יעקב אמסלם נ. מדינת ישראל

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8436/20 ע"פ 8449/20 ע"פ 2464/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון המערער בע"פ 8436/20: יעקב אמסלם המערער בע"פ 8449/20: אוטר בדושווילי המערער בע"פ 2464/21: אור באבו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזרי הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ב' שגיא) בת"פ 15263-09-18 מימים 21.10.2020 ו-25.2.2021 תאריכי הישיבות: ט"ו בסיון התשפ"א (26.5.2021) ט"ז בסיון התשפ"א (27.5.2021) בשם המערער בע"פ 8436/20: עו"ד יניב שגב בשם המערערים בע"פ 8449/20 ובע"פ 2464/21: עו"ד ליאור שביט בשם המשיבה: עו"ד הילה גורני פסק-דין השופט ע' פוגלמן: המערער בע"פ 8436/20 (להלן: אמסלם), המערער בע"פ 8449/20 (להלן: בדושווילי) והמערער בע"פ 2464/21 (להלן: באבו; וביחד: המערערים) הורשעו בעבירות החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית וניסיון החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, ובית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ב' שגיא) גזר עליהם עונשי מאסר בפועל ועונשים נלווים (כמפורט להלן). הערעורים שלפנינו נסבים על חומרת עונשי המאסר בפועל. תמצית העובדות וההליכים כתב האישום המתוקן בעניינם של המערערים כולל שני אישומים. על פי האישום הראשון, בשנת 2018 הוצע לאזרח מדינת גואטמלה (להלן: הבלדר) לשמש בלדר בעסקת ייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין. בעקבות התכנית האמורה קשר הבלדר קשר עם אדם המכונה "אלוויס" (להלן: אלוויס) לייבא לישראל סם מסוכן מסוג קוקאין בתמורה לתשלום סך 3,000 דולר לבלדר. בהמשך לכך קיבל הבלדר מאלוויס סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של כקילוגרם אחד ארוז בתוך 100 קפסולות (להלן: הקפסולות), כרטיס טיסה לישראל ושובר לבית מלון בתל אביב (להלן: בית המלון). הבלדר בלע את הקפסולות. ביום 20.8.2018 נחת הבלדר בנמל התעופה בן-גוריון בעודו נושא בקרבו את הקפסולות כמתואר לעיל, ועם נחיתתו עצרו אותו שוטרים. לאחר מכן התמקם הבלדר בבית המלון בפיקוח משטרתי ופלט את הקפסולות. בשעה 13:02 או בסמוך לכך התקשר אלוויס לבלדר והודיע לו כי לשם "מבחן" עליו להיערך למסור קפסולת סם בודדת ובה כ-10 גרם קוקאין לידי "חבר" אשר יגיע לפגוש אותו בבית המלון (להלן: הקפסולה). לאחר שאלוויס התקשר לבדושווילי, יצאו המערערים מביתו של אמסלם ברכב נהוג בידי באבו (להלן: הרכב) לעבר בית המלון. כשהגיעו נשאר באבו ברכב, אמסלם ובדושווילי התמקמו בחזית בית המלון, ואמסלם שוחח עם אלוויס בטלפון הנייד של בדושווילי. הבלדר פגש את בדושווילי בחזית בית המלון ומסר לידיו את הקפסולה. סמוך לאחר מכן נסעו המערערים ברכב לביתו של אמסלם, וזה נכנס לביתו עם הקפסולה, ובדושווילי ובאבו המשיכו בדרכם. ביום 22.8.2018 הגיעו בדושווילי ובאבו אל בית המלון בידיעתו של אמסלם במטרה לקחת את יתרת הקפסולות. באבו נשאר ברכב ובדושווילי התמקם בחזית המלון. אמסלם התקשר לבלדר ודיווח כי בדושווילי ממתין לו בחזית בית המלון, ובהמשך לכך פגש הבלדר את בדושווילי ומסר לידיו קפסולה אחת של סם מסוכן מסוג קוקאין ו-97 קפסולות דמויות קוקאין בתוך תיק שחור אשר המשטרה ייעדה לכך מבעוד מועד (להלן: התיק). בדושווילי קיבל את התיק וחזר אל הרכב, והוא ובאבו עזבו את המקום על דעתו של אמסלם ובידיעתו. בדושווילי ובאבו שכרו חדר בבית מלון בבת ים, הותירו בו את התיק ועזבו. באותו יום נעצרו המערערים. בגין האישום הראשון יוחסו למערערים עבירות של ייבוא סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובקשירת קשר לביצוע פשע (ייבוא סם מסוכן), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. על פי האישום השני, ביום 22.8.2018 בשעה 19:00 או סמוך לכך החזיק אמסלם בידית ארון הגז בכניסה לביתו 1.43 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין, ובקופסה שהייתה על מיטתו החזיק 0.89 גרם נוספים מהסם. בגין אישום זה יוחסה לאמסלם עבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(ג) רישה לפקודה. ביום 6.8.2020 נתן בית המשפט המחוזי את הכרעת הדין. בית המשפט עמד על כך שהמערערים הודו למעשה בעובדות המתוארות, ועל כך שהמחלוקת בין הצדדים תחומה לשאלת מעורבותם של המערערים בייבוא הסם. בעניין זה נמצא שכל הראיות מצביעות על מעורבות המערערים בעסקת הסמים רק לאחר כניסת הסם לישראל והשלמת עבירת הייבוא, ושחרף חשד לא מבוטל, הראיות הנסיבתיות שהוצגו אינן עומדות ברף הנדרש להרשעת המערערים בעבירת הייבוא. לכן זיכה בית המשפט את המערערים מעבירות של ייבוא סם מסוכן וקשירת קשר לביצוע פשע והרשיע אותם בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (על החזקת שתי הקפסולות שהכילו סם), לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישה לפקודה, וניסיון להחזקת סם מסוכן (על החזקת הקפסולות דמויות הקוקאין), לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישה לפקודה עם סעיף 25 לחוק העונשין. כן הרשיע בית המשפט את אמסלם בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישה לפקודה, על פי האישום השני. ביום 21.10.2020 גזר בית המשפט את דינם של אמסלם ובדושווילי. מאחר שהאירועים באישומים הראשון והשני נפרדים, נקבעו להם מתחמי עונש הולם נפרדים. בית המשפט עמד על כך שמעשיהם של אמסלם ובדושווילי חמורים ופוגעים פגיעה משמעותית בהגנה על שלום הציבור מפני הנזקים שנלווים לשימוש בסמים מסוכנים, בפרט בהתחשב בסוג העבירות, בסוג הסם ובכמותו, שהשפיעה השפעה של ממש על קביעת מתחם העונש ההולם. צוין כי העבירות היו כרוכות בתכנון מוקדם והיערכות; וכי קיימת "היררכיה []עבריינית": אמסלם הוא המעורב הבכיר והיה בקשר עם אלוויס, ובדושווילי ובאבו הם "עושי דברו". עוד עמד בית המשפט על כך שהנזק במקרה דנן נמנע נוכח מעורבות המשטרה, אולם הנזק האפשרי ממעשי המערערים רב ביותר; ועל כך שפעילות המערערים – נכונותם לרכוש את הסם ואיסופו שעות ספורות לאחר הגעתו לישראל – יוצרת את התמריץ הרב ביותר ליבואני הסם. על יסוד שיקולים אלה בצירוף בחינת מדיניות הענישה הנוהגת, העמיד בית המשפט את מתחם העונש ההולם של אמסלם לגבי המעשים נושא האישום הראשון על 72-40 חודשי מאסר בפועל ואת מתחם העונש ההולם של בדושווילי על 68-36 חודשי מאסר. נוכח המעשים נושא האישום השני העמיד בית המשפט את מתחם העונש ההולם של אמסלם לאישום זה על 12-4 חודשי מאסר בפועל. בטרם קבע את העונש בתוך המתחם, דחה בית המשפט את הטענה שלפיה אין לקבוע לאמסלם ולבדושווילי עונש חמור מזה שנגזר על הבלדר (שלוש שנות מאסר, כפי שעולה מגזר דינו), שכן הוא שיתף פעולה עם המשטרה במידה ניכרת, בשונה מהמערערים. בגזירת עונשו של אמסלם שקל בית המשפט את הודאתו בעובדות שיוחסו לו (למעט אלו הקשורות לעבירת הייבוא, שממנה זוכה); את מצבו הבריאותי; ואת עברו הפלילי שכולל שלוש הרשעות קודמות, האחרונה משנת 2007, שבגינה ריצה 6 שנות מאסר בפועל. בגזירת עונשו של בדושווילי נתן בית המשפט משקל להודאתו בעובדות; לעברו הפלילי הכולל שתי הרשעות (האחרונה משנת 2018) בעבירות שאינן קשורות לאלו כאן, ושבגינן ריצה עונשי מאסר קצרים; ולכך שהיה נתון במעצר בפיקוח אלקטרוני למעלה משנה. שיקולים אלה הובילו את בית המשפט לגזור על אמסלם 45 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו, מאסרים על תנאי (כמפורט בגזר הדין), 50,000 ש"ח קנס וחילוט רכב סקודה (שאינו הרכב שתואר קודם לכן); ועל בדושווילי 40 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסרים על תנאי (כמפורט בגזר הדין) ו-25,000 ש"ח קנס. בעניינו של באבו הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן למבוגרים מיום 16.12.2020 (להלן: התסקיר). נמצא שלבאבו דפוסים אימפולסיביים וקשיים בוויסות דחפים, בהעמדת גבולות פנימיים ובקבלה שקולה של החלטות. מנגד, צוין שהוא שיתף פעולה עם שירות המבחן, הביע נכונות להשתלב בטיפול ועמדותיו בוגרות יותר מבעבר. על כן הומלץ להעמיד את באבו בצו מבחן למשך שנה וחצי (והשתלבות בטיפול בתקופה זו), ולהטיל עליו ענישה קונקרטית בדרך של עבודות שירות. ביום 25.2.2021 גזר בית המשפט את דינו של באבו. בית המשפט אימץ את אמות המידה לקביעת העונש ההולם מגזר הדין של אמסלם ובדושווילי; וקבע כי בקביעת מתחם העונש ההולם עניינו של באבו זהה לזה של בדושווילי, וכי באבו היה מעורב אקטיבית בביצוע העבירות, ולא היה "רק" נהג. בהתאם לכך קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בעניינו של באבו על 68-36 חודשי מאסר בפועל. בקביעת עונשו של באבו שקל בית המשפט את הודאתו; את גילו הצעיר והפיכתו לאב; את הנתונים שעולים מהתסקיר, שיבואו לידי ביטוי בגדרי המתחם שנקבע ואינם מצדיקים סטייה ממנו; את הרשעתו הקודמת בהחזקת אגרופן בחודש מאי 2018, שאינה מכבידה או מצדיקה החמרה בענישה; ואת התקופה שבה שהה במעצר בפיקוח אלקטרוני. על יסוד שיקולים אלה גזר בית המשפט על באבו 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; עונשי מאסר על תנאי בדומה לאמסלם ובדושווילי; 25,000 ש"ח קנס; וחילוט הרכב. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 4.5.2021 עיכבתי בהסכמה את ביצוע עונש המאסר של באבו עד ליום 30.5.2021; וכי ביום 27.5.2021 עיכבתי את ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק דין זה. טענות הצדדים מכאן הערעורים שלפנינו. תחילה השיגו בדושווילי ובאבו גם על הכרעת הדין, אולם בדיון שהתקיים לפנינו הודיע בא כוחם כי אין הם עומדים על ערעוריהם בעניין זה. לפנינו אפוא ערעורים שמכוונים לגזרי הדין, ובייחוד לרכיבי המאסר בפועל. בערעורו טוען אמסלם כי לא קדם תכנון לביצוע העבירות, אלא מדובר בהשתלשלות עניינים מאולתרת; כי איננו "הבכיר" במערערים, והקשר בינו לבין אלוויס נבע מכך שרק הוא דובר ספרדית; וכי מתחם הענישה והעונש שנקבעו לו חורגים לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת. עוד נטען שבית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לכך שלא נגרם נזק מביצוע העבירות; שנמנעו נזקים אפשריים מהעבירות; ושעל הבלדר, שעניינו חמור יותר, נגזר מאסר קצר יותר. נוסף על כך נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לתת משקל רב יותר להודאתו של אמסלם; להרשעתו בעבירת ניסיון; לזמן הרב שחלף מעת ביצוע העבירות; לתקופה הארוכה שבה שהה במעצר; למצבו הרפואי; לפגיעה במשפחתו; ולכך שהעבירה האחרונה שביצע אירעה לפני 19 שנים. בדושווילי ובאבו, שמיוצגים בידי בא כוח אחד, הגישו ערעורים נפרדים, אולם מרבית טענותיהם דומות (ביישום על נסיבותיהם). הם מבקשים להקל בעונשיהם משום שחלקם בביצוע העבירות קטן, ולטענתם אין לגזור עליהם עונש חמור מזה שנגזר על הבלדר ומתחם העונש שנקבע להם חורג ממדיניות הענישה במקרים דומים. הם מבקשים להתחשב בכפיפותם לאמסלם; בקשיים ראייתיים נטענים בעניינם; בכך שלא הוכרז שהם סוחרי סמים; במעצרם הארוך בפיקוח אלקטרוני; ובנסיבותיהם האישיות. באבו מדגיש גם את ההתרשמות של שירות המבחן מסיכויי שיקומו ואת ההמלצה להימנע ממאסר בפועל. בתום הדיון לפנינו ביקש בא כוחם של בדושווילי ובאבו להקל גם בקנס שהוטל עליהם. בדיון שלפנינו ובעיקרי הטיעון מטעמה טענה המשיבה כי גזרי הדין מנומקים ומקיפים, וכי אין עילה להתערב בהם. נטען כי בית המשפט התייחס לכל השיקולים הרלוונטיים, בהם מדיניות הענישה הנוהגת; העונש שנגזר על הבלדר; היקף תכנון העבירות; הודאתם של המערערים בעבירות ההחזקה; ומעצרם הממושך. עוד הודגש כי על בדושווילי ובאבו נגזרו עונשי מאסר ברף התחתון של המתחם שנקבע בעניינם או קרוב לו, כי העובדה שהמערערים הורשעו רק בניסיון להחזקת 980 גרם קוקאין נובעת ממעורבות המשטרה, ולא מחרטה, וכי יש לתת משקל גם לשיקולי הרתעה. כמו כן נטען שחלקם של המערערים גדול יותר מחלקו של הבלדר בביצוע העבירות, ועל כן העונשים שנגזרו עליהם מוצדקים. דיון והכרעה לאחר שבחנו את נימוקי הצדדים בכתב ובעל פה, מצאנו כי דין הערעורים להידחות. הלכה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש שהטילה ערכאה דיונית, אלא במקרים חריגים שבהם נפלה טעות מהותית בפסק הדין או כאשר ישנה סטייה ברורה ממדיניות הענישה (ע"פ 10058/17 יונס נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (3.7.2019); ע"פ 2454/18 שיינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (2.12.2018)). כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב גם בקביעת מתחמי הענישה בכל מקרה ומקרה, וככלל לא תתערב בהם אם העונש שנקבע הולם את חומרת המעשים (ע"פ 3136/20 אבו עאיש נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (24.5.2021), וההפניות שם). בלי לקבוע מסמרות בנוגע לגבולות המתחם, לא מצאנו כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בעונש. בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה היתרה הגלומה בעבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ועל הצורך בהטלת ענישה מרתיעה בגינה (ע"פ 8048/19 פיצ'חדזה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (4.6.2020); ע"פ 1654/16 שרר נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (27.2.2017); ע"פ 10173/16 מדינת ישראל נ' טאהא, פסקה 7 (14.2.2017) (להלן: עניין טאהא)). חומרה זו מתגברת בענייננו, שבו מדובר בכמות גדולה של סם מסוג קוקאין, אשר ידוע בהשפעותיו ההרסניות על המשתמש בו ועל החברה בכללותה (ע"פ 972/11 מדינת ישראל נ' יונה, פסקה 4 (4.7.2012); וראו גם ע"פ 4522/18 אסאבן נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (11.11.2018) (להלן: עניין אסאבן); ע"פ 4008/11 גוארדיה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (6.3.2012)). על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מן הסוג הזה ומטרותיה נקבע: "על חומרתה המופלגת של עבירת החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית אין צורך להכביר מילים, ולא כל שכן כך הוא כאשר מדובר בכמות כה גדולה של סמים מסוג זה. הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים, תהא אשר תהא הפונקציה אותה הוא ממלא בשרשרת זו של העברת הסם מיד ליד. מזה זמן רב, מדגישים בתי המשפט בפסיקתם את חשיבות הערך הענישתי בעבירות סמים כאחד הכלים החשובים בפעילות לביעורו של נגע הסמים. ההחמרה בענישה בגין עבירות סמים משרתת את מטרות הגמול וההרתעה, שהן היעדים העיקריים של הענישה בתחום הסמים" (ע"פ 211/09 אזולאי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (22.6.2010)). כידוע, בעבירות סמים קיים מנעד ענישה רחב שנגזר בין היתר מסוג הסם המעורב, מנסיבות ההחזקה בו ומהכמות שלו (ראו למשל ע"פ 9910/17 גריפולינה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (3.5.2018)). המערערים החזיקו מה שלמיטב ידיעתם היה כקילוגרם של סם קשה מסוג קוקאין (והחזיקו בפועל 20 גרם לפחות של הסם). מעשיהם יצרו פוטנציאל לנזק כבד משקל, שנמנע רק כתוצאה ממעורבות המשטרה בשלב מוקדם. הם פעלו לקבלת הסם מייד עם הגעתו לארץ. בית המשפט המחוזי שקל גם את התכנון שקדם לפעולותיהם, על בסיס חומר הראיות שהונח לפניו. מנגד, ניתן ביטוי להודאתם של המערערים, לעברם הפלילי, לנסיבות חייהם האישיות ולמעצר הממושך של בדושווילי ובאבו בפיקוח אלקטרוני. עוד ניתן משקל לגילו הצעיר של באבו ולתסקיר החיובי שנערך בעניינו. כתוצאה משיקולים אלה נגזרו על שלושת המערערים עונשים ברף הנמוך של המתחם שנקבע בעניינו של כל אחד מהם, ובהתאם להיררכיה ביניהם. בהינתן שיקולי הענישה האמורים ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, לא ראינו עילה להתערב בעונש שנקבע לכל אחד מהמערערים (ראו והשוו ע"פ 971/21 אמאצ'י נ' מדינת ישראל (31.3.2021); ע"פ 4592/15 פדידה נ' מדינת ישראל (8.2.2016); ע"פ 8820/14 שחר נ' מדינת ישראל (17.5.2015); ע"פ 5958/13 סבג נ' מדינת ישראל (29.7.2014)). אף גזר הדין בעניינו של הבלדר אינו משנה מסקנה זו. המערערים טוענים כי אין להטיל עליהם עונש חמור מזה שהוטל על הבלדר, שעומד על שלוש שנים, בנימוק שהרשעתו בעבירת ייבוא סם מסוכן ותפקידו המרכזי בפרשה חמורים יותר מהרשעותיהם וממידת מעורבותם במעשים. אין בידנו לקבל טענה זו. על אף מגמת ענישה מחמירה כלפיהם, עניינם של בלדרי סמים נבחן בהתאם לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה (ע"פ 2646/15 מדינת ישראל נ' אבו בכר, פסקה 10 (16.7.2015) (להלן: עניין אבו בכר); ע"פ 3820/09 מדינת ישראל נ' אוחיון, פסקה 20 (6.9.2009)). הבלדר בענייננו מילא תפקיד מפתח בפרשה, בהכניסו לארץ קילוגרם קוקאין מחולק ל-100 קפסולות ובהסוואתו בתוך גופו. הוא סיפר לחוקריו שביצע תפקיד דומה בעבר. עם זאת, הוא שיתף פעולה בחקירתו; הפך הלכה למעשה לסוכן משטרתי למשך כמה ימים; הוא בעל תפקיד זוטר יחסית בפרשה ביחס לאלה שהביא למעצרם בישראל ובחו"ל; כתוצאה משיתוף הפעולה נשקפת לו סכנה; הוא לא קיבל טובת הנאה מהרשויות בישראל בתמורה לשיתוף הפעולה שלו; ובחקירתו נפגעו זכויותיו (סעיף 23 לגזר הדין של אמסלם ובדושווילי). בעניינם של המערערים, לעומת זאת, נקבע כי "מילאו בחקירתם פיהם מים" לגבי חוליות נוספות בשרשרת הסם (שם, בסעיף 24). על בסיס שיקולים אלה ראה בית המשפט המחוזי להבחין בין העונש שהוטל על הבלדר לעונשים שיש להטיל על המערערים. לפי העיקרון בדבר אחידות הענישה, על בית המשפט לשמור על מתאם הולם בין מעורבים בפרשה אחת בהתאם למידת מעורבותם ולאשמם (עניין טאהא, בפסקה 9; ע"פ 2361/15 גרינשפן נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (7.11.2016); עניין אבו בכר, פסקה 11 לפסק הדין של השופט י' דנציגר ופסק הדין של השופט י' עמית). במקרה דנן קבע בית המשפט המחוזי שישנם הבדלים רלוונטיים בין הבלדר לבין המערערים, ולא מצאנו טעם לחרוג מקביעה זו. אשר לקנס שהוטל על בדושווילי ובאבו, טענה בעניין נשמעה רק בסוף הדיון בעל פה, ולא בהודעת הערעור. לבד מכך, לא מצאנו עילה להתערב בעונש זה, נוכח רמת הענישה הנוהגת ונוכח הצורך לבטל את התמריץ הכלכלי לעבור עבירות מן הסוג שבדושווילי ובאבו הורשעו בהן (ע"פ 671/19 אבוטבול נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (7.10.2019); עניין אסאבן, פסקה 13). סוף דבר: הערעורים נדחים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אלרון: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן. המערער בע"פ 2464/21 יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל ביום 28.6.2021 עד השעה 10:00 בבימ"ר ניצן, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, ‏כ"ז בסיון התשפ"א (‏7.6.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20084360_M07.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1