לאון כבסה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 845/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 845/10 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר העותר: ליאון כבסה נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. בית המשפט המחוזי בירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד צח נצר בשם המשיבים: עו"ד הילה גורני פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. עתירה זו מכוונת כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' צבן) בתפ"ח 640/09 מיום 31.1.10, במסגרתה התיר בית המשפט למתלוננת להעיד כשהיא מאחורי פרגוד. 2. כתב האישום שהוגש כנגד העותר מייחס לו ביצוע עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה סדום. ביום 7.2.10 עתידה המתלוננת להעיד. ביום 21.1.10 ביקשה המדינה כי המתלוננת, קטינה, תועד מאחורי פרגוד, נוכח "חומרת האירועים, מהות העבירה ומצבה של המתלוננת". בהחלטתו נשוא העתירה, קיבל בית המשפט בקשה זו. 3. לטענת העותר, אין בחומרת האירועים המתוארים בכתב האישום או במהות העבירות כדי להצדיק את העדת המתלוננת מאחורי פרגוד. כמו כן, לדבריו, היה על הפרקליטות לצרף לבקשה מסמך התומך בבקשתה, ובית המשפט צריך היה לקיים בה דיון, הן מכוח התקנות הרלבנטיות והן נוכח בקשתו המפורשת כי יעשה כן. העותר מוסיף, כי החלטת בית המשפט אינה מנומקת. לשיטתו, מצדיקות נסיבות אלה את התערבותו החריגה של בית משפט זה כבר בשלב הנוכחי, לבל יוכתם ההליך בפגם מהותי בהתנהלות הערכאה הדיונית שבממצאיה העובדתיים יהיה קשה להתערב בעתיד. העותר מבקש כי המתלוננת לא תעיד עד למתן החלטה אחרת, וכי הבקשה להעידה מאחורי פרגוד תידון בפני מותב של בית המשפט קמא שאינו המותב בתיק העיקרי. 4. בתגובתה לעתירה טענה המדינה כי דינה להידחות על הסף, זאת בהתחשב בעובדה שהיא מכוונת כגד החלטת ביניים בהליך פלילי שאין עליה זכות ערעור, או זכות להגיש בקשת רשות ערעור, ובית משפט זה אינו נוטה להתערב בעניינים מסוג זה. לדבריה, הפגמים שמציין העותר הינם פגמים פרוצדוראליים שאינם יורדים לשורש הענין. לעותר ניתנה הזדמנות להישמע ולהעלות את טענותיו בכתב ביחס לבקשת המדינה, אך בהתייחסות שהגיש בחר שלא להגיב לבקשה לגופה ואף לא ציין כי הוא מתנגד לה, או פירט טעמים שבשלם אין מקום להיעתר לבקשת המדינה. לדברי המדינה, גם בעתירה לבית משפט זה לא העלה העותר כל טעם שבעטיו אין להיענות לבקשת המדינה. בבקשתה, הסבירה המדינה את הטעמים שבגללם סברה כי ראוי להעיד את המתלוננת מאחורי פרגוד, ובהם מצבה הנפשי של המתלוננת, ואלו עולים בבירור גם מחומרת המעשים המיוחסים לעותר אף בלא שתגיש מסמך לתמיכה בכך. ממילא, מודגש כי המדינה הציעה מפורשות לצרף מסמך מטעם מרפאת הטראומה בה מטופלת המתלוננת. כן מדגישה המדינה כי העותר לא הצביע על טעם או נסיבות חריגות המיוחדות למקרה זה המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה, וזאת בסטיה מן ההלכה הנוהגת. לעותר עומדת כמובן האפשרות להעלות בפני בית המשפט המחוזי כל טענה רלבנטית ביחס לעדות המתלוננת לגופה ובתוך כך גם להתייחס לעובדה שהעדות ניתנה מאחורי פרגוד, וכן יוכל גם להעלות טיעונים בענין זה בערעור על פסק הדין לבית משפט זה, ככל שיוגש ערעור כזה. על יסוד כל אלה, עמדת המדינה היא כי דין העתירה להידחות על הסף. לגופם של דברים, מבהירה המדינה כי החלטת בית המשפט להורות על שמיעת עדות המתלוננת מאחורי פרגוד היא מוצדקת, בהיות העותרת קטינה כיום ובעת ביצוע המעשים המיוחסים לעותר. על פי כתב האישום, המעשים המיוחסים לעותר כלפי המתלוננת נעשו תוך שימוש בכוח וגרימת חבלות למתלוננת. לגרסת המדינה, די בכך כדי להבהיר כי החוויה הטראומתית שחוותה המתלוננת השפיעה על מצבה הנפשי ומקשה עליה להתייצב מול תוקפה. טעמים אלה מצדיקים את העדתה בלא שתחויב לראות את העותר במהלך מתן העדות, מה גם שהפגיעה הנגרמת לעותר בשל כך היא מזערית, והוא יוכל לשמוע את עדותה במלואה ולשוחח במהלכה עם בא כוחו, אשר הוא עצמו יוכל לראות את המתלוננת. גם המותב אשר יישב בדין יוכל לראות את המתלוננת ולהתרשם ממנה באופן בלתי אמצעי. מן הטעמים המפורטים סבורה המדינה כי דין העתירה למתן צו על-תנאי, כמו גם הבקשה למתן צו ביניים, להידחות על הסף. הכרעה 5. דין העתירה להידחות על הסף. ההלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בהחלטות ביניים בהליך פלילי, אשר אין עליהן זכות ערעור. רק במקרים נדירים בהם עולה טענה ממשית בדבר חוסר סמכות או כאשר מתגלה תופעה קיצונית של שרירות הנוגעת לתחום המינהלי של ההליך, תיתכן התערבות כזו (ראו, למשל: בג"ץ 6396/09 כהן נ' כבוד השופט שכיב סרחאן (לא פורסם, 10.8.2009) (להלן: ענין סרחאן); בג"ץ 1695/09 אסעד נ' בית המשפט המחוזי בנצרת (לא פורסם, 23.2.2009); בג"ץ 4291/08 משעול נ' בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו (לא פורסם, 26.6.2008). החלטות ביניים בהליך פלילי דינן להתברר במסגרת הערעור על פסק הדין כולו. הטעם לכך נעוץ ברצון להביא לסיום יעיל ומהיר של ההליכים הפליליים, הן לטובת הנאשם והן לטובת המערכת בכללותה. בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הערכאות הדיוניות (ענין סרחאן, פסקה 2). 6. אמנם, על פי תקנות לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (גביית עדות מתלונן בשל עבירת מין שלא בפני הנאשם), תשנ"ז-1996 (להלן: התקנות), נקבע כי לבקשה לגביית עדות ממתלונן שלא בפני הנאשם יצורפו ראיות בכתב לשם הוכחת הטענה שמתן העדות בנוכחות הנאשם עלולה לפגוע במתלונן או לפגום בעדות (תקנה 1(ג)). כמו כן נקבע, כי על בית המשפט לקבוע תאריך לדיון בבקשה בטרם החלה פרשת התביעה, ובו ישמע את טענות בעלי הדין לענין הבקשה (תקנה 3(א)). יחד עם זאת, המדינה פירטה בבקשתה את הטעמים, שיש להם משקל, להעדת המתלוננת מאחורי פרגוד. כמו כן, היא ציינה כי אם הדבר יידרש, היא תגיש מסמך מטעם הגורם המקצועי המטפל בעותרת. העותר הגיב בכתב לבקשת המדינה, ויכול היה להעלות את טעמי התנגדותו לבקשה במסגרת זו, אלא שהוא בחר שלא לעשות כן. אין לכחד, כי מוטב היה שהיה מתקיים דיון בבקשת המדינה, כנדרש על פי התקנות, אולם באי קיומו אין משום פגם דיוני היורד לשורש הענין בנסיבות הענין שלפנינו. ממילא, פתוחה בפני העותר הדרך לטעון בפני בית המשפט קמא כי אופן העדתה של המתלוננת מאחורי פרגוד משפיע על משקל דבריה. אין צריך לומר, כי יוכל להעלות את טיעוניו במסגרת ערעור על פסק הדין, ככל שיעלה צורך להגישו, ובכלל זה יוכל להשיג גם על החלטת הביניים נשוא העתירה, ולטעון לענין נכונותה של ההחלטה והשלכותיה. 7. על יסוד האמור, באתי לכלל מסקנה כי נסיבותיו של מקרה זה אינן נופלות לגדר אותם מקרים נדירים שבהם תופעות של חריגה מסמכות או שרירות קיצונית מצדיקות היזקקות בית המשפט הגבוה לצדק לעתירה. 8. העתירה נדחית, אפוא. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' בשבט תש"ע (4.2.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10008450_R02.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il