתביעה מצומצמת עד מאוד (וראו למשל: בג"ץ 4272/22‏ רגבים נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 19 (13.12.2022)). קל וחומר כשמדובר בעתירה מוקדמת משלא מוצו הליכי השגה וערר על ההחלטה על סגירת התיק, אשר לטענת העותרים טרם הובאה לידיעתם. העתירה נדחית. ניתן היום, ‏כ"ט באדר ב התשפ"ד (‏8.4.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 23084870_N08.docx מל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il