פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 8431/07
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8431/07
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
משה זאבי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.9.07 בת.פ. 404/01 שניתן על-ידי כבוד השופטים י' גריל, א' רזי וא' שיף
תאריך הישיבה:
כ"ט בטבת התשס"ח
(7.1.08)
בשם המערער:
עו"ד משה מרוז
בשם המשיבה:
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
בחודש נובמבר 2001, הוגש כנגד המערער כתב-אישום ובו יוחסו לו מעשים של אינוס ומעשים מגונים שביצע, כך נטען, באחיינית של רעייתו, מאז היותה בת 7-6 שנים ועד שמלאו לה 12-11 שנים. בחודש מאי 2005 זיכה בית-המשפט המחוזי את המערער מחמת הספק, מכל העבירות. על פסק-הדין הוגש ערעור מטעם המדינה, אולם הערעור כוון כנגד עבירות המעשים המגונים ועבירות המין במשפחה, והמדינה לא ביקשה שוב להרשיעו בעבירת אונס.
בית-המשפט העליון קיבל את הערעור והרשיע את המערער בארבע עבירות של מעשים מגונים בקטינה בתוך המשפחה, והתיק הושב לבית-המשפט המחוזי על-מנת שיגזור את דינו של המערער. בית-המשפט המחוזי מצא, בשלב זה, כי מעשיו של המערער חמורים וכי הוא פגע במעשיו פיזית ונפשית במתלוננת הקטינה, כאשר ניצל את תמימותה ואת קירבתה המשפחתית לסיפוק יצריו. בית-המשפט העריך כי הפגיעה הנפשית במתלוננת תימשך והדגיש כי אין מדובר בכישלון חד-פעמי, אלא באירועים שונים בפרקי זמן שונים.
יחד עם זאת, נתן בית-המשפט המחוזי את דעתו לעינוי הדין שעבר המערער מאז שהוגשה התלונה במשטרה ועד סיום (ביניים) של המשפט, וכן את הזמן הרב שעבר מאז מעשה העבירה האחרון ועד היום – כתשע שנים. לאחר ששקל את כל אלה, דן בית-המשפט את המערער לתשע שנות מאסר, מתוכן שש שנים לריצוי בפועל. כמו כן, חויב המערער בפיצוי המתלוננת בסכום של 30,000 ש"ח.
הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המערער מדגיש את משך הזמן בו התמשכו ההליכים, את העובדה כי לאחר התדיינות ארוכה וקשה הוא זוכה מכל העבירות, ואת העובדה שבית-המשפט העליון שב והרשיע אותו בעבירות מין. הוא מציין גם כי לאחר פסק-דינו של בית-המשפט העליון, לא הורשע בעבירות האינוס שיוחסו לו מלכתחילה. לטענתו, בית-המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי ומספיק לנסיבות מקלות אלה. הוא גם סבור כי העונש שהוטל עליו חורג לחומרה מרמת הענישה, כפי שהשתקפה מהפסיקה שהוצגה בבית-המשפט המחוזי. עוד מבקש המערער להתחשב בנסיבותיו האישיות, ובהן העובדה כי הוא חולה הזקוק לטיפול רפואי, וכי משפחתו, לרבות ילדו הקטין, נפגעו מהעובדה שהוא מצוי במאסר.
המדינה סבורה, כי דין הערעור להידחות, וכי עינוי הדין שהוסב למערער הוא כאין וכאפס לעומת הפגיעה הפיזית והנפשית למתלוננת. המדינה מדגישה את חומרת העבירות והנסיבות בהן נעברו והיא סבורה כי אין במצבו הרפואי כדי להצדיק הקלה נוספת בעונש שהוטל עליו, במיוחד משהוא לא מצא לראוי ליטול אחריות על מעשיו ולהביע חרטה.
לא מצאנו עילה להתערב בגזר הדין שקבע בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי שקל, בין היתר, את התמשכות ההליכים, את מצבו הרפואי של המערער ואת המצוקה אליה נקלעה משפחתו כשיקולים לקולא. כמו כן, שקל בית המשפט את השיקולים לחומרא ובהם מהות העבירות, הנסיבות בהן נעברו והפגיעה בקורבן. האיזון שערך בית המשפט המחוזי בקבעו את העונש הוא איזון סביר בנסיבות שהוצגו בפנינו ואין עילה להתערב בו.
אשר על-כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ט בטבת התשס"ח (7.1.2008).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07084310_P02.doc גח
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il