דבורה שוחט נ. בית הדין האזורי - פתח תקוה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8487/00 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרת: דבורה שוחט נגד המשיבים: 1. בית הדין האזורי - פתח תקוה 2. בית הדין הרבני הגדול - ירושלים 3. ראזי שוחט בשם העותרת: עו"ד גרון מנחם בשם המשיב 3: עו"ד כפיר גזי פסק-דין בעתירה זאת, שהוגשה ביום 21.11.00, מבקשת העותרת שבית המשפט יורה על ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא נגדה בבית הדין הרבני האזורי בפתח-תקוה ביום 22.10.00. העותרת צירפה לעתירה החלטה שניתנה (ביום 13.11.00) בבית הדין הרבני הגדול, במסגרת ערעור שהוגש על ידה על החלטת בית הדין האזורי. לטענת העותרת, באותה החלטה "למעשה הערעור נדחה", ובכך נפתחה הדרך להתערבות של בית משפט זה בצו עיכוב היציאה. טענה זאת אין בידינו לקבל. מן החומר המונח לפנינו עולה בבירור כי בית הדין הגדול לא דן עד כה בערעור לגופו, ולא אישר את החלטת בית הדין האזורי לעכב את יציאת העותרת מן הארץ. אי לכך, העתירה הוגשה קודם זמנה, ודי בכך כדי לדחותה. בהחלטה מיום 13.11.00 בית הדין הגדול לא דחה את הערעור של העותרת, אלא רק סירב לדון בערעור זה באותו שלב, בהתחשב בכך שהעותרת הגישה את הערעור מבלי להמתין לדיון בבית הדין האזורי בבקשתה לביטול צו עיכוב היציאה ולהחלטה של בית הדין בעקבות הדיון. בית הדין הגדול אף ציין במפורש בהחלטה כי לאחר שבית הדין האזורי ידון ויחליט בבקשת העותרת "יהא מקום להגיש ערעור". אולם העותרת לא ניצלה את האפשרות שניתנה לה להביא את עניינה שוב בפני בית הדין הגדול. אמנם, היא השתתפה בדיון שבית הדין האזורי קיים ביום 23.11.00 (יומיים אחר הגשת העתירה) בבקשתה לביטול צו עיכוב היציאה. אך לאחר שבית הדין האזורי החליט, עוד באותו יום, לדחות את הבקשה ולהותיר את הצו על כנו, לא פנתה העותרת פעם נוספת אל בית הדין הגדול, ולא ביקשה ממנו - במסגרת הערעור המקורי או במסגרת ערעור חדש - לבטל את החלטת בית הדין האזורי. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו נוהג, בדרך כלל, להושיט סעד לעותר שלא מיצה דרך חלופית העומדת לרשותו לצורך תקיפת ההחלטה נשוא העתירה. כלל זה תקף גם לגבי עתירה לבית המשפט נגד החלטה של בית דין רבני אזורי, ולא מצאנו במקרה שלפנינו סיבה לסטות ממנו. לפיכך איננו רואים מקום לכך שבית משפט זה ידון ויכריע בטענות של העותרת נגד ההחלטה של בית הדין האזורי קודם שניתנה לבית הדין הגדול הזדמנות לדון ולהכריע בטענות אלה. אמנם, ככל הנראה, העותרת לא הגישה עד כה לבית הדין הגדול ערעור נוסף על ההחלטה האחרונה של בית הדין האזורי מיום 23.11.00. יחד עם זאת, ראשית, ספק אם יש צורך בהגשת ערעור נוסף לאחר שהערעור המקורי של העותרת לא נדחה על ידי בית הדין הגדול; שנית, גם אם יש צורך בערעור נוסף, העותרת יכולה להגיש ערעור כזה כעת, ובמידת הצורך אף לבקש שבית הדין הגדול יאריך לה את המועד להגשת הערעור. לאור מהות העניין ונסיבות המקרה נראה לנו כי ראוי שהמשיב 3 לא יעלה התנגדות לבקשה כזאת אם תוגש. מכל מקום, אם גם לאחר הפנייה הנוספת לבית הדין הגדול לא תבוא העותרת על סיפוקה, תוכל היא לשוב ולעתור לבית משפט זה בעניין צו עיכוב היציאה. בהחלטתו הנזכרת של בית הדין הגדול (מיום 13.11.00) נתבקש בית הדין האזורי לדון "בדחיפות רבה" בבקשת העותרת לביטול צו עיכוב היציאה. חזקה על בית הדין הגדול שייתן גם הוא קדימות לתיק זה וידון בו במהירות המירבית. בכפוף לאמור, העתירה נדחית בלי צו להוצאות. ניתן היום כ' בטבת תשס"א, (15.01.01). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00084870.A05