חברת סולגרין רופטופס נ. קצין המטה לענייני אנרגיה, המנהל האזר

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8485/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב העותרת: חברת סולגרין רופטופס שותפות מוגבלת נ ג ד המשיבים: 1. קצין המטה לענייני אנרגיה, המנהל האזרחי לאזור יהודה והשומרון 2. רשות החשמל 3. חברת החשמל בישראל 4. גיתית – כפר שיתופי של משקי חירות בית"ר בע"מ עתירה למתן צו על תנאי; הודעה מטעם העותרת מיום 14.12.2023 בשם העותרת: עו"ד מיכאל מקייה; עו"ד רנאד עיד פסק-דין השופט ד' מינץ: בעתירה שלפנינו התבקשנו להוציא צו על תנאי המופנה למשיב 1 (להלן: המשיב) שיורה לו להתייצב וליתן טעם מדוע לא ייתן היתרי הפעלה "ל-38 מתקנים פוטו-וולטאיים" שהעותרת הקימה "בהתאם לתב"ע המאושרת של מושב גיתית", ומדוע לא ייתן אישור לתוכנית החשמל שאישורה דרוש לצורך הקמת תשתית שתאפשר חיבור המתקנים לרשת החשמל. על פי האמור בעתירה, במשך מספר שנים מקדמת העותרת פרויקט להקמת מספר מתקנים "פוטו-וולטאיים" על גגות במושב גיתית. לטענתה, הקמת המתקנים נעשתה בהתאם לאמות המידה שהוכתבו על ידי הגורמים הרלוונטיים. חרף האמור, בסופו של התהליך, נתקלה העותרת בסירוב מטעם המשיב למתן היתרי הפעלה הנדרשים על ידו. זאת בעיקר על רקע טענתו כי המתקנים אינם עומדים בתנאי הרגולציה החלה עליהם. העותרת טענה כי הבקשה למתן היתרים שהוגשה למשיב היא בעלת אופי טכני בלבד ועליו לאשר שהמתקנים עומדים בדרישות החשמל הטכניות, וכלל אין בסמכותו של המשיב לבצע בדיקה מהותית של עמידה בתנאים. כן נטען כי דרישות המשיב נסובו על אמות מידה שאינן חלות במקרה זה. העותרת קיבלה את כל האישורים מהגורמים המוסמכים לצורך הקמת הפרויקט לרבות אישור לחיבור המתקנים מחברת החשמל לישראל, הסתמכה על המצג לפיו ניתנו זה מכבר כל האישורים הרלוונטיים (ואף ניתנו לה בעבר היתרי הפעלה ביחס לשניים מהמתקנים) והשקיעה בהקמתו של הפרויקט סך של עשרות מיליוני שקלים חדשים. בעתירתה ציינה העותרת כי סירובו של המשיב למתן ההיתרים ניתן כבר ביום 21.6.2023, אולם מאז התנהל משא ומתן בינה לבין המשיב. במסגרת זו העבירה העותרת למשיב הצעת מתווה פשרה, וביום 19.10.2023 פנתה למשיב בבקשה כי יעדכנה בדבר לוח הזמנים הצפוי לקבלת תשובה מצדו. ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, ביום 23.10.2023 ניתנה תשובת המשיב על פיה לאור מורכבות הנושא ובשל המצב הביטחוני שפקד את מדינת ישראל, בחינת בקשתה צפויה להיערך זמן מה, הגם שנעשים מאמצים רבים להשלמתה. למחרת היום פנתה העותרת פעם נוספת למשיב וביקשה כי יפעל לאלתר למתן מענה לאור הנזק שנגרם לה לבינתיים. במענה לפנייה זו, הבהיר המשיב ביום 2.11.2023 כי בחינה של נסיבות העניין עודנה נערכת וכי תיעשה השתדלות לגבש התייחסות לסוגיה בתוך שלושה שבועות. ביום 30.11.2023 הוגשה העתירה שלפנינו, בה נטען כי אין מנוס מהגשתה נוכח העובדה "שלא ניתנה לעותרת תשובה בדבר הפשרה שעמדה על הפרק ושעיקריה כבר סוכמו". באותו היום הוריתי לעותרת להבהיר אם היא עומדת על עתירתה, נוכח העובדה שעל פי האמור בה מתנהל משא ומתן בין הצדדים וטרם נמסרה תגובת המשיב. ביום 14.12.2023 הוגשה הודעה מטעם העותרת, בה טענה כי היא עומדת על עתירתה ועל מלוא טענותיה. העותרת ציינה כי לאחר הגשת העתירה, באותו היום, נשלח אליה מכתב מטעם המשיב בו השיב להצעת הפשרה שהציעה וחזר על סירובו למתן ההיתרים (להלן: ההחלטה המעודכנת או המכתב). העותרת טענה כי חלק מההנמקות שהעלה המשיב במכתבו "מקבלות התייחסות מלאה בגדרי העתירה"; וכי הנמקות חדשות שהעלה המשיב, כגון שחלק מהמתקנים הוקמו "בזליגה" לתוך שטחים המיועדים לדרך, הן בגדר "טענות כבושות שלא נטענו עד כה ואין מקום להעלותן בשלב זה", וממילא נעדרות נפקות ורלוונטיות. כמו כן נטען בין היתר כי במכתב נפרשה תשתית עובדתית שגויה בקשר לבנייה בלתי חוקית בשטח הפרויקט; כי חלק מטענות המשיב במכתב אינן ברורות; ובכל מקרה הטענות שהעלה המשיב כלל אינן רלוונטיות לתחום סמכותו. עוד צוין כי בשולי מכתבו העלה המשיב הצעה לפיה חיבור המתקנים לרשת החשמל יתאפשר בתעריף מופחת, זאת בסתירה לאמור ביתר המכתב לפיו אין מקום כלל למתן ההיתרים. דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. בנקודת הזמן שבה הוגשה העתירה עוד טרם הסתיימו הליכי המשא ומתן בין הצדדים, והעותרת המתינה וציפתה לתשובתו הסופית של המשיב. מדובר היה אפוא בעתירה מוקדמת, שכן לא ניתנה החלטה סופית לגופו של עניין וטרם הושלם תהליך קבלת ההחלטות (ראו והשוו: בג"ץ 5404/23 ‏ריינדיר אנרגיה בע"מ נ' ממשלת ישראל, פסקה 7 (27.7.2023); בג"ץ 1420/22 פלונית נ' נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, פסקה 19 (1.6.2022); בג"ץ 4885/13 רמת דוד – חינוך מיוחד נ' משרד החינוך, פסקה 21 (4.5.2014)). מאז השתנה אמנם מצב הדברים, וניתנה החלטתו המעודכנת של המשיב במכתבו מיום 30.11.2023. ב"הודעתה" של העותרת מתבקש הלכה למעשה "שיפוץ" העתירה המקורית. העותרת מפנה לסעיפים בעתירה הרלוונטיים לגישתה גם כיום, ומוסיפה עליהם כראות עיניה התייחסויות מעודכנות לחלק מהדברים האמורים במכתב. אולם לא ניתן להגיש עתירה "לשיעורין". אין להלום הגשת עתירה באופן זה, תוך שנדרש הקורא לעיין ולברור, אילו מההתייחסויות שניתנו רלוונטיות לנימוקים המעודכנים ואילו אינן רלוונטיות עוד. מרפא לפגם האמור יכול היה להימצא בהגשת עתירה מתוקנת, כפי שאמנם ביקשה העותרת כי יתאפשר לה להגיש ככל שהדבר נדרש. אולם אין זה הפגם העיקרי בו לוקות העתירה וההודעה שהוגשה לאחריה. העיקר הוא, כי בכל הנוגע להחלטה המעודכנת, העתירה לוקה בהיעדר מיצוי הליכים ניכר. המשיב פרש את תשובתו במכתב בן 9 עמודים בו התייחס לממצאים שונים שעלו ממספר סיורים שנערכו בשטח, בקשר לשלב שבו נמצאת הקמת המתקנים, לסטייה מהיתרי הבנייה שניתנו בשטח המתקנים, לדרך בלתי חוקית שנפרצה למתקנים ועוד. כן ניתנה התייחסות לסוגיות משפטיות שונות שהעלתה העותרת לפני המשיב, ובכלל זה לשאלה אילו אמות מידה צריכות לחול על הפרויקט ולצורך בקבלת היתר הפעלה מהמשיב. בנוסף צוין במכתב כי אין מקום לטענת ההסתמכות שהעלתה העותרת על אישורים מוקדמים יותר שניתנו לה. לשיטת העותרת במכתב כלולה התייחסות חדשה ומפורטת לסוגיות שונות, חלקן אף לא בא זכרן לאורך השנים בהן מקודם הפרויקט. העותרת כנראה פוטרת את עצמה ממיצוי הליכים מול המשיב בקשר לסוגיות החדשות המועלות לגישתה בהחלטתו הסופית, בטענה כי מדובר ב"טענות כבושות". אולם קשה לרדת לסוף דעת העותרת כיצד יש בטיעון זה כדי לסייע לה. העותרת אינה פטורה ממיצוי הליכים בכל הנוגע להחלטה המעודכנת רק בשל כך שלשיטתה היא כוללת בתוכה התייחסויות חדשות שטרם נערך לגביהן שיג ושיח עם המשיב בעבר. אדרבה, משמעות הדבר כי היא מבקשת להביא לבית משפט זה סוגיות שטרם לובנו עם המשיב, טרם הובעה עמדתה בנוגע אליהן לפני המשיב וממילא טרם התקיים השיח בינה לבינו לגביהן. על כגון דא נאמר לא פעם ולא פעמיים, "מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (24.5.2012); בג"ץ 5894/23 מועצה מקומית בית זרזיר נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 7 (13.8.2023); בג"ץ 6956/23 ירמייב נ' הכנסת (18.9.2023); בג"ץ 8546/22 הגר נ' משרד הבריאות – מנהל הסיעוד, פסקה 15 (23.10.2023)). נוסף על כך, לא ניתן לקבל את טענת העותרת כי הנמקות המשיב במכתבו "נעדרות זיקה לסעד המבוקש" ולפיכך המכתב חסר רלוונטיות לעניין. העותרת עצמה סברה כי המענה מטעם המשיב רלוונטי ביותר לעניין, אולם החליטה שלא להמתין לו אך בשל חלוף הזמן (פסקה 88 לעתירה). מה גם, שמדובר בטענה תמוהה שעה שהלכה למעשה יש במכתב כדי להכריע בבקשת העותרת מיום 14.8.2023 לשקול מחדש את סירובו של המשיב. מכל מקום המכתב אף כולל התייחסות מפורטת לליבת הסוגיות שהעלתה העותרת בעתירתה (כגון: טענות בעניין אמות המידה שהיה על המשיב ליישם (פסקאות 113-110 לעתירה; פסקאות 32-27 למכתב); וטענות בדבר הצורך בקבלת היתר הפעלה מהמשיב (פסקאות 185-181 לעתירה; פסקאות 38-33 למכתב)). יוער כי לא נעלמה מעינינו טענת העותרת (אשר באה לידי ביטוי גם בבקשה למתן החלטה שהגישה ביום 4.1.2024) בדבר הדחיפות בבירור העתירה לאור הנזק שנגרם לה לטענתה בשל העיכוב בהפעלת המתקנים. אולם אין מדובר "בדחיפות מיוחדת" המצדיקה להידרש לעתירה תוך סטייה מחובת מיצוי ההליכים (וראו למשל: בג"ץ 7753/23 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון לאומי, פסקה 29 (23.11.2023); בג"ץ 3274/21 לוינטל נ' שר הפנים (22.7.2021)). סופו של יום, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ‏כ"ח בטבת התשפ"ד (‏9.1.2024). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23084850_N03.docx אפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1