שמואל נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8448/19 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר העותר: אבגי שמואל נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד עמיקם חרל"פ בשם המשיבים: עו"ד דנה מנחה פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. חודשים ספורים לאחר שהחל את עבודתו כמורה במשרד החינוך, עבר העותר תאונת דרכים קשה שהוכרה כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי קבע לעותר דרגת נכות (שאינה סיעודית) בשיעור של 100%, בגינה הוא מקבל גמלת נכות מעבודה בשיעור של 75% מן 'השכר הקובע'. כחודש וחצי לפני קרות התאונה, ביקש העותר להצטרף לקרן הפנסיה "גלעד", אך המדינה, בשגגה, לא הפרישה משכרו לטובת קרן גלעד. נוכח התרשלותה המתוארת, הסכימה המדינה להיכנס בנעלי קרן גלעד ולשאת בתשלום כל סכום שהיה מקבל העותר מהקרן, אילו בוטח בה כבקשתו. אלמלא הוגדרה התאונה כתאונת עבודה, היה זכאי העותר לקבל מן הקרן פנסיית נכות בשיעור של 75% מן 'השכר הקובע'. ברם, מאחר שמדובר בתאונת עבודה, שבגינה מקבל העותר גמלת נכות כאמור, התעוררה מחלוקת באשר ליחס שבין שני הרכיבים – גמלת הנכות ופנסיית הנכות. 2. סעיף 31.1.2 לתקנון הראל פנסיה לשנת 2009 (אשר חולש על יחסי הצדדים, בהסכמתם), קובע כי במקרה של תאונה שהוכרה גם כתאונת עבודה, זכאי המבוטח לבחור בחלופה אחת מבין שתי אלה: השבת מלוא כספו, או קבלת פנסיית הנכות בניכוי גמלת הנכות שמשלם הביטוח הלאומי, אך בכל מקרה לא פחות מ-30% מפנסיית הנכות. אין חולק אפוא, כי העותר זכאי לקבל מהקרן לכל הפחות 22.5% מ'השכר הקובע' (שהם 30% מתוך פנסיית הנכות העומדת על 75% מן 'השכר הקובע'). גמלת הנכות ופנסיית הנכות שיקבל המבוטח לפי חישוב זה, מסתכמות אפוא ב-97.5% משכרו הקובע – 75% גמלת נכות מהביטוח הלאומי, בתוספת 22.5% פנסיית נכות מקרן הפנסיה. דא עקא, העותר הציג לפני בית הדין לעבודה חוברת פירוט כיסויים שחולקה לחברי הסתדרות המורים, ובה צוין כי מורים אשר יצטרפו לתכנית הפנסיה של גלעד, יהנו מהטבות יחודיות. אחת מן ההטבות הללו נוגעת לענייננו, ונקבע בה כדלקמן: "ביטול הקיזוז עם ביטוח לאומי – אין קיזוז עם ביטוח לאומי במקרה של תאונת עבודה". לטענת העותר, הטבה זו מזכה אותו לקבל את מלוא פנסיית הנכות, על אף שבצירוף גמלת הנכות הוא יזכה לתשלומים העולים כדי 150% מן 'השכר הקובע'. המדינה טענה לעומתו, כי ההטבה הייחודית מבטלת את הקיזוז עם גמלת הביטוח הלאומי, עד לתקרה של 100% מן השכר הקובע בלבד. בעניינו של המערער, כך על-פי המדינה, תקנה לו ההטבה תוספת של 2.5% מעבר לתשלום שהיה מקבל, אלמלא היה חבר הסתדרות המורים. 3. בתי הדין לעבודה אימצו את עמדת המדינה. בית הדין האזורי קבע – בהתבסס על מהות הפוליסה ותכליתה – כי שיפוי המבוטח מוגבל לתקרה של 100% מ'שכרו הקובע'. ערעור של העותר לבית הדין הארצי, נדחה פה אחד. בית הדין הארצי קבע, כי לשון חוברת פירוט הכיסויים סובלת את שתי הפרשנויות המוצעות, ולפיכך יש להידרש לתכלית פוליסת הביטוח. תכליתו של ביטוח אובדן כושר עבודה, כך על-פי בית הדין הארצי, היא שיפוי המבוטח ולא פיצויו. שיפוי, משמעותו – העמדת המבוטח במצב הכלכלי שבו היה מצוי אלמלא אירעה התאונה, אך לא מעבר לכך. בית הדין תמך יתדותיו בעמדת רשות שוק ההון, אשר הוגשה לבית הדין האזורי. לעניין זה קבע בית הדין, כי עמדת הרשות המאסדרת היא "בעלת משקל רב, ושיקול כיבוד עמדתה של הרשות המאסדרת הוא בעל משמעות פרשנית רבה". עוד נקבע, כי כיוון שבמצב הדברים הרגיל, ביטוח אובדן כושר עבודה מבקש לשפות את המבוטח ולא לפצותו, נדרשת תשתית ראייתית ברורה המלמדת על רצון הצדדים לסטות מכך. אשר לתשתית כזו, בית הדין ציין לחובתו של העותר, כי לא הציג את פוליסת הביטוח הרלבנטית, ולא העיד את הגורמים הרלבנטיים בהסתדרות המורים. כמו כן צוין, כי בהסכם משנת 2007 שחתמה הסתדרות המורים עם חברת הראל, לא מופיעה ההטבה האמורה. בנוסף, דחה בית הדין את טענת העותר, לפיה יש להפעיל בענייננו את כלל הפרשנות נגד המנסח – הן משום שלא מדובר בביטוח פרט אלא בביטוח קבוצתי לחברי ארגון גדול ומשמעותי, הן משום שתכלית הביטוח, עמדת המאסדר ומחדלי העותר המפורטים מעלה, תומכים בפרשנות שהציג המנסח. 4. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה טוען העותר כי שגה בית הדין האזורי כשפנה לרשות שוק ההון על מנת לקבל את עמדתה, ושגה בית הדין הארצי כשנתן 'משקל רב' לעמדה זו בהכרעתו. לטענת העותר, פנייה זו לרשות שוק ההון, וההסתמכות על עמדתה, פגעו פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי, שכן רשות שוק ההון היא אורגן של משרד האוצר. במצב דברים זה, אין מקום לבקש את עמדתה – לא כל שכן להסתמך עליה – במסגרת בירור תביעה שאילו הייתה מתקבלת, הייתה משתלמת מ'כיסו' של אוצר המדינה. עוד מלין העותר על כך, שהפנייה לקבלת עמדתה של רשות שוק ההון נעשתה באמצעות תכתובות פנימיות בתוך שירות המדינה, ולא בדרך המלך – משלוח החלטת בית המשפט לרשות שוק ההון בדרכים המקובלות. כמו כן, לדבריו, מן התכתובות עולה שהתקיימו שיחות כלשהן בין רשות שוק ההון לבין המדינה, שלא בידיעתו. 5. לגופה של המחלוקת הפרשנית טוען העותר, כי בתי הדין שגו בפרשנות ההטבה הביטוחית. לטעמו, לשון החוברת אינה משתמעת לשני פנים, והיא מורה על ביטול גורף של קיזוז גמלת הנכות מתוך תשלומי הפנסיה. עמדת המדינה, לפיה ביטול הקיזוז מוגבל לשיעור של 100% מן השכר הקובע, אינה מוצאת עוגן בלשון החוברת או בפוליסה כלשהי המתארת הסדר דומה, ולפיכך אינה יכולה להישמע. העותר סבור, כי המדינה ובעקבותיה בתי הדין, שגו בסיווג הסוגיה כסוגיה פנסיונית ולא ביטוחית; בהתאם לכך, שגו בהתייחסותם לתכליתה של קרן פנסיונית, שעה שהם עוסקים במלאכת פרשנותה של הטבה ביטוחית. 6. המדינה טוענת בתגובתה המקדמית, כי דין העתירה להידחות – הן על הסף, הן לגופה. טענות העותר נדונו ונדחו אחת לאחת בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה, וכידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין לעבודה. בענייננו, כך לשיטת המדינה, אין טעות משפטית, בוודאי לא טעות משפטית מהותית, המצדיקה התערבות בפסקי הדין. זאת ועוד, דין העתירה להידחות על הסף, גם מחמת השיהוי בהגשתה. העתירה הוגשה רק בחלוף 6 חודשים מיום שניתן פסק הדין של בית הדין הארצי, מבלי שניתן לכך הסבר כלשהו. לגופם של דברים, המדינה סומכת ידיה על פסקי הדין של בתי הדין לעבודה, לפיהם לא נמצאה תשתית ראייתית הולמת לכך שהצדדים ביקשו לכרות הסדר ביטוחי שיקנה למבוטח פיצויים בשיעור העולה על שכרו. עוד היא מוסיפה, כי פסקי הדין עולים בקנה אחד עם עקרון הערבות ההדדית שבין עמיתיה של קרן פנסיה. במענה לטענת העותר, כי מדובר בסוגיה ביטוחית טהורה, משיבה המדינה כי בית הדין עמד על טענה זו, וקבע כי אף אם מדובר בביטוח מסחרי, ברירת המחדל היא שיפוי המבוטח ולא פיצויו. אשר לטענה בדבר ניגוד העניינים שבו נמצאה רשות שוק ההון טוענת המדינה, כי בהתאם להוראות החוק, הרשות עצמאית בהפעלת סמכויותיה, ותפקידה הוא בין היתר להגן על עניינם של המבוטחים. מכל מקום – מבהירה המדינה – פסק הדין של בית הדין הארצי לא התבסס רק על עמדת המאסדר, ונשען על אדנים נוספים. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובת המשיבים, ושקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבותנו. הלכה מושרשת היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין לעבודה. התערבותו של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין לעבודה, שמורה למקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית ועקרונית אשר הצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 6215/19 בן חור נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 7 (16.12.2019); בג"ץ 6858/19 בראשי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (11.11.2019)). העתירה שלפנינו, לא באה בקהל אותם מקרים חריגים. 8. הסוגיה שהונחה לפתחו של בית הדין לעבודה על שתי ערכאותיו, עניינה בפרשנות חוזה; היא אינה מעלה שאלה משפטית מהותית, ואינה חורגת מדל"ת אמותיו של העותר הקונקרטי. העותר קיבל את יומו בשני בתי הדין, אך לא עלה בידו לשכנע את השופטים שישבו על המדוכה, לאמץ את עמדתו בדבר פרשנות ההטבה הייחודית השנויה במחלוקת. השגותיו של העותר הן ערעוריות באופיין, ואינן מגלות עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק. 9. אשר לטענה בדבר פנייתו של בית הדין האזורי לקבלת עמדתה של רשות שוק ההון, אינני סבור כי יש ממש בתלונתו. עצמאות שיקול הדעת של רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון – כפי שציינה באת כוח המדינה בתגובתה – זוכה להגנה בחקיקה ראשית: "הרשות תהיה עצמאית בהפעלת סמכויותיה לשם מילוי תפקידיה, בהתאם להוראות חוק זה" (סעיף 1ב לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981). הראשון מבין תפקידי הרשות המנויים בסעיף 1ג לחוק הוא: "הגנה ושמירה על עניינם של המבוטחים, העמיתים ולקוחות הגופים המפוקחים" (סעיף 1ג (א)(1) לחוק). נוכח האמור, החשש שהעלה העותר אינו חורג מגדר "חשש רחוק ותיאורטי" ואינו מצדיק הימנעות מהגשת חוות הדעת (עע"מ 3405/19 הוועדה הארצית לתכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור נ' קיבוץ אושה, פסקה 12 (20.02.2020)). גם בהנחה שלא היה מקום לייחס 'משקל רב' ו'משמעות פרשנית רבה' לעמדת רשות שוק ההון בנדון דידן, אין בכך כדי לשנות מן התוצאה. זאת שכן, כפי שציינה המדינה בתגובתה, פסק הדין של בית הדין הארצי התבסס על נימוקים נוספים, זולת עמדתו של המאסדר. 10. אשר על כן, אציע לחברַי לדחות את העתירה על הסף. בנסיבות העניין אציע עוד, כי לא נעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת י' וילנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג. ניתן היום, ‏ב' בסיון התש"פ (‏25.5.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19084480_O04.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il