שלמה כהן עו"ד ד"ר נ. פרקליטות מדינה

פסק-דין בתיק בג"ץ 8461/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8461/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרים: 1. עו"ד ד"ר שלמה כהן 2. ד"ר שלמה כהן ושות', משרד עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. פרקליטות המדינה 2. עו"ד ליעד וטשטיין 3. עו"ד אמירה מנגלוס 4. עו"ד איתי סלע 5. עו"ד אורי פרוכטמן 6. עו"ד אפרים הייליקסר 7. עו"ד עדי קרטון עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד פרופ' קנת מן פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים להורות למדינה ליתן טעם מדוע לא יוגש כתב אישום נגד המשיבים 7-2. לחלופין, מבקשים העותרים כי המדינה תנמק מדוע לא תשונה עילת סגירת התיק מ'העדר אשמה', ל'מכלול נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין'. 2. אלה, בקצרה, העובדות הצריכות לענייננו: העותר 1, עו"ד ד"ר שלמה כהן (להלן: העותר), הוא בעליו של העותר 2, משרד עורכי הדין ד"ר שלמה כהן ושות' (להלן: המשרד). המשיב 2, עו"ד ליעד וטשטיין (להלן: ליעד), שימש משך שנים כשותף ומנהל מחלקת הליטיגציה במשרד. שותפותו במשרד הקנתה לו נתח מסוים מן הרווחים. המשיבים 7-3 (להלן: המשיבים) הועסקו כעורכי דין במחלקת הליטיגציה במשרד. 3. בשלב מסוים עלו יחסיהם של העותר וליעד על שרטון, וביום 28.11.2014 הודיע ליעד כי החליט לעזוב את המשרד. בהמשך, הודיעו אף המשיבים על עזיבת המשרד, וחבירתם למשרד חדש שהוקם על-ידי ליעד. 4. לטענת העותרים, המשיבים 7-2 עזבו את המשרד במהלך מאורגן ומתוכנן, תוך שהם לוקחים יחד איתם קבצים דיגיטליים ומחשבים שהיו רכוש המשרד. העותרים טוענים כי המסמכים שנלקחו סייעו לליעד לשדל את לקוחות המשרד להצטרף למשרד החדש שהקים. לגישתם, מעשיהם של ליעד והמשיבים מגבשים עבירות שונות: גניבה בידי מורשה; עבירות מחשב; קשירת קשר לביצוע פשע; והפרת אמונים בתאגיד. 5. בעקבות האמור, הגישו העותרים מספר תביעות אזרחיות, שלוש תביעות נגד ליעד בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ותביעה נגד המשיבים בבית הדין האזורי לעבודה. כמו-כן, הגישו העותרים תלונה נגד ליעד והמשיבים ללשכת עורכי הדין. במקביל, הגיש גם ליעד תביעה אזרחית נגד העותרים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. 6. לצד ההליכים האזרחיים, הגישו העותרים ביום 13.4.2014 תלונה למשטרת ישראל. בתלונתם ביקשו העותרים כי תיפתח חקירה פלילית נגד ליעד והמשיבים, שכן מעשיהם מגבשים עבירות פליליות. תיק החקירה בעניינם של ליעד והמשיבים הועבר לידי פרקליטות מחוז תל-אביב, וביום 24.9.2017 החליטה פרקליטת המחוז לסגור את התיק בעילה של 'העדר אשמה'. 7. החלטת פרקליטת המחוז לא הניחה את דעתם של העותרים, וביום 14.3.2018 הם הגישו ערר למחלקת עררים בפרקליטות המדינה. ביום 23.5.2018 התקיימה פגישה בפרקליטות המדינה, ובמסגרתה ניתנה לב"כ העותר הזדמנות להשמיע את טענותיו בעל-פה. בפגישה נכחו מנהל יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה; הפרקליטה שבחנה את תיק החקירה; וב"כ העותר עו"ד פרופ' קנת מן. 8. ביום 20.9.2018 ניתנה החלטתה של המשנַה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), הדוחה את טענות העותר בערר: "לאחר בחינת העניין והחומרים המצויים ברשותנו, עמדת כל גורמי הפרקליטות שבחנו את העניין קרי, המשנה לפרקליט המדינה, פרקליטת מחוז תל אביב, מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה ופרקליטה מטעמו, ומחלקת עררים, הינה כי עיקרו ומהותו של הסכסוך בין הצדדים הינו סכסוך שטיבו ואופיו אזרחי". מכאן העתירה שלפנינו. 9. לטענת העותרים, שגתה פרקליטות המדינה בהחלטתה לסגור את התיק. לעמדתם, חומר הראיות שהועבר למשטרה ונבחן על-ידי פרקליטות המדינה, מלמד כי ליעד והמשיבים ביצעו מעשים המגבשים עבירות פליליות, אשר מחייבים כי יוגש נגדם כתב אישום. עוד טוענים העותרים, כי אין בנימוק שלפיו מתנהלים הליכים אזרחיים בין הצדדים, כדי לאיין את האפשרות להגיש כתב אישום. לחלופין, טוענים העותרים כי נכון היה לסגור את תיק החקירה בעילה של "מכלול נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין". 10. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה ושקלנו את נימוקיה, באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. "הלכה ידועה היא כי ככלל, אין בית משפט זה נוהג להתערב בשיקול דעת התביעה לעניין העמדה לדין, או עריכת הסדר טיעון. שיקול דעתה של הפרקליטות בעניינים אלו הוא רחב" (בג"ץ 8555/12 אורית שער נ' משטרת ישראל-תביעות מחוז מרכז – שלוחת ראשון לציון, פסקה 10 (8.7.2013)). עוד נקבע בפסיקה, כי "במקרים שבהם היועץ המשפטי הגיע למסקנה שהראיות אינן מספיקות להגשת כתב-אישום, להבדיל ממקרים שבהם הוא סבור כי אין בתיק עניין לציבור, 'ינהג בית-המשפט מידת ריסון כפולה ומכופלת'" (בג"ץ 3922/14 הוועד הציבורי עינויים נ' היועץ המשפטי לממשלה-פרקליטות המדינה, פסקה 6 (29.12.2015)). 11. במקרה שלפנינו לא מצאנו כי נפל פגם בהתנהלותה של המדינה. אדרבה – פרקליטות המדינה על יחידותיה הנ"ל בחנה באופן יסודי את טענות העותרים: בחינה ראשונית נעשתה בפרקליטות המחוז; בדיקה נוספת בוצעה על-ידי מחלקת סייבר בפרקליטות המדינה, המתמחה בעבירות מחשב; גם מנהל מחלקת עררים בפרקליטות המדינה נדרש לעניין. ההחלטה הסופית ניתנה על-ידי המשנַה לפרקליט המדינה (עניינים מיוחדים), אשר בתום הליך הבירור הכריעה כי הסכסוך שבין הצדדים הריהו אזרחי באופיו. אף זאת ראוי לציין, כי בטרם הוכרע הערר, נאותה המדינה לשמוע את טענות העותרים ובאי-כוחם, באופן בלתי-אמצעי. המדינה הקדישה משאבים – כוח אדם מקצועי, זמן ומחשבה – לשם שמיעת טענות העותרים ובירורן; דרשה וחקרה ושאלה היטב. אחר הדברים האלה באה המדינה לכלל מסקנה, שהתשתית הראייתית בתיק אינה מלמדת כי "נעברו בנסיבות העניין עבירות פליליות" (כאמור בהחלטת המשנה לפרקליט המדינה). משאלו הם פני הדברים, אין עילה להתערבותנו – לא באשר להחלטה על סגירת התיק כשלעצמה, גם לא באשר להחלטה על עילת סגירתו. 12. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף; וכך אנו מורים. משלא נתבקשה תגובה, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ה' בטבת התשע"ט (‏13.12.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 18084610_O01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il