אלעזר קיס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8446/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8446/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער: אלעזר קיס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.10.2012 בת"פ 49117-11-10 שניתן על ידי כבוד השופט י' שפסר תאריך הישיבה: ג' בניסן התשע"ג (14.3.2013) בשם המערער: עו"ד יפית וייסבוך בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 49117-11-10, השופט י' שפסר) מיום 14.10.2012. 2. ביום 24.6.2012, המערער הורשע בשני אישומים על פי הודאתו, כאשר במסגרת האישום הראשון הורשע בעבירה של גרם חבלה חמורה, על פי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובמסגרת האישום השני הורשע בעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, על פי סעיף 275 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת האישום הראשון, ביום 19.11.2010, הגיע המערער ומספר אחרים לפארק בו שהה המתלונן. המתלונן החל לשחק עם חברו של המערער ב"הורדת ידיים" וכתוצאה מהמשחק פרצה קטטה בין המערער וחבריו למתלונן ונוספים ששהו עימו. במהלך הקטטה דקר המערער את המתלונן בעמוד השדרה בגבו באמצעות מברג שהביא עימו המתלונן. מעוצמת הדקירה נשאר המברג בגבו של המתלונן עד שהובהל לבית החולים. למתלונן נגרמו חבלות חמורות בחוליה בגבו ושברים בצלעות. במסגרת האישום השני, ביום 20.11.2010 הגיעו שוטרים לביתו של המערער בכדי לעצרו. המערער התנגד למעצר, קילל את השוטרים והתפרע. בהמשך צעק על אחד השוטרים כי הוא "עוד יראה לו מה זה" וכי הוא יתפוס אותו "בלי מדים ויפרק אותו". עם הגעתם לתחנת המשטרה המשיך המערער במעשיו ובעט בכיסאות ובשולחנות. בשל כך, אזק אחד השוטרים את המערער ברגליו. במעמד זה, אמר המערער לשוטר כי הוא יפגע בו כשישתחרר. במסגרת הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים הוסכם כי המשיבה תבקש גזירת עונש מאסר בפועל של 24 חודשים בעוד שהמערער יטען באופן פתוח. 3. במסגרת השיקולים לעונש, שקל בית המשפט לחומרה את העבירה הקשה בה הורשע המערער ואת הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה בגין עבירות אלימות מסוג זה, שכונו "תת תרבות הסכין". כן התייחס בית המשפט לעבירת ההפרעה לשוטר במילוי תפקידו וקבע שנסיבותיה חמורות אף הן. עם זאת, בית המשפט ציין כי בשל קשת הענישה הרחבה בעבירות בהן הורשע המערער, יש לבחון את נסיבות המקרה. על כן, בית המשפט שקל שיקולים לקולה וביניהם כי הנזק שנגרם למתלונן בפועל לא היה מן החמורים ביותר, על אף פוטנציאל הסיכון הרב, וכן את העובדה כי המברג לא הובא על ידי המערער והאירוע לא החל בעטיו. כן שקל בית המשפט את העדר העבר הפלילי ואת הודאתו של המערער במיוחס לו, על אף שעשה כן לאחר שמיעת כל עדי התביעה. יצוין שבית המשפט הניח שמדובר באדם נורמטיבי, אף שלא הונחה בפניו המלצת הגורם הטיפולי. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער 12 חודשי מאסר בפועל; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ופיצוי למתלונן בסך 2,500 ש"ח. 4. מכאן הערעור שלפנינו. עיקר טענתו של המערער היא כי העונש שהוטל עליו סוטה מרמת הענישה המקובלת וכי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות ביניהן גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות, וכן לנסיבות ביצוע המעשים אשר לגרסתו "מאוד קרובות למצב של הגנה עצמית". עוד טוען המערער טענות שונות הנוגעות לגרסתו כפי שהוצגה טרם נחתם הסדר הטיעון וביניהן כי הוא הוכה על ידי השוטרים בעת מעצרו וקרסולו נשבר עקב כך. כן טוען הוא כי שליחתו למאסר פוגעת באינטרס הציפייה שלו וזאת בשל שליחתו לחוות דעת הממונה על עבודות שירות. לבסוף טוען כי הוא נאלץ לוותר על מתן תסקיר שירות מבחן בעניינו לאור פניית שירות המבחן בבקשה לדחיית מועד הגשת התסקיר ובשל כך דחיית הדיון. זאת, בשל רצונו לסיים את מעצר הבית הארוך בו שהה. 5. במענה, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענת שאין מקום להקל בעונש שכן הוא מצוי בתוך מתחם הענישה בעבירת מסוג זה וכן הוא מצוי במסגרת הסדר הטיעון. בנוסף, טוענת המשיבה שיש לתת משקל לחומרת העבירות. לבסוף, טוענת המשיבה כי כלל השיקולים לקולה נשקלו על ידי בית המשפט המחוזי. 6. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור על צרופותיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל פה, מצאנו כי דין הערעור להדחות. 7. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009)). זאת בפרט כאשר עונשו של המערער נגזר בתוך גבולותיו של הסדר הטיעון (ראו: ע"פ 4144/07 כלפון נ' מדינת ישראל (11.10.2007); ע"פ 534/04 פלוני נ' מדינת ישראל (10.1.2005)). במקרה שלפנינו, לא מצאנו שהעונש שנגזר על המערער חורג ממדיניות הענישה בגין עבירות מסוג זה (ראו בשינויים המחוייבים: ע"פ 8106/07 פלוני נ' מדינת ישראל (22.9.2008); ע"פ 1080/10 חאלדי נ' מדינת ישראל (2.4.2010)). בהקשר זה נציין כי ניתן ללמוד על סבירות העונש מהסכמת הצדדים להסדר הטיעון לטווח העונשים שכל צד יטען לו, וכאמור, לא בנקל יתערב בית משפט זה בעונש שנגזר בתוך מתחם הסדר הטיעון שהובנה בהסכמת הצדדים. די בכך כדי לדחות את הערעור. 8. בבחינת למעלה מן הנדרש נציין כי צדק בית המשפט המחוזי משהטיל ענישה בדמות מאסר בפועל. בענייננו, מדובר בעבירות חמורות ביותר וכן חמורות הן נסיבות ביצוען. מדובר בחבורת צעירים אשר יושבת בפארק ונקלעת לקטטה אשר מסתיימת בדקירת מברג בגבו של אחד. ועל שום מה? יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' רייכמן (7.2.2005): "'סיכסוכים' קראנו לאותם חילוקי דיעות שאנשים מבקשים ליישבם באלימות קשה, אלא שלמרבה התמיהה והצער אין המדובר, ברוב המקרים, בסיכסוכים של ממש אלא בסיכסוכים שניתן לכנותם סיכסוכי-זוטא. סיכסוכי-זוטא אלה מעורבים בהם, על הרוב, אנשים צעירים, ועל דברים של מה-בכך נשלפת סכין וננעצת בגוף הזולת". 9. אין להסכין עם פתרון הנוקט בדרכים אלימות העושות שימוש בנשק קר. הענישה בגין מעשים שכאלו עליה להיות מחמירה. כן, אין להקל ראש בהתנהגותו של המערער בעת מעצרו ולאחר מכן בתחנת המשטרה. התנהגותו ויחסו מביעים זלזול קשה, הן כלפי גופו של האחר והן כלפי מרות החוק. 10. באשר לטענת המערער הנוגעת לכך שלא עמד בפני בית המשפט המחוזי תסקיר שירות מבחן במועד גזירת הדין, זוהי טענה שאין בה מאום. זאת, שכן המערער עצמו הוא שהסכים לכך. בדיון שהתקיים ביום 28.8.2012 באת כוחו של המערער פתחה ואמרה: "הגיעה חוו"ד הממונה על עבודות השירות. כזכור, ביקשנו תסקיר שירות מבחן, ואולם נוכח [עמדת – ס' ג''] שירות המבחן לפיה לא ניתן יהיה להגיש את התסקיר עתה, ויתרנו עליו ואנו מוכנים לטיעון לעונש בלא תסקיר". לא זו אף זו, העדר התסקיר לא פעל לחובתו של המערער ואף ניתן לומר כי הוא פעל לזכותו, שכן בית המשפט המחוזי הניח כי מדובר "באדם נורמטיבי לכשעצמו" (פסקה 9 לגזר דינו). נדמה, כי בית המשפט המחוזי שקל את כלל השיקולים לקולה שציין המערער בפנינו ואיזן אותם כראוי. בית המשפט בחר ברמת ענישה שהולמת את מעשיו של המערער והעונש שנגזר עליו אף אינו עומד ברף העליון של הסדר הטיעון. 11. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 23.4.13 לא יאוחר מהשעה 10:00, בימ"ר דקל, או על פי החלטת שב"ס, כשבידו תעודת זהות. ניתן היום, כ"ט בניסן התשע"ג (‏9.4.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12084460_H02.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il