פלוני נ. כבוד בית הדין הרבני הגדול ירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 8448/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8448/14 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול ירושלים 2. בית הדין האזורי נתניה 3. פלוני 4. עו"ד אברהם שלג- כונס נכסים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד שולמית אלדן בשם המשיבים 2-1: עו"ד שמעון יעקבי המשיב 3: בעצמו המשיב 4: בעצמו פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שיורה על ביטול החלטת בית הדין הרבני האזורי בנתניה (להלן: המשיב 2), מיום 12.2.2014, המאשרת את עסקת מכר המקרקעין המצויים ברחוב הכלנית בנאות נורדיה, והידועים כגוש 8216 חלקה 62 (להלן: הנכס), לצדדים שלישיים (להלן: הקונים). לחילופין, מבקשת העותרת לבטל את החלטת בית הדין הרבני הגדול (להלן: המשיב 1), מיום 6.10.2014, המאשרת את הסכם המכר הנוגע לנכס, ודוחה את ערעורה של העותרת על החלטת המשיב 2 בעניין זה, אשר ניתנה ביום 5.3.2014. לעתירה נלוותה בקשה למתן צו ביניים לעיכוב ביצוע החלטתו של המשיב 2 מיום 12.2.2014, בדבר אישור עסקת המכר, והחלטתו מיום 5.3.2014, המאשרת את הסכם המכר עם הקונים. לאחר הגשת העתירה ובעקבות בקשת העותרת, הוריתי, ביום 15.12.2014, על מתן צו ארעי האוסר על כל דיספוזיציה במקרקעין עליהם מצוי הנכס, מושא העתירה. הרקע להגשת העתירה 2. העותרת והמשיב 3 התגרשו בשנת 2005 ולהם זכויות שוות בנכס מושא העתירה. ביום 22.4.2010 (תיק מס' 261073/6), ניתן פסק דינו של המשיב 2 בנוגע לחלוקת הרכוש וסכום הכתובה בין העותרת לבין המשיב 3, אשר קבע כי על באי כוח הצדדים לפנות לשמאי מקרקעין שיערוך חוות דעת עדכנית בדבר שווי הנכס תוך 45 יום, וכי לאחר קבלת השמאות העדכנית האמורה, הוא יועמד למכירה על ידי כונס נכסים. ביום 14.10.10 (תיק מס' 261073/13), מינה המשיב 2 את באת כוח העותרת, דאז, ואת באת כוח המשיב 3 לכונסות נכסים, וקבע כי הנכס יימכר כפנוי לכל המרבה במחיר. בסוף שנת 2010, ובעקבות טענות כונסות הנכסים, לפיהן העותרת מעכבת את מכירתו של הנכס, הוציא המשיב 2 צו לפינוי העותרת מן הנכס, וזאת עד ליום 20.1.2011. בקשת רשות ערעור על החלטת המשיב 2 ובקשה לעכב את ביצועה, נדחו על ידי המשיב 1, ביום 6.2.2011 (תיק מס' 839157/1). בהחלטה זו דחה המשיב 1 את טענת העותרת, כי לא ידעה על החלטת המשיב 2 שהורתה על מכירת הנכס, וקבע כי החלטת המשיב 2 על פינויה ממנו, אינה מונעת ממנה מלהתמודד על רכישתו. זה המקום לציין, כי במקביל להליכים המשפטיים שהתנהלו בעניינו של הנכס, הוצאו נגד העותרת צווי פינוי נוספים מהנכס, וזו הפרה אותם. 3. בהמשך, השתתפה העותרת בהליך ההתמחרות לרכישת הנכס, מיום 17.4.2011, ובסיומו היא מימשה את זכות הקדימה המוענקת לה, והציעה לרכוש את הנכס בהתאם למחיר הגבוה ביותר שהוצע עבורו, ואף שילמה מקדמה על חשבון התמורה. אמנם, חלו עיכובים מסויימים בהעברת טיוטת הסכם המכר לידי העותרת, אך משזו נמסרה לה, סברו העותרת ובאת כוחה כי "ההסכם נערך בצורה רשלנית ונכללו בו תנאים בלתי סבירים עד כי בלתי ניתנים לקיום ונוגדים את הדין" וביקשו, כי המשיב 2 יקבע כי ההסכם אינו ראוי לחתימה (סעיפים 35 ו-36 לעתירה). בהחלטת המשיב מיום 8.9.2011 (תיק מס' 261073/16), נקבע כי אם העותרת תעכב את החתימה על ההסכם, ישקול בית הדין להורות על הוצאת הנכס "להתמחרות מחודשת" ועל חילוט את דמי הקדימה שהפקידה העותרת לשם רכישת הדירה, לטובת המשיב 3. מהחלטת המשיב מיום 14.12.2011 (תיק מס' 261073/16), עולה כי העותרת לא הגיבה להחלטתו הקודמת או ביקשה לעכבה, ומשום כך, הוא הורה על חילוט דמי המקדמה, כאמור, ועל ביצוע התמחרות נוספת לרכישת הנכס. המשיב 2 קבע עוד, ביום 14.3.2013 (תיק מס' 261073/24), ובניגוד לעמדת העותרת, כי מכירת הנכס בשוק החופשי אינה תלויה ברישומו על שם העותרת ועל שם המשיב 3, והוסיף כי לדברי כונסי הנכסים, העותרת עצמה אינה משתפת פעולה בעניין רישום הנכס. 4. בהחלטת המשיב 2 מיום 8.7.2013 (תיק מס' 261073/24), הודגש כי המשיב 3 אינו מתגורר בנכס מזה כ-10 שנים; כי שני הצדדים להתדיינות אינם צעירים; וכי "האשה שילמה מקדמה בסך 50,000 ₪ ומאז בתירוצים שונים לא שילמה יותר ומנגד ממשיכה להתגורר בבית למרות החלטות רבות וצווים שביה"ד נתן בתיק זה". אף על פי כן, הביע המשיב 3 את הסכמתו להפחתת מחירו של הנכס מזה שנקבע על פי השמאות המעודכנת, וניתנה לעותרת הזדמנות נוספת לחתום על חוזה רכישה חדש (לפי מחיר של 2,100,000 ₪), תוך 14 יום, והכל "בכדי לסיים את ההליכים הממושכים". חוזה הרכישה לא נחתם, והמשיב 2 החליט על ביטול מינוי כונסות הנכסים ועל מינוי של המשיב 4 ככונס נכסים יחיד, תחתיהן. גם המשיב 4 הלין בפני המשיב 2 על סירובה של העותרת לסייע במכירת הנכס, ובקשותיה לבטל את מינויו נדחו על ידי המשיב 2 (תיק מס' 261073/16), ובהמשך על ידי המשיב 1 (תיק מס' 839157/3). 5. ביום 3.2.2014 (תיק מס' 261073/16), דחה המשיב 2 את בקשת העותרת להשלים את רכישת הדירה בהתאם להתמחרות בה זכתה בעבר. הובהר כי בית הדין קבע כבר פעמיים בעבר, כי מאחר שהעותרת לא סיימה את הרכישה, זכייתה בהתמחרות בוטלה, וממילא מחיר ההתמחרות מחודש אפריל 2011 , אינו רלוונטי בשלב זה. עוד צויין, כי המשיב 4 הציג את הצעת הקונים לרכישת הנכס בסכום של 2,150,000 ₪, וכי יש לאפשר את מכירת הנכס למרבה במחיר, כאשר מההחלטות הרבות של בית הדין בעבר עולה "קו ברור של חוסר שיתוף פעולה מוחלט מצד האשה". 6. בהמשך, התבקש המשיב 2 ליתן אישור עקרוני למכירת הנכס לקונים, וזאת במחיר של 2,180,000 ש"ח. מאחר שהמחיר מתיישב עם שמאויות הנכס בעבר, אושרה מכירת הנכס ביום 12.2.2014 (תיק מס' 261073/18), החלטה אותה ביקשה העותרת לבטל במסגרת עתירה זו, וכן לעכב את ביצועה. ביום 23.2.2014 (תיק מס' 261073/16), דחה המשיב 2 את בקשת העותרת לעכב את מכירת הנכס, והדגיש כי המחיר שהציעו הקונים לרכישתו הינו הוגן, ואף עולה על שווי הנכס לפי השמאות העדכנית שלו. עוד הזכיר המשיב 2, כי לפני מחצית השנה דחתה העותרת "הצעה נדיבה" מטעם המשיב 3 לרכוש את חלקו בנכס בהתאם לשווי של 2,100,000 ₪, כשהיא סבורה כי הערכת שוויו של הנכס על ידי המשיב 3 אינה משקפת את המחיר האמיתי, הנמוך יותר, של הנכס. לסיום הבהיר בית הדין, כי "צר לנו שכל הבקשות המוגשות מזה זמן רב בתיק זה, מטעם האשה ובאי כוחה מטרתם אחת ויחידה לעכב ולדחות את חלוקת הרכוש שבין הצדדים, נציין שעוד לא היה לנו תיק בהרכב זה, שהתנהל בדחיות ובבקשות רבות כל כך העוסקות במשך שנים, אך ורק בדחיות ובעיכובים של חלוקת הרכוש". ביום 5.3.2014 (תיק מס' 261073/25), אישר המשיב 2 את הסכם המכר עם הקונים. שבוע לאחר מכן, וכפי שעולה מתגובת המשיב 4 ומנספחיה, דווח ההסכם לרשויות המס. ביום 26.2.2014, נפתח חשבון נאמנות אליו העבירו הקונים את התמורה, בשתי פעימות, כאשר האחרונה היתה בחודש דצמבר 2014. העותרת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת המשיב 2 מיום 12.2.2014, וביקשה לעכב את ביצועה, אולם הדיון בבקשותיה התעכב, דבר שהוביל להגשת עתירה לבית משפט זה , אשר לבסוף נמחקה (בג"ץ 2143/14 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול ירושלים (30.4.2014)). ביום 26.3.2014, עיכב המשיב 1 את ביצוע החלטת המשיב 2 עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, ובהמשך דן בבקשה כאילו היתה ערעור. פסק דינו של המשיב 1 בערעור ניתן ביום 6.10.2014, אך הומצא לצדדים רק ביום 30.11.2014, והעותרת, כזכור, ביקשה לבטל גם אותו, במסגרת עתירתה הנוכחית. פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בערעור העותרת 7. המשיב 1 בחן בפסק דינו את טענות המערערת, לפיהן הליך כינוס הנכס היה בלתי חוקי; כי לא נערכה התמחרות טרם אושרה מכירתו; כי לא התקבלו הצעות ממציעים אחרים מלבד מהקונים; כי הנכס אינו רשום בטאבו; כי הסכם המכר לא הוצג בפני בית הדין; וכי הוא אושר בזמן קצר, במעמד צד אחד, מבלי לבקש את תגובת הצד שכנגד ותוך התעלמות מזכות הקדימה המוקנית לעותרת לרכוש את הנכס. טענות אלו נדחו. בפסק הדין נקבע, כי העותרת זכתה בעבר בהתמחרות על שווי הנכס וניתנה לה ההזדמנות לרכושו. טענותיה, כי לא היה בידה להשלים את הרכישה משום שהנכס לא נרשם על שמה ועל שם המשיב 3, וכי כונסי הנכסים הכשילו מהלך זה, נדחו על ידי המשיב 2 בעבר, והמשיב 1 לא מצא מקום לשנותן במסגרת פסק הדין. עוד הובהר בפסק הדין, כי בניגוד לטענות העותרת, הועלו הצעות נוספות לרכישת הנכס, מלבד הצעת הקונים. כך, העלה המשיב 3 הצעה לרכישתו, אלא שהעותרת התנגדה לה, וביקשה לרכוש אותו בהתאם להצעה שהובילה לזכייתה בהתמחרות הקודמת, זכייה שבוטלה זה מכבר. המשיב 1 גם לא מצא מקום להתערב בגובה התמורה שהוצעה עבור רכישת הנכס, ואשר אושרה על ידי המשיב 2. המשיב 1 אישר בפסק הדין כי יש טעם בטענת העותרת, לפיה החלטת המשיב 2 לאשר את עסקת המכר ניתנה מבלי לשמוע את תגובתה ובמעמד צד אחד, ואולם קבע, כי אין להתערב בה. החלטה זו ניתנה לאחר שהעותרת ביקשה לעכב את החלטת בית הדין, ובית הדין ששמע את כל טענותיה בנושא "היה משוכנע שהבקשה היא לא בתום לב למימוש בפועל הזכות הראשונית לאשה/ למקסום המחיר", אלא "נועדה להתמשכות מצב של שב ואל תעשה למניעת פירוק השותפות בתואנות ואמתלאות שונות". המשיב 1 הוסיף וציין, כי העדר רישומו של הנכס בלשכת רישום המקרקעין "אינה סיבה לעכב עד אין קץ את מכירת הנכס, ולמנוע מהבעל לממש את חלקו בנכס", וודאי כאשר מקורו של העיכוב אינו במשיב 3 או בכונסי הנכסים, כי אם בגורם שלישי אחר. תמצית העתירה 8. במסגרת עתירתה, טענה העותרת, כי החלטת המשיב 2 מיום 5.3.2014, לאשר את הסכם המכר, ניתנה "במעמד צד אחד, ללא קיום הליך כינוס כדין, ללא התמחרות, תוך הסתרת מידע מעיני העותרת, תוך התעלמות מזכייתה של העותרת בהתמחרות ושלילת מיצוי זכויותיה בדין [..]". החלטתו של המשיב 1, מיום 6.10.2014, אשר למעשה הומצאה לצדדים רק ביום 30.11.2014, לדחות את ערעור העותרת, מהווה, לטענת העותרת, חריגה מסמכותו ולוקה בחוסר סבירות קיצוני, המחייבת את התערבותו של בית משפט זה. במסגרת העתירה מפרטת העותרת ובהרחבה את התנהלותם, הקלוקלת לדידה, של כונסי הנכסים שמונו לנכס, אשר מנעו ממנה לממש את זכייתה בהתמחרות, בעיקר משום שלא דאגו לרשום את זכויותיה בנכס. כמו כן, מלינה העותרת על אישור הסכם המכר, שנעשה, לטענתה, במחטף ונפלו בו פגמים מהותיים, אם משום שניתן במעמד צד אחד ואם משום שבשלב מכירתו, הנכס טרם נרשם על שמה ועל שם המשיב 3 בלשכת רישום המקרקעין. עוד הדגישה העותרת, כי כל רצונה הוא לסיים את ההליכים המשפטיים, הגורמים לה עוול מתמשך, ולדאוג לקורת גג לראשה. לפיכך, התבקש בית המשפט לקבל את העתירה וליתן את הסעדים המפורטים במבוא לפסק דין זה. תגובת המשיבים 9. המשיב 4 הגיש תגובתו לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים, כמו גם לצו הארעי, והכחיש את טענותיה של העותרת. הוא גולל בפירוט את השתלשלות העניינים המשפטים בנוגע למכירת הנכס, וסבר כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי, חוסר תום לב, והעדר עילה. עוד הבהיר המשיב 4, כי יש לדחות את העתירה גם לגופה, משום שלא נפל כל פגם בהחלטות המשיבים 1 ו-2, המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. המשיב 4 הדגיש בתגובתו, כי לעותרת ניתנו הזדמנויות רבות לרכוש את הנכס והיא סירבה לממשן, וכי טענותיה, לפיהן נפל פגם בהתנהלותו - נדחו על ידי המשיבים 1 ו-2. הובהר לעניין זה, כי הליך מכירת הנכס, מאז מונה המשיב 4 לתפקידו היה קצר ומהיר והסתיים תוך כחודשיים; כי כתב מינויו של המשיב 4 אינו מחייב אותו לקיים התמחרות, כי אם למכור את הנכס לכל המרבה במחיר; כי התמורה ששילמו הקונים עבור רכישת הנכס הינה תמורה הוגנת, הגבוהה משווי הנכס בהתאם לשמאות המעודכנת וכן מהמחיר בו הוצע לעותרת לרוכשו; וכי שאלת רישומו של הנכס בלשכת רישום המקרקעין אינה משליכה על אפשרות מכירתו, כפי שנטען על ידי העותרת. המשיב 4 התייחס בתגובה נפרדת לצו הארעי ולנזק שנגרם בעטיו לקונים, וציין כי לאחר שרשויות המס אישרו את עסקת המכר, שילמו הקונים את כל התמורה עבור הנכס, בין היתר באמצעות משכנתא, ובנוסף הם גם משלמים דמי שכירות עבור מקום מגוריהם הנוכחי. מניעת קבלת החזקה בנכס, בעקבות הצו הארעי, גורמת להם נזק כספי כבד. לעומת זאת, כך נטען, העותרת אינה מתגוררת בנכס החל מחודש פברואר 2014, וכספי התמורה שהיא תקבל עבור מכירת הנכס יאפשרו לה בקלות לרכוש לעצמה דירה, וממילא יש בידה משאבים כספיים אחרים, ועל כן נזקה אינה עולה על נזקי הקונים. עוד ציין המשיב 4, כי יש ליתן את הדעת גם לנזקו של המשיב 3, אשר משנת 2005 מבקש לממש את חלקו בנכס. 10. יצויין, כי המשיב 3 הגיש את תגובתו באיחור, בטענה כי לא קיבל את העתק העתירה במועד. במסגרת תגובתו ביקש המשיב 3 לדחות את העתירה, והדגיש כי לעותרת היו הזדמנויות לרכוש את הנכס החל משנת 2005, ובפרט במהלך שנת 2011, ואולם היא פעלה כל העת לסיכול רכישתו. המשיב 3 הבהיר עוד, כי הוא בן 69 ומנהל הליכים משפטיים מול העותרת מזה כ- 16 שנים, מאז החלו הליכי הגירושין בין הצדדים. כל בקשתו היא לסיים את מכירת הנכס לקונים, אשר תאפשר לו לרכוש דירה לעצמו. דיון והכרעה 10. לאחר עיון בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי דינה של העתירה להדחות על הסף, וזאת בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות מושא העתירה. הלכת מושרשת היא כי בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים. התערבות בהחלטות בתי דין אלה תעשה רק בנסיבות חריגות, וזאת כאשר בית הדין חרג מסמכותו; סטה מהוראות הדין הדתי החל עליו; כאשר החלטתו ניתנה תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי ; או כאשר בית משפט זה מגיע לידי מסקנה, כי יש להושיט לעותר סעד מן הצדק, מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (סעיפים 15(ג) ו-15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"ץ 6144/14 צ'רטקוב נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (15.9.2014); בג"ץ 6332/13 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (11.5.2014) ; בג"ץ 8339/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי באריאל (8.4.2014)). עיקרה של העתירה שלפנינו בטענות ערעוריות, הנוגעות לממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי המשיב 2, ושאושרו על ידי המשיב 1, אם באשר לאופן בו התנהל הליך כינוס הנכס ואם באשר להתנהלותה של העותרת במסגרת ההליכים המשפטיים. לא מצאנו כי המשיבים 1 ו-2 חרגו מסמכותם, כנטען בעתירה, או שמא נפל בהחלטותיהם פגם אחר המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. 11. למעלה מן הדרוש, נבהיר כי המשיבים 1 ו-2 נתנו את דעתם לטענותיה העיקריות של העותרת, אותן היא שבה והעלתה אף בעתירתה הנוכחית, ודחו אותן כדין. בניגוד לנטען, העותרת השתתפה בהליך ההתמחרות לרכישת הנכס, והמשיבים 1 ו-2 העניקו לה מספר הזדמנויות להשלים את רכישתו. בהחלטות הרבות שניתנו בנוגע לנכס הובהר, כי העותרת היא שהכשילה את הליך רכישתו, כמו גם את האפשרויות שעלו למוכרו לגורמים אחרים. המשיבים 1 ו-2 לא מצאו דופי בהתנהלותו של המשיב 4, שבעטייה הגישו הקונים הצעת מחיר הוגנת לרכישת הנכס, ואף חזרו והבהירו לעותרת כי העובדה שבעלותה במחצית מהנכס אינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין, אינה מונעת את מכירתו לאחר. אנו סבורים, כי גם טענות העותרת בעניינים אלו אינן מגלות כל עילה להתערבותנו בהחלטות, מושא העתירה. 12. לאור האמור העתירה נדחית על הסף, ועימה נדחית אף בקשת העותרת למתן צו הביניים. הצו הארעי שניתן ביום 15.12.2014, מבוטל בזאת. העותרת תשא בהוצאות המשיבים 3 ו-4 בסך 3,000 ₪, לכל אחד. ניתן היום, ‏כ"ב בטבת התשע"ה (‏13.1.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14084480_I05.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il