עוז קרמיקה בע"מ נ. מיכאל אלקוקין

פסק-דין בתיק בש"א 8455/17 בבית המשפט העליון בש"א 8455/17 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערת: עוז קרמיקה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מיכאל אלקוקין 2. עו"ד זאב דסברג 3. כונס הנכסים הרשמי, מחוז ירושלים 4. אורן תומא - מפעלי מתכת ומנופים בע"מ 5. ציפורה אלקוקין 6. עו"ד זאב (ולול) הורוביץ 7. קרמיקה סיטי בע"מ 8. אבני סלע יבוא מוצרי בניה בע"מ 9. אדם חומרי בניין 10. אורדילן חברה ליבוא ושיווק בע"מ 11. א.ס אילון ייעוץ ושירותים פיננסיים בע"מ 12. אלגל שיווק קומ בע"מ 13. ד.י . מגריזו בע"מ 14. דיאור יבוא ושיווק איבזור לאמבט בע"מ 15. ידיעות תקשורת בע"מ 16. יעקב פיקל 17. לידור פרסום ושיווק בע"מ 18. מחאלת דאחיית אלסלאם דולפין 19. מנדלסון ש. בר 20. ניגא מוצרי איכות בע"מ 21. סבח סוכנויות בע"מ 22. סטאר נציגויות יבוא ושיווק בע"מ 23. סרמיק אל שיבר 24. עבד אל ראזק גועבה 25. פרופילון סחר (1087) בע"מ 26. צמיגי דודו גרשון בע"מ 27. קרמיק סיטי שיווק בע"מ 28. קרמיקה שרוני בע"מ 29. רפאל אלקוקין 30. ש.ד.י אהרוני בע"מ 31. שוני מוצרים מעוצבים למטבח ולאמבט בע"מ 32. שיא חברה לתכנון וסחר בינלאומי ייבוא וייצוא 998 בע"מ 33. שירל ל.מ.ר ברזים ואביזרים בע"מ 34. אלדן תחבורה בע"מ 35. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ 36. קבוצת דפי זהב בע"מ 37. ישראכרט בע"מ 38. פלאפון תקשורת בע"מ 39. "בשבע" השבועון לציבור הדתי בע"מ 40. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ 41. אי. אר. אן ישראל בע"מ 42. מועצה איזורית מטה בנימין ערעור על פסק דינו של כב' הרשם ג' לובינסקי-זיו, מיום 16.10.2017, בע"א 3428/16 בשם המערערת: עו"ד אופק עיני פסק-דין לפנַי ערעור על פסק דינו של כב' הרשם ג' לובינסקי-זיו מיום 16.10.2017, בע"א 3428/16, לפיו נמחק על הסף ערעורה של המערערת על שלוש החלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית משפט של פשיטת רגל (פש"ר 54617-02-13) בתאריכים: 7.4.2014; 28.5.2014; 21.3.2016. הרקע לערעור 1. הרקע לערעור פורט בהרחבה בפסק דינו המנומק של הרשם ואפרט להלן אך את עיקרי הדברים. 2. בחודש פברואר 2013 הגיש משיב 1 (להלן: החייב) בקשה לעיכוב הליכים במסגרת הצעת פשרה לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה). בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו ומינה את בא כוחו, משיב 2 (להלן: עו"ד דסברג או הנאמן), וכן את משיב 6 (להלן: עו"ד הורוביץ) כנאמנים במשותף לצורך ביצוע ההסדר המוצע. ביום 7.4.2014 אישר בית המשפט (כב' השופט כ' מוסק) את הסדר הנושים שהוגש על ידי הנאמן ולפיו ישלם החייב חמישים אחוזים מסך תביעות החוב שיאושרו בעניינו וזאת במהלך תקופה של שנתיים (להלן: ההחלטה הראשונה). 3. ביום 28.5.2014 נעתר בית המשפט לבקשתו של עו"ד הורביץ לשחררו מתפקידו כנאמן (להלן: ההחלטה השנייה), ולפיכך נותר עו"ד דסברג נאמן יחיד בהליך. 4. ביום 3.2.2016 הגיש הנאמן דו"ח מסכם ובגדרו עתר להורות על חלוקת דיבידנד לנושים ועל מתן הפטר לחייב בגין עמידתו בתנאי ההסדר. ביום 4.2.2016 קיבל בית המשפט את בקשת הנאמן (להלן: החלטת ההפטר). ביום 7.2.2016 פנה בא-כוח המערערת אל הנאמן ועדכן אותו כי המערערת, הנושה בחייב בסכום של 76,677 ש"ח מכוח אי תשלום תמורה בגין אספקת סחורה, לא הייתה מודעת לאישור ההסדר ולצורך בהגשת תביעת חוב מטעמה. 5. ביום 24.2.2016 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות ובה עדכן את בית המשפט כי ביום 10.2.2016 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב בעניינו של החייב מן הטעם שלא הייתה מודעת לכך שהיה עליה להגיש את תביעת החוב. הנאמן ציין כי אינו רואה סיבה מוצדקת לכך שתביעת החוב מוגשת בשלב כה מאוחר של ההליך. ביום 21.3.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי אין מחלוקת על כך שהמערערת ידעה על הליך ההסדר בעניינו של החייב ולפיכך נדרש טעם מיוחד המצדיק את אי הגשת תביעת החוב במועד. מאחר שלא נשמע כל טעם מיוחד כאמור, דחה בית המשפט את עמדת המערערת והורה לנאמן לפעול על פי ההסדר ולחלק את הדיבידנדים לנושים על פי זכויותיהם (להלן: ההחלטה השלישית). 6. ביום 21.4.2016 הגישה המערערת ערעור המופנה כנגד שלוש ההחלטות האמורות. הנאמן טען בתגובה כי דינו של הערעור להידחות על הסף. זאת הן בשל האיחור המשמעותי בהגשתו – ביחס להחלטה הראשונה והשנייה, והן מפני שביחס להחלטה השלישית כלל לא עומדת למערערת זכות ערעור ודרושה לה רשות לערער עליה. לעמדת המערערת, ההחלטה השלישית מהווה "פסק דין" הנתון לערעור בזכות, ואילו ההחלטה הראשונה והשנייה מהוות החלטות ביניים ה"נבלעות" בהחלטה השלישית, ועל כן אין מניעה לערער עליהן במסגרת הערעור על ההחלטה השלישית. 7. בפסק דינו המנומק נדרש הרשם תחילה לעניין סיווגה של ההחלטה השלישית. כאמור, ההחלטה ניתנה בעקבות בקשה למתן הוראות אשר הוגשה על ידי הנאמן ואשר במסגרתה עתר לכך שבית המשפט יורה לו האם להכריע בבקשת הארכה מטעם המערערת ובתביעת החוב אשר צורפה לה. ואולם, במסגרת כתבי בי הדין אשר הוגשו לבית המשפט של פשיטת רגל, הנאמן כבר הביע את עמדתו לפיה אין מקום להאריך את המועד להגשת תביעת החוב. כך למעשה, במסגרת ההחלטה השלישית דן בית המשפט של פשיטת רגל במעין ערעור מטעם המערערת על החלטת הנאמן שלא להאריך את המועד להגשת תביעת חוב מטעמה, ודחה אותו. על פי ההלכה שנקבעה בעניין ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (13.7.2008) (להלן: עניין פאן אל), החלטת בית המשפט של פשיטת רגל בערעור על החלטה של נאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב – מהווה החלטה בעלת אופי דיוני, ואינה מהווה "צו בפשיטת רגל" המקנה זכות ערעור לפי סעיף 182 לפקודה. בנוסף, על פי ההלכה הכללית, החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת הליך מהווה "החלטה אחרת" הניתנת לתקיפה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור בלבד. לפיכך, המערערת לא הייתה רשאית להגיש ערעור בזכות על החלטה זו כפי שעשתה, ועל כן אין מנוס ממחיקתו של הערעור ככל שהוא נוגע להחלטה השלישית. 8. לאחר שקבע הרשם כי ההחלטה השלישית אינה מהווה "פסק דין", ממילא נקבע כי אין לומר כי החלטות קודמות אשר ניתנו במסגרת הליך פשיטת הרגל "נבלעות" בה. לפיכך, המסקנה הייתה כי הערעור על החלטות אלה הוגש באיחור. טענות המערערת 9. לטענת המערערת, שגה הרשם כאשר סיווג את ההחלטה השלישית כ"החלטה אחרת", שכן מדובר בפסק דין, המסיים למעשה את עניינם המשותף של המערערת עם המשיבים לפני בית המשפט המחוזי. המערערת תוקפת בערעורה את הכלל הנהוג לפיו החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תסווג כ"החלטה אחרת". לטענתה מדובר בכלל שגוי במהותו, שאינו מקיים את הרציונאליים העומדים בבסיס ההליך הערעורי ומהווה למעשה חריג המסרבל את האבחנה בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת". לטענתה, לא ניתן להלום מצב שבו החלטה המסיימת הליך מהותי המתנהל בין צדדים תסווג כ"החלטה אחרת". לפיכך, יש לקבוע כי החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב ומסיימת את ההליך תסווג כפסק דין, בהתאם לכלל הבסיסי הקבוע בפסיקה. 10. בהתאם לאמור, טוענת המערערת כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.3.2016 מסיימת את הדיון בעניינם המשותף של המערערת ושל החייב ולמעשה פוטרת את החייב ממלוא חובו כלפיה באופן מוחלט וסופי בערכאה הדיונית ולפיכך, סיווגה הנכון הוא כ"פסק דין". בהתאם, החלטות הביניים שניתנו ביום 7.4.2014 וביום 28.5.2014 "נבלעות" בפסק הדין מיום 21.3.2016 ונתונות לערעור במסגרת הערעור הסופי על פסק הדין. 11. לחלופין טוענת המערערת כי אף אם נראה בהחלטה מיום 21.3.2016 החלטה בבקשה להארכת מועד ותו לא – הרי שגם אז מדובר ב"צו בפשיטת רגל", הנתון לערעור בזכות. זאת מאחר שגם החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב הינה החלטה מכוח סמכותו המיוחדת של בית המשפט כבית משפט לענייני פשיטת רגל. דיון והכרעה 12. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה, מצאתי כי דין הערעור להידחות, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים. 13. כמפורט לעיל, עניינו של הערעור הוא בשאלה האם עומדת למערערת זכות ערעור על שלוש החלטות שונות אשר ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי. לשם כך יש להכריע תחילה בשאלה האם עומדת למערערת זכות ערעור על ההחלטה השלישית. באשר לסיווגה של החלטה זו, וכפי שקבע הרשם בצדק, מדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני ועל כן, על אף שניתנה במהלך הליך פשיטת רגל, היא אינה מהווה "צו בפשיטת רגל" לפי סעיף 182 לפקודה. לפיכך, על ההחלטה האמורה חלים דיני הערעור הרגילים ולא דיני הערעור החלים במסגרת הליכי פשיטת רגל (וראו גם: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1096 (מהדורה 12, 2015)). 14. כמו כן, גם אין מקום להתערב בהחלטת הרשם ליישם את ההלכה המושרשת בכל הנוגע לסיווג ההחלטה השלישית כ"החלטה אחרת", אשר תקיפתה הינה על דרך בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (וראו: עניין פאן אל). כפי שציין הרשם, ההחלטה השלישית מהווה למעשה ערעור על החלטת הנאמן שלא להאריך את המועד להגשת תביעת חוב מטעמה. כידוע, החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת הליך מהווה "החלטה אחרת" וטענות המערערת אינן מגלות עילה להתערבות בהחלטת הרשם ולמעשה להתערבות בהלכה רבת השנים. לעניין זה יש להדגיש כי המערערת נסמכת למעשה בטיעוניה על "מבחן סגירת התיק", לפיו החלטה אשר מביאה לסיום ההתדיינות בין הצדדים, ואשר בעקבותיה לא נותר עוד דבר באשר לבירור המחלוקת – תסווג כ"פסק דין". בניגוד לטענת המערערת, מבחן זה אינו יכול לחול על החלטות הניתנות לאחר סיום הדיון (וביניהן: בקשה לביטול פסק דין; בקשה להארכת מועד לצורך ערעור; בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב), שכן התיק לכאורה כבר "סגור" (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 104 (מהדורה שלישית, 2012)). לפיכך בענייננו, הערעור על ההחלטה השלישית טעון רשות וזאת על אף שהיא אכן סוגרת את הדלת לפני המערערת להמשך ההליך. 15. משקבעתי כי אין להתערב בהחלטת הרשם לפיה ההחלטה השלישית אינה מהווה "פסק דין" אלא "החלטה אחרת", מובן כי אין לומר כי החלטות קודמות אשר ניתנו במסגרת הליך פשיטת הרגל "נבלעות" בה ועל כן אין ספק כי הערעור ביחס להחלטות הראשונה והשנייה הוגש באיחור. 16. סוף דבר, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד בחשון התשע"ח (‏13.11.2017). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17084550_N01.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il