פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 8437/21

פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

העותרת ביקשה לבטל פסק דין של בית הדין הרבני הגדול שדחה את תביעתה לתשלום כתובה, בטענה כי מדובר בטעות משפטית.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 15/12/2021 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 8437/21 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה סמכות עניינית — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרת ביקשה לבטל פסק דין של בית הדין הרבני הגדול שדחה את תביעתה לתשלום כתובה, בטענה כי מדובר בטעות משפטית.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 8437/21

פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

העותרת ביקשה לבטל פסק דין של בית הדין הרבני הגדול שדחה את תביעתה לתשלום כתובה, בטענה כי מדובר בטעות משפטית.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרת הגישה עתירה לבג"ץ נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול, שדחה את ערעורה על החלטת בית הדין האזורי שלא לדון בתביעתה לתשלום כתובה. העותרת טענה כי הגרוש הטעה את בית הדין וכי מגיע לה כספי כתובה. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף. נקבע כי העותרת לא צירפה את הגרוש כמשיב, וכי אין עילה להתערבות בג"ץ בהחלטות בתי הדין הרבניים, שכן בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בתביעות להפרת הסכם פשרה שאושר בבית משפט אזרחי. בית המשפט הבהיר לעותרת כי עליה לפנות לערכאות האזרחיות המתאימות אם היא סבורה שהסכם הפשרה הופר.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים ע' ברון, ג' קרא, י' וילנר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלונית

נתבעים

  • בית הדין הרבני הגדול

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • בית הדין הרבני הגדול טעה בכך שדחה את הערעור על החלטת בית הדין האזורי.
  • הגרוש הוליך שולל את בית הדין בטענה שהעותרת ויתרה על כתובתה.
  • הסכם הפשרה מוכיח כי הגרוש הטעה וסילף עובדות.
  • בית הדין הגדול לא התייחס כראוי לפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי.
טיעוני ההגנה
  • בית הדין הרבני נעדר סמכות לדון בתביעה להפרת הסכם שאושר בבית משפט אזרחי.
  • העותרת ויתרה על כתובתה במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
  • התביעה הוגשה בשיהוי ניכר של כחמש שנים.
  • העותרת הגישה תביעות רבות בערכאות אזרחיות שנדחו.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותרת ויתרה על כתובתה במסגרת הסכם הפשרה.
  • האם בית הדין הרבני מוסמך לדון בתביעה להפרת הסכם פשרה שאושר בבית משפט אזרחי.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הסכם פשרה מיום 26.5.2011 שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 54401-01-11).

הדגשים פרוצדורליים

  • העותרת לא צירפה את הגרוש כמשיב לעתירה.
  • העותרת לא צירפה את כתב התביעה המקורי או את החלטת בית הדין האזורי כנספחים לעתירה.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה מיום 30.11.2020
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית הדין הרבני הגדול
הפניות לפסקי דין אחרים
  • עמ"ש 54401-01-11

תגיות נושא

  • בית דין רבני
  • סמכות עניינית
  • כתובה
  • הסכם פשרה

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

חריגה מסמכות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8437/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופטת י' וילנר העותרת: פלונית נ ג ד המשיב: בית הדין הרבני הגדול עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת, שאינה מיוצגת, כי יבוטל פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול) מיום 13.10.2021. בגדרו של פסק הדין נדחה ערעור שהגישה העותרת על החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה (להלן: בית הדין האזורי) מיום 30.11.2020, שם נדחתה תביעה שהגישה העותרת לתשלום כתובתה. בעתירה מבוקש כי הדיון יוחזר לבית הדין הגדול כדי שידון מחדש בתשלום הכתובה. ביסוד העתירה עומד הסכם פשרה שבו התקשרו העותרת ובעלה לשעבר (להלן: הגרוש) לפני כעשור, ושקיבל תוקף של פסק דין ביום 26.5.2011 בבית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 54401-01-11; להלן: הסכם הפשרה). על פי האמור בו, הסכם הפשרה נועד לסיים את הסכסוך הרכושי בין הצדדים בעקבות הגירושין; ובין היתר נקבע בו כי "הצדדים מקבלים הצעת ביהמ"ש ואשר על כן, בנוסף לסכום של 265,000 ש"ח, ישלם הבעל לאישה סך נוסף של 230,000 ש"ח, סכום המבטא יישום הצעת ביהמ"ש". עוד הובהר בהסכם הפשרה, כי "להסרת ספק, הסכומים האמורים ממירים את מזונות האישה והאישה תצהיר כי היא מוותרת על מזונותיה ועל כתובתה בכפוף לסידור גט והחל מהיום". העותרת והגרוש הצהירו לפרוטוקול כי הם מסכימים להסכם הפשרה, וכאמור ניתן לו תוקף של פסק דין. מתעודת גירושין שצורפה לעתירה עולה כי ביום 14.6.2015 נכתב ונמסר הגט, ובאותו יום נרשמו הגירושין. 2. מפסק דינו של בית הדין הגדול עולה כי חרף האמור בהסכם הפשרה – ביום 9.1.2020 העותרת הגישה תביעה לבית הדין האזורי "על נושא הכתובה ופיצויים הקשורים לעניין הגירושין"; ויצוין כי כתב התביעה לא צורף כנספח לעתירה. במהלך דיון שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 29.11.2020 התברר כי מדובר בתביעה כספית בגין הפרה נטענת של הסכם הפשרה. בהחלטתו מיום 30.11.2021 קבע בית הדין האזורי כי "אין מקום לתביעה זו בפנינו. וככל שהאישה מסתמכת על פסקי דין בערכאות אחרות, עליה להפנות את בקשותיה לשם" (יצוין כי החלטת בית הדין האזורי לא צורפה לעתירה, ואולם היא צוטטה בפסק דינו של בית הדין הגדול). העותרת הגישה ערעור על החלטה זו, שנדחה על הסף בפסק דינו של בית הדין הגדול מיום 13.10.2021. נקבע כי בית הדין האזורי נעדר סמכות לדון בתביעה להפרת הסכם שאושר בבית משפט אזרחי; כי העותרת הגישה תביעות רבות בערכאות אזרחיות להפרת הסכם, להגדלת מזונות ועוד, שנדחו כולן; כי התביעה לבית הדין האזורי הוגשה בשיהוי ניכר של כחמש שנים, באופן שמצביע על "חוסר כנות"; וכי מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה שהעותרת אמנם ויתרה על כתובתה בשנת 2011, כטענת הגרוש. לנוכח כל האמור דחה בית הדין הגדול את הערעור, וחזר על הקביעה שלפיה ככל שלעותרת טענות על אי תשלום סכומים מכוח הסכם הפשרה – עליה לפנות בנדון לערכאה המתאימה. 3. בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי יבוטל פסק דינו של בית הדין הגדול מחמת טעויות שנפלו בו. היא סבורה כי על הגרוש לשלם לה את כתובתה, מאחר שדרש להתגרש מסיבה שאינה מוצדקת. העותרת מוסיפה וטוענת כי הגרוש הוליך שולל את בית הדין הגדול ב"טענה הזויה" שלפיה העותרת ויתרה על הכתובה; והיא מבקשת להציג את הסכם הפשרה כהוכחה לכך שהגרוש הטעה וסילף עובדות. עוד נטען כי בית הדין הגדול טעה בכך שלא התייחס לפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי מיום 29.11.2020; ולגרסת העותרת, מהפרוטוקול עולה כי בית הדין האזורי ציין שאם הגרוש לא שילם לה את כתובתה, עליה לפנות להוצאה לפועל. לבסוף נטען כי יש להתייחס לעתירתה כאל "מקרה חריג עליו נשענת העותרת להמשך קיומה". 4. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף. ראשית יצוין כי העותרת לא צירפה את הגרוש כמשיב לעתירתה, ודי בכך כדי להביא לדחייתה. שנית, וכפי שיפורט להלן, העתירה אף אינה מגלה כל עילה להתערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, והתערבות בהכרעותיהם תיעשה אך במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו, מני רבים: בג"ץ 4842/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 5 (13.7.2021); בג"ץ 2163/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (4.4.2021)). בענייננו, לא עלה בידי העותרת להצביע על פגם כלשהו שנפל בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים המצדיק התערבות. מקובלת עלינו הקביעה שלפיה אין בסמכותו של בית הדין האזורי לדון בתביעתה של העותרת לתשלום כתובתה וסכומים אחרים, וזאת לנוכח הסכם הפשרה שבו התקשרו הצדדים ושקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בחיפה. כפי שכבר הובהר לעותרת, ככל שהגרוש לא שילם לה את הסכומים המגיעים לה לפי הסכם הפשרה – באפשרותה לנקוט בהליך אזרחי מתאים. 5. התוצאה היא שהעתירה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א בטבת התשפ"ב (‏15.12.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21084370_G02.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il