וליד יוסף נ. משרד האוצר

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8470/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא העותר: וליד יוסף נ ג ד המשיב: משרד האוצר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מרואן ג'דעון בשם המשיב: עו"ד חן אדרי פסק-דין השופט ג' קרא: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיב, משרד האוצר, ליתן טעם מדוע לא יאושרו לעותר תנאי פרישה מיטיבים, כפי שקיבלו עובדי רשות השידור לשעבר (להלן: הרשות), ומדוע מתכחש המשיב לחתימתו של העותר על כתב קבלה וסילוק (להלן: כתב הסילוק), אשר היווה תנאי לקבלת תנאי הפרישה המיטיבים. הרקע לעתירה הרקע לעתירה פורט בהרחבה בפסק הדין שניתן בבג"ץ 649/19 יוסף נ' משרד האוצר (7.5.2019) בעניינה של עתירה קודמת שהגיש העותר (להלן: העתירה הקודמת). בתמצית, העותר עבד ברשות משך כ-18 שנים, עד לסגירתה ופירוקה. בחודש אוגוסט 2017, העותר הגיש תביעת חוב נגד הרשות כדי לערוך חישוב מחדש של תנאי פרישתו מהרשות (להלן: תביעת החוב). ביום 29.7.2018, דחתה מפרקת הרשות את תביעת החוב. בשנת 2019, הגיש העותר את העתירה הקודמת לבית משפט זה, במסגרתה ביקש לקבל את תנאי הפרישה המיטיבים. העתירה הקודמת נדחתה בגין שיהוי בהגשתה, ואף לגוף הדברים נקבע כי אין עילה להתערבות בהתנהלות המשיב. כך נקבע: "מהעיון בחומר שבתיק עולה כי הרשות יידעה את העובדים במספר הזדמנויות בכל הנוגע לאפשרויות שעומדות בפניהם, ובפרט באשר לדרישה לחתימה על כתב הסילוק על מנת להיות זכאים לתנאים המיטיבים. כך, התקיים כנס פרישה, שבו כאמור העותר נכח, ובמסגרתו קיבלו העובדים הסברים על זכויותיהם והתנאים שנקבעו בהסכם העקרונות. בהמשך נשלח מכתב נוסף שהבהיר את תנאי ההסכם, וכן נשלחו מסרונים לטלפונים הניידים הפרטיים של העובדים שהתריעו על המועד האחרון לחתימה, שהעתקים מהם אף צורפו על ידי העותר. במובן זה, ומבלי לגרוע מן הטלטלה שחווה העותר לצד עובדים רבים נוספים ברשות השידור, ניתן להתרשם כי יש צדק בטענה שהתנהלותו של העותר מהווה ניסיון 'ליהנות מכל העולמות'. התנאי שנכלל בהסכם אכן היה חלק מ'עסקת חבילה', במסגרתו עובד שמעוניין לקבל את תנאי הפרישה המיטיבים נדרש לחתום על כתב סילוק שמשמעו ויתור על טענות בכל הקשור לתקופת העסקתו וסיומה. עוד יש לומר, כי העותר לא הניח בסיס מספיק לטענה כי הדרישה לחתימה על כתב הסילוק לא הייתה מאוזנת והוגנת בנסיבות העניין (ראו והשוו: בג"ץ 5105/95 מודזגברישוילי נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ ואח' פ''ד נב(1) 459, 471 (1998)). על כן, לכאורה, בשלב זה דווקא הקלה עם העותר תעלה כדי פגיעה בשוויון". (שם, פסקה 12) (ההדגשות הוספו – ג'.ק). יובהר, כי חתימה על כתב הסילוק היוותה תנאי לקבלת תנאי פרישה מיטיבים. ומשמעותה היא ויתור של העובד על תביעות או טענות נגד הרשות בגין תקופת העסקתו וסיומה. כך, לעובדי הרשות ניתנה בחירה בין שני מסלולים: קבלת תנאי פרישה מיטיבים בכפוף לחתימה על כתב הסילוק או ניהול הליך משפטי פרטני מול הרשות אשר לתנאי הפרישה של העובד, כאשר העותר בחר להגיש תביעת חוב פרטנית. ביום 12.7.2020, פנה העותר למשנה לממונה על השכר במשרד האוצר בצירוף מכתב שנשלח לעותר ביום 17.12.2017, מבאי כוחה של כונסת הנכסים הרשמית בתפקידה כמפרקת רשות השידור (להלן: המכתב). במכתב נכתב כי על פי נתונים שהועברו לבאי הכוח מהרשות, העותר חתם על כתב סילוק, במסגרתו ויתר על כל תביעה או טענה נגד הרשות, לרבות תביעת החוב שהגיש. בהתאם, כך נכתב, "אנו רואים בך כמי שביקש לוותר על תביעת החוב שהגשת כנגד רשות השידור, ועל כן לא תינתן בה הכרעה". העותר ציין בעתירה כי הוא גילה לאחרונה כי הוא חתם על כתב סילוק במועד וכי עובדת חתימתו על כתב הסילוק נשמטה מעיניו על רקע נסיבות אישיות ומשפחתיות. לטענת העותר, המכתב מוכיח כי הוא חתם על כתב הסילוק. ביום 14.7.2020, השיב המשנה לממונה על השכר לפנייתו של העותר בעקבות גילויו זה כי: "למיטב הבנתי המכתב שצירפת מקורו בטעות. לראיה ראה את הכרעת החוב בתביעה שהגשת מתאריך 29.7.18, כלומר בסופו של דבר הכנ"ר דנה בתביעתך ולא התייחסה אליך כמי שחתם על כתב קבלה וסילוק, גם אם במכתב משנת 2017 נאמר אחרת. בהתאם לאמור לעיל, עמדתנו נותרה כי מאחר שלא חתמת על כתב קבלה וסילוק אזי אינך זכאי לתנאי הפרישה מרשות השידור" (ההדגשה הוספה). טענות הצדדים טענת העותר היא כי למרות "שהוא הגיש תביעת חוב כאמור הרי שהוא חתם לאחר מכן על כתב הסילוק במועד שקבע המשיב", ומשכך הוא זכאי לקבל את תנאי הפרישה המיטיבים. לטענת העותר, רשלנותם של הרשות ושל המשיב שללה ממנו קבלת תנאי פרישה מיטיבים, שכן כתב הסילוק עליו חתם במועד לא הועבר כנראה למשיב או שהועבר ולא זכה לטיפול. לטענתו, למרות שהוא חתם על כתב הסילוק, המשיב או הרשות הסתירו ממנו את העובדה שהוא חתם על כתב הסילוק. לפיכך, לטענתו, המכתב סותר את טענות המשיב בדבר אי חתימתו על כתב הסילוק. העותר טוען כי החלטת המשיב שלא לאשר לו תנאי פרישה מיטיבים כיתר עובדי הרשות, אף שהוא חתם על כתב הסילוק, מהווה הפליה פסולה ופגיעה בשוויון. העותר חוזר בעתירה זו על טענות שהעלה בעתירה הקודמת ומוסיף כי המשיב הטעה את בית המשפט בעתירה הקודמת משהסתיר את עובדת חתימתו של העותר על כתב הסילוק וכי גורמים ברשות העלימו מהמשיב את כתב הסילוק שחתם עליו העותר. לטענתו, בתחילה הוא סבר כי טענת המשיב בדבר אי חתימתו על כתב הסילוק הייתה נכונה, ומסיבה זו הגיש את העתירה הקודמת, ורק לאחרונה התגלה לו המכתב, אשר סותר, לעמדתו, את טענות המשיב בדבר אי חתימתו על כתב הסילוק. עמדת המשיב בתגובה המקדמית מטעמו היא כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין, מאחר שבבסיס העתירה עילה שנדונה והוכרעה בעתירה הקודמת, ומחמת חוסר ניקיון כפיים של העותר, אשר הציג בחוסר תום לב מצג שווא בדבר "ראיה חדשה". המשיב טוען כי העותר לא פירט מתי למד לראשונה על המכתב ומדוע לא צירף את המכתב לעתירה הקודמת. לטענת המשיב, העותר מעולם לא חתם על כתב הסילוק והעותר מודע לכך שיסודו של המכתב בטעות, כעולה מתכתובת בין העותר לבאי הכוח הנ"ל מיום 26.12.2017 (להלן: ההתכתבות). במסגרת ההתכתבות, ציין העותר במפורש כי הוא מעולם לא חתם על כתב סילוק וכי מדובר בטעות (העותר כתב במסגרת התכתבות זו כי הוא לא חתם על כתב הסילוק, כך: "אבקש להודיעך כי קיבלתי היום מכתב [...] ובו הודעה על הפסקת טיפול בתביעה בטענה כי חתמתי על כתב קבלה וסילוק שבמסגרתו כביכול ויתרתי על כל תביעה או טענה נגד רשות השידור. על פני הדברים מדובר בטעות שכן מעולם לא חתמי [כך במקור] על כתב כאמור או על כל כתב אחר"). באי הכוח השיבו לעותר באותו היום כי המכתב נשלח אליו בטעות וכי הטיפול בתביעת החוב ימשיך כסדרו. לעמדת המשיב, הימנעות העותר מהצגת פרטים מהותיים אלו מהווה עילה לדחיית העתירה על הסף. העותר מציג בעתירה מצג שווא כאילו המכתב מהווה אסמכתה לחתימתו על כתב הסילוק באופן שמקים את זכאותו לתנאי פרישה מיטיבים. התנהלות זו נגועה בחוסר ניקיון כפיים. עוד מוסיף המשיב כי משהמחלוקת שבבסיס העתירה נדונה והוכרעה בעתירה הקודמת ומשהעותר לא הצביע על טעמים המצדיקים סטייה מהכלל בדבר מעשה בית דין, יש לדחות את העתירה מחמת מעשה בית דין. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה לא ידון בנושאים שהוכרעו בהליך שהתנהל בבג"ץ, וזאת בכפוף לחריגים כמו שינוי מהותי בנסיבות או חשיפת עובדות חדשות (ראו, למשל: בג"ץ 4800/19 וועד שכונת צור באהר נ' מנהל קשת צבעים (הגדר), פסקה 7 (22.9.2019); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 475-474 (2017) (להלן: ברק-ארז)). מקרה זה אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו. העתירה הקודמת נדחתה ונקבע בפסק הדין שניתן בעניינה כי חל שיהוי בהגשתה וכן כי אין עילה להתערבות. בעתירה הנוכחית, העותר חוזר על הטיעונים שהעלה בעתירה הקודמת ומבקש גם במסגרתה כי יינתנו לו תנאי הפרישה המיטיבים, כשהוא מנמק את עילת ההגשה של העתירה הנוכחית בקיומה של "ראיה חדשה" שהתגלתה לו אך לאחרונה. העותר טוען בעתירה, בניגוד לטענותיו בעתירה הקודמת, כי הוא חתם על כתב סילוק. כ"הוכחה" לכך, צירף העותר את המכתב, בו צוין כי על פי נתונים שהועברו לבאי הכוח מהרשות, העותר חתם על כתב סילוק. עם זאת, העותר לא סיפק טעם מבורר מדוע לא צירף את המכתב – שהיה קיים לפני הגשתה של העתירה הקודמת ושהיה ממוען לעותר והעותר היה מודע לו – לעתירה הקודמת, או מדוע העותר לא צירף לעתירה את ההתכתבות – אשר כחלק ממנה העותר הודה כי הוא מעולם לא חתם על כתב סילוק וכי מדובר בטעות, ואף באי הכוח השיבו לעותר כי המכתב נשלח אליו בטעות וכי הטיפול בתביעת החוב ימשיך כסדרו. מכאן עולה, כי העותר לא פרש את מכלול העובדות הרלוונטיות בעתירה באופן העולה כדי אי-ניקיון כפיים, המהווה כשלעצמו עילה לדחייתה של העתירה על הסף (ראו, למשל: בג"ץ 727/07 יוסרא נ' שר הפנים, פסקה 4 (9.6.2011); ברק-ארז, בעמ' 386-384)). אין בקיומו של המכתב – אשר העותר עצמו סבר לגביו כי מדובר ב"טעות" וזו גם עמדת המשיב – כדי להצדיק דיון מחדש בעתירה. סוף דבר, העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיב בסך 3,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ד' בשבט התשפ"א (‏17.1.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20084700_Q02.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1