אחמד חליל מוחמד עבד אללה נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 845/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב העותר: אחמד חליל מוחמד עבד אללה נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. לשכת התכנון המרכזית איו"ש 3. המועצה העליונה לתכנון ובניה ביו"ש 4. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה 5. היחידה המרכזית לפיקוח עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים; בקשה לדחיית העתירה על הסף מטעם המשיבים בשם העותר: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופט ח' כבוב: העתירה שלפנינו מכוונת כלפי "הימנעותם של המשיבים מעיכוב ביצוע צו הריסה" שהוצא ביחס לתוספת בנייה בדמות מחסן והרחבת בית מגורים (להלן: המבנה או הבינוי), שהוקמה בצמוד לבית המגורים בו מתגורר העותר, פלסטיני מהכפר דיר בלוט שבנפת טולכרם; וזאת "עד אשר תינתן החלטה בבקשתו של העותר להחרגת שטח המקרקעין הפרטיים השייכים לעותר [...] מתוך תחומי צו איסור בניה מס' אב/1/96" (להלן בהתאמה: בקשת ההחרגה ו-צו איסור הבנייה). יוער, כי לטענת העותר, ביחס לבית המגורים ניתן היתר בניה על-ידי רשויות המינהל האזרחי עוד בשנת 1977. תמצית העובדות מעיון בעתירה על צרופותיה, עולה, כי ביום 27.04.2022 הוצא נגד המבנה מושא ענייננו ומושא תיק בב"ח ט' 97/22 – צו הפסקת עבודה (להלן: הצו הפסקת עבודה); יוער, כי לטענת העותר הצו להפסקת עבודה כלל לא נמסר לו והוא מצא אותו לימים זרוק בשטח ביתו. ביום 25.05.2022, התקיים דיון בעניינו של העותר בפני ועדת המשנה לפיקוח על הבניה. או אז התברר, כי המבנה הוקם ללא היתר בנייה כדין ומשכך יצא, בו ביום 25.05.2022, צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה נגדו (להלן: צו ההריסה). ברם, בשים לב לכך שביום 15.05.2022 הגיש העותר בקשה להיתר בנייה עבור המבנה, נקבע בהחלטה כי צו ההריסה ימומש רק בחלוף שלושים ימים, לאחר שתינתן החלטה בבקשה להיתר בנייה. אולם, לאחר מכן התברר, כי בגדרי סיור שהתקיים בבית העותר ביום 16.05.2022, על-ידי פקח מטעם המשיבים, התגלה כי חרף הצו להפסקת עבודה, ובעוד שבקשתו להיתר בנייה תלויה ועומדת, העותר המשיך בבניית המבנה. משהתברר כי העותר פעל כאמור, הוצא, ביום 08.06.2022, צו הריסה מיידי נגד המבנה מכוח סעיף 38(9א) לחוק תכנון ערים, כפרים, מס' 79 לשנת 1996 (להלן: חוק התכנון הירדני) – על אף שבקשתו מיום 15.05.2022 טרם התבררה. יוער, כי נגד החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"מ 5643-07-22) – ואף ניתן צו ביניים; אולם העתירה נדחתה בפסק דין מיום 30.01.2023. לא למותר לציין, כי ביום 02.02.2023, העותר הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין האמור בגדרי עע"מ 950/23. ובחזרה לענייננו שכרוך גם באמור לעיל. ביום 15.08.2022 נמסר לעותר כי בקשתו להיתר בנייה – לא נקלטה. זאת, בהתאם למצוות תקנה 10 לתקנות תכנון ערים, כפרים ובניינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה ושומרון), התש"פ-2020 (להלן: התקנות). בין היתר, משום שהמבנה מצוי בתחומי צו איסור הבנייה, ומשום שלא צורף לבקשה אישור לקידום הליך רישוי מהמפקד הצבאי, כמפורט בטופס 6 לתוספת הראשונה לתקנות. יצוין, כי לפי הנטען בעתירה, ההודעה מיום 15.08.2022 הגיעה לידי בא-כוח העותר רק ביום 08.12.2022. עוד על-פי האמור בעתירה, ביום 28.01.2023 (כיומיים עובר להגשתה), הגיש העותר את בקשת ההחרגה, וכן בקשה "לקבלת אישור קליטת בקשה להיתר במסגרת הליך רישוי" לפי טופס מס' 6. זאת, מכיוון ש"נסיון העבר עם המדיניות הנהוגה על ידי המשיבים מלמד, כי המשיבים אינם נוהגים לעכב ביצוע צווי הריסה עקב הגשת בקשות להחרגה, ולא יעכבו ביצוע צו ההריסה ביחס למבנה המחסן של העותר וקיים סיכויי ממשי, קרוב ומיידי כי המשיבים יפעלו להריסת מבנה המחסן של העותר בהזדמנות הראשונה שתעמוד בפניהם"; תוך שהודגש כי דיון בעתירה לגופה צפוי להתקיים באותו היום, 30.01.2023 – ו"כאשר לאחר שתינתן החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בעתירתו של העותר, יהא צו ההריסה שניתן על ידי המשיבה 4 בר ביצוע וניתן לאכיפה מיידית". בתוך כך, ניסה העותר לשוות לעתירתו נופך עקרוני, וטען טענות רבות – מִן הַגֹּרֶן וּמִן הַיֶּקֶב – שעיקרן, הוא, כי "התנהגותם של המשיבים והתעקשותם להמשיך בהליכי אכיפה אף לאחר הגשת בקשת החרגה ובקשה להיתר בניה על ידי העותר, לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר תם לב ונסמכת על שיקולים זרים"; וכי מדיניותם של המשיבים פוגעת בזכות לקניין. מנגד, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי ניקיון כפיים – מקום בו הבינוי נבנה ללא היתר בבחינת קביעת עובדות בשטח, ותוך פנייה בדיעבד להסדרה; בשל קיומו של סעד חלופי – בדמות פנייה לבית המשפט המחוזי, בשביל לעכב את מימושו של צו הריסה שיצא מכוח סעיף 38 לחוק התכנון הירדני, שכן סעד זה מצוי בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי בהתאם לפרט השני לתוספת הרביעית לחוק בתי המשפט לעניינים מנהלים, התש"ס-2000 (להלן: החוק); וכן בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית – שעה שבקשה להחרגת בנייה היא בקשה מורכבת, שהטיפול בה אורך זמן מה, בשל הצורך להידרש לצרכי ביטחון, בשל מיקום המקרקעין ושיקולים רלבנטיים אחרים השלובים בהשלכות הרוחב של החלטה כגון דא. לאחר עיון, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף נוכח אי ניקיון כפיים מצד העותר; מבלי להידרש ליתר טענות המשיבים. הלכה היא עמנו, כי: "חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט או אם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם, דהיינו: בית-משפט לא יושיט סעד למי שבמקביל לפנייה לבית-המשפט עושה דין לעצמו ומבקש להעמיד את זולתו בפני עובדות מוגמרות" (כדברי השופט מ' חשין בבג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (28.10.2004)). כן נפסק, כי: "אין להפוך את היוצרות: תכנון תחילה, ובנייה אחר כך. אסור שבנייה בלתי-חוקית תהא מקדמה על מנת לאלץ בדיעבד את הכשרתהּ" (עע"מ 65/13 הוועדה המחוזית לתכון ובניה חיפה נ' נאות מזרחי בע"מ, פסקה 1 לחוות דעתו של חברי, השופט נ' סולברג (07.07.2013)). ובענייננו, הליכי הבנייה הבלתי-חוקית מצד העותר נמשכו על-אף החלטת הגוף התכנוני, שהבהירה את אי-החוקיות המגולמת בהמשך הבנייה, וחרף הצו להפסקת עבודה שהוצא בקשר למבנה. בהתנהלות זו, ברי כי העותר עשה דין לעצמו, תוך ניסיון להעמיד את המשיבים לפני 'עובדה מוגמרת בשטח'. בהתנהלות כאמור יש, כשלעצמה, כדי להביא לדחיית העתירה על הסף; אף מבלי להידרש לריבוי ההליכים והתנהלותו הדיונית של העותר, שגם בה, יש לטעם לפגם. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 1,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ג' באייר התשפ"ג (‏24.4.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23008450_C03.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1