פלוני נ. עיריית ירושלים

החלטה בתיק ע"א 8419/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8419/13 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית 4. פלוני נ ג ד המשיבות: 1. עיריית ירושלים 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' דודקביץ) מיום 1.9.2013 בת.א. 8590-11-08 תאריך הישיבה: כ"ז בשבט התשע"ה (16.2.2015) בשם המערערים: עו"ד עמוס גבעון בשם המשיבות: עו"ד אריה כרמלי; עו"ד אלעד לירז פסק - דין השופט מ' מזוז: 1. ערעור על פסק דינו מיום 1.9.2013 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת.א. 8590-11-08 (כבוד השופטת אסתר דודקביץ), אשר דחה את תביעת המערערים נגד עיריית ירושלים ונגד מגדל חברה לביטוח בע"מ. 2. המערער 1 נולד ביום 27.10.1987 בבית החולים ביקור חולים בירושלים. תחילה התפתחותו הייתה תקינה אך בגיל תשעה חודשים אושפז בשל התכווצויות, ובגיל שנה וחודשיים אושפז שוב בשל פרכוסים שנחשדו כפרכוסי חום. רק ביום 4.5.1989, לאחר לידת אחיו המנוח, אובחן המערער 1 כחולה במחלה אפילפטית קשה (היפסאריטמיה), המתאפיינת בפיגור קשה, בהתכווצויות ובפרכוסים. כיום הוא מרותק לכסא גלגלים וסובל משיתוק מוחלט ברגליים ומחולשה בולטת בידיים. אחיו של המערער 1, שעזבונו הוא המערער 2 (יכונה להלן: המנוח), נולד ביום 24.4.1989 בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. גם הוא נולד במצב תקין, אך בגיל שישה חודשים החל לסבול מהתקפים אפילפטיים בלתי נשלטים, ובדומה לאחיו (המערער 1) אובחן כסובל מהיפסאריטמיה. גם אצלו התפתחו פיגור שכלי קשה, נסיגה מוטורית וחוסר שליטה על הסוגרים. הוא היה מרותק לכסא גלגלים וסבל משיתוק עד למותו ביום 17.10.2010. מכוח עזבונו מערערים גם הורי הילדים (המערערים 3 ו- 4, שיכונו להלן ביחד ההורים, ובנפרד המערערת ו-המערער). בשנת 1990, לאחר הולדת המנוח, עברו ההורים יעוץ גנטי בבית החולים הדסה עין כרם, בעקבותיו נשלח להם מכתב של הגנטיקאית ד"ר בן נריה, לפיו אין אבחנה למחלתם של הילדים, אך מדובר במחלה זהה שסיכויי הישנותה הם 25% בכל הריון נוסף, ללא אפשרות לאבחן את המחלה במהלך ההיריון. למרות זאת, הרתה המערערת לאחר מכן תשע פעמים נוספות, והריונות אלה הסתיימו בשמונה לידות ובהפלה מוקדמת אחת. אף אחד משמונת הילדים הנוספים לא סובל ממחלתם של המערער 1 ואחיו המנוח. 3. המערערים תבעו את המשיבה 1, עיריית ירושלים (להלן: העירייה) כמי שהפעילה את סניף טיפת החלב שבו בוצעו מעקבי ההיריון בהריונות של המערער 1 והמנוח, וכן את המשיבה 2 שהייתה באותה עת המבטחת של העירייה. לטענתם, הצוות הרפואי של מרפאת טיפת החלב אחראי להולדת הילדים בעוולה, כיוון שלא הפנו את המערערת לייעוץ גנטי או למרפאה להיריון בסיכון, למרות שהיה עליהם לעשות כן, לפחות בהיריון השני. המערערים טענו כי עובדי המרפאה נהגו ברשלנות ותוך הפרת הוראות משרד הבריאות והפרקטיקה המקובלת באותה עת. עוד נטען שהעירייה גרמה למערערים נזק ראייתי משמעותי, כיוון שלא ניהלה רשומות רפואיות תקינות ומלאות. 4. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה תוך מתיחת ביקורת חריפה על התנהלות המערערים ובא כוחם בהיבטים שונים של ניהול ההליך. 5. המערערת (האם) לא זכתה לאמון בית המשפט, אשר קבע כי עדותה מלאה "חורים" ורבת סתירות. בין היתר, הוכח, כי בניגוד לטענתה כי עברה את כל הבדיקות עליהן הורו הרופאים שטיפלו בה במהלך ההריונות, הוצעו לה בדיקות ותהליכים שונים במהלך ההריונות השונים, אותם בחרה שלא לבצע. מהרשומות הרפואיות עלה, בין היתר, שהתובעת סירבה שוב ושוב לבצע בדיקת מי שפיר, ונמנעה מלבצע בדיקות נוספות אליהן הופנתה: סקירת מערכות מורחבת, בדיקת אקו לב עוברי, בדיקת טיי זקס, בדיקת העמסת סוכר ועוד. בית המשפט גם דחה את הטענה, לפיה תוכן מכתבה של הגנטיקאית ד"ר בן נריה הועבר להורים על-ידי רופא אחר, אשר אמר להם כי לאחר הולדת שני ילדים חולים אין סיכוי שייוולד להם ילד נוסף עם אותה מחלה. התברר בנוסף, כי המערערת לא אמרה אמת בתצהירה בנושאים שונים וכן סתרה את עצמה בעדותה בעניין הסכומים ששילמו המערערים לרכישת רכב, לגבי עלויות הוצאותיהם ועוד כהנה וכהנה. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי גם עדותו של המערער (האב) הייתה רצופה סתירות, בתוך עצמה ובינה לבין עדות המערערת. יתרה מזאת, חלקים גדולים מתצהירו הועתקו כפי שהם מתצהיר המערערת (תוך שהתצהיר נוקט לעיתים לשון נקבה). בית המשפט עמד גם על סתירות אין ספור בין תצהיר המערער לבין דברים שאמר בעדותו בבית המשפט. בעדותו הודה המערער כי לא קרא את כל התצהיר עליו חתם, ובית המשפט ראה בכך "התנהלות חמורה מאוד" מצד בא כוח המערערים, עו"ד עמוס גבעון. המערערים ובא כוחם, עו"ד גבעון, ניסו גם להסתיר מבית המשפט את העובדה שהגישו תביעות נוספות בעניינם של הילדים, שבחלקן חופפות זו את זו ובחלקן סותרות זו את זו. בית המשפט קבע כי מדובר בהתנהלות הנגועה בחוסר תום לב. 6. לגופו של עניין, נקבע שעל אף שאין חולק שקיימת חובת זהירות של הצוות הרפואי בטיפת חלב כלפי המערערת, לא הוכחה במקרה הנדון כל התרשלות. המערערת הגיעה למעקבי שני ההריונות הראשונים בשבועות מאוחרים יחסית, ולא ערכה מעקבי היריון מסודרים. היא גם לא ציינה בטפסים שמילאה בטיפת חלב שבמשפחתה או במשפחת בעלה יש מחלות תורשתיות או כרוניות. בהריונות הנוספים המערערת סבלה מאירועים חוזרים ונשנים של תסחיפים ריאתיים, ולמרות זאת בחרה לסרב לערוך בדיקות מי שפיר וכן סירבה להמלצות להפסקת ההריונות. לאחר שעמד בפירוט רב על חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם שני הצדדים ועל עדויות המומחים בפניו, קבע בית המשפט כי לא הייתה התרשלות בהתנהלות עובדי טיפת חלב, וכי בהתאם לנתונים שמסרה המערערת לעובדי טיפת חלב בהיריון הראשון, ובהתחשב במידע שהיה באותה עת, לא היה מקום לחשוד שהמערער 1 יוולד כשהוא חולה במחלה גנטית. וגם כשנכנסה המערערת להיריון השני (עם המנוח) עדיין לא היה מידע שאיפשר לצפות את מחלתו. כן נקבע כי לא ניתן היה לצפות את מחלת הילדים טרם ההריונות או במהלכם, גם אם האם הייתה מופנית לייעוץ גנטי, כטענת המערערים. את המסקנה כי הילדים סובלים מאותה מחלה גנטית ניתן היה להסיק רק לאחר שגם הילד השני (המנוח) החל לסבול מאותם תסמינים כמו הילד הראשון (המערער 1). לדברי בית המשפט מדובר ב"חוכמה בדיעבד". בית המשפט מצא את עדותם של המומחים מטעם הנתבעות כקוהרנטית, ברורה ועולה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי והראיות שהובאו בפניו, מה שלדבריו לא ניתן לומר לגבי המומחים מטעם התובעים. לסיכום קבע בית המשפט, כי "מעקב ההיריון בטיפת חלב התנהל כראוי" וכי הנתבעות לא הפרו אפוא את חובתן כלפי התובעים, ומשכך, דין התביעה להידחות. 7. למעלה מן הצורך, דן בית המשפט גם בשאלת הקשר הסיבתי וקבע כי גם אילו הוכחה התרשלות בהתנהלות עובדי טיפת חלב באי הפניית ההורים לייעוץ גנטי או למרפאה להיריון בסיכון, היה מקום לדחיית התביעה מחמת היעדר קשר סיבתי. נקבע, כי גם אם היו ההורים מופנים לייעוץ גנטי, לא היו היועצים הגנטיים יכולים לקבוע שקיים בהיריון סיכון למומים ומחלות לפי הידע הרפואי באותה עת, ורק לאחר שנולדו שני ילדים הסובלים מאותם תסמינים ניתן היה לאבחן שהרקע הוא תורשתי. כן הוכח כי גם לאחר שההורים קיבלו הסברים מלאים לפיהם יש סיכון להולדת ילדים נוספים שחולים באותה מחלה, המערערת הרתה תשע פעמים נוספות, ובמהלך ההריונות סירבה המערערת שוב ושוב לביצוע בדיקת מי שפיר, כמו גם לביצוע בדיקות חשובות אחרות. מכך הסיק בית המשפט כי המערערת לא הייתה מבצעת את הבדיקות הרלוונטיות גם אם היו מוצעות לה במהלך ההריונות מושא ההליך, וכן קבע, בהתבסס על עדותה, שאף לא הייתה מסכימה לסיים את הריונותיה. 8. באשר לטענת הנזק הראייתי וטענות אחרות שהעלו המערערים לגבי הרשומות הרפואיות של המערערת, בית המשפט קמא דחה את טענות המערערים בדבר זיופים ברשומות הרפואיות, או כי הרשומות אינן משקפות נאמנה את מצב הדברים לאשורו. מנגד, קיבל בית המשפט את טענת המשיבות, לפיה מאחר שחלפו כ-25 שנים מיום עריכתן, מתקבל על הדעת שלא ניתן ליצור קשר עם כל עורכי הרשומות ולהביאם לעדות. בית המשפט אף קבע, כי ברשומות הרפואיות לא קיים חסר של ממש בתיעוד, וכי החסרים הקיימים לא נוגעים ללב המחלוקת העובדתית. לכן, נפסק שאין מקום להעביר את הנטל לכתפי המשיבות. 9. בהודעת הערעור, בסיכומים ובטענות בפנינו בעל-פה, חזר למעשה בא כוח המערערים על הטענות שהועלו בפני בית המשפט קמא: טענות נגד קבילות הרשומות הרפואיות שהציגו המשיבות וטענות לנזק ראייתי שגרמו המשיבות, המצדיק העברת נטל הראייה בתביעה; טענות על התרשלות עובדי טיפת החלב בכך שלא שלחו את המערערים לייעוץ גנטי, למרפאה להיריון בסיכון ולבדיקות שונות; טענות לגבי הייעוץ הגנטי שקיבלו לאחר מכן ועוד. 10. מנגד, טענו המשיבות, כי שורה של קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא מחייבות את המסקנה שעובדי המשיבה 1 פעלו בצורה סבירה ומקובלת, על בסיס המידע שעמד לרשותם ובהתאם לנורמות המקצועיות באותה עת. המערער 1 והמנוח חלו במחלה גנטית לא ידועה, אשר לא ניתן לזהותה במהלך ההיריון. בשני ההריונות המערערת הגיעה לראשונה למעקב היריון בשלב מאוחר יחסית, ולא טרחה לערוך מעקבי היריון מסודרים. היא אף לא ציינה בפני הצוות הרפואי את קיומן של מחלות גנטיות במשפחה, והפרטים שכן ציינה לא חייבו הפניה לייעוץ גנטי. נטען כי גם לשיטת מומחה התביעה, לא היה ניתן לחשוד בקיומה של מחלה גנטית במהלך ההיריון הראשון עם המערער 1, ולאור העובדה שאובחן רק לאחר לידת אחיו, לא היה צריך להתעורר חשד כזה גם במהלך ההיריון עם המנוח. מכל מקום, המערערת כלל לא דיווחה על מחלת המערער 1 במהלך הריונה השני. נוכח האמור, נטען כי לא היה צורך להפנות את המערערת לבדיקות שציין עו"ד גבעון במהלך ההריונות מושא התביעה, וכי ממילא הן לא היו מגלות את המחלה. המשיבות ציינו בנוסף, כי במהלך תשעת ההריונות שלאחר השניים מושא התביעה המערערת לא ביצעה מעקבי היריון מסודרים, וחרף חששות ממשיים שעלו לשלומה ולשלום עובריה סירבה לבדיקת מי שפיר או להפסקת היריון. ההורים גם לא מנעו או הפסיקו את ההריונות לאחר קבלת הייעוץ הגנטי, ומכאן שאין קשר סיבתי בין התנהגות הצוות הרפואי (אפילו אם לקתה בהתרשלות) לבין הולדת הילדים החולים. הכרעה 11. לאחר שבחנו בעיון את טענות הצדדים, בכתב ובעל-פה, וגם לאחר ששמענו שעה ארוכה את טיעוני בא כוח המערערים בפנינו, לא מצאנו ולו ראשית עילה להתערבותנו בפסק דינו של בית משפט קמא, ועל כן החלטנו לדחות את הערעור. 12. ערעור המערערים, רובו ככולו, נסב על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות שקבע בית המשפט קמא. הטענות, שהועלו בפני בית משפט קמא והמועלות עתה בשנית, נדחו בפסק דין מפורט, מנומק ומבוסס כדבעי, והמערערים לא השכילו לבסס עילה כלשהיא העשויה להצדיק את התערבותנו בפסק הדין של בית משפט קמא. 13. כידוע, "אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים, אינו בוחן מהימנותם של עדים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הדרגה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים" (ע"א 501/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מירון, פ"ד מב(2) 89, 99 (1988); ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים, פ"ד מד(1) 594, 598 (1990); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 857 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). 14. בנסיבות אלה אנו מאמצים את מכלול הממצאים העובדתיים והמשפטיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתוקף סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (יואל זוסמן, שם, 855; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1105 (מהדורה אחת עשרה, 2013); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 346 (מהדורה שלישית, 2012); ע"א 6070/13 פלוני נ' בית החולים הסהר האדום, פס' 15 (20.1.2015)). 15. אשר על כן הערעור נדחה. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 12,000 ₪. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' מזוז. ניתן היום, ‏י"ח באדר התשע"ה (‏9.3.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13084190_B07.doc הי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il