אדם טבע ודין -אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ. הועדה לבדיקת מינ

11 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8433/19 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא העותרת: אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ ג ד המשיבים: 1. הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות 2. השר להגנת הסביבה 3. שר האוצר 4. רשות החברות הממשלתיות 5. חברת פארק אריאל שרון בע"מ 6. אברהם נתן עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ז בכסלו התשפ"א (13.12.2020) בשם העותרת: עו"ד אלי בן-ארי בשם המשיבים 1-4: עו"ד מוריה פרימן בשם המשיבים 5-6: עו"ד רנאטו יאראק; עו"ד מתן ספקטור פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. שני עניינים ניצבים בבסיס העתירה שלפנינו: האחד – מינויו של מר אברהם נתן כדירקטור וכיושב-ראש הדירקטוריון של חברת פארק אריאל שרון בע"מ; השני – המצאתן ופרסומן של החלטות הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות (להלן: ועדת המינויים). עניין אחר – מינויו של דירקטור נוסף מטעם הציבור – התייתר זה מכבר. 2. בתחילת שנת 2018, הובאה לשולחן ועדת המינויים מועמדותו של אברהם נתן לתפקיד דירקטור מטעם הציבור בפארק אריאל שרון. במהלך שני דיונים שקיימה הוועדה, היא התייחסה, בין היתר, לביקורת קשה שהושמעה כלפי עדותו בהכרעת הדין בת"פ 10291-01-12 מדינת ישראל נ' צ'רני (31.3.2014); (להלן: עניין הולילנד). ברם, על אף אותה ביקורת, וחרף עמדת היועץ המשפטי לממשלה כי המינוי מעורר קושי ('הגם שאין מניעה משפטית לאשרו'), החליטה הוועדה להמליץ על מינויו של אברהם נתן לדירקטור. בהחלטתה קבעה הוועדה, כי "לאחר התלבטות ולא בלי קושי, הוחלט שבשלב זה מאזן השיקולים נוטה לטובת המועמד שהיה מורחק מאז ועד כה מלכהן בתפקיד ציבורי. ההנחה היא שדווקא כישוריו וניסיונו העשיר בתפקידי ניהול בכירים יאפשרו לו למלא את תפקידו כדירקטור בחברה על הצד הטוב ביותר ותרומתו לחברה, בעת הזו, עשויה להביא לחברה תועלת". בהמשך, ביום 23.4.2018, קיבלו שר האוצר והשר להגנת הסביבה את המלצת הוועדה, ואברהם נתן מונה לדירקטור מטעם הציבור בפארק אריאל שרון. 3. ביום 27.8.2018 הגישה העותרת – אדם טבע ודין – עתירה נגד מינויו של אברהם נתן לדירקטור בחברה (בג"ץ 6212/18); (להלן: עניין אברהם נתן הראשון). בעתירתה, העלתה טענות נגד ההחלטה למנותו לדירקטור, חרף הביקורת הקשה שנמתחה עליו בעקבות עדותו בעניין הולילנד. בין הפרקים – בין הגשת העתירה, לבין הדיון בעניינה – בחרו חברי דירקטוריון פארק אריאל שרון, באברהם נתן, לתפקיד יושב-ראש הדירקטוריון. ביום 10.12.2018 התקיים דיון בעניין אברהם נתן הראשון; ובפסק דין מיום 7.1.2019 – נדחתה העתירה. השופטת ע' ברון קבעה, כי "בלא למעט מקביעותיו של בית המשפט המחוזי בקשר לעדותו של נתן, סבורתני כי לנוכח מספר השנים שחלפו ממתן העדות ומהכרעת הדין, אין לייחס עוד לקביעות בעניין מהימנות עדותו משקל מכריע. וזאת במיוחד בשעה שלא עמדה לנתן אפשרות לערער על קביעות הכרעת הדין בהתייחס אליו". בפסק הדין הודגש, כי ההכרעה בו מתייחסת אך למינוי אברהם נתן לדירקטור מטעם הציבור, ולא לבחירתו לכהן כיושב-ראש הדירקטוריון. בתוך כך, נדחתה בקשת העותרת לצרף חומרים חדשים שנתגלו על-ידה לאחר הגשת העתירה. חומרים אלו מלמדים, כך טענה העותרת, כי קביעותיו של בית המשפט בעניין הולילנד אינן יחידאיות, אלא חלק ממכלול חומרים המוכיח כי אברהם נתן אינו ראוי להתמנות לתפקיד. בקשר לבקשה זו ציינה השופטת ברון, כי החומרים העדכניים הועברו אך לא מכבר לוועדת המינויים על מנת שתפעיל את שיקול דעתה מחדש, ומשכך אין הצדקה להידרש להם עתה, בטרם נדרש אליהם הגורם המנהלי המוסמך. 4. אחר הדברים האלה, בחנה ועדת המינויים את בחירתו של אברהם נתן לתפקיד יושב-ראש הדירקטוריון, וכמו כן עיינה מחדש בהחלטה בנוגע למינויו לדירקטור נוכח החומרים החדשים שהגישה העותרת. במהלך בחינת מועמדותו, נתנה הוועדה את דעתה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין הולילנד, ועיינה גם בחומרים החדשים שנתגלו והובאו על-ידי העותרת. בכלל אותם חומרים, פסק דין אזרחי שניתן לפני למעלה מ-35 שנה, שבמסגרתו נקבע כי עדותו של אברהם נתן "היתה רצופה סתירות וזכרון סלקטיבי", וכי "נראה שלא היה בין כנות לבין תשובותיו של [אברהם נתן] ולא כלום אלא התחמקות משאלות מביכות עליהן לא היה ל[אברהם נתן] תשובה עניינית". כמו כן, הגישה העותרת את הכרעת הדין בת"פ 6366-07-09 (להלן: פרשת רשות המיסים). אברהם נתן אמנם לא הורשע בפרשה זו, ואף לא הואשם, אולם "בפסק הדין מתוארת מסכת המאמצים וההשתדלויות" שננקטה על-ידי בכירים ברשות המיסים, במטרה לקדם את קרוב משפחתו של אברהם נתן, לפי בקשתו. 5. נוסף על אלה, הציגה העותרת קטעים מהכרעת הדין בעניין הולילנד, שבהם נקבע כי אברהם נתן הועסק בפרויקט בשכר כולל של 375 אלף דולר, עובדה המלמדת, לטענתה, על מעורבותו הרבה בפרויקט. לדברי העותרת, מינויו של אדם שהיה מעורב בפרויקט פוגעני לסביבה, כנושא משרה בכיר בגוף סביבתי – תפגע באמון הציבור ברשויות. עוד הובאו כתבות עיתונאיות המלמדות על לחצים שהפעיל אברהם נתן, בעת ששימש יושב-ראש רשות השידור, לפני למעלה מעשור, על מפרק התזמורת הסימפונית, במטרה שישכור את שירותיו של חברו. כתבה עיתונאית נוספת הראתה, כי בעת שכיהן כדירקטור בחברת החשמל ובחברת חוצה ישראל, לא פירט אברהם נתן כדבעי את זיקותיו הפוליטיות. 6. ועדת המינויים התייחסה לחומרים החדשים שהוגשו לעיונה, וקבעה כי "אין בכלל המידע האמור [...] המבוסס ברובו על כתבות בעיתונות, כדי לבסס ראיות מינהליות שיש בהן כדי להשפיע על החלטת הוועדה בעניינו של מינוי המועמד כיו"ר, לא כל שכן כדי להוות 'עובדות חדשות' המצדיקות עיון מחדש בהחלטתה של הוועדה לעניין מינויו של המועמד כדירקטור". מכאן, פנתה הוועדה לבחון אם החומרים שנבדקו בעת בחינת מועמדותו של אברהם נתן לכהן כדירקטור, קרי – קביעות בית המשפט בעניין הולילנד – עשויים להביא לפסילת מועמדותו מלכהן כיושב-ראש הדירקטוריון. בהקשר הזה הדגישה הוועדה, כי על-פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה ("מינויים בחברות ממשלתיות ובתאגידים ציבוריים" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 6.5000 (התשס"ד)), עליה לנקוט מדיניות מחמירה יותר בבוחנה מועמדות לכהונת יושב-ראש דירקטוריון. ברם, גם בהתחשב בכך, סברה הוועדה כי אין להימנע מהמלצה על מועמדותו של אברהם נתן. לדבריה, בפסילתו מלכהן בתפקיד ציבורי לאורך תקופה ממושכת, פרע את חובו לחברה, "ויש להניח כי הפיק את הלקחים הנדרשים ממה שעבר עליו". נוכח האמור, מצאה הוועדה כי אברהם נתן כשיר לכהן כיושב-ראש דירקטוריון פארק אריאל שרון. צוין, כי החלטה זו נסמכת בין היתר על עמדת רפרנט רשות החברות הממשלתיות, בהתייחסו לתרומתו של אברהם נתן לחברה מאז שהחל לשמש בה כדירקטור, ולניסיונו העשיר, אשר יאפשר לו למלא את התפקיד על הצד הטוב ביותר. מכאן העתירה שלפנינו. 7. בעתירה נטען, כי מינויו של נתן ליושב-ראש דירקטוריון פארק אריאל שרון, כמו גם מינויו לדירקטור מטעם הציבור – אינם ראויים. העותרת טוענת, כי החומרים החדשים שאיתרה מלמדים "כי הפגם בהתנהלותו של [אברהם נתן] שאליו התייחסה העתירה [בעניין אברהם נתן הראשון] רחוק מלהיות היחיד או אף החמור ביותר". לדבריה, מכלול החומרים החדשים מוכיח כי האמור בהכרעת הדין בעניין הולילנד – עדותו הבלתי מהימנה של נתן – אינו צריך להיתפס כמעידה חד-פעמית נקודתית, אלא כפגם ערכי מובנה וברור. חרף זאת, ועדת המינויים לא נדרשה לחומרים החדשים ופטרה עצמה בקביעה שאלו הם חומרים ישנים, המבוססים על כתבות עיתונאיות. העותרת מדגישה, כי מינויים לנושאי משרה בפארק אריאל שרון מחייבים בחינה מיוחדת באשר לטוהר המידות של המועמד, שכן חלק ממנהלי הפארק נחקרו בעבר ואף הועמדו לדין פלילי. לשיטתה: "חשוב מאוד להבטיח, ביחס לבעלי התפקידים הבכירים ב[פארק אריאל שרון], דבר אחד בסיסי: שלא יהיה בהם מי שנמצא בו רבב, או שהיתה לו נגיעה לעניינים בהם התגלו פגמים בטוהר המידות, או שיש חשש כי הוא למעשה מינוי פוליטי, או שקידם מינויים פסולים או כאלה המבוססים על קשרים ולא כישורים". 8. עוד מבהירה העותרת, כי בעת שדן בית משפט זה בעניין אברהם נתן הראשון, הוצגו לפניו קביעות בית המשפט בעניין הולילנד בלבד, ולפיכך היה יסוד למסקנה שמדובר במעידה נקודתית. דא עקא, שני פסקי הדין הנוספים שהוגשו בעתירה דנא – פסק הדין האזרחי ופסק הדין בפרשת רשות המיסים – מלמדים שלא היא; בהתנהלותו של אברהם נתן נמצא דופי חמור ושיטתי. בהתייחס לפרשות רשות המיסים הודגש, כי הגם שנתן לא הואשם בפרשה, ומעשיו אינם עולים כדי מעשים פליליים, "מוסרית וציבורית, קידום מינוי על סמך קשרים במקום כישורים הוא פסול, וראוי היה שהוא בלבד יספיק כדי לפסול את מועמדות [אברהם נתן]". 9. העותרת מוסיפה וטוענת, כי גם אם חלק מן החומרים שהוצגו מתייחסים לאירועים שהתרחשו לפני זמן רב, "מתבקש ומתחייב שהוועדה, שהתייחסה באריכות לניסיונו הרב של נתן בשנים עברו, צריכה היתה להתייחס במקביל גם לטענות העותרת ביחס למעשיו באותן שנים". עוד טוענת העותרת, כי לא ראוי שמי שהיה שותף לפרויקט הולילנד אשר פגע קשות בסביבה, יעמוד בראשות חברה סביבתית. בנסיבות שכאלו, יפגע המינוי באמון הציבור ברשויות. יתרה מזאת, לגבי פארק אריאל שרון קיים חשש מפני פגיעות סביבתיות עתידיות – הקצאת שטחים לבניה על חשבון שטחי הפארק – ואין זה ראוי שבראשו יעמוד אדם שהתחום הסביבתי אינו קרוב ללבו. אשר לזיקתו הפוליטית של אברהם נתן, נטען כי ועדת המינויים הסתמכה אך על הכחשותיו, מבלי שבחנה את הדברים כנדרש. לדברי העותרת, "פגישותיו עם שרים, המלצה עליו באתר 'ליכודניק', פירסומים שונים אודותיו, אמורים לפחות להעלות חשד שמא קיים קשר מפלגתי". 10. העותרת קובלת על כך, שלשם קבלת החלטת ועדת המינויים, היה עליה לנהל הליכים מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998; ועל כך שחרף הגשת התנגדותה למינוי, ו"למרות שרוב ההחלטה מתייחסת לטענות העותרת", הוועדה לא יִדעה אותה על החלטתה לאשר את המינוי. בהקשר הזה מבקשת העותרת לקבוע, כי "יש לפרסם את החלטות הוועדה באופן מיידי לאחר קבלתן באתר האינטרנט של [רשות החברות הממשלתיות]", אלא אם יש בכך כדי לפגוע בצנעת הפרט של המועמד. 11. בתגובה מקדמית מטעם המשיבים 4-1 נטען, כי דין העתירה להידחות. לדבריהם, לא נפל פגם בהחלטה למנות את אברהם נתן ליושב-ראש הדירקטוריון, גם לא נפל פגם בהחלטת ועדת המינויים, שלא לשנות מן ההחלטה על מינויו לדירקטור מטעם הציבור. החלטת השרים לאשר את מינויו ליושב-ראש, נסמכה בין היתר, על המלצת ועדת המינויים, שהתקבלה לאחר בחינת כל השיקולים הצריכים לעניין, ולאחר שנוכחה לדעת כי מתקיימים לגביו תנאי הכשירות. בהתייחס לטענות בדבר זיקה פוליטית נטען, כי בשאלונים שמילא בעת הגשת מועמדותו, ציין נתן כי היה חבר במרכז מפלגת הליכוד עד שנת 1999. כאשר, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, על דרך הכלל, פרק הזמן הנדרש לניתוק זיקה פוליטית נע בין 3-1 שנים. מובן, כי חברות במפלגה לפני למעלה מ-20 שנה אינה עולה כדי זיקה פוליטית. 12. אשר לחומרים החדשים שהציגה העותרת, נטען כי הללו נבחנו על-ידי ועדת המינויים, אשר החליטה – לאחר שקיבלה את התייחסותו של נתן – כי אין בהם "כדי לבסס ראיות מנהליות שיש בהן כדי להשפיע על החלטת הוועדה בעניין מינויו של נתן כיו"ר, לא כל שכן בכדי להוות עובדות חדשות המצדיקות עיון מחדש" בהחלטה על מינויו כדירקטור. המשיבים 4-1 טוענים, כי החלטת הוועדה אינה חורגת ממתחם הסבירות, שכן נתן שילם את חובו לחברה בכך שנמנע ממנו במשך כמה שנים מלכהן כיושב-ראש חברת חוצה ישראל. פסילתו-זו, נעשתה בעטיין של הקביעות בעניין הולילנד. עתה, משחלפו מספר שנים, החלטת הוועדה שלא לפסלו בשנית – סבירה. הודגש, כי ועדת המינויים בראשות הנשיאה (בדימוס) גילאור, רכשה "מוניטין של גוף בעל מומחיות מובהקת, הפועל באופן המיטבי למילוי התפקיד הציבורי החשוב המוטל עליו – להבטיח כי המינויים לדירקטוריונים של החברות הממשלתיות הם ראויים ואינם נעשים ממניעים פסולים". 13. המשיבים 4-1 התייחסו בתגובתם גם לבקשה לפרסום החלטות הוועדה, ושליחתן לגורמים שהגישו את התנגדויותיהם. לדבריהם, ההחלטה למנות את נתן פורסמה הן באתר האינטרנט של רשות החברות הממשלתיות, הן בדוח איוש הדירקטוריונים. לא זו בלבד, ימים ספורים לאחר הפרסום פנתה העותרת לרשות החברות הממשלתיות, ונמסרו לה החלטת הוועדה וכן פרפרזה בנוגע להמלצת הוועדה. לגופו של עניין, דוחים המשיבים 4-1 את הטענה שלפיה יש לפרסם את המלצת הוועדה, ללא תלות בחוק חופש המידע. לדידם, בהעדר חובה שבדין לפרסם את ההחלטה, דרך המלך היא פנייה בבקשה לפי חוק חופש המידע. בייחוד אמורים הדברים, מקום שבו עשוי הפרסום לפגוע בצדדים שלישיים. בענייננו, כך נטען, צוינו בהחלטה פרטים אישיים על אודות אברהם נתן, ושמו הוזכר בהקשרן של פרשיות שונות. במצב דברים שכזה, נדרש הפרסום "לעבור במסננת של חוק חופש המידע, המנחה את הרשות כיצד להתייחס למסירתו של מידע הפוגע בפרטיות". 14. בתגובתה המקדמית של חברת פארק אריאל שרון נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף, ולגופה. על הסף, שכן העתירה הוגשה בשיהוי כבד, "בחלוף למעלה משנה ממועד החלטת החברה למנות את מר נתן לתפקיד יו"ר הדירקטוריון". יסודותיה של עילת השיהוי – מתקיימים במלואם. אשר לרכיב הסובייקטיבי, נטען כי העותרת היתה מודעת לעובדות שהועלו בעתירה, כבר בעת שהחליטה החברה למנות את נתן ליושב-ראש הדירקטוריון. הרכיב האובייקטיבי מתקיים גם הוא, שכן הגשת העתירה בשיהוי שכזה, כשנתן משמש כל העת כיושב-ראש הדירקטוריון – פוגעת ביציבות החברה, לבטח פוגעת גם בנתן עצמו. ב"כ הפארק מוסיפים, כי יש לדחות העתירה גם מחמת השתק, שכן כלל הטענות היו ידועות לעותרת עוד קודם שהתקיים דיון בעניין אברהם נתן הראשון, אלא שהיא בחרה, מטעמיה, שלא לתקן את העתירה. בהקשר זה נטען, כי גם אם מבחינה פורמלית לא קם 'מעשה בית-דין' מכוח פסק הדין בעניין אברהם נתן הראשון, זכאים נתן והפארק "שלא להיות מוטרדים שוב בפרשה זו אחרי שנה". לגופו של עניין טוענים ב"כ הפארק, כי החומרים החדשים גם ישנים, נבחנו הן על-ידי חברי הדירקטוריון, הן על-ידי ועדת המינויים, ושני הגורמים הללו – החליטו לדחות את הטענות הנסמכות עליהם. הודגש, כי החומרים החדשים מתייחסים לפסק דין שניתן לפני למעלה מ-35 שנה, וכן ל"כתבות באתרי האינטרנט, לאו דוקא מקור ראייתי מבוסס כחוק". אשר להפניית העותרת לפרשת רשות המיסים, נטען כי פנייתו של נתן לחלק מהמורשעים בפרשה "אינה נקשרת כלל וכלל אל ההאשמות שיוחסו להם ואברהם נתן אף לא שימש עד בהליך זה ולא נקבעו לגביו שום ממצאים". בנוסף, פורטה תרומתו של נתן לפארק מאז שמונה לדירקטור, ובהמשך ליושב-ראש הדירקטוריון. בכלל זאת: הסתיים הליך איתור מנכ"ל; הועברו 40 מיליון ₪ לפארק מהמשרד להגנת הסביבה; הוחלט על בניית סכר בשטח הפארק, ועוד. 15. נתן, בתגובתו המקדמית, טען גם הוא כי העתירה לוקה בשיהוי המחייב את דחייתה על הסף. לגופם של דברים טענו באי-כוחו, כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת של ועדת המינויים, בשל היותה גוף מומחה, המורכב מנציגים שונים, אשר ביניהם לבין נתן אין כל קשר. ועדת המינויים קיבלה את החלטתה לאחר שהביאה בחשבון את כל השיקולים הצריכים לעניין: התאמתו של נתן לתפקיד, ניסיונו העשיר, ויכולתו לתרום לחברה. מנגד, שקלה הוועדה "את 'הראיות' שהובאו על-ידי העותרת ואשר מתייחסות כאמור לאירועים שקרו לפני שנים רבות". לבסוף, הכריעה הוועדה כי נתן עומד הן בתנאי הכשירות, הן בתנאי ההתאמה לתפקיד, ועל כן המליצה על מינויו. 16. ביום 14.9.2020 הודיעתנו העותרת, כי מונה דירקטור מטעם הציבור, ולפיכך מתייתר הצורך לדון בסעיף 1.3 לעתירה, שבגדרו נתבקש להורות על מינויו של דירקטור שני מטעם הציבור. בנוסף ביקשה העותרת כי המשיבה 4, רשות החברות הממשלתיות, תעביר לידיה דוח בדיקה מלא, וכן דוח ביניים שהכינה בעניינה של חברת פארק אריאל שרון, בהתאם לסעיף 55 לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975. העותרת ציינה, כי ביקשה לקבל את הדוחות במסגרת בקשה שהגישה לרשות החברות הממשלתיות, לפי חוק חופש המידע; אך בקשתה נדחתה בנימוק שהכנת הדוח טרם הושלמה. העותרת לא השלימה עם הדחייה, וביקשה כי נורה על העברת הדוחות לאלתר. בהחלטתי מיום 16.9.2020, הוריתי על מחיקת הסעד המבוקש בסעיף 1.3 לעתירה. אשר לבקשת העותרת לקבל לידיה את הדוחות שהוכנו על-ידי רשות החברות הממשלתיות, קבעתי, כי היא תידון במהלך הדיון. 17. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 13.12.2020 חזרו ב"כ הצדדים על טענותיהם; אלו בכה, ואלו בכה. העותרת מצדה חזרה והעלתה את בקשתה לקבל לידיה את הדוחות שהוכנו על-ידי רשות החברות הממשלתיות. דיון והכרעה 18. פעם נוספת נדרש בית משפט זה בתוך פחות משנתיים-ימים, לדון במינויו של אברהם נתן לתפקיד בפארק אריאל שרון, נוכח טענות מתחום טוהר המידות. בעניין אברהם נתן הראשון נדחו טענות העותרת (על-פי פסיקתה של השופטת ע' ברון, בהסכמת הנשיאה א' חיות והשופטת י' וילנר), לאור חלוף הזמן מאז שנקבע בעניין הולילנד כי עדותו היתה בלתי-מהימנה; בשל העובדה שכעֵד לא היה בכוחו של נתן לערער על הקביעות לגביו; ובעטיו של המחיר שכבר שילם על הקביעות הללו. עתה, טוענת העותרת, כי הגם ששאלת מינויו של נתן לתפקיד בפארק אריאל שרון כבר הוכרעה בעניין אברהם נתן הראשון, יש לשוב ולדון במינויו משני טעמים עיקריים: (א) מאז הוגשה העתירה בעניין אברהם נתן הראשון, נתגלו על-ידי העותרת חומרים נוספים, אשר מלמדים כי הפגמים שתוארו בעניין הולילנד אינם מעידה חד-פעמית, אלא חלק ממארג של כשלים, ההופכים את האיש ל'מוּעד'. (ב) בעניין אברהם נתן הראשון דובר על מינויו של לדירקטור מטעם הציבור בלבד, וכעת עסקינן גם במינויו ליושב-ראש הדירקטוריון. על-פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, מינוי שכזה מצריך בחינה מעמיקה יותר, ולפיכך, הקביעות שנקבעו בעניין אברהם נתן הראשון, אינן משליכות, בהכרח, על העניין דנן. 19. תחילה וראש, יש לחזור ולהזכיר את הידועות לנו: התערבות בשיקול הדעת של ועדת המינויים – תֵעשה במשׂורה, לא נבוא בנעליה, לא נמיר את שיקול דעתה בשיקול דעתנו-שלנו. לבטח, כשהמינוי אושר גם על-ידי השרים שהוסמכו לדבר. בנדון דידן, נקודת המוצא שממנה יצאה ועדת המינויים לדרכה בעת שבחנה את עניינו של נתן בשנית, הן בנוגע לחומרים החדשים, הן בהתייחס למינויו ליושב-ראש הדירקטוריון – היתה פסק הדין בעניין אברהם נתן הראשון. הוועדה בחנה אפוא אם יש בחומרים החדשים, או בתפקיד החדש שעל הפרק, כדי לשנות מתוצאת פסק הדין בעניין אברהם נתן הראשון. תשובתה לכך – בשלילה. הוועדה העלתה ספק לגבי טיב החומרים העדכניים שהוגשו – כתבות עיתונאיות ברובן – ולגבי יכולתם לשמש ראיות בהליך מנהלי. בנוסף קבעה הוועדה, כי אין במידע העדכני שהוגש "כדי להוות 'עובדות חדשות'". בהתייחס לכך שזאת הפעם נבחנה מועמדותו של נתן לתפקיד יושב-ראש הדירקטוריון, ולא לתפקיד דירקטור מטעם הציבור גרידא, נקבע, כי גם בראי הבדיקה המעמיקה יותר הנדרשת בנסיבות כגון דא, האיזון שנקבע בעניין אברהם נתן הראשון – נותר על מכונו. היינו, באיזון הראוי "בין מה שנרשם עליו כעד, לבין פסילתו מלשמש בתפקיד ציבורי תקופה ארוכה של קרוב ל-5 שנים (מאז ניתנה הכרעת הדין) – נוטה האיזון לטובת בחינת המועמד על פי נתוניו האישיים ולא על פי מה שנאמר על עדותו". בהקשר הזה הוסיפה הוועדה, כי נתן כבר שילם את חובו, "ויש להניח כי הפיק את הלקחים הנדרשים ממה שעבר עליו". הנה כי כן, נתנה הוועדה דעתה על הטענות השונות שהעלתה העותרת, על החומרים השונים שהגישה, ולאחר שביקשה את תגובתו של נתן, הכריעה, כי אין בהם כדי לשנות מן ההחלטה שקיבלה בראשונה. החלטתה לא באה לעולם בשרירות, לא נתקבלה בחריגה מסמכות, אין בה משום אפליה, לא טעות בפרשנות הדין, ולא חוסר הגינות; שיקולים רלבנטיים נשקלו, שיקולים זרים לא באו במניין. לא מצאתי עילה שבדין המצדיקה את התערבותנו. 20. למעלה מן הצורך אציין, כי אכן, כקביעתה של ועדת המינויים, נקודת המוצא לדיון הריהי פסק הדין בעניין אברהם נתן הראשון, שכן עיקר הקושי בהתאמתו של נתן לכהן בתפקיד ציבורי, נעוץ בחומרים שנבחנו שם – עדותו בעניין הולילנד, וקביעותיו של בית המשפט לגביה. המידע הנוסף שהוגש מאז, אינו נושא חומרה רבה יותר: פסק דין מלפני למעלה מ-35 שנה; פרשיית 'רשות המיסים' שבה לא הורשע, לא הואשם, וגם לא נקרא להעיד; וכן כתבות עיתונאיות לגבי תקופת כהונתו ברשות השידור, ולגבי זיקותיו הפוליטיות. נדמה, כי גם לגישת העותרת, אין בו, באותו מידע, חומרה יתרה, אלא שלשיטתה יש בו כדי להעיד על מגמה, על קושי מובנה בהתנהלותו של נתן. דא עקא, הוועדה – שהוסמכה לדבר על-פי חוק – לא מצאה כי אותם חומרים מצביעים על מגמה, כי הם משנים את נקודת האיזון שנקבעה בעניין אברהם נתן הראשון. בהמשך, גם השרים האמונים על המינוי, לא מצאו כן. בכל הכבוד – העלאת פסקי דין מתהום הנשייה, התייחסות לכתבות עיתונאיות שלא הבשילו לחשדות בפלילים, וטענות למעורבות עקיפה בפרשיות שחיתות מבלעדי ביסוס של ממש – אינן יכולות להביאנו לכלל מסקנה, כי נוצר כביכול פגם מובנה בטוהר המידות של מועמד, עד כדי היותו 'מוּעד'. אין בכוחם של אלו, כדי להסיט את נקודת האיזון שנקבעה בעניין אברהם נתן הראשון, ולהביא לפסילת מועמדותו, לבטח שאין בהם, כדי לגרום לנו לבוא בנעלי הרשות המוסמכת, ולקבוע כן בניגוד לעמדתה. 21. קביעה שלפיה קיים פגם מובנה בהתנהגותו של אדם – אינה פשוטה כלל ועיקר. אנו השופטים, איננו חופשׂי חדרי בטן, גם לא בוחני כליות ולב. אמנם כן, לא אחת אנוסים אנו לקבוע, כי התנהגותו של מועמד לקויה באופן עקבי, עד כי יש בה כדי להעיד על פגם מובנה. אלא שלשם כך, נצרכים אנו לתמונה ברורה ומוצקה; לא לשמועות בעלמא. בהקשר אחר אמרתי כדברים האלה: "הזהירות הנדרשת כאשר מדובר במעשים שלא הוּכחו כל צרכם ושלא ניתן להגדירם כמעשים פליליים נצרכת במיוחד כאשר מדובר בפגיעה קשה וחמורה בשמו הטוב של אדם וביכולתו לממש את שאיפותיו המקצועיות: 'הצמצום [של עילות פסילת מועמד כאשר תיק חקירה נגדו נסגר – נ' ס'] מתחייב גם מן הפגיעה של פסילת איש ציבור לתפקיד פוליטי בכיר בכבודו של איש הציבור שנפסל, בחזקת החפות שלו וביכולתו לממש את מפעל חייו'. קשה עד מאד לאדם להילחם על חפותו, להסיר עננה שאופפת אותו, כשתיק החקירה נגדו נסגר; ולעיתים יעמוד בפני שוקת שבורה" (בג"ץ 43/16 תנועת אומ"ץ נ' ממשלת ישראל, פסקה 7 (1.3.2016)). בנדון דידן – תמונה מוצקה שכזו – אין בנמצא. 22. ועוד זאת. לא נוכל להתעלם מן העובדה, שהחומרים 'החדשים' אמנם אותרו על-ידי העותרת בחיפוש מחוּדש שעשתה לאחר שהגישה את עתירתה הראשונה, אולם הלכה למעשה הם אינם 'חדשים' כלל ועיקר. חומרים אלו, ברובם, קדמו מבחינה כרונולוגית לקביעותיו של בית המשפט בעניין הולילנד. לגבי הקביעות האחרונות, הבהיר בית משפט זה בעניין אברהם נתן הראשון, כי בשל הזמן הרב שחלף מאז נמסרה העדות מושא הקביעות – אין לייחס להן משקל מכריע. דברים אלו, יפים מקל-וחומר ביחס לממצאי מהימנות שנקבעו בפסק דין שניתן לפני למעלה מ-35 שנה. היות החומרים כחדשים בעיני העותרת, אינו מפחית מזקנותם. אמת נכון, 'החדש' אמנם לא התקדש, אך הישן גם לא התחדש. 23. אשר לראשה השני של העתירה – טענות לגבי מסירת החלטת ועדת המינויים, ופרסומה ברבים ללא צורך בניהול הליך לפי חוק חופש המידע – דינו להידחות על הסף. בשלב שבו אנו מצויים, הגיעו לידי העותרת מלוא החומרים הדרושים, ומשכך בירור טענות אלו, על מנת לטעת מסמרות לעתיד לבוא, מבלי שתהיה לכך משמעות מעשית במקרה הפרטני שלפנינו, יהא תיאורטי בלבד. דיון שכזה אינו ממנהגנו. 24. לבסוף, באשר לבקשת העותרת כי יועברו אליה דוחות שהוכנו על-ידי רשות החברות הממשלתיות, בנוגע להתנהלותו של פארק אריאל שרון – דינה להידחות, שכן היא חורגת מגדרי העתירה דנא. כמו כן, בדין טענה ב"כ המשיבים 4-1, כי הדרך הנכונה להשיג על החלטת רשות החברות הממשלתיות, הריהי במסגרת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, לא במסגרת עתירה לבג"ץ העוסקת בנושאים שונים, גם אם אלו קשורים באותו גוף מנהלי. 25. סוף דבר, אציע לחברַי לדחות את העתירה. ש ו פ ט השופט ג' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: אני מסכים לפסק דינו של חברי, השופט נ' סולברג, ואבקש להוסיף שתי הערות קצרות. ראשית, אכן לא הרי מינוי דירקטור כהרי מינוי יו"ר דירקטוריון לענין הכישורים הנדרשים (השוו סעיפים 16א1 ו- 24(ג) לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, להלן: החוק). ואולם, לענין כללי הפסלות למינוי, ובמיוחד משיקולים של טוהר המידות, איני סבור שיש להבחין בין דירקטור ליו"ר דירקטוריון (סעיפים 17 ו- 17א לחוק). שנית, מיניו של מר אברהם נתן כדירקטור, ולאחר מכן כיו"ר דירקטוריון, אינו נקי מספק בעיני, נוכח הסרכות שנמצאו בהתנהגותו, כמפורט על ידי חברי. ועל כן, אילו מצאה הועדה לבדיקת מינויים שלא לאשר את מינויו, איני סבור שהיה מקום להתערב בהחלטתה. ברם, משאישרה הוועדה את מינויו כדירקטור, ולאחר מכן כיו"ר דירקטוריון, איני סבור כי יש עילה להתערבותנו בהחלטת הוועדה או בהחלטת השרים לפעול על פיה. ובהתאם, משאושר המינוי כדירקטור ובית משפט זה לא ראה להתערב במינוי, ולאור האמור בפסקה הקודמת, איני סבור כי יש מקום להתערב במינוי כיו"ר דירקטוריון. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג. ניתן היום, ‏ט"ו בטבת התשפ"א (‏30.12.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19084330_O09.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1