פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
עש"ם 8431/01
בפני: כבוד השופטת ד' ביניש
המערער: מדינת ישראל
נגד
המשיב: שלום דנינו
ערעור על החלטת בית הדין המשמעתי לשירות
המדינה מיום 23/9/2001 בתיק בד"מ 48/01
שניתן על ידי עו"ד י' תלרז, עו"ד נ' אדן-
ביוביץ ועו"ד דוד עציוני
בשם המערערת: עו"ד חובב ארצי
בשם המשיב: עו"ד משה ישראל
פסק-דין
המדינה מערערת על החלטתו של בית הדין למשמעת להפסיק את ההליכים נגד המשיב עקב פרישתו מן השירות. ואלה העובדות אשר ברקע ההחלטה נשוא הערעור.
1. המשיב מילא תפקיד של ממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים מאז חודש מרץ 1985. בתאריך 25.2.01 הוגשה נגד המשיב תובענה משמעתית בה יוחסו לו, בשבעה פרטי אישום שונים, עבירות משמעת של התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. עניינם של כל האישומים הוא בהטרדות מיניות אשר על פי הנטען בכתב התובענה, ביצע כלפי עובדות שונות בין השנים 1990 עד 1998. בתאריך 10.5.01, עוד בטרם הוחל בבירור התובענה, פרש המשיב מעבודתו בשירות המדינה. אין חולק כי פרישתו מן השירות של המערער הייתה עקב העבירות שיוחסו לו. עם פתיחת הליכי המשמעת, ביקש בא כוחו של המשיב מבית הדין כי יפעיל את סמכותו לפי סעיף 65 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג1963- (להלן: חוק המשמעת) ויפסיק את ההליך המשמעתי עקב פרישתו של המשיב מן השירות. בהחלטה מיום 23.9.01 קיבל בית הדין את בקשת המשיב והורה על הפסקת ההליך המשמעתי נגדו. את החלטתו האמורה נימק בית הדין בכך שמבחינה מעשית לא ניתן להטיל על המשיב אמצעי משמעת אפקטיבי, כיוון שבתנאי העסקתו על פי "חוזה בכירים" אין אפשרות לפגוע בגימלתו וכי אף אין טעם לפסול אותו מן השירות, משום שהמשיב הוא כבן 64 ומצוי על סף גיל הפרישה וממילא לא ניתן יהיה להעסיקו בעתיד בשירות המדינה. בית הדין סבר כי אמצעי המשמעת היחיד העומד לרשותו הוא נזיפה, אף אם נזיפה חמורה, ובנסיבות אלה אין טעם בניהול הליך ארוך ומורכב.
2. על החלטה זו מערערת המדינה, כשטענתה העיקרית היא כי יש להליך המשמעתי תכלית גם בהעדר אפשרות להטיל אמצעי משמעת חמורים. לפי הטענה, עצם קיום ההליך יש לו חשיבות בנסיבות העניין כדי לקבוע ממצאים אם המעשים אכן נעשו, ולקיים את התכלית של ההליך המשמעתי - שמירה על התדמית הראויה של השירות ועל אמון הציבור במערכת. בטיעוניו עמד בא-כוחה המלומד של המדינה, על החשיבות המיוחדת שיש בתכלית זו כאשר מדובר באדם שנשא תפקיד בכיר ואשר מעמדו מחייב העברת המסר למען ישמעו וייראו. עוד טען בא-כוח המדינה, כי ללא הליך משמעתי קיים חשש שהמשיב ימונה בעתיד לתפקידים ציבוריים אף אם לא יהיה עובד מדינה. מנגד, טען בא-כוחו של המשיב, כי אין בית משפט זה נוהג להתערב בהחלטותיו של בית הדין למשמעת, כי בעניין זה מסור שיקול דעת רחב לבית הדין, וכי ערעור המדינה אינו מביא בחשבון את העובדה כי המשיב לא פרש מרצונו אלא נאלץ לפרוש בבושת פנים. הפרישה שנכפתה עליו - כך הטענה - היא הסנקציה החמורה ביותר אשר בית הדין יכול היה להטיל עליו, מה גם שנסיבות פרישתו פורסמו ברבים באמצעי התקשורת, ובכך נשא המשיב בעונש חמור כשלעצמו. עוד הוסיף בא-כוחו של המשיב, כי הוא מצהיר על דעת מרשו, בעת שהיה נוכח באולם, כי המשיב לא ישמש בעתיד בכל תפקיד ציבורי.
3. החלטת בית הדין למשמעת ניתנה מכוח סמכותו על-פי סעיף 65 לחוק המשמעת, הקובע בזו הלשון:
"פרישתו של עובד מהשירות אינה מפסקת הליכים שהתחילו בהם נגדו לפני בית הדין והוא רשאי להמשיך בדיון אם ראה צורך בכך"
65.
פרישה אינה מפסקת הליכים
לסעיף זה ניתנה פרשנות בפסק דינו של בית משפט זה, וכך נאמר מפי השופט זמיר בעש"מ 5669/98 מדינת ישראל נ' יעקב שפירו, פ"ד נד(2) 129, בעמ' 133:
"ברור, לפי סעיף 65 לחוק המשמעת, כי במקרה שעובד פורש מן השירות במהלך ההליכים המשמעתיים, מוקנה לבית הדין שיקול דעת רחב בשאלה אם להמשיך בהליכים או להפסיקם. יחד עם זאת, מלשון הסעיף עולה כי המשך ההליכים הוא החריג לכלל, והוא שדורש טעם או, כלשון החוק, "צורך". טעמים שונים עשויים להשפיע על החלטת בית הדין בשאלה אם להמשיך בהליכים: חומרת העבירה המיוחסת לעובד; משך ההליכים עד הפרישה; הסיבה להתמשכות ההליכים; השלב אליו הגיעו ההליכים; מידת ההוכחה של העבירה המיוחסת לעובד; ובמיוחד אמצעי המשמעת שניתן יהיה לגזור על העובד אם יימצא אשם בדין." (הדגשה הוספה)
השאלה הטעונה הכרעה היא אפוא, אם עניינו של המשיב הינו בגדר אותו חריג המצדיק המשך הליכים על אף הכלל הרחב. בהחלטתו הנדונה בחן בית הדין את הנסיבות והשיקולים לעניין המשך ההליכים, על פי אמות המידה שנקבעו בפסק דינו האמור של השופט זמיר, והגיע למסקנה כי עניינו של המשיב אינו מצדיק חריגה מן הכלל. מסקנה זו מקובלת עלי.
3. העבירות אשר יוחסו למשיב הן ללא ספק בעלות אופי חמור, במיוחד בהתחשב בכך שהן מייחסות למשיב ניצול מעמדו לרעה תוך פגיעה בעובדות הסרות למרותו. בעניין זה ציין בית הדין במפורש כי בעבירות מסוג זה אין די בפרישה מהשירות כדי למנוע קיומו של ההליך. עם זאת, אין להתעלם מכך כי לשם הכרעה בשאלת המשכם של הליכים משמעתיים, יש לשקול בנוסף לסוג העבירות המיוחסות למשיב, את מכלול הנסיבות הקשורות למקרה, הן הנסיבות הנוגעות לעניינו של המשיב, והן הנסיבות הקשורות למטרת ההליך המשמעתי בכלל. המדינה עצמה ציינה בהודעת הערעור שהוגשה מטעמה, כי בעקבות חשיפת הפרשה "המשיב נאלץ לסיים בבושת פנים את הקריירה המקצועית שלו בשירות המדינה". הפסקת השירות שלא מרצונו החופשי היא לכאורה הסנקציה החמורה ביותר שיש בידי בית הדין למשמעת להטיל על עובד מדינה שסרח. צודק בית הדין בקביעתו, שבנסיבות העניין, אין ניתן להטיל על המשיב אמצעי משמעת אפקטיביים, גם אם יוכח כל הנטען בכתב התובענה. ההליך אשר אמור היה להתקיים כדי לקבוע את העובדות הינו הליך המחייב בירור עובדתי ביחס לשורה של מעשים אשר, על פי הנטען, בוצעו לפני שנים, ומטעם זה הינו הליך מורכב. כנגד הצורך להשקיע מאמצים ומשאבים בבירור ההליך, קשה לראות את תכליתו המעשית. כבר נאמר בפסק דינו של בית משפט זה כי:
"הדעת נותנת שהחוק לא התכוון להליכי משמעת שאין בסופם, אם העובד יורשע, אמצעי משמעת של ממש. המהות של הליכי משמעת מחייבת שאמצעי המשמעת יהיו הולמים את עבירת המשמעת, גם לגבי עובד שפרש מן השירות. אם האמצעים מעוקרים, ההליך יהיה עקר" (עש"מ 5547/00 אורי בנית נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פיסקה 6 לפסק הדין).
אכן, במקרים רבים ניתן להטיל גם על עובד שפרש אמצעי משמעת, כגון: פסילה מן השירות, או פגיעה בשיעור הגימלה בין על דרך של הפחתה ובין על דרך של שלילת הגימלה. המקרה שלפנינו, הוא יוצא דופן מבחינה זו, משום שכאמור, אין ניתן לפגוע בגימלה של המשיב ואף אין עוד צורך בפסילה לשירות כיוון שהמשיב לא יוכל עוד לשרת בשירות המדינה עקב גילו. ההליך המשמעתי נועד בראש ובראשונה להבטיח את רמת השירות ותדמיתו, ולתרום לכך כי שירות מדינה יתאפיין בהקפדה על טוהר מידות, יושר ונאמנות, הן כלפי הציבור והן כלפי עובדים אחרים בשירות. אמצעי המשמעת הם הכלים אשר נועדו להגשים תכלית זו. ככלל, בהעדר אמצעים נאותים למימוש התכלית, אין עוד טעם בקיום הליך משמעתי. החשש שמא יוצע למשיב תפקיד כלשהו, מחוץ לשירות המדינה, אשר לא יביא בחשבון את המעשים שיוחסו לו, אין די בו בנסיבות העניין כדי להצדיק קיום הליך לפי חוק המשמעת, שכן לא לכך נועד החוק. נסיבות פרישתו של המשיב נודעו ברבים, ויש להניח כי יובאו בחשבון ביחס להמשך דרכו, על פי משקלן ומהותן של התלונות. עוד יש להביא בחשבון, כי לאחר הפסקת ההליכים נפתחה נגד המשיב חקירה משטרתית, ובעניין זה תישקלנה ללא ספק הראיות, על פי אמות המידה המקובלות לצורך בחינת האפשרות של קיום הליכים פליליים.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, יא' בטבת התשס"ב (26.12.01).
ש ו פ ט ת
_________________
העתק מתאים למקור COURT.DOT
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]