סמיר ח'טיב נ. משרד המשפטים פרקליטות המדינה - מחלקת עררים

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8466/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: סמיר ח'טיב נ ג ד המשיבים: 1. משרד המשפטים פרקליטות המדינה - מחלקת עררים 2. משטרת ישראל - תחנת שפרעם צפון 3. פאדי מגארבה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לקיום דיון בשם העותר: עו"ד חגי אורגד פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. העותר הגיש נגד המשיב 3 (להלן: המשיב) תלונה בגין איומים. בעקבות התלונה בוצעו מספר פעולות חקירה, שלאחריהן החליטה המשיבה 2 (להלן: משטרת ישראל) לסגור את תיק החקירה מבלי להגיש כתב אישום נגד המשיב. ערר שהגיש העותר על סגירת התיק נדחה על ידי המשיבה 1 (להלן: הפרקליטות). העתירה שלפנינו מכוונת נגד סגירת תיק החקירה ודחיית הערר. בפרט מבוקש כי נורה למשטרת ישראל ולפרקליטות ליתן טעם מדוע לא יורו על קיום "עימות" בין העותר לבין המשיב, ומדוע לא יעמידו את המשיב לדין. רקע עובדתי והטענות בעתירה 2. ביום 23.9.2021 הגיש העותר תלונה למשטרת ישראל נגד המשיב (פל"א 675058/2021). בתלונה נטען כי שמונה חודשים קודם לכן, ביום 24.1.2021 או בסמוך לכך, טילפן המשיב לעותר וביקש ממנו להגיע אליו בדחיפות, וזאת על רקע עסקת מקרקעין שהתרקמה בין הצדדים. העותר טען כי משהגיע לביתו של המשיב, האחרון נעל את הדלת והחל לצעוק על העותר ולאיים עליו תוך שהוא מנופף מולו באקדח. העותר הוסיף וטען כי המשיב אילץ אותו לחתום על הסכם למכירת מקרקעין השייכים לו, וכן על ייפוי כוח ובקשה לרישום הערת אזהרה – הכל תחת איומי אקדח. בחלוף שלושה שבועות מהגשת התלונה, ביום 15.10.2021, החליטה משטרת ישראל לסגור את תיק החקירה שנפתח בעקבות התלונה, בעילה שלא נמצאו נגד המשיב ראיות מספיקות להעמדה לדין (להלן: החלטת הסגירה). 3. העותר הגיש ערר על החלטת הסגירה. בערר נטען כי ההחלטה שלא להגיש כתב אישום בגין מעשי איומים חמורים כפי שתוארו בתלונה היא אבסורדית ובלתי מתקבלת על הדעת. משכך, נטען כי ראוי לחדש את החקירה ולערוך עימות בין העותר לבין המשיב. הפרקליטות הודיעה לעותר על דחיית הערר במכתב שנושא את התאריך 19.9.2022 (להלן: ההודעה על דחיית הערר). בהודעה על דחיית הערר נמסר לעותר כי לאחר בחינת הפנייה והחומר הרלוונטי בעניינה – לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת הסגירה, וזו לשון ההודעה: "עיון בחומר המצוי בתיק החקירה העלה כי התלונה הוגשה בשיהוי ניכר, בחלוף כ-8 חודשים ממועד האירוע הנטען, ללא כל הסבר, על רקע סכסוך מקרקעין. [המשיב] נחקר באזהרה, הכחיש את המיוחס לו מכל וכל וטען כי כלל אין לו נשק, הוא סטודנט למשפטים נעדר כל עבר פלילי, ו[העותר] הוא שמכר לו ולבן דודו את אותה קרקע. לדבריו, התנהל בעניין הליך משפטי ומדובר בתלונת שווא של [העותר] שהוגשה על רקע זה. לתמיכה בגרסתו צירף העתק מהודעה על הסדר פשרה בהליך משפטי הנוגע לצדדים מסוף חודש ינואר 2022. כמו כן, חיפוש שנערך בביתו של [המשיב] לא העלה דבר". מכאן הוגשה העתירה. 4. בגדרי העתירה טוען העותר כי אכן השתהה בהגשת התלונה, אך זאת בשל חששו מהמשיב, ואף הסכם הפשרה וההליך המשפטי שתוארו על ידי הפרקליטות נכפו עליו בשל אותו חשש. לשיטת העותר, די בראיות הקיימות כדי להעמיד את המשיב לדין, ואם לא כן – יש להורות על המשך ניהול החקירה ובכלל זה על קיום עימות בינו לבין המשיב. העותר מוסיף וטוען כי משטרת ישראל התעלמה מבדיקת טענותיו כבדות המשקל, וכי החלטת הפרקליטות לדחות את הערר שהגיש התקבלה כלאחר יד, לוקה בחוסר סבירות קיצוני ומהווה עיוות דין כלפיו; זאת בעיקר לנוכח חומרת המעשים שתיאר בתלונה שהגיש. לטענתו, העתירה חורגת מעניינו הפרטי משום שבהחלטות משטרת ישראל והפרקליטות יש כדי לפגוע בנורמות של עשיית דין וניהול חקירות ממצות, באופן שסותר את האינטרס הציבורי. דיון והכרעה 5. לאחר עיון בעתירה, על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק והתביעה. כידוע, לרשויות התביעה נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לנקיטת הליכים פליליים, ובכלל זה ביחס להחלטה על סגירת תיק חקירה והעמדה או אי העמדה לדין. בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יתערב בשיקול דעתן המקצועי של הרשויות, אלא במקרים חריגים ונדירים שבהם הפגמים שנפלו בהתנהלותן יורדים לשורש העניין; כאשר החלטות רשויות התביעה לוקות בחוסר סבירות קיצוני, או שיש בהן עיוות מהותי הדורש תיקון (ראו מני רבים, בג"ץ 3194/21 פלונית נ' פרקליטות המדינה (פלילי) (23.8.2021); בג"ץ 3373/20 סמיונוב נ' פרקליטות המדינה מחלקת עררים (25.6.2020)). חרף ניסיונו של העותר לשוות לעתירתו נופך עקרוני, זו מתמצה בעניינו הפרטי, שאינו נופל לגדרם של אותם מקרים יוצאי דופן. 6. מההודעה על דחיית הערר ניתן ללמוד כי בניגוד לטענות העותר, משטרת ישראל לא התעלמה מטענותיו, וביצעה מספר פעולות חקירה שכללו חקירה של המשיב תחת אזהרה וחיפוש בביתו. גם הפרקליטות בחנה את טענותיו של העותר והחומר הרלוונטי, ומצאה כי לא הייתה עילה להתערב בהחלטה להימנע מהגשת כתב אישום נגד המשיב בהיעדר ראיות מספיקות. מכאן עולה כי החלטת הסגירה לא הייתה שרירותית; וכי ההחלטה, כמו גם דחיית הערר, נטועות היטב במתחם הסבירות ובגדר שיקול הדעת המקצועי הנתון למשטרת ישראל ולפרקליטות. שיקול דעת רחב זה חולש גם על ההחלטה אם לערוך עימות בין מתלונן לבין נילון, או להימנע מעריכת עימות כזה. סוף דבר. העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה ולא בלי התלבטות, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בכסלו התשפ"ג (‏13.12.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22084660_G01.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1