שלומית פן נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 8425/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8425/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם העותרת: שלומית פן נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. אייל וולדמן עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד גיא נוף בשם המשיב 1: עו"ד אבינעם סגל-אלעד בשם המשיב 2: עו"ד ישראל וולנרמן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. עניינה של העתירה שלפנינו היא בבקשתה של העותרת כי היועץ המשפטי לממשלה (להלן: המשיב) יחזור בו מהחלטתו לדחות את בקשתה לחדש הליכים בקובלנה פרטית, שהגישה בהליך ק"פ 41179-10-12, וזאת כשנתיים לאחר שהוא החליט על עיכובם. רקע והליכים 2. בין השנים 2009-2005 העותרת והמשיב 2 ניהלו מערכת יחסים זוגית, ובחודשים האחרונים לקשר ביניהם התגוררו יחדיו בדירה בבעלות המשיב 2 בתל אביב (להלן: הדירה). בלילה שבין התאריכים 27.4.2009 ל-28.4.2009, התגלע ריב בין העותרת והמשיב 2 בזמן שהותם בדירה, במהלכו העותרת פנתה למשטרה וטענה כי הותקפה על ידי המשיב 2. בהמשך אותו לילה, העותרת הגישה תלונה במשטרה על תקיפה והמשיב 2 נחקר שם באזהרה. לאחר שסיים למסור את גרסתו, המשיב 2 ציין כי בדירתו מותקנות מצלמות אבטחה נסתרות, וטען כי ככל שהריב נקלט בהן – יוכל להביא את הסרטונים לידי המשטרה לשם הוכחת חפותו. העותרת, מצדה, טענה כי לא הייתה מודעת לקיומן של המצלמות, וביום 27.5.2009 הגישה תלונה נוספת במשטרה על כך שצולמה והוקלטה ללא ידיעתה. תלונה זו אוחדה לתיק אחד עם תלונתה הקודמת של העותרת. יצוין, כי המערער הכחיש כי השתמש או התכוון להשתמש במצלמות לרעה אלא טען כי אלה הותקנו מטעמי אבטחה בלבד. 3. לאחר בחינת מכלול הראיות בתיק, המשטרה החליטה ביום 3.4.2011 על סיום החקירה המאוחדת על שתי תלונותיה של העותרת, וסגירת התיק בשל חוסר ראיות. ביום 2.11.2011, לאחר שהמשיב 2 הגיש ערר על החלטה זו – ובו טען כי המצלמות מוכיחות כי מדובר בתלונת שווא וכי המצלמות נועדו לטעמי אבטחה והותקנו לפני מעבר העותרת לדירה וללא קשר אליה – שונתה עילת סגירת התיק לחוסר אשמה. 4. העותרת לא הגישה כל ערר מצדה על סגירת התיק נגד המשיב 2, אלא ביום 15.7.2009 הגישה נגד המשיב 2 תביעה אזרחית לפיצוי בסכום של 750,000 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לה בשל הפגיעה בפרטיותה, זאת לצד תביעה אזרחית נוספת נגד המשיב 2 במסגרת הסכסוך ביניהם. 5. ביום 22.10.2012, כשנה לאחר סגירת התיק במשטרה, ולאחר שכאמור בחרה שלא להגיש ערר נגד סגירת התיק, העותרת הגישה קובלנה פרטית פלילית ק"פ 41179-10-12 נגד המשיב 2 במסגרתה טענה כי המשיב 2 עבר על סעיפים 2 ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות). הקובלנה עסקה באותה הסוגיה ובאותו מסד עובדתי בהם עסקו הן ההליך האזרחי התלוי ועומד בעניינה בתביעה האזרחית שהגישה בשנת 2009, והן התיק המשטרתי המוזכר לעיל שנסגר כאמור מחוסר אשמה. 6. ביום 25.12.2012 המשיב 2 הגיש לידי המשיב בקשה לעיכוב הליכים בקובלנה שהגישה העותרת, וביום 12.6.13 המשיב הודיע לצדדים כי העניין אינו ראוי להתברר במסגרת קובלנה פלילית ובשל כך החליט לעכב את ההליכים נגד המשיב 2. 7. ביום 22.7.2013 העותרת פנתה למשיב בבקשה לנמק את החלטתו, וביום 19.8.2013 המחלקה לעיכוב הליכים בפרקליטות המדינה מסרה לעותרת את תשובתה המנומקת. יצוין, כי העותרת בחרה שלא להגיש עתירה לבית משפט זה על החלטת המשיב לעכב את ההליכים, ורק ביום 15.6.2015 – כשנתיים לאחר מכן – הגישה העותרת בקשה לחדש את ההליכים בקובלנה שהוגשה על ידה. 8. ביום 7.9.2015 נדחתה בקשתה של העותרת לחידוש ההליכים על ידי המחלקה לעיכוב הליכים בפרקליטות המדינה, בנימוק כי לא נמצאה עילה ראויה לחידוש ההליכים. ביום 29.9.2015 העותרת ביקשה לקבל את הנימוקים לדחיית בקשתה על ידי המשיב, וביום 21.10.2015 נענתה על ידי המחלקה לעיכוב הליכים אשר הפנתה את העותרת לנימוקים שכבר נמסרו בעבר ביחס להחלטה על עיכוב ההליכים, והובהר לעותרת כי לא חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי ההחלטה שהתקבלה בבקשה לעיכוב הליכי הקובלנה. מכאן העתירה שלפנינו. הכרעה 9. לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה, הגענו לכלל מסקנה כי העתירה אינה מעלה כל עילה להתערבות בית משפט זה. 10. חקירת תלונות העותרת במשטרה הובילה את המשטרה למסקנה כי יש לסגור את התלונות שהגישה – הן ביחס לתקיפתה על ידי המשיב 2, הן ביחס לעבירות לפי חוק הגנת הפרטיות מצדו של המשיב 2 – בעילה של חוסר אשמה, והעותרת בחרה שלא לערור נגד החלטה זו. הקובלנה הפרטית אשר הוגשה על ידי העותרת כשנה לאחר סגירת התיק נסובה סביב אותם האירועים ואותן הראיות אשר הובילו לסגירת התיק נגד המשיב 2 בעילת חוסר אשמה. נוכח ממצאים אלו, ולאחר בחינה מעמיקה של כלל העובדות והשיקולים הצריכים לעניין, המשיב החליט לקבל את בקשת המשיב 2 לעכב את ההליכים בקובלנה הפרטית. נחה דעתנו כי החלטתו של המשיב לדחות את בקשתה של העותרת לחדש את ההליך – לאחר כשנתיים נוספות מההחלטה על עיכוב ההליכים, ולאחר שש שנים מאז קרות האירועים הנטענים, מבלי שהובאו ראיות חדשות שלא היו בעת קבלת ההחלטה על עיכוב ההליכים, ולמעשה תוך התבססות נוספת על מכלול העובדות הזהה הקיים מיום סגירת התיק המשטרתי – סבירה היא, ולא נפל בה כל פגם אשר מצדיק את התערבות בית משפט זה (וראו בג"ץ 1011/89 אור-נר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(1) 236, 241 (1990)). אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. 11. סוף דבר, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' בסיון התשע"ו (14.6.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15084250_H09.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il