יפת שלמה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"א 8477/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8477/08 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים (המשיבים שכנגד): 1. יפת שלמה 2. יעל שלמה 3. ירון שלמה נ ג ד המשיבה (המערערת שכנגד): מדינת ישראל ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 19.8.08 בת.א. 3124/97 שניתן על-ידי כבוד השופטת ו' מרוז תאריך הישיבה: ט' בתמוז התש"ע (21.6.10) בשם המערערים (המשיבים שכנגד): עו"ד דורון איצקוביץ בשם המשיבה (המערערת שכנגד): עו"ד דורון יום טוב ניב פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ו' מרוז), שבו הוכרעה שאלת גובה הפיצויים שלהם זכאי המערער 1 – הוא המשיב שכנגד 1 (להלן: המערער) מאת המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: המשיבה). לאחר לידתו, אובחן המערער כסובל משיתוק מוחין, ממחלת הכפיון ומפיגור שכלי עמוק. הוא סובל מפגיעה פסיכומוטורית ומהתקפים אפילפטיים וניזון דרך גסטרוסטומיה. בפסק-דין חלקי (כבוד השופט ג' גלעדי) נקבע כי המשיבה אחראית לנזקי המערער עקב טיפול רשלני שקיבלה אימו בעת הלידה. 2. בית-המשפט המחוזי קבע את תוחלת חייו של המערער לגיל 21 שנים. לעניין זה הוצגו בפני בית-המשפט המחוזי חוות-דעת של מומחים מטעם שני הצדדים וכן חוות-דעת של מומחית מטעם בית-המשפט. המומחה מטעם התובע קבע כי תוחלת חייו של אדם הלוקה בנכות מסוג נכותו של המערער מוערכת בין 12 ל-21 שנים. המומחה מטעם המשיבה העריך את תוחלת החיים ב-20 שנים. המומחית מטעם בית-המשפט, בעת שהעידה בפני בית-המשפט, העריכה את תוחלת חייו של המערער ב-21 שנים לכל היותר. במהלך עדותה, היפנה אותה בא-כוח המערער למאמר שלפיו רוב הילדים הסובלים מנכויות דומות לאלה של המערער חיים עד לגיל 35-30 שנים (להלן: המאמר), אלא שהיא דבקה בהערכתה הקודמת, תוך שציינה כי סטטיסטיקה זו אינה מוכרת לה ואף אינה מתיישבת עם ניסיונה הקליני עתיר השנים. יתרה מכך, המומחית הצביעה על סיכונים ספציפיים למערער, שלפי הערכתה מצביעים על כך שהערכת תוחלת החיים שלו היא עד 21 שנים. לאור כל אלה, ובהתחשב גם בכך שמחבר המאמר לא העיד בבית-המשפט אודות המחקר והנתונים ששימשו אותו, קבע בית-המשפט המחוזי את תוחלת החיים של המערער ל-21 שנים. עם זאת, בית-המשפט המחוזי קבע גם כי "אין להתעלם לחלוטין מהסיכוי הסטטיסטי שהוצג בפניי, לפיו לתובע סיכוי בשיעור של 55% להאריך ימים מעבר לגיל 21", ולפיכך פסק למערער פיצוי עיתי לצורכי סיעוד וטיפול בלבד, שישולם לו אם יאריך ימים מעבר לגיל 21 שנים. 3. בית-המשפט המחוזי נדרש לשאלה נוספת שיש בה כדי להשפיע על גובה הפיצויים – היא שאלת שהייתו של המערער בבית הוריו או במוסד טיפולי. לעניין זה קבע בית-המשפט המחוזי כי הפתרון שייטיב ביותר עם המערער הוא המשך מגוריו בבית הוריו, בד בבד עם שילובו במסגרת חוץ-ביתית חלקית במהלך שעות היום. כך, קבע בית-המשפט, יוכל המערער ליהנות מן היתרונות שבטיפול המסור והאוהב של משפחתו וגם לקבל טיפול מקצועי שאין הוריו מסוגלים להעניק לו בעצמם. לא הייתה מחלוקת כי נכותו התפקודית של המערער עומדת על שיעור 100%. בהיותו קטין, בסיס שכרו חושב לפי השכר הממוצע במשק. בית-המשפט המחוזי פסק למערער פיצויים בגין אובדן השתכרות עבור התקופה שמגיל 18 ועד לגיל 21 לפי 70% מן השכר הממוצע במשק (וזאת בהתחשב בכך שבעת השירות הצבאי, צרכיו היו מסופקים לו על-ידי צה"ל). עבור ה"שנים האבודות", דהיינו התקופה שמעל 21 שנים ועד לגיל 67, פסק בית-המשפט המחוזי למערער פיצויים לפי 30% מהשכר הממוצע במשק, על-פי ההלכה שנקבע בע"א 10910/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 11.4.2006). 4. בראש הנזק של עזרת הזולת פסק בית המשפט המחוזי למערער בגין תקופת האשפוז שלו, מלידתו ועד הגיעו לגיל חמישה חודשים, סכום גלובאלי של 3,000 ש"ח, וזאת משקבע כי בחלק מן התקופה הייתה האם בחופשת לידה, כי שהותו של האב לצד בני בבית-החולים לא הייתה נדרשת, וכי לא הובאו ראיות על כך שהאב הפסיק את עבודתו בחודשים אלה. עבור עזרת הזולת, מגיל חמישה חודשים ועד ליום מתן פסק-הדין פסק בית-המשפט פיצוי גלובאלי בסך של 500,000 ש"ח, תוך שהוא מתבסס על מספר שיקולים: העובדה שהטיפול במערער ניתן לו על-ידי הוריו, היותו של הטיפול חורג מן הטיפול הרגיל בילד ותקופות שבהן שהה המערער בגן טיפולי למשך חלק מן היום. כמו כן ציין בית-המשפט המחוזי כי אף שבפועל לא שהה המערער בכל מסגרת טיפולית לאחר גיל שבע, הרי שמתוקף חובת הקטנת הנזק היה מקום שישהה בחלק מן היום במסגרת חוץ-ביתית חלקית. אשר לעזרת הזולת בעתיד נקבע שיעור הפיצוי בהתאם לאמות-המידה שהותוו בפסק-הדין בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000). בית-המשפט קבע שהמערער אמנם זקוק לטיפול צמוד במשך 24 שעות ביממה, ועם זאת לאור האפשרות לשלבו במסגרת חוץ-ביתית חלקית לא הועמד הפיצוי על הסכום המקסימאלי, אלא על סכום של 8,000 ש"ח לחודש, מיום מתן פסק-הדין ועד הגיעו לגיל 21. התשלום העיתי שנקבע, כאמור, שישולם למערער אם יאריך ימים מעבר לגיל 21, נקבע לפי ההנחה שלא ישולב במסגרת חוץ-ביתית כלשהי ועל-כן הועמד על 14,000 ש"ח לחודש, משוערך ליום התשלום. 5. המערערים לא הציגו ראיות לגבי הוצאות רפואיות בעבר או בעתיד. אף על-פי-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי לאור מצבו הרפואי הקשה של המערער, יש להניח כי חלק מן ההוצאות הרפואיות אינן מכוסות במסגרת הרפואה הציבורית, ועל-כן פסק סכום גלובאלי של 50,000 ש"ח לעבר ולעתיד. עבור נזק בלתי-ממוני, ובכלל זה כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים, פסק בית-המשפט המחוזי למערער סכום של 1,000,000 ש"ח. תביעת ההורים לפיצויים בגין כאב וסבל נדחתה לפי הלכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' דהאן, פ"ד מד(3) 397 (1990)). בית-המשפט המחוזי פסק למערער פיצויים גם בראשי הנזק הבאים: התאמת דיור, בסך של 100,000 ש"ח; ניידות לעבר ולעתיד, בסך של 180,000 ש"ח; והוצאות כביסה וייבוש, בסך של 20,000 ש"ח. תביעת המערער בראשי הנזק של רכישת עגלת נכים לילדים וכסא גלגלים נדחתה (בשל השתתפות המוסד לביטוח לאומי), וכך גם לגבי סיוע נפשי להורים והוצאות אפוטרופוסים. בית-המשפט המחוזי ניכה את התשלומים שצפוי המערער לקבל מהמוסד לביטוח לאומי עד גיל 21 מן הסכום החד-פעמי שנפסק לו, וקבע כי החל מגיל 21, הניכויים ייעשו מתוך התשלום העיתי. סך כל הפיצוי, לאחר ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי, ולאחר ניכוי תשלומים ששולמו בעבר על חשבון הפיצויים, עמד על סך של 1,575,951 ש"ח. 6. המערערים משיגים על קביעת בית-המשפט המחוזי באשר להערכת תוחלת החיים של המערער, וסבורים כי יש להעמידה על 35-30 שנים לפי הנתונים שבמאמר שהוצג למומחית מטעם בית-המשפט. לטענתם, המומחית אישרה בעדותה את אותם הנתונים. בהתאם לכך הם סבורים כי היה מקום לפסוק סכום חד-פעמי גם בעבור השנים שלאחר גיל 21. עוד טוענים המערערים כי נפלה טעות חישוב בקביעת הפיצויים בגין אובדן השתכרות ב"שנים האבודות". המערערים משיגים גם על הפיצוי שנפסק בראש הנזק של עזרת צד ג', ובמיוחד הם סבורים כי לא היה מקום לקבוע שנוכחותו של האב בבית-החולים בעת אשפוזו של המערער לא הייתה נחוצה. עוד טוענים המערערים כי הפיצוי הגלובאלי שניתן בגין עזרת הזולת בעבר משקף שווי חודשי החורג מאמות המידה שהותוו בעניין אקסלרד. לעניין הפיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד טוענים המערערים, כי נסיבות מקרה זה דומות לנסיבות המתוארות בע"א 6696/00 בית חולים מרכזי עפולה נ' פינטו (טרם פורסם, 2.9.2002) ועל-כן ראוי להעמיד את הפיצוי החודשי על סכום גבוה יותר. המערערים משיגים גם על הפיצוי שנפסק בראשי הנזק של הוצאות רפואיות, התאמת דיור, אביזרים וציוד והוצאות ניידות. בראשי נזק אלה טוענים המערערים, היה מקום לפסוק להם פיצויים דומים לאלה שנפסקו בעבר במקרים אחרים, למרות שלא הוכיחו את גובה הנזק שנגרם להם באופן ספציפי. לבסוף טוענים המערערים כי בית-המשפט לא הוסיף ריבית והצמדה לסכומים שנפסקו בגין נזקי העבר, ואולם ייאמר כבר כעת כי משפסק בית-המשפט סכומים גלובאליים בראשי נזק אלה, עשה כן בדין. 7. המשיבה, בערעור שכנגד, טוענת כנגד שני רכיבים בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי: פסיקת סכום חד-פעמי עבור השנים שמיום מתן פסק-הדין ועד הגיע המערער לגיל 21, וההנחה שהמערער יגור בביתו ולא במוסד טיפולי. המשיבה סבורה כי המערער יקבל טיפול מקצועי יותר במוסד טיפולי, שכן הוא אינו מסוגל, בשל מצבו, להבין את היתרונות שבטיפול בביתו וליהנות מהם, וכי טיפול זה לא ישפר את מצבו. במצב דברים זה, אין מקום – כך סבורה המשיבה – להטיל עליה את העלויות הגבוהות הנובעות ממגורי המערער בביתו, ובמיוחד כך משהציגה המשיבה חלופה מעשית אחרת. לחילופין, טוענת המשיבה, כי לכל הפחות יש להניח שלאחר גיל 18 ישהה המערער במסגרת טיפולית מלאה. לעניין תוחלת החיים הצפויה למערער, סבורה המשיבה כי לא רק שאין ביסוס בראיות לעמדת המערערים, אלא שאף קיים סיכוי משמעותי שתוחלת החיים תהיה קצרה מ-21 שנים, ולפיכך היה מקום לפסוק פיצוי עיתי לכל התקופה שממועד מתן פסק-הדין. לגבי יתר ראשי הנזק סבורה המשיבה כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מבוסס היטב בראיות ובהלכה הפסוקה וכי הפיצוי שנפסק הוא אף על הצד הגבוה. 8. דין הערעור והערעור שכנגד להידחות, למעט שתיים אלה: ראשית, טעות בחישוב שאכן נפלה בחישוב הפסדי ההשתכרות ב"שנים האבודות". הפיצוי בראש נזק זה הועמד על סך 285,615 ש"ח, לאחר היוון כפול. חישוב נכון של ראש נזק זה מוביל לסכום של 550,070 ש"ח (299.1951 X 0.8131 X 0.3 X 7,537). יצוין, כי בחישוב זה שימש אותנו הנתון שהציגו המערערים לעניין גובה השכר הממוצע במשק, וזאת משנתון זה לא פורט בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, והמשיבה לא חלקה עליו. שנית, בית-המשפט המחוזי המעיט בפסיקת הפיצוי בגין עזרת הזולת בעבר, גם בהתחשב בעובדה שהיא ניתנה בחלקה על-ידי הוריו ובחלקה היה נתון המערער להשגחה מוסדות. בהתחשב בכל אלה, יוגדל סכום הפיצוי בראש נזק זה בסכום נוסף של 250,000 ש"ח, נכון ליום פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי. קביעתו של בית-המשפט המחוזי לעניין תוחלת החיים הצפויה למערער מעוגנת היטב בראיות שהוצגו לפניו, ומכל מקום – המדובר בשאלה עובדתית שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בה. אין לקבל את טענת המערערים לפיה ראוי לקבוע את תוחלת החיים על-פי הנתונים הסטטיסטיים שהופיעו במאמר. כמפורט בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, המומחית מטעמו הסתייגה מן המסקנות של אותו מאמר, ולא הוברר טיב הנתונים ששימשו אותו. במצב דברים זה, בדין קבע בית-המשפט המחוזי כי יש לבכר את הערכותיהם של המומחים שבחנו את המערער ושהיה בידם להתחשב במאפיינים הייחודיים לו. משכך, אין מקום גם להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי לפסוק פיצויים בסכום חד-פעמי לפי ההערכה שתוחלת החיים של המערער תעמוד על 21 שנים. יתרה מכך, בית-המשפט הוסיף ופסק למערער פיצויים עיתיים בגין צרכי סיעוד לאחר גיל 21, בהתחשב באפשרות שהוא יאריך ימים מעבר לגיל זה. אפשרות זו לא נשללה לחלוטין, על-כן ראה בית המשפט להתחשב בצורך להבטיח את המשך חייו של המערער בדרך סבירה ונאותה בכל מקרה. 9. גם בעניין שאלת המגורים בבית או במוסד, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית-המשפט קמא. בית-המשפט מצא, לאור התשתית העובדתית שהוצגה בפניו, כי ראוי לשלב טיפול במסגרת חיצונית במשך שעות היום, עם מגורים בבית, שם מטפלים במערער הוריו במסירות ובאהבה רבה. בית-המשפט שקל את אותם שיקולים שנקבע בפסיקה כי עליו לשקול בעניין שאלה זו, והכרעתו מאזנת ביניהם כראוי. טענותיהם של המערערים לגבי יתר ראשי הנזק הן עובדתיות באופיין, ואין מקום להתערב בפיצוי שנפסק. כידוע, אין ערכאת הערעור בוחנת מחדש את שומת כל פרטי הנזק, במקום בו הפיצוי שנפסק בכללותו הוא סביר. יתרה מכך, ברבים מבין ראשי הנזק לא הוכיחו המערערים את שיעור הנזק בראיות כלשהן, וחרף זאת פסק להם בית-המשפט פיצוי בסכום גלובאלי, לאחר שמצא כי נזק, בשיעור כלשהו, אכן נגרם. המערערים סבורים כי די היה בהפניה אל פסקי-דין שניתנו בעבר לגבי מקרים דומים על-מנת להוכיח את שיעור הנזק. טענה זו בטעות יסודה. אף שלגבי ראשי נזק מסוימים טמונה אי-ודאות אינהרנטית חרף הבאת מיטב הראיות – ועל-כן ניתן וראוי להיעזר בפסיקה קודמת בהערכת הנזק – אין בכך כדי לפטור את הניזוק מהוכחת נזקו. התוצאה היא שהערעור והערעור שכנגד נדחים, למעט בעניין חישוב הפסדי ההשתכרות ב"שנים האבודות", ולעניין חישוב הפיצוי בגין הסיעוד בעבר. לפיכך, יוסף לסכום שנפסק סך של 514,455 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. כן יוסף שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 20% מסכום זה. אין הוצאות בגין ההליכים בבית-משפט זה. המשנה-לנשיאה השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, ט' בטבת התשע"א (16.12.2010). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08084770_P05.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il