דוד רויטמן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8478/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8478/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: דוד רויטמן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום חיפה (כבוד השופט ז' פלאח) מיום 15.12.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 026040-11-11 בשם המערער: בעצמו פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ז' פלאח) מיום 15.12.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 26040-11-11. 2. נגד המערער, יחד עם ארבעה נאשמים אחרים, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירת זיוף בידי עובד ציבור בנסיבות מחמירות לפי סעיף 421 בצירוף סעיף 414(2) לחוק העונשין; עבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין; עבירת זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר באמצעותו בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 418 ו-420 לחוק העונשין; ועבירת קבלת דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין. על פי כתב האישום, המערער, שהינו עורך דין, קשר קשר יחד עם הנאשמים האחרים על מנת להשתלט על נכסיהם של מנוחים, אשר מתו עריריים ולא הותירו אחריהם קרובי משפחה מדרגה ראשונה. לשם כך, כך נטען בכתב האישום, עשו הנאשמים שימוש במסמכים מזויפים והציגו מצגי שווא בגדר הליכים בלשכות הוצאה לפועל שונות, במטרה להשיג החלטות וצווים של רשמי לשכות ההוצאה לפועל. במסגרת ההליך הפלילי הגיעו יתר הנאשמים להסדר טיעון ועניינם הופרד מעניינו של המערער, שהמשיך לנהל את משפטו. 3. בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא ביום 12.11.2013 ביקש המערער מבית המשפט לפסול עצמו, וזאת על בסיס החלטות שונות שקיבל בית המשפט במסגרת ההליך בעניינו (להלן – בקשת הפסלות הראשונה). המשיבה התנגדה לבקשה. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות מהטעם שהנימוקים שהועלו על ידי המערער אינם מבססים עילת פסלות. בהחלטתו ציין בית המשפט כי המערער נוהג באופן תדיר להגיש בקשות, חלקן סתמיות וחלקן טורדניות. משנדחתה בקשת הפסלות, ביקש המערער לעכב את המשך הדיון בעניינו עד לאחר מתן פסק דין של בית המשפט העליון בערעור על בקשת הפסלות. גם בקשת עיכוב ההליך נדחתה, לאחר שהזכיר בית המשפט למערער כי עומדים לו חמישה ימים להגשת הערעור על ההחלטה שדחתה את בקשת הפסלות. יצוין, כי המערער לא הגיש ערעור בגין דחיית בקשת הפסלות הראשונה. 4. לאחר כחודש ימים, ביום 15.12.2013, הגיש המערער בקשת פסלות נוספת (להלן – בקשת הפסלות השנייה), הפעם בכתב, בה פורטו בהרחבה הנימוקים שהועלו בבקשת הפסלות הראשונה, תוך ביסוס טענות המערער על אמירות של בית המשפט מדיונים שהתקיימו חודשים קודם לכן, כמו גם על אמירות של בית המשפט בדיון מיום 12.11.2013. אף בקשת פסלות זו, השנייה, נדחתה. בית המשפט ראה בבקשת הפסלות השנייה "מקצה שיפורים" לבקשת הפסלות הראשונה, אשר לגביה כבר ניתנה החלטה. משכך, קבע בית המשפט כי אין מקום לבקשת הפסלות השנייה, שהרי אין לה תימוכין בסדרי הדין להגשת בקשת פסלות. בגין החלטה זו הוגש הערעור דנא. יש לציין, כי ממועד הדיון ביום 12.11.2013, בו הוגשה בקשת הפסלות הראשונה, ועד מועד בקשת הפסלות השנייה מיום 15.12.2013 לא התקיים דיון ולא אירעו התפתחויות נוספות בהליך. בכתב הערעור, שהוגש ביום 17.12.2013, חוזר המערער על עיקרי טענותיו מבקשות הפסלות הנזכרות. לטענתו, בית משפט קמא גיבש דעה קדומה נגדו. את עמדה זו מבסס המערער על החלטות שונות של בית המשפט, כגון אישור הסדר הטיעון של יתר הנאשמים, החלטות בנוגע למסירת ראיות, החלטות בעניין תיקון פרוטוקולים וכיוצא בזה. 5. דין הערעור להידחות. כאמור, מהמועד בו נתבקש בית המשפט לפסול עצמו בדיון מיום 12.11.2013 ועד מועד הגשת בקשת הפסלות השנייה ביום 15.12.2013 לא נשתנה דבר. בבקשת הפסלות השנייה לא נטענה טענת פסלות שלא הועלתה קודם לכן. על כן, לא היה מקום לדון בבקשה, וגם אין מקום לדון בערעור עליה (ראו, יגאל מרזל דיני פסלות שופט 56-55 (2006)). על פי סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, יש להגיש את ערעור הפסלות תוך חמישה ימים מהמועד שבו הודעה לבעלי הדין החלטת בית המשפט. מתן אפשרות להגשת בקשת פסלות נוספת בגין אותן עילות תהווה הארכה דה-פקטו של פרק הזמן של חמישה ימים להגשת ערעור פסלות. בענייננו, משלא הגיש המערער ערעור על ההחלטה בבקשת הפסלות הראשונה תוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, ממילא אין זה ראוי לדון בערעור שהוגש על ההחלטה בבקשת הפסלות השנייה, שלמעשה חזרה על בקשת הפסלות הראשונה. גם לגופו של עניין, ולמעלה מן הצורך, אעיר כי טענות המערער אינן מבססות עילת פסלות. ככל שסבור המערער כי החלטות בית המשפט שגויות, רשאי הוא להעלות את טענותיו בערעור על פסק הדין, אם יורשע ואם יבחר לערער עליו. אולם, אין בהחלטות בית המשפט כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים. 6. לפיכך, הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. יצוין, כי זהו אחד מני ערעורי פסלות שהגיש המערער לגבי החלטות של מותבים שדנו בעניינו (ע"פ 6956/12 רויטמן נ' מדינת ישראל (3.10.2012); ע"פ 7406/12 רויטמן נ' מדינת ישראל (14.10.2013); ע"פ 103/13 רויטמן נ' מדינת ישראל (13.1.2013)). נראה כי המערער שם לו לנוהג לבקש את פסילתו של בית המשפט במטרה לעכב את התנהלות ההליכים נגדו. במסגרת אחד מן הערעורים (ע"פ 103/13, לעיל) חייבתי את המערער לשאת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ש"ח (החלטה מיום 24.1.2013). זאת, נוכח התנהלותו הגורמת לעיכובים בהליך הפלילי ולבזבוז זמן שיפוטי. מתברר, כי המערער ממשיך בשלו. אי לכך, עליו לנמק עד ליום 5.1.2014 מדוע לא יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, כ"ג בטבת התשע"ד (26.12.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13084780_S01.doc שי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il