ק.נ.ת השקעות בע"מ נ. הקרן לירושלים

פסק-דין בתיק ע"א 8466/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8466/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערערת: ק.נ.ת השקעות בע"מ נ ג ד המשיבה: הקרן לירושלים ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 18.11.2012 בת"א 23147-07-10 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' בן אור בשם המערערת: עו"ד אלון קלמנסון; עו"ד אייל מלכר בשם המשיבה: עו"ד עמי פולמן פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור), מיום 18.11.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 23147-07-10. 2. ק.נ.ת השקעות בע"מ (להלן - המערערת) שכרה מהמשיבה בשנת 2008 מבנה בטיילת בארמון הנציב בירושלים. משהתברר כי לא ניתן לעשות שימוש במבנה הקיים להפעלת מסעדה וגן אירועים, הגישה המערערת תביעה לאכיפת החוזה, לתיקון ההפרות הנטענות ולפיצויה על נזקים ואובדן רווחים שנגרמו לה בשל ההפרות הנטענות. 3. המערערת ביקשה כי השופטת תפסול עצמה מלדון בתביעה בשל ההיכרות והקשר החברי שיש לה עם עורכת הדין תמר בן דוד (להלן - בן דוד), המכהנת כחברה בוועד המנהל של הקרן לירושלים (להלן: המשיבה), וכן עם חברים נוספים בוועד המנהל. המערערת טענה כי נודע לה שבתקופה שלאחר הגשת תביעתה, ישבו השופטת ובן דוד, מספר פעמים לשיחות ממושכות בבית קפה. 4. בקשת הפסלות נדחתה מכל וכול. השופטת ציינה כי אכן יש לה קשרי חברות טובים עם בן דוד, אך לא עם חברים נוספים בוועד המנהל של המשיבה. השופטת הוסיפה כי עובדת היותה של בן דוד חברה בוועד המנהל של המשיבה כלל לא הייתה בתודעתה כשהתיק הועבר לטיפולה ואף במהלך כל הדיונים שהתנהלו, ורק בקשת הפסלות הביאה למודעותה עובדה זו. לגופן של טענות קבעה השופטת כי אין כל עילה לפסילתה מלשבת בדין. מאחר שבן דוד אינה "צד להליך", וגם הקרבה שבינה לבין בן דוד אינה בגדר "קרבה ממשית", במובן של חשש ממשי למשוא פנים, בנסיבות בהן אין בן דוד מייצגת את המשיבה, והיא אינה מעורבת ולא הייתה מעורבת בנושא התביעה. עוד הוסיפה השופטת שהמערערת לא הוכיחה כיצד יושפע עניינה האישי של בן דוד מהכרעה בתביעה, וקבעה שאין יסוד לטענה כי חברותה של בן דוד בוועד המנהל עשויה להשפיע על הכרעה בתביעה, ודחתה את האפשרות שחברות זו תשפיע על שיקול דעתה כשתידרש לבחינת טיב החוזה ואת אופן עמידת הצדדים בתנאיו. משכך, דחתה, כאמור, את הבקשה, וקבעה כי אף הייתה פוסקת כך לוּ הייתה מראית פני הצדק מהווה עילה עצמאית לפסילה. לבסוף ציינה השופטת כי מוטב היה לנסח את הבקשה בנימוס ובכבוד. המערערת חוייבה בהוצאות בסך של 5,000 ש"ח. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 5. המערערת טוענת כי בנסיבות בהן אין השופטת רואה בפגישות עם בן דוד כל פסול ומבחינתה אין מניעה כי תתקיימנה פגישות נוספות עימה, קם חשש ממשי מובהק למשוא פנים בשל כך שמערכת היחסים הקרובה תשפיע על החלטות השופטת ותקשה עליה לפסוק נגד המשיבה. המערערת מוסיפה ששלב ההוכחות טרם החל ולא יגרמו נזקים מהעברת הדיון לידי מותב אחר. עוד טוענת המערערת שהטענה לפיה בן דוד אינה עוסקת בתביעה לא נתמכה בתצהיר של המשיבה, ולפיכך קיימת חזקה ראייתית בעניין. המערערת טוענת גם כי החשש למשוא פנים מתעצם נוכח אי הגילוי בדבר החברות ביזמת השופטת. גם התעקשות המשיבה על זהות השופטת מעוררת חשש זה. לדברי המערערת, החשש קם גם לאור שורת החלטות בה נדחו בקשות המערערת תוך השתת הוצאות כבדות ביותר עליה, כולל בהחלטה נושא ערעור זה. לדעת המערערת, השופטת אינה יכולה לפסוק בתביעה כאשר חברתה הקרובה יושבת בוועד המנהל של המשיבה, ואם לא תיפסל, ייפגע אמון הציבור ברשות השופטת. הדברים מקבלים משנה תוקף, לדעתה, שעה שבן דוד היא עורכת דין ידועה ובעלת מוניטין ומדובר בתביעה לתשלום סכום משמעותי ביותר שתשפיע על המשיבה ועל נושאי המשרה בה, אשר כפופים לבן דוד. 6. המשיבה השיבה לערעור. לדבריה, המערערת העלתה בערעור זה לראשונה מספר טענות, בקשר להתנהלות השופטת אשר מוטב שלא היו נטענות. לדעתה, מדובר במקרה שכיח בו מנסה המערערת להביא להחלפת מותב שאינו לטעמה. המשיבה סברה וסוברת כי אין בחברות שבין השופטת לבין בן דוד כדי להקים עילה לפסילת השופטת. לדברי המשיבה יש להבחין בין חברות השופטת עם חברת הוועד של המשיבה, שהיא ארגון ציבורי, לבין חברות של שופט עם בעל הדין עצמו. לדברי המשיבה, בן דוד אינה בעלת מניות ואף אין לה אינטרס של ממש במשיבה, שכן היא אחת מ-16 חברי הוועד המנהל של המשיבה. המשיבה הינה עמותה העוסקת בייזום ובתמיכה בפרויקטים לרווחת תושבי ירושלים, ללא מטרה עסקית, וממילא אין לחברי הוועד מנהל שלה אינטרסים כלכליים או אחרים בה. המשיבה מוסיפה שבן דוד אינה צד ישיר, משפיע ומושפע מהתביעה וכי כל תוצאה של התביעה לא תשפיע עליה. המשיבה מציינת כי טענות המערערת בקשר לתביעה גופה אינן רלוונטיות לערעור הפסלות. מדובר, לדבריה, בהחלטות ענייניות ומנומקות, כולל פסיקת ההוצאות לחובת המערערת. לתשובה צורף תצהיר מאת מנכ"ל המשיבה. לפיו, הוועד המנהל, שבן דוד חברה בו בהתנדבות, אינו עוסק כלל בניהול השוטף של העמותה, אלא בהתוויית מדיניות הקרן וקביעת המסגרת התקציבית לפעילותה. לפי האמור בתצהיר, הוועד המנהל אינו מעורב בניהול השוטף של מאות נכסי המשיבה בעיר שהוא באחריות המנכ"ל, היועץ המשפטי של העמותה והממונה על נכסיה, שהם עובדים שכירים, שאינם כפופים לבן דוד, לא מונו על ידיה ואין להם יחסי עבודה עימה. כמו כן, התביעה לא נדונה בוועד המנהל ובן דוד לא התעניינה בה, לא השפיעה על ההתנהלות בה ואף לא יכולה להיות מושפעת מתוצאותיה. מנספח שצורף לתגובה עולה כי בן דוד היא מורשית חתימה בקרן. 7. ביום 9.12.2012 נעניתי לבקשת המערערת להגיש תגובה לתשובת המשיבה נוכח האמור בתצהיר ובנספח שצורף לו. המערערת טוענת כי התצהיר הוגש לראשונה בערעור ולא לא היה ביכולתה לחקור על האמור בו. לפיכך היא מבקשת להוציאו מהתיק או להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא לשם חקירה על תוכנו. טענתה החלופית היא שהתצהיר מסתיר יותר מאשר מגלה ולכן הוא בעל ערך ראייתי נמוך ביותר. לטענת המערערת, תפקידו של הוועד המנהל על פי דין הוא לנהל את ענייני העמותה, קרי: לקבל החלטות ולבצען כמייצג העמותה, ולכן לא בכדי מנכ"ל המשיבה לא הצהיר שאינו כפוף לוועד המנהל. מעבר לכך טוענת המערערת כי התצהיר אינו בוחן את אופי הקשר שבין השופטת לבין בן דוד, ומדובר, ככל הנראה, בקשר חזק, הדוק וארוך יומין עם גורם מהותי ביותר במשיבה. בנסיבות אלו, מבקשת המערערת, כאמור, להעביר את התביעה לידי מותב אחר. 8. דין הערעור להידחות. במקרה דנא לא קמה עילה לפסילת השופטת מלדון בעניינה של המערערת. מדובר, לכל היותר, בחשש סובייקטיבי של המערערת, שאינו מלווה בחשש אובייקטיבי, לפיו לא יהיה ביכולתה של השופטת לנהל את הדיון באובייקטיביות הדרושה בשל חברותה עם בן דוד. מבחן הקרבה הממשית, עליו מסתמכת המערערת, הוא מבחן נסיבתי, היינו יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (למשל, ע"א 3809/12 קחטן נ' רסלר (לא פורסם, 9.7.2012)), ולבדוק האם נוכח התשתית העובדתית הרלוונטית קיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים של בית המשפט (השוו לע"א 3443/12 דיסקונט ישראל שוקי ההון ואח' נ' לוין (לא פורסם, 9.9.2012), בו נדונה פסלות עצמית של השופטת בשל היכרות אישית בעבר עם בעל עניין באחת הנתבעות. נפסק, כי בהתחשב בעובדה שלא ניתן להשיב תשובה נחרצת לשאלה אם מתקיימת בנסיבות המקרה עילת פסלות אובייקטיבית, אין להתערב בהחלטת השופטת)). אכן, יש לבחון את כלל נסיבות המקרה בשים לב, בין היתר, למאפייני ההיכרות ולמשכה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 261-260 (2006)). נסיבות המקרה דנא מלמדות כי אכן קיימים קשרי חברות טובים בין השופטת לבין בן דוד. ואולם, אין בקשרי החברות הללו כדי להקים חשש בדבר פגיעה באובייקטיביות השיפוטית של השופטת בנוגע לתביעה המתנהלת לפניה. כאמור בהחלטת השופטת, עובדת היותה של בן דוד חברת הוועד המנהל של המשיבה כלל לא הייתה בתודעתה כשהוקצה לה התיק ואף במהלך כל הדיונים שהתנהלו. אף משהדבר הובא למודעותה, סברה השופטת, ובצדק, כי אין כל עילה לפסילתה מלשבת בדין משלא הוכח שחברות זו תשפיע על הכרעה בתביעה או כיצד תושפע בן דוד באופן אישי כתוצאה מהכרעה בה. בטוחני כי כבוד השופטת אינה משוחחת עם גב' בן דוד על ענייני התביעה הנדונים לפניה. יש לזכור ולהזכיר, כי בן דוד חברה בוועד המנהל של המשיבה וכי היא אחת מבין 16 חברים בוועד המנהל. המשיבה אינה גוף עיסקי ולבן דוד אין אינטרס כספי בעניין, בוודאי לא לגבי הסכסוך של המשיבה עם המערערת. משכך, אפילו נוצר בראיית המערערת, בנסיבות העניין, חשש למשוא פנים כלפיה, הרי שחשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (השוו: ע"א 3015/12 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 8.5.2012)). אוסיף, כי המסקנה כי לא קיימת עילת פסלות עולה מן החומר אף אם מתעלמים מן התצהיר שהגישה המשיבה בגדרו של הערעור. 9. הערעור נדחה. המערערת תישא בשכר טרחת עורך דין של המשיבה בסך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ח בטבת התשע"ג (31.12.2012). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12084660_S02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il