הרב יוסף ברויאר נ. עמותת חברת קדישא גחש"א ראשון לציון

15 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8422/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף המערער: הרב יוסף ברויאר נ ג ד המשיבים: 1. עמותת חברת קדישא גחש"א ראשון לציון 2. עיזבון המנוחה לאה ברויאר ז"ל באמצעות יורשיה 3. פייגיא רבינוביץ' 4. מיכאל ישראל שוורץ 5. אהרון שוורץ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 040619-12-14 שניתן ביום 05.11.2019 על ידי כבוד השופט א' שוורץ בשם המערער: עו"ד ערן פלס, עו"ד אליאב ניימן ועו"ד אוריאל זעירא בשם המשיבה 1: עו"ד ארז חבר ועו"ד טל הורוביץ פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' שוורץ) מיום 5.11.2019, בגדרו חוייב המערער להשיב עשרה מיליון ₪ לקופת המשיבה, עמותת חברת קדישא גחש"א ראשון לציון (להלן: העמותה או המשיבה). רקע ותמצית העובדות הצריכות לעניין 1. מטרותיה העיקריות של העמותה הן פיתוח בתי עלמין ואחזקתם, טיפול בהלוויות ובנפטרים, תמיכה בקרובי הנפטרים וכן החזקת מוסדות צדקה, דת וחינוך. בין השנים 2007-1982, במשך למעלה מעשרים וחמש שנה, כיהן המערער כמנכ"ל העמותה, כאשר עוד קודם לכן, החל משנת 1973, עבד בעמותה בתפקידים שונים. 2. תחילת סיפור המעשה שהביא בסופו של יום לתביעה שהגישה העמותה כנגד המערער היא ביום 22.2.2006, עת הגיש רו"ח וייספלד את בדיקת העומק שערך לעמותה מטעם רשם העמותות. במסגרת הבדיקה נמצאו מספר חריגות בהוצאות ההנהלה, הוצאות כלליות ומשכורות הבכירים. בהקשר של האחרונות נמצא כי משכורות הבכירים היו גבוהות במידה בלתי סבירה – בעל השכר הגבוה בעמותה (שהוא המערער) קיבל שכר שנתי בסך 1,557,102 ₪; ומתוך 19 עובדי העמותה, השכר הכולל של חמשת העובדים בעלי השכר הגבוה ביותר הגיע לכ-57% מסך תשלומי השכר בעמותה. נוסף על כך, עלה כי המערער, שהיה מורשה חתימה באותה עת, מונה בניגוד לתקנון העמותה; כי העמותה העבירה סכומים של מאות אלפי שקלים לעמותות אחרות, בניגוד למטרותיה וללא הצגת פירוט; וכי נכון לשנת 2003 העמותה הייתה בגירעון של ממש ממחזור פעילותה. 3. ביום 25.3.2007 קיבל ועד הנהלת העמותה החלטה על פיטורי המערער, שהגיב בהגשת תביעה בבית הדין לעבודה בתל אביב-יפו כנגד העמותה (תע"א (ת"א) 4603/10 ברויאר נ' חברת קדישא גחש"א ראשון לציון). 4. נוכח החריגות שנמצאו בבדיקת העומק, מינה רשם העמותות את רו"ח איזק להמשיך ולחקור את שנעשה בעמותה. ביום 30.11.2008, הגיש רו"ח איזק דו"ח שממנו עלתה תמונה עגומה של הנעשה בעמותה. בין היתר, עלה כי דו"חות העמותה משנת 2005 בדבר הוצאותיה לא היו תקינים; כי שכרם של המנכ"ל, הסמנכ"ל ועוזר המנכ"ל היו גבוהים מהמדווח בדוחות משנת 2005; כי הפרוטוקולים מהאספות הכלליות השנתיות היו פיקטיביים מאחר שהאספות כלל לא התקיימו; כי ועד העמותה מנה שמונה חברים בניגוד לתקנון העמותה הקובע כי הוועד יהיה מורכב מחמישה חברים; כי רוב חברי הוועד לא היו פעילים או בקיאים בנעשה בעמותה; כי הדיווח של מורשי החתימה בנוגע להעסקת קרובי משפחה בעמותה היה כוזב; כי לוועדת הביקורת של העמותה מונו חתניו של יו"ר הוועד מר פליישמן (להלן: היו"ר פליישמן) תוך ניגוד עניינים חמור; כי לחברי ועדת הביקורת לא היו הכישורים הנדרשים לתפקידם כך שבפועל לא נערכו ביקורות; כי קרובי משפחה של חברי ועדת הביקורת קיבלו שכר מהעמותה; כי במועד כתיבת הדו"ח לא היה מינוי עדכני של מורשי חתימה; כי נמצאו שיקים חתומים על ידי אחד ממורשי החתימה לאחר מועד אשפוזו; כי היו"ר פליישמן נהג לחתום על שיקים ריקים ולהעבירם למערער שמילא אותם כרצונו ורק לאחר מכן העבירם למורשה החתימה השני; כי לא הייתה כל בקרה של מורשי החתימה או של ועד העמותה על הוצאותיו של המערער; כי המערער קיבל משכורת חודשית שעמדה על סך 145,584 ₪ בשנת 2004, על סך 146,143 ₪ בשנת 2005, על סך 157,639 ₪ בשנת 2006 ועל סך 189,779 ₪ בשנת 2007; כי האישור האחרון שניתן על ידי ועד העמותה למשכורתו של המערער היה משנת 1991; כי משכורתו של המערער שולמה בשלושה שיקים נפרדים במטרה לטשטש ולהעלים את גובה שכרו; כי נוסף למשכורת על שמו, משך המערער משכורת נוספת על שם מספר גורמים, שככל הנראה כלל לא עבדו בעמותה, כאשר המשכורות עבור אותם גורמים הופקדו לרוב בגמ"ח "רב טוב" הנמצא בשליטתו של המערער; כי המערער הורה לשלם למשיב 4 משכורת חודשית כרב העמותה, אף שהיו"ר פליישמן לא אישר זאת ואף שהמשיב 4 לא מילא תפקיד זה בפועל; כי מדי פעם החליטה הנהלת העמותה להעביר כספים לגמ"ח "רב טוב", מה שמעלה חשש כי החשבון היה שייך לעמותה אך המערער השתלט עליו ומשך ממנו כספים שלא כדין; וכי במהלך השנים 2005-2002 העמותה תרמה כספים לגופים הקשורים לחברי הוועד ולמערער. 5. בעקבות הדו"ח, העמותה פנתה לרו"ח בוכניק כדי שיחווה דעה באשר לנזקים שנגרמו לעמותה. הדו"ח שהגיש רו"ח בוכניק הציג ממצאים הדומים לאלה שהוצגו בדוח של רו"ח איזק. בעקבות הדו"ח שהגיש רו"ח איזק, הגיש רשם העמותות בקשה לפירוק העמותה, וביום 9.1.2011 מונה עו"ד ורדי כמפרק הזמני של עמותה (פר"ק (מר') 14116-01-11 משרד המשפטים/רשם העמותות נ' עמותת חברה קדישא גחש"א ראשון לציון). 6. ביום 11.12.2011 מונה עו"ד חבר כמנהל המיוחד של העמותה. עו"ד חבר (להלן: המנהל המיוחד) בחן את הדו"חות של רו"ח איזק ורו"ח בוכניק ואת חקירותיו של המפרק הזמני, עו"ד ורדי. נוסף על כך, ערך המנהל המיוחד בדיקות עצמאיות באשר להתנהלות העמותה אשר חיזקו לטעמו את הממצאים שעלו בשני הדו"חות הקודמים. בעקבות הבדיקות שערך הגיע המנהל המיוחד למסקנות הבאות: כי מורשי החתימה נהגו לחתום בצורה "עיוורת" על שיקים ריקים של העמותה; כי לא היה פיקוח על הנעשה בכספי העמותה על ידי ועדת הביקורת, ועד העמותה או האסיפה הכללית; כי הועברו כספים מהעמותה לחשבון של גמ"ח "רב טוב"; וכי המערער הוציא כספים מהעמותה שלא כדין במספר דרכים, ובין היתר, באמצעות הקמתה של ועדת ביקורת פיקטיבית, זיוף נספחי שיקים, הפקדת כספים של העמותה במזומן לחשבונותיו האישיים, משיכת משכורת הגבוהה מהמותר על פי חוק, תשלומי שכר פיקטיביים ותרומות פיקטיביות, ורכישת רכב יוקרה מכספי העמותה. 7. ביום 30.10.2013, במסגרת בקשה למתן הוראות שהגיש המנהל המיוחד בתיק חדלות הפירעון, עתר המנהל המיוחד להורות למערער להשיב לקופת הפירוק של העמותה את הכספים שגזל שלא כדין. בית המשפט של חדלות פירעון קבע כי המסגרת של בקשה למתן הוראות אינה המסגרת המתאימה לכך ויש לנקוט בהליך נפרד. על כן, ביום 18.12.2014 הגישה המשיבה את תביעתה בבית משפט קמא. פסק דינו של בית משפט קמא 8. נוכח האמור לעיל, המשיבה עתרה בכתב התביעה לחייב את המערער להשיב את הכספים שלטענתה הוצאו שלא כדין מקופת העמותה, בשל הפרת חובת האמונים של נושא משרה בתאגיד; מכוח עוולת הגזל המעוגנת בסעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ומכוח דיני עשיית עושר שלא במשפט. בכתב התביעה נטען כי המערער נטל כספים שלא כדין בהיקף של כמעט 20 מיליון ₪, אך לצורכי אגרה, המשיבה העמידה את סכום התביעה על הסך של 10 מיליון ₪. יוער כי המשיבה אף תבעה את המשיבים הפורמליים בהליך דנן בגין סכומים שנטען כי קיבלו שלא כדין מהמערער. 9. בית משפט קמא קיבל בפסק דינו את חלק הארי של תביעת המשיבה. בית המשפט דחה את טענת המערער להתיישנות התביעה, שכן מעשיו של המערער עולים כדי תרמית ואונאה כהגדרתם בסעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות). נקבע שמרוץ ההתיישנות החל לכל המוקדם עם הגשת הדוח של רו"ח איזק ביום 30.11.2008, אשר יכול היה לבסס לראשונה ידיעה קונקרטית אצל חברי ועד העמותה באשר למעשיו של המערער; כי מרוץ ההתיישנות הושעה החל מכניסתה של העמותה להליך של פירוק זמני בחודש ינואר 2011 ועד לחודש אפריל 2014, כשנדחתה בקשתו של המנהל המיוחד לנהל את ההליך כנגד המערער בהליך של בקשה למתן הוראות. לגופה של התביעה נקבע, בין היתר, כי המערער עשה שימוש שלא כדין בכספי העמותה באמצעות שיקים ריקים שהיו ברשותו ושנחתמו "בלנקו" על ידי שני מורשי חתימה, דבר שהתאפשר בשל היעדר ביקורת מצד ועדת הביקורת של העמותה ומאחר שהישיבות השנתיות של העמותה לא התקיימו באופן סדיר; כי חשבון גמ"ח "רב טוב" שהיה על שמו ובניהולו הבלעדי של המערער, שימש אותו כצינור להוצאת כספים שלא כדין מחשבון העמותה; כי המערער הפר את חובת האמונים שלו כלפי העמותה; כי המערער משך שכר מופרז בסך של כ-150,000 ₪ לחודש, פי שלושה מהסכום המקסימאלי שניתן היה לשלם לו על פי דין ואשר עומד על כ-50,000 ₪, כל זאת ללא אישור הנהלת העמותה ומבלי שנחתם עמו חוזה עבודה אישי; כי על מנת להסוות את השכר שקיבל מהעמותה חילק המערער את שכרו לשלוש המחאות בכל חודש, שנמשכו מפנקסי שיקים שונים, בתאריכים שונים ומחשבונות בנקים שונים של העמותה; כי המערער קיבל מהעמותה רכב יוקרה שנרשם על שמו שלא כדין; כי הופקדו בחשבון גמ"ח "רב טוב" סכומים בגין שכר פיקטיבי של עובדת שלא עבדה בעמותה במועדים הרלוונטיים; כי המערער העביר כספים שלא כדין לחברת "עוף חומה" שיש לו עמה קשרים עסקיים; וכי המערער העביר כספים של העמותה למוטבים פיקטיביים. עם זאת, נקבע כי אין לחייב את המערער בגין עלויות המעביד שנלוו לשכר שקיבל בפועל (למשל: הפרשות לפנסיה, תשלומי ביטוח לאומי ומס הכנסה), ובהיעדר אומדן מדויק ביחס לאותן עלויות יש להפחית 40% מסך הכספים ששולמו על ידי העמותה עבור משכורתו של המערער; כי לא הוכח שהמערער עשה שימוש עצמי בכספי המזומן שהגיעו לעמותה; וכי המשיבה 2 ז"ל (אשתו של המערער), המשיבה 3 (בתו של המערער) והמשיב 4 אכן עבדו בשירות העמותה כך שאין לחייב את המערער להשיב את השכר שקיבלו. 10. סיכומו של דבר, בגין המפורט לעיל, הורה בית משפט קמא למערער להשיב לעמותה את הסך של 10 מיליון ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. סכום זה מורכב בעיקרו מהסכומים הבאים שסכומם הכולל עומד על 10,321,584 ₪: סך של כשלושה מיליון ₪ בגין הלוואה בסכום של כשני מיליון ₪ שנטל המערער בשנת 2007 בשם גמ"ח "רב טוב" ואשר הוצאות הריבית בגינה עמדו על 900,000 ₪ (סעיף 46 לפסק הדין); סך של כ-6.3 מיליון ₪ בגין הפרש שכר ששולם למערער שלא כדין (סעיף 56 לפסק הדין); סך של 250,000 ₪ בגין רכב יוקרה שנרכש על ידי העמותה עבור המערער ונרשם על שם המערער (סעיף 60 לפסק הדין); סך של 350,000 ₪ שהועבר מהעמותה וגמ"ח "רב טוב" אל חברות שלמערער הייתה זיקה עסקית אליהן (סעיף 95 לפסק הדין); סך של 210,000 ₪ שהוצאו לפקודת כוללים פיקטיביים (סעיף 100 לפסק הדין); סך של 70,000 ₪ בגין שני שיקים שהוצאו ללא הסבר של ממש לשני מוטבים (סעיף 102 לפסק הדין). בנוסף חייב בית משפט קמא את המערער ב-75% מאגרת בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; וכן שכ"ט עו"ד בסך 550,000 ₪. הערעור וטענות הצדדים 11. על פסק דינו של בית משפט קמא נסב הערעור דנן. בסמוך לאחר הגשת הערעור, הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט קמא ובהמשך בקשה להבאת ראיות נוספות. ביום 26.1.2020 התקבלה בקשתו לעיכוב ביצוע באופן חלקי בלבד, כך שעוכב ביצוע פסק הדין אך ביחס למימוש בית מגוריו של המערער. ביום 2.6.2020 התקיים דיון קדם ערעור בפני חברי השופט ע' גרוסקופף. במסגרת הדיון, ובהיבט המעשי הוצע לצדדים להגיע לפשרה באשר לגובה הסכום שישיב המערער לעמותה מבלי שיהיה צורך לנקוט הליכי מימוש, אך הפשרה לא נסתייעה. נציין כי גם במהלך הדיון שנערך בפנינו הועלתה הצעת פשרה בהיבט המעשי של סיכויי הגבייה וחיסכון בהליכי הוצאה לפועל, אך גם הצעה זו לא נסתייעה ומכאן שעלינו להכריע בטענות הצדדים. 12. המערער טען כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי תביעת המשיבה לא התיישנה וכי שגה גם לגופם של דברים. באשר להתיישנות, המערער טען כי בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' יצחק עוזר, פ"ד נא(2) 200 (1997) (להלן: עניין מרכז הארגזים) מרוץ ההתיישנות מתחיל מהמועד שבו התגלו, או יכלו להתגלות, המעשים הבלתי חוקיים על ידי גורם רלוונטי. לשיטת המערער, מרוץ ההתיישנות החל ביום שבו פוטר, ה-25.3.2007, שכן במועד זה ידעה הנהלת העמותה על מעשיו הנטענים, כך שהתביעה התיישנה לכל המאוחר בחודש מרץ 2014 בעוד שהתביעה הוגשה ביום 18.12.2014; וכי שגה בית משפט קמא כשקבע כי מרוץ ההתיישנות הושעה במהלך התקופה שבה הייתה העמותה בהליך פירוק זמני. לגופם של דברים טען המערער, בין היתר, כי אין ליתן משקל לדו"חות רואי החשבון איזק ובוכניק, אשר לא נחשפו לכלל הראיות מטעמו; כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי עבודתו לא נעשתה במסגרת חוזה אישי כמנכ"ל העמותה; כי בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, לא ייתכן כי היו בידיו שיקים ריקים חתומים על ידי שני מורשי חתימה; כי שגה בית משפט קמא כשקבע כי קיבל משכורת גבוהה מהמותר; כי משכורתו הייתה מוכרת ומאושרת על ידי הנהלת העמותה; כי שגה בית משפט קמא כשקבע כי הועברו כספים מחשבון העמותה לחשבון גמ"ח "רב טוב" שלא כדין; כי חלק מהראיות שעליהן ביסס בית משפט קמא את פסק דינו אינן קבילות; כי שגה בית משפט קמא בדרך בה חישב את הסכום שעליו להשיב לעמותה; וכי המשיבה לא שילמה אגרה כדבעי. 13. מנגד, המשיבה סמכה את ידה על פסק דינו של בית משפט קמא וטענה שיש לדחות את הערעור. נטען, בין היתר, כי צדק בית משפט קמא כשדחה את טענת ההתיישנות של המערער, שכן בענייננו חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות עקב מעשי המרמה של המערער, כך שמרוץ ההתיישנות החל לכל המוקדם עם הגשת דו"ח איזק ביום 30.11.2008; כי מרוץ ההתיישנות הושעה עם הגשת הבקשה למתן הוראות ביום 30.10.2013 ועד למתן החלטה ביום 7.4.2014; כי בשנים 2007-2001 משך המערער, שלא כדין, ללא חוזה העסקה וללא ידיעת הנהלת העמותה, שכר בסך 15,155,359 ₪; כי למערער הייתה הזדמנות להגיש פרוטוקולים נוספים מטעמו בטרם כתיבת הדו"ח על ידי רו"ח איזק אך הוא בחר שלא לעשות כן; כי היו"ר פליישמן העיד כי לא הכיר ולא אישר את משכורתו של המערער; כי אין ממש בטענת המערער לפיה יש לחשב את סכום ההשבה לפי שכר הנטו שקיבל; כי במשרדו של המערער נמצאו פנקסי שיקים ריקים החתומים על ידי שני מורשי חתימה, מה שמעיד כי בעמותה היה נוהג לחתום על שיקים בצורה עיוורת; וכי אין כל תימוכין לטענת המערער כי ההעברות לחשבון גמ"ח "רב טוב" נעשו באישור העמותה. דיון והכרעה 14. ייאמר כבר כעת שלא מצאנו ממש בערעור המערער אשר נסוב, הלכה למעשה, על ממצאי מהימנות ועובדה שנקבעו על ידי בית משפט קמא. הלכה ידועה עמנו שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא בחריגים שאינם מתקיימים בענייננו, ואין תפקידה של ערכאת הערעור להיכנס לפני ולפנים ולבחון את הדברים מחדש, בבחינת שמיעת המשפט מחדש (ע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (28.11.2007)). הדברים יפים במיוחד מקום שבו ניכר כי בית משפט קמא "לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות" ופירט בהרחבה את מסקנותיו בבחינת דבר דבור על אופניו, כמו במקרה דנן (ע"פ 281/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 673, 684 (1983); ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פסקה 14 (21.2.2007)). די בכך כדי לדחות את הערעור ואנו מאמצים אפוא את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (כיום תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018) ואידך זיל גמור. למעלה מן הצורך וכדי שהעיקר לא יהיה חסר מן הספר, נוסיף ונעיר להלן מספר הערות לגופם של דברים. 15. טענה משפטית שראינו להתייחס אליה נוגעת לשאלת ההתיישנות. ועד העמותה הוא שהחליט על פיטוריו של המערער בחודש מאי 2007, ובכתב ההגנה שהוגש על ידי העמותה כנגד תביעתו של המערער בבית הדין לעבודה נכתב כי ההחלטה לפטרו נבעה "מהממצאים שכבר אסף החוקר עד אותה עת בדבר התנהגות פסולה של התובע". מכאן טענת המערער כי מרוץ ההתיישנות החל בחודש מאי 2007 בעוד שהתביעה הוגשה בחודש דצמבר 2014. 16. אקדים ואומר כי המאטריה שבה עסקינן היא תרמית וגזל, כך שהמסגרת הדיונית היא סעיף 7 לחוק ההתיישנות, בנוסחו לפני תיקון מס' 5 משנת 2015, שלגביו נקבע כי המבחן הוא סובייקטיבי, ידיעה בפועל להבדיל מידיעה בכוח: "תקופת ההתיישנות תתחיל רק ביום שבו נודעה לתובע התרמית. באמירה 'נודעה לתובע', בהקשרו של הסעיף הנדון, לא יכול היה המחוקק להתכוון אלא לידיעה שהיווצרותה בפועל מהווה עובדה ממשית" (ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861, 871-870 (1989)). בניגוד לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, הרי שלצורך סעיף 7 לחוק לא סגי בחשד גרידא או בקצה חוט: "בתביעות שעילתן תרמית דוגמת התביעה ממנה צמח ההליך שלפנינו, לא ניתן לומר כי שעון ההתיישנות החל לתקתק ברגע בו התעורר לראשונה חשדו של הקרבן-לכאורה" (רע"א 7585/12 סמווד קונסטרקשיון נ' הקסטודיה דה טרה סנטה (7.4.2013)). רף הידיעה הנדרש הוא גבוה מאחר שההתמקדות היא בתובע: "אין די במצרף ראיות נסיבתיות ומרמזות כדי להראות העדר ידיעה סובייקטיבית וממשית. רף הידיעה גבוה הוא, ותואם את אופייה של עילת התרמית כעילה המתמקדת במרומה, הוא התובע" (רע"א 7627/15 הולילנד תיירות (1992) בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (17.4.2016)). הידיעה הנדרשת היא ידיעה של ממש שניתן להוכיחה בראיות בבית המשפט: "כידיעה 'ממשית' ראויה, לטעמי, להיחשב רק ידיעה הניתנת להוכחה בראיות בבית-המשפט, שכן כל פרשנות אחרת תחתור תחת תכליתו של סעיף 7, שנועד לחסן מפני התיישנות את תביעתו של קורבן התרמית כל עוד לא נקנתה לו ידיעה על אודות התרמית שבכוחו להוכיחה בערכאות" (ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נח(4) 389, 399 (2004)). על רקע הפסיקה דלעיל, צא ולמד כי המנהל המיוחד עמל קשות בחקירות, בדיקות ודרישות על מנת לאסוף ראיות שניתן להסתמך עליהן בבית המשפט, וברי כי אלה לא היו בידי חברי העמותה וחברי הוועד המנהל של העמותה עת הוחלט על פיטוריו של המערער. בנושא שקרוב במידת-מה לענייננו, בפסק דין קצר שקיבל את ערעור המדינה, נקבע כי תלונה שהוגשה לרשם העמותות לא החלה את מרוץ ההתיישנות: "עולה כי לא די בתלונה שהוגשה בשנת 2006 (העובדה הרלוונטית היחידה שבוססה כנדרש) כדי לעמוד במבחן הידיעה הממשית הסובייקטיבית" (ע"א 4295/16 עו"ד אבידן נ' עלי (10.1.2018)). 17. זאת ועוד, מקריאת פסק הדין ולנוכח מה שנעשה בעמותה במהלך השנים, ברי כי ועד העמותה היה שבוי בידי המערער. ועדת הביקורת הייתה ועדה "על הנייר" בלבד, ודי לקרוא את עדותו של מר גרינוולד, אחד משלושת חברי ועדת הביקורת: "הוא [המערער – י"ע] אמר לי שצריך לחתום, אני אפילו לא זוכר אם הוא אמר ועדת ביקורת, הוא אמר דוח של פעם בשנה ויש לו 2 חותמים, ביטון ופיטרמן והוא מבקש שאני אהיה השלישי, אמרתי לו שאני לא מבין בדברים האלה בכלום, אני תלמיד ישיבה, הוא אמר לי שאין צורך וזו חתימה של אני מאשר שיש שם, זה היה חצי עמוד מודפס וחצי ריק, שאני מאשר שרו"ח בודק את הכל וזו רק חתימה של מעין חתימה של כבוד, הבהרתי לו כמה פעמים שאני לא מבין בזה כלום, [...] אני לא יודע בדיוק מה זה ועדת בקורת. ברויאר ביקש ממני שאצטרף לפיטרמן וביטון כחבר ועדת בקורת שאחתום על הדו"ח, אמרתי לו שאני לא מבין בזה כלום [...]" (הדגשות הוספו – י"ע). גם מר פיטרמן, חתנו של היו"ר פליישמן וחבר ועדת הביקורת התבטא באופן דומה: "אני לא מבין בזה הרבה ולא הבנתי איך אדם כמוני, אני אדם מן המניין. הסתמכתי על הדו"ח של רו"ח". על רקע דברים אלה, יש לקרוא את שנאמר בעניין מרכז הארגזים: "כאמור, 'ידיעת' המנהלים החוטאים אינה ידיעה שממנה תחל תקופת ההתיישנות. אבל השאלה – שלא נתבררה כל צורכה בבית-משפט קמא – היא אם מעשיהם של המנהלים נתגלו, או יכלו להתגלות בשקידה ראויה, לגורם רלוונטי אחר, כגון מנהלים נוספים שידם לא הייתה במעל, ואם כן – אימתי. שכן מאותו זמן תחל תקופת ההתיישנות לרוץ" (שם בעמ' 212, הדגשה הוספה – י"ע). העובדה שהמנהל המיוחד לא הגיש תביעה נגד המנהלים של העמותה משלא מצא כי נטלו לכיסם מכספי העמותה, והעובדה שבית משפט קמא קיבל את עדותם, אין משמעה שידם של חברי ועד העמותה לא הייתה במעל. זאת, בהינתן מחדליהם הזועקים ועצימת העין שלהם מהמתרחש בעמותה שבה עשה המערער כבתוך שלו. בנסיבות שתוארו בפסק דינו של בית משפט קמא, אין לראות את ידיעת חברי הוועד כידיעתו של המנהל המיוחד. המקרה דנן אך ממחיש את בעיית הנציג נוכח ניגודי העניינים של חברי הוועד והדרך שבה התייחסו אל המערער, ונביא את הדברים בלשונו של בית משפט קמא: "יתר על כן, התרשמתי שהרב ברויאר היה דמות נערצת ומוערכת ביותר על עובדי העמותה וחברי הוועד. כך, לדברי מר פליישמן, הרב ברויאר היה 'אהוד וחביב הציבור וכולם כורעים ברך' [פר' עמ' 55, ש' 7]. עוד התרשמתי כי חברי ועד ההנהלה של העמותה היו בלתי דומיננטיים, לעומת הרב ברויאר. בחקירתו לפני עו"ד ורדי [ת/7] הסביר מר פליישמן כי 'ברויאר נהג בחברת קדישא ככל יכול'. לדבריו חברי ועד ההנהלה שימשו כ'בובות' בלבד [עמ' 6, ש' 19-14 ל-ת/7]. וכן: 'אני יכול להגיד מה שאני רוצה וברויאר עושה מה שהוא רוצה' [פר' עמ' 53, ש' 35-34]. ובהמשך: 'הייתי בובה וסמכתי על ברויאר וזה בוודאות ... גם הכישורים שלי התגמדו אצל ברויאר. לא רק שלי אלא של כולם ...' [פר' עמ' 58, ש' 15-14]. גם מר גרינוולד הסביר בחקירתו כי 'חברת קדישא התנהלה על ידי הרב ברויאר' [פר' עמ' 34, ש' 24-23]. איש מהעדים שהעידו לפניי לא חלק על מעמדו הדומיננטי של הרב ברויאר בעמותה. למעשה, הרב ברויאר שלט בלא מצרין בעמותה (ולכך עוד נדרש בהרחבה בהמשך, עת נסביר את הנסיבות שאפשרו את השימוש בקופת העמותה). לפיכך, לא עלה בדעתם של חברי ועד העמותה כי נפל פגם בהתנהלותו של האיש שהיה נערץ עליהם. בהתאם, גישתם כלפי הביקורות שנערכו על ידי רשם העמותות הייתה חשדנית ולעומתית. כך, עוד במחצית השנייה של חודש פברואר בשנת 2007 סברו חברי ועד העמותה כי רשם העמותות 'מתנכל באופן אישי' לרב ברויאר ו'לא נמצא רבב בעבודת המנכ"ל'. [...] לצד אלה הקרין הרב ברויאר כריזמטיות ותבונה על הסובבים אותו. תכונות אלה אפשרו לרב ברויאר לנהל את העמותה ולעשות שימוש בכספיה, מבלי להיתקל בהתנגדות כלשהי או בביקורת". נסיבות אלו מדגישות את חומרת בעיית הנציג שבה לקו חברי העמותה שהיו בבחינת "קהל שבוי" תחת השפעתו ושליטתו של המערער, אשר שלט באופן מלא בעמותה, מפאת ההערצה והיראה שחשו כלפיו. יפים לענייננו הדברים הבאים: "בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי אין לצפות שדירקטורים אשר לכאורה פעלו אף הם שלא כהלכה (בהנחה שכך הוא), ינקטו צעדים משפטיים כנגד דירקטור אחר להשבת טובת הנאה [...] במקרה שלנו מתעוררת בעיית הנציג במלוא חריפותה: שלושה חברי דירקטוריון עושים, לכאורה, לביתם בעסקאות עם החברה. האם ניתן לצפות כי החברה שבניהולם תגיש תביעה נגד כל אחד מהם בשל הפרת חובת אמונים?! כיצד ניתן לדבר על אפשרות לחשוף את העובדות המהוות את עילת התביעה בשקידה סבירה, כאשר אלו אשר העובדות בידיעתם אינם מעוניינים, מטבע הדברים, בחשיפתן?" (ע"א 4845/04 קליין נ' עו"ד ורו"ח בלס בתפקידו ככונס נכסים, פסקאות 8-7 (14.12.2006) (להלן: עניין קליין). והדברים יפים לענייננו בדרך של קל וחומר, באשר בעניין קליין דובר בהוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, בעוד שענייננו בסעיף 7 לחוק ההתיישנות: "דברים אלו יפים הם מכוח קל וחומר כאשר מדובר בעיכוב מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות כאשר הטענה היא שלמנהלי החברה היה חלק בתרמית. לאור האמור ברי, כי ידיעתו של וייס אינה נחשבת לידיעה לעניין ההתיישנות" (רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני, בפסקה 8 (2.9.2009)). המנהל המיוחד התמנה לתפקידו רק ביום 11.12.2011, וכאשר עסקינן במאטריה מעין זו הרי ש"במקרים מסוימים אפוא, כאשר המעשים הנטענים על ידי בעל התפקיד שמונה על ידי בית המשפט לא היו ניתנים לגילוי על ידי גורם רלוונטי אחר מוקדם יותר, מינויו של בעל תפקיד הינו, באורח ברור, התאריך המוקדם ביותר ממנו יכולה להימנות תקופת ההתיישנות" (בש"א (מחוזי י-ם) 211/01 עו"ד דורון לנגה, עו"ד זאב וייל כונסי הנכסים של נכסי עמותת משתכני הר שמואל נ' רוטמן, והאסמכתאות הרבות שם (25.3.2011)). 18. למצער, המועד המוקדים ביותר שממנו יש למנות את תחילת מרוץ ההתיישנות הוא כאשר הוגש הדו"ח של רו"ח איזק בסוף חודש נובמבר 2008, שבו הועלו לראשונה טענות למשיכת כספים שלא כדין על ידי המערער. בהקשר זה נאמר על ידי בית משפט קמא כי "התרשמתי שגם בחודש מרץ 2007 חברי ועד העמותה לא היו בעלי ידיעה סובייקטיבית ממשית באשר למכלול המעשים הבלתי חוקיים שיוחסו לרב ברויאר כפי שבאו לידי ביטוי בדוח שהוגש בחודש נובמבר 2008, אלא שהיו בעלי ידיעה כללית שהרב ברויאר חטא בניהול העמותה" (סעיף 22 לפסק הדין). לא למותר לציין כי בהחלטת רשות התאגידים מיום 25.8.2010 להגיש בקשת פירוק נגד העמותה נכתב כי במהלך תקופת החקירה העמותה לא שיתפה פעולה – אנשים לא הופיעו לחקירה, לא נמסרו מסמכים ולא נמסר מידע בנוגע למקבלי המשכורות בעמותה. כל אלה מעידים שהנתונים הרלוונטיים לצורך הגשת תביעה לא היו ידועים אפילו באותה עת. 19. ואם לא די בכל אלה, הרי שביום 6.12.2011 הוגשו על ידי עו"ד ורדי שתי בקשות למתן הוראות, בקשות שנמחקו לאחר שהמנהל המיוחד שהתמנה לתפקידו כתשעה חודשים לאחר מכן, ביקש למצות את החקירות. ביום 22.10.2013 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט של חדלות פירעון בחודש אפריל 2014, בהחלטה שהנחתה את המנהל המיוחד להגיש תובענה נפרדת שלא במסגרת הליך הפירוק. אין למנות אפוא בתקופת ההתיישנות את התקופות שבהן היו הבקשות למתן הוראות תלויות ועומדות בפני בית המשפט של חדלות פירעון (ראו והשוו רע"א 1660/18 ארנסט אנד יאנג ישראל בע"מ נ' סקיילקס קורפוריישן בע"מ (12.6.2018)). עד כאן בנושא ההתיישנות. 19. בבקשה להבאת ראיות נוספות ביקש המערער להראות כי שני הכוללים שקיבלו תרומה בסך של 210,000 ₪ ואשר לגביהם נקבע כי מדובר בכוללים פיקטיביים, היו קיימים במועדים הרלוונטיים. גם אם נתעלם מההלכה בנוגע להגשת ראיות נוספות בערעור, וגם אם נניח כי הכוללים בהם מדובר ("עטרת חיים" ו"תפארת שלמה") אכן היו קיימים במועד הרלוונטי, הרי שאין משמעות הדבר שהוכח כי הכספים הגיעו אליהם. ואפילו בהנחה שהכספים הגיעו לשני הכוללים הנ"ל, הרי שגם אם נגרע את הסכום של 210,000 ₪ שבו חוייב המערער, סכום ההשבה הכולל בסך 10 מיליון ₪ שנפסק כנגד המערער עדיין נותר על כנו, שכן סך הסכומים שעל המערער להשיב לקופת העמותה על פי פסק הדין עומד על כ-10.3 מיליון ₪. 20. המערער טען כי משכורתו החודשית בסך של כ-150,000 ₪ פוצלה לשלושה שיקים שלא על מנת להסתיר את גובה השתכרותו מוועד העמותה, אלא מחמת "עינא בישא", על מנת שעובדי העמותה לא ידעו את שכרו, כפי שבמקומות עבודה אחרים שכר העובדים אינו חשוף בפני עובדים אחרים. גם אם נקבל טענה זו, אין בה כדי להושיע את המערער. השבת סכום המשכורת העודף על הסכום המותר על פי דין אינו קשור לשאלה אם אחרים בעמותה ידעו על משכורתו של המערער אם לאו. אף אין ממש בטענה שהיה חוזה אישי בין העמותה למערער כמנכ"ל - חוזה ההעסקה של המערער משנת 1978 רחוק עד מאוד מלהיות חוזה אישי כפי שנטען. 21. כפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, לא נעשתה הפרדה בין הכספים שהעבירה העמותה לחשבון גמ"ח "רב טוב" שבניהולו ובבעלותו של המערער (לטענת המנהל המיוחד הועברו מיליוני שקלים במהלך השנים 2007-2002) לבין כספים אישיים של המערער. אלה נתערבבו באלה, והוכח שהמערער נהג בכספי הגמ"ח כבתוך שלו. בית משפט קמא מצא כי אף שהמערער שימש כמנכ"ל העמותה במשך כ-25 שנים, עלה בידו להצביע על ארבעה פרוטוקולים בלבד מישיבות ועד הנהלת העמותה המתעדות מתן תרומות לנזקקים דרך גמ"ח "רב טוב". פרוטוקולים אלה אינם משקפים את הסכומים הרבים שהעבירה העמותה לגמ"ח "רב טוב" (פסקה 42 לפסק הדין) וגם בפרוטוקולים המועטים והישנים שצורפו על ידי המערער לתיק המוצגים אין כדי לסייע לגרסתו. בית משפט קמא קבע כי מחשבון גמ"ח "רב טוב" הועברו סכומים רבים לקרוביו ומקורביו של המערער, וכי לא ניתן לדעת מתי ניתנו מחשבון הגמ"ח תרומות לנזקקים ומתי הועברו כספים לקרוביו ומקורביו של המערער. כך, הועבר סכום של 250,000 ₪ מחשבון הגמ"ח לחברה בשם "עוף החומה", שלמערער זיקה עסקית אליה (וזאת בנוסף לסכום של 350,000 ₪ כספים שקיבלה מהעמותה). 22. בית משפט קמא היה זהיר מאוד בהילוכו עם המערער, ובכל מקום שבו עלה ספק כלשהו, הוא זקף את הספק לזכותו של המערער, ונצביע על חלק מהדברים. א. בחמישה עשר שיקים של העמותה נעשתה טעות זהה, כך שהסכום של השיק המקורי גדול פי עשרה מהסכום המופיע על גבי ספח השיק, וזאת באמצעות השמטת הספרה "0" מספח השיק. בית משפט קמא ציין כי השיקים מולאו על ידי המערער ולפחות בחלק מהשיקים שבהם נעשתה טעות כזו, השיקים הוצאו לגופים או מוסדות שיש להם נגיעה למערער. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המערער כי המדובר בטעות סופר, וקבע כי לא הוכח שנגרם לעמותה חסרון כיס לגבי אותם שיקים שניתנו כהלוואות, וכי לא הוכח ששיקים שניתנו כתרומות למוסדות שונים הגיעו לכיסו של המערער. ב. המנהל המיוחד הציג טבלה שממנה עולה כי בין השנים 2007-1996 הוצאו מחשבון העמותה כספים בסכום מצטבר של 3,463,173 ₪ (קרן). כספים אלה סווגו כ"תרומה", "תרומה עזרה למשפחות", "תרומה ראש השנה", "תרומה לעזרה", "קמחא דפסחא", "עזרה בהלוואה" וכיו"ב. בית המשפט הטיל על המנהל המיוחד את הנטל להראות כי סכומים אלה, שסווגו כמתן תרומה, לא הגיעו ליעדים לגיטימיים, ובהיעדר חיזוק ראייתי לסכומים אלה קבע כי אין לזקוף אותם לחובתו של המערער. ג. דומה כי בית המשפט עשה חסד עם המערער באשר לכספי המזומן שהתביעה בגינם נדחתה. אחד העדים, ששימש כנהג בעמותה, סיפר כי כאשר התקבל בעמותה כסף במזומן, ביקש ממנו המערער "מידי יום יומיים" להפקיד אותו לחשבון גמ"ח "רב טוב" ולא לאחד מחשבונות העמותה. בפנקס הקופה של העמותה לא הופיעו כלל הכנסות של העמותה במזומן. ברם, מיד לאחר פיטוריו של המערער התברר כי לעמותה יש גם הכנסות במזומן שסכומן המצטבר הוא עשרות אלפי שקלים לחודש, מה שמשקף פרקטיקה שנהגה בשעתו בעמותה, של קבלת כספים גם במזומן (עו"ד חבר בתפקידו כמנהל מיוחד הורה על הפסקת נוהג זה). בית המשפט מצא כי העובדה שהחל מחודש מרץ 2007, לאחר פיטוריו של המערער, החלו להירשם בפנקסי הקופה של העמותה סכומים שהתקבלו במזומן, מעלה תמיהה רבה (הדגשה במקור – י"ע) הכיצד יתכן שבשנתיים קודם לכן לא נרשמה בספרי העמותה קבלת כספים במזומן, וכי המערער לא נתן הסבר סביר באשר להיעדר הפקדת מזומנים בקופת העמותה. למרות זאת, ומאחר שהאשמה מעין זו מצריכה רף ראייתי גבוה, קבע בית המשפט כי לא די בקיומו של חשד שהמערער שלשל לכיסו את הכספים שהתקבלו במזומן לעמותה. בית המשפט דחה גם את טענת המנהל המיוחד כי כספי המזומן שנטל המערער עולים על מיליון ₪, סכום שנקבע על דרך האומדנא בהתחשב בסכומים שהתקבלו במזומן בעמותה בשנת 2009. בהינתן אי הסדרים ברישום התקבולים, ייתכן, ואיני קובע מסמרות בנדון, כי היה מקום להעביר את נטל הבאת הראיות אל המערער. מכל מקום, דחיית התביעה גם ברכיב זה, אך מעידה על מידת הזהירות שבה נהג בית המשפט עם המערער. ד. כך גם באשר לטענת המנהל המיוחד בדבר העסקת עובדים פיקטיביים בעמותה, בעלות כוללת של כ-1.6 מיליון ₪, מתוכם כ-800,000 ₪ עבור אשתו ובתו של המערער. בית משפט קמא קיבל את גרסתו של המערער בנושא זה, ואישר את עבודתה של אשתו ז"ל של המערער שהשתכרה בכ-14,000 ₪ לחודש לאחר שהתרשם כי קיבלה בביתה משפחות של נפטרים, ועמדה לרשותם בשעתם הקשה בכל שעות היממה ובכל ימות השבוע. כך גם קיבל את גרסת בתו של המערער כי עבדה עבור העמותה מביתה, וכי סיפקה שירותים של ממש לעמותה. ה. דומה כי בית המשפט הלך לקראת המערער גם בנכונותו לנכות מסכומי ההשבה בגין השכר 40% בגין הפרשות לפנסיה, תשלומי ביטוח לאומי ומס הכנסה, והדברים נכונים במיוחד בנוגע להפרשות לפנסיה שמן הסתם מצאו דרכן לקרן הפנסיה של המערער. מכל מקום, לעמותה נגרם נזק בשל תשלומי הביטוח הלאומי ומס הכנסה ששולמו בעבור שכר היתר של המערער. ו. ולבסוף, לא למותר להזכיר כי המנהל המיוחד נמנע מלתבוע השבה של השכר העודף שקיבל המערער בשנים שקדמו לשנת 2001, וחיוב השבת השכר הוגבל לשנים 2007-2001. 23. בשולי הדברים, אך לחלוטין שלא בשולי חשיבותם. קריאת פסק דינו של בית משפט קמא מותירה את הקורא נדהם לנוכח מה שהתרחש בעמותה שמעניקה משירותיה לציבור, ושהיא במובהק גוף דו-מהותי. הנה כי כן, המערער משך משכורת עתק של כ-150,000 ₪ מדי חודש. גמ"ח שמגלגל כספים במיליוני שקלים נפתח על שם המערער כמורשה חתימה יחיד וללא פיקוח. העמותה תרמה סכומים נכבדים ל"צדקה" לגופים שונים כמו חסידות פלונית או ישיבה זו או אחרת. בתשובה לשאלת המותב נענינו כי כנגד כספים אלה מתפללים בישיבה או בחסידות לעילוי נשמות הנפטרים העריריים או הנפטרים שאין מי שיאמר "קדיש" אחריהם. תמיהה היא, האם הנזקקים לשירותיה של העמותה בשעותיהם הקשות, יכולים לשער כי כספם-שלהם מוצא את דרכו כתרומה לישיבה פלונית או לחסידות אלמונית (בדיון בפנינו נטען כי מדובר בנוהג מקובל גם כיום). בהיבט הציבורי, וככל שאכן מדובר בנוהג רווח, ראוי כי עניינים אלה ייבחנו על ידי רשם העמותות שיתן דעתו אם ראוי לקבוע קריטריונים לחלוקת תרומות על ידי חברות קדישא ברחבי הארץ. 24. סוף דבר שהערעור נדחה על כל רכיביו. המערער ישא בהוצאות המשיבה 1 בסך 30,000 ₪. יתרת הפקדון שהופקדה תועבר אף היא למשיבה 1 על חשבון הסכומים שנפסקו בפסק הדין. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ע' גרוסקופף: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏כ"ז בטבת התשפ"א (‏11.1.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 19084220_E13.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1