מדינת ישראל נ. אמיר אקריס

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8451/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור המערערת: מדינת ישראל נגד המשיב: אמיר אקריס ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.10.01 בת"פ 1046/01 שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' מוניץ תאריך הישיבה: כ"ב בחשון תשס"ב (8.11.01) בשם המערערת: עו"ד ד' זכריה בשם המשיב: עו"ד א' כנעאנה בשם שירות המבחן: גב' ב' וייס פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: המשיב הורשע על יסוד הודאתו בשורת עבירות חמורות בהן הואשם: חטיפת קטין ממשמורת אמו, התעללות בקטין בידי האחראי לשמירת שלומו, סחיטה באיומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הפרת הוראה חוקית, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, התפרצות למקום מגורים, כליאת שווא ואיומים. בית המשפט המחוזי גזר על המשיב עשרה חודשי מאסר בפועל, שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים ותשלום קנס בסך 6,000 ש"ח. כן ציווה להעמיד את המשיב בפיקוח קצין מבחן במשך שמונה-עשר חודשים מיום שחרורו מן המאסר. הערעור שלפנינו מופנה נגד קולת עונשו של המשיב. 2. בארבע הזדמנויות שונות, במהלך תקופה של כחודשיים, נכנס המשיב לדירת אחיו וגיסתו בטבריה ונותר שם חרף התנגדותם. בעשותו כן הפר המשיב צווים שהוצאו נגדו על-ידי בית-משפט השלום, שבהם נאסר עליו להיכנס לדירת המתלוננים ולהטרידם. בבוקר יום האירוע, שבעטיו נעצר והובא לדין, שב המשיב ונכנס לדירת המתלוננים. משסירב לצאת מן הדירה הזעיקו המתלוננים אח אחר של המשיב, אשר בסמוך לשעה 16:00 הצליח להוציא את המשיב מן הדירה. כעבור זמן קצר חזר המשיב ונכנס לדירה מבעד למרפסת. אותה שעה נמצאו בדירה רק המתלוננת ובנה (פעוט כבן שנתיים). המשיב היכה את המתלוננת, בעט בבטנה, משך אותה בשערותיה לעבר הדלת וגירש אותה מדירתה, תוך שהוא אוסר עליה לקחת עמה את בנה ומאיים לפגוע בו. המתלוננת, שיצאה מן הדירה כשהיא מוכה וחבולה, הזעיקה את המשטרה. השוטרים שהגיעו קראו למערער לפתוח את הדלת. כיון שהתעלם מקריאותיהם, והוסיף להסתגר בדירה ביחד עם הקטין, טיפסו שניים מן השוטרים ועלו על המרפסת. משהבחין בהם, לפת המשיב את ראשו של הקטין בין שתי ידיו ואיים לאמור, כי אם יעזו השוטרים להתקרב אליו, יחנוק את הקטין וישבור את צווארו. כל אותה עת צעק הילד, בכה ורעד מאימה ומן הכאבים שהסב לו המשיב. משנכשלו כל הניסיונות לשדלו להניח לקטין, נאלצו השוטרים לחלץ את הקטין מידיו בכוח. המשיב נאבק בשוטרים, ובעוד הוא אוחז בצווארו של הקטין, בעט בהם והיכה אותם. כתוצאה ממעשי המשיב נחבל הקטין בצווארו, באפו ובלחיו השמאלית. 3. בעקבות מעצרו והעמדתו לדין, אושפז המשיב לצורכי הסתכלות פסיכיאטרית. בסיום ההסתכלות נקבע כי המשיב אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין; ומשהודה בעובדות כתב האישום הרשיעו בית המשפט בכל העבירות שיוחסו לו. במסגרת הדיון לעונש הוגשו לגבי המשיב תסקיר קצין מבחן וחוות-דעת פסיכיאטרית. מן העובדות שהתבררו עלה, כי למערער (כבן 26 בזמן האירועים) רקע תורשתי פסיכופתלוגי. עד גיל 22 לערך תיפקד, בדרך כלל, באורח תקין: למד, שירת בצבא, עבד ויצר קשרים חברתיים. אלא שבארבע השנים האחרונות חל מפנה לרעה במצבו ובתפקודו. בשל קשיים כספיים נאלץ לסגור עסק שיסד; ובמקביל נפרד מחברתו. בעקבות אירועים אלה חש דחוי ומושפל, התבודד והגביר את שימושו בסמים מסוכנים. בעת מעצרו סבל מהזיות ומחשבות שווא של רדיפה. על רקע זה אושפז במחלקה פסיכיאטרית של שירות בתי הסוהר, ביצע ניסיון התאבדות והוברר כי הוא סובל ממצב פסיכוטי. אך בעקבות קבלת טיפול תרופתי חל שיפור ניכר במצבו. בסיכום המחלה, שנערך לגביו לקראת שחרורו מן האשפוז, נקבע, כי המשיב סובל מתהליך סכיזופרני כרוני, הנמצא ברמיסיה, אך זקוק להמשך טיפול ומעקב פסיכיאטרי. שירות המבחן התקשה בגיבוש המלצה ביחס למערער; ככל הנראה, בעיקר לנוכח הערכתו כי בהתחשב במאפייני אישיותו, ואופי הטיפול שהוא נזקק לו, לא יוכל המשיב להפיק תועלת מהעמדתו בפיקוח. 4. בית המשפט המחוזי היה ער לחומרת עבירותיו של המשיב. אך מתוך שראה להתחשב בנסיבותיו האישיות ובמצבו הנפשי הקשה, החליט להקל בדינו. בערעור שלפנינו נטען, כי תקופת המאסר הקצרה שנגזרה על המשיב אינה מהווה עונש הולם לחומרת המעשים שבעטיים הובא לדין, וכן כי בקביעת העונש התעלם בית המשפט המחוזי מן הצורך להגן על בני משפחתו של המשיב מפניו. הסניגור טען, כי לאור מצבו של המשיב, שאין לחובתו הרשעות קודמות והלוקה במחלה נפשית, אין מקום להתערב בעונשו. במהלך חודשי מאסרו, הוסיף הסניגור, חל מפנה בהתייחסותו של המשיב לעצם היזקקותו לטיפול; ויש יסוד לצפות כי גם שירות המבחן ימצא עתה טעם לקבלו לפיקוחו. לאחר שמיעת הטענות ביקשנו משירות המבחן להגיש לנו תסקיר משלים בצירוף הערכה פסיכיאטרית עדכנית, שתתייחס הן למצבו הנפשי של המשיב, על רקע הטיפול שניתן לו עד כה במסגרת המאסר, והן לתכנית הטיפולית במשיב מכאן ולהבא. בתסקירו המשלים ציטט קצין המבחן מידע שנתקבל אודות המשיב משירות בתי הסוהר, וחזר על העמדה אותה הביע לפני בית המשפט המחוזי. מחוות הדעת של מב"ן, במסגרתו מטופל המשיב במהלך מאסרו, עולה, כי מצבו של המשיב הוטב, הוא נזקק לטיפול סדיר ומגלה "תובנה מסוימת" למחלתו. אף שעודנו ממעט בחומרת המעשים בהם נמצא אשם, אינו מגלה סימני תוקפנות. המשיב זקוק להמשך מעקב וטיפול פסיכיאטרי, בהם יהיה עליו להתמיד גם לאחר שחרורו מן המאסר. 5. לאחר עיון בכל החומר שלפנינו הגענו לכלל מסקנה, כי הצורך להרתיע את המשיב מפני שימוש באלימות והצורך להגן על המתלוננים מפניו, חייבו את הענשתו בחומרה רבה יותר. בדין, אמנם, התחשב בית המשפט המחוזי לקולה בנסיבותיו האישיות ובמצבו הנפשי של המשיב, אך חוששנו כי במתן משקל מכריע לשיקולים אלה, וזניחתם כמעט לחלוטין של שיקולי הענישה האחרים, יש משום החמצת מטרות הענישה. יתר על כן: נראה לנו כי החמרה מסוימת בעונשו של המשיב עשויה לפעול גם לטובתו, שכן היא תאפשר לגורמים המקצועיים הממונים על הטיפול במשיב בבית הסוהר, לחזק את תובנתו למצבו ולהיזקקותו למעקב ולקבלת טיפול גם לאחר שחרורו מן המאסר. כן היינו ממליצים לבחון את נזקקותו ואת התאמתו של המשיב לקבלת טיפול של היגמלות מסמים. ולבסוף: אף שהמשיב אינו נראה כמועמד טיפוסי לפיקוח שירות המבחן, החלטנו שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ליתן לגביו צו פיקוח. מתקבל על הדעת שלאחר שחרורו מן המאסר יזדקק המשיב ליד מכוונת, למצער בכל הנוגע לקבלת טיפול במסגרת מרפאה לבריאות הנפש. שירות המבחן יוכל לסייע לו בכך, ולפקח עליו. 6. הערעור מתקבל ועונש המאסר הממשי שנגזר על המשיב מועמד בזה על שלושים חודשים (תחת עשרה חודשים). יתר חלקי גזר-דינו של בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם. ש ו פ ט השופט ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, ז' בכסלו תשס"ב (22.11.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת ________________ העתק מתאים למקור 01084510.F02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 /עכ.