פלוני נ. פלוני

6 1 בבית המשפט העליון בע"מ 8418/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין המבקשת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 8.11.2021, בעמ"ש 15619-09-20, שניתן על-ידי סגן הנשיא ש' שוחט, והשופטים: ע' רביד ו-נ' שילה בשם המבקשת: עו"ד זיוה פוקס; עו"ד אסתר מונדרר בשם המשיב: עו"ד דורון רוזנברג פסק-דין השופט נ' סולברג: בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 8.11.2021, בעמ"ש 15619-09-20 (סגן הנשיא ש' שוחט, והשופטים ע' רביד ו-נ' שילה), שבו התקבל ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, מיום 10.8.2020, בתמ"ש 12220-08-12 (השופטת ת' סנונית פורר), ונקבע כי לצורך איזון המשאבים, יעמוד שווי דירת המגורים של בני הזוג, על סך של 3,000,380 ₪. רקע עובדתי אלו העובדות הדרושות לצורך הכרעה בבקשה: המבקשת והמשיב, בני זוג לשעבר, התגרשו בשנת 2014. בד בבד עם הליכי הגירושין, התנהלו בין המבקשת למשיב כמה הליכים משפטיים. בין היתר, עתרה המבקשת לאיזון משאבים בדירת המגורים עם המשיב, בעוד שהמשיב מצדו, עתר לחיוב המבקשת בדמי שימוש ראויים, בגין השימוש שעשתה בדירת המגורים. במסגרת הליכים אלו, שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה, מונה רואה חשבון, לצורך הגשת חוות דעת לגבי איזון המשאבים. רואה החשבון שמוּנה, פנה לבית המשפט בבקשה להורות על מינוי שמאי מקרקעין, על מנת שזה יעריך את שוויים של 3 נכסי מקרקעין, אשר התעורר לגביהם ויכוח עובדתי בין הצדדים; בהם דירת המגורים. בית המשפט הורה אפוא על מינוי השמאי יוסף אגסי (להלן: השמאי אגסי), אשר יגבש חוות דעת בעניין. אכן, בהתאם, ביום 21.5.2015 הגיש השמאי אגסי את חוות דעתו, שלפיה, נכון ליום 1.9.2012 (הוא מועד הסמוך למועד הגשת התביעה) עמד שוויה של דירת המגורים על סך של 2,525,000 ₪. על כך הוסיף השמאי אגסי וציין, כי בהתחשב בחלוף הזמן, ובעליית המחירים, הרי שנכון ליום 17.5.2015 עמד שווי הדירה על סך של 2,550,000 ₪. אחר הדברים האלה, ביום 28.4.2019 ניתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה; בכל הנוגע לענייננו נקבע, כי "על מנת לבדוק ביצוע איזון מדויק, מוזמנת חוות דעת עדכנית של השמאי אגסי לגבי שווי הדירה". הן המבקשת, הן המשיב, ערערו על פסק הדין, אך איש מהם לא התנגד להחלטה המורה על הגשת חוות דעת עדכנית מטעם השמאי אגסי, כך שההחלטה בעניין זה – הפכה חלוטה. אכן, בהתאם לאמור בהחלטה, ביום 20.5.2019 הגיש השמאי אגסי את חוות דעתו העדכנית, ובה העמיד את שווי הדירה על סך של 2,820,000 ₪. ביום 3.3.2020 נחקר השמאי אגסי על חוות דעתו העדכנית, ובהמשך הורה בית המשפט על הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים. המשיב התנגד לאימוץ חוות הדעת העדכנית של השמאי אגסי. לטענתו, כל שהתבקש השמאי אגסי, הוא לעדכן את חוות דעתו משנת 2015; לא להגיש חוות דעת חדשה. משכך, ברי כי היה על השמאי אגסי לדבוק בשיטת החישוב הקודמת, שבה עשה שימוש בחוות דעתו משנת 2015, ואשר עליה לא חלק איש מן הצדדים 'בזמן אמת'. ברם, כך המשיב, בניגוד למצופה, חוות הדעת החדשה נערכה במתודה שונה לחלוטין, כך שהשווי שנקבע בפועל לגבי ערך הדירה, נמוך בשיעורו מן השווי שהיה נקבע אילו היה נעשה שימוש במתודה הקודמת. המשיב אף הציג חישוב חֲלוּפִי, המתבסס על המתודה הקודמת, ואשר לפי טענתו מעמיד את שווי הדירה על סך של 3,000,380 ₪. המבקשת, מנגד, סמכה את ידיה על חוות הדעת העדכנית של השמאי אגסי, ועל הערך שנקבע בה. החלטת בית המשפט לענייני משפחה ביום 10.8.2020 ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה. נקבע, כי "במהלך חקירתו, סיפק השמאי אגסי הסבר מפורט ומניח את הדעת אודות ההבדלים להם טען האיש מתוך השמאות מיום 21.5.2015, לבין השמאות לאחר מתן פסק הדין, והסביר כי אין כל נפקות לאופן ביצוע חישוב שווי הדירה, וכי המדובר לכל הפחות בדרך נוספת לעריכת השמאות". עוד נקבע, "כי השמאי כלל נתונים רבים מאוד וערך עבודת שמאות מעמיקה ומקיפה. הוא לא הכניס נתונים לנוסחה וקיבל תוצאה אותה הניח בפני בית המשפט, אלא פירט את מלאכת השמאות על מורכבותה ועל היותה מורכבת משיקולים, נסיבות ספציפיות ונתונים שונים שיש לקחת בחשבון. [...] השמאי אגסי פירט בהרחבה את הנתונים אשר שימשו אותו כבסיס להערכת שווי [הדירה] ומקובלת עלי טענת האישה כי דרך חישוב השמאי אגסי והעיקרון על פיו פעל מקובלת ונהוגה בקרב שמאי המקרקעין ובתי המשפט. לא ראיתי כל פסול בשיטת העבודה בה נקט השמאי, ובנתונים עליהם ביסס את השמאות מיום 20.5.2019, תוך ביצוע התאמה [לדירה], בהינתן העובדה כי המדובר בעדכון השמאות מיום [21.5.2015] ולא יותר. בתוך כך, השמאי אגסי הסביר בפירוט את שיטות החישוב ואת דרך ההגעה לסכום שנקבע ואת העובדה כי כך או כך, המדובר באותה הדרך לעשות בדיוק את אותו החישוב [...]. [בחירה] בשיטות עבודה כאלה ואחרות הינה חלק משיקול הדעת המקצועי של המומחה הממונה על ידי בית המשפט. שעה שהשמאי פירט, ובהרחבה, את השיקולים ביסוד חוות הדעת איני מוצאת כי פעל שלא כדין כנטען על ידי האיש". נפסק אפוא, כי שווי הדירה יעמוד על סך של 2,820,000 ₪, על-פי חוות הדעת העדכנית שהציג השמאי אגסי. פסק הדין של בית המשפט המחוזי המשיב סרב להשלים עם ההחלטה, ופנה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה העלה המשיב כמה וכמה טענות, אך בהמלצת בית המשפט המחוזי, זנח המשיב את מרבית טענותיו, והתמקד אך בטענה בדבר שינוי המתודה שבבסיס חוות הדעת העדכנית. ביום 8.11.2021 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, תוך שניתנה בו רשות ערעור לגבי נקודה זו. תחילה נקבע, כי "בפסק הדין מיום 28.4.19 קיבל בית משפט קמא את חוות הדעת של השמאי אגסי ממאי 2015 'על קרבה ועל כרעיה' – לא רק את השווי אלא גם את המתודה שעמדה בבסיסה. בית משפט קמא ביקש מאותו שמאי לעדכן חוות דעת זו משום פער הזמנים בין המועד בו ניתנה לבין מועד פסק הדין ומועד ביצוע האיזון. בהכרח תאמר – על השמאי היה לעדכן את נתוני הבסיס ששימשו אותו בקביעת השווי למועד החדש, הא ותו לא, ולתת שווי מעודכן לדירת המגורים על פי אותה מתודה ששימשה אותו בחוות הדעת ממאי 2015. בית משפט קמא מציין בפסק הדין מיום 28.4.19 כי עניינו בהגשת חוות דעת עדכנית של הדירה 'על ידי השמאי אגסי (שכבר הגיש את חוות דעתו לגביה)' [...]. משכך לא היה זה מסמכותו של השמאי להעריך את שווי דירת המגורים על בסיס מתודה שונה לחלוטין, ואין מחלוקת שכך עשה. חוות הדעת ממאי 2015 הפכה לחלק מפסק הדין שקבע את האיזון בין הצדדים. הצדדים לא התנגדו לה, לא לשווי שנקבע, אף לא למתודה שבבסיסה. לצדדים נוצר אינטרס הסתמכות שחוות הדעת המעודכנת שהתבקשה תינתן על פי אותה מתודה, בעדכון נתוני הבסיס. ייתכן שאם חוות הדעת ממאי 2015 הייתה על בסיס מתודה שונה היה מי מהם מתנגד לה ולשווי שנקבע על פיה". עוד נקבע, כי "איננו סבורים כי יש צורך להכריע בין שתי המתודות. השמאי אגסי לא התבקש לתת חוות דעת חדשה בדבר שווי דירת המגורים. הוא התבקש לעדכן חוות דעת קיימת שניתנה על בסיס שיטת חישוב שטחים מסוימת ושיטת חישוב שווי מ"ר מסוימת. במקום לעשות מלאכתו בדרך זו הוא שינה את שיטת חישוב השווי ושיטת חישוב השטחים ואף לא ציין עובדה זו בחוות הדעת. בחקירתו הוא אף טען שאין הבדל בין שתי השיטות וכי בסה"כ נתן לנתוני הבסיס 'ביטוי בדרך אחרת' וכי 'אפשר גם ככה וגם ככה... אפשר לעשות את זה בשתי הדרכים, אין לזה שום הבדל' ולמרות שהוצג לו פער של 8% בין שתי השיטות, על בסיס אותם נתוני יסוד, עמד על דעתו עד שנאלץ להסכים 'בסדר, זה לא... אותו דבר' [...]. השמאי גם התקשה להסביר את השיטות בהן נקט והסברו מדוע לא נקט בשיטה שבה נקט בחוות הדעת המעדכנת גם בחוות הדעת ממאי 2015 לא היה מספק. יהא ההסבר אשר יהא – העדכון היה צריך להתבצע עם נתוני בסיס מעודכנים ובאותה מתודה של חוות הדעת ממאי 2015". בשלב זה, בעקבות האמור עד כה, פנה בית המשפט המחוזי לערוך בעצמו את החישובים השמאיים הנדרשים, והגיע לכלל מסקנה כי חוות דעת שמאית שהיתה מוגשת בהתאם למתודה הקודמת, היתה מעמידה את ערך הדירה על סך של 3,000,380 ₪, כטענת המשיב. נפסק אפוא, כי שווי הדירה יקבע בשיעור האמור, ועל-פיו יבוצע איזון המשאבים. הפעם המבקשת היא זו שממאנת להשלים עם ההחלטה, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי. תמצית טענות הצדדים המבקשת טוענת, כי שגה בית המשפט המחוזי, בכך שבחר לבוא בנעלי השמאי אגסי, ולערוך בעצמו את החישובים הנדרשים. לדבריה, גם אם נכונה מסקנת בית המשפט המחוזי, כי יש לערוך את חוות הדעת בהתאם למתודה שעל-פיה נערכה חוות הדעת הקודמת, הרי שאין מקום לכך שבית המשפט המחוזי יעשה זאת בעצמו. על אחת כמה וכמה, שעה שהסעד המדובר כלל לא התבקש על-ידי המשיב, שכן בקשתו היתה להורות על "מינוי שמאי אחר ניטרלי ואובייקטיבי לקביעת שווי דירת הפנטהאוז במקומו של השמאי אגסי". בנוסף טוענת המבקשת, כי "הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שהסעד שניתן – הערכת שווי דירת המגורים על ידי בית משפט קמא – הינו סעד המושתת על קביעה שבמומחיות, וזאת מבלי כל הנמקה". עוד טוענת המבקשת, כי עניין זה "מהווה פגם מהותי היורד לשורש פסק הדין ומהווה עיוות דין חמור". לבסוף נטען, כי גם בהתעלם מן הטענות הקודמות, הרי שבתחשיב שאותו ערך בית המשפט המחוזי חלה טעות חישובית גלויה על פני הפסק, ועל כן, גם מטעם זה יש לבטל את אשר נקבע בו. בהקשר זה מבהירה המבקשת, כי בית המשפט המחוזי יצא מתוך הנחה שלפיה השווי למ"ר הוא 21,485 ₪. דא עקא, כך המבקשת, נתון זה לקוח מתוך חוות הדעת העדכנית של השמאי אגסי, בעוד שבחוות דעת זו שונתה גם המתודה לקביעת השווי למ"ר. על כן, ממה נפשך, אם סבר בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לחרוג מגבולותיה של חוות הדעת הקודמת, היה עליו לנהוג כך לגבי כל עניין ועניין, ובכלל זה גם לגבי חישוב שווי הדירה למ"ר; הא בהא תליא. בתשובת המשיב לבקשה נטען, כי "המשיב איבד את כל אמונו בשמאי אגסי", ובנוסף, כי המשיבה היא שעתרה לאימוץ חוות הדעת העדכנית של השמאי אגסי, ועל כן היא מושתקת עתה מלטעון נגד חישוב השווי למ"ר, משזו נעשתה באופן שנקבע באותה חוות דעת. דיון והכרעה אציין תחילה, כי בהחלטה מיום 13.12.2021, שבה הוריתי על הגשת תשובה לבקשה, התבקש המשיב להודיע "האם ניתנת הסכמתו לכך שפסק הדין של בית המשפט המחוזי – יבוטל, והתיק יוחזר לבית משפט לענייני משפחה. בית המשפט יורה לשמאי, מר יוסי אגסי, להגיש חוות דעת מעודכנת, על-פי שיטת החישוב שבבסיסה של חוות הדעת מיום 20.5.2019. לאחר שתוגש חוות הדעת, תינתן לצדדים אפשרות לחקור את השמאי על חוות דעתו, ולאחר מכן תינתן החלטה חדשה על-ידי בית משפט לענייני משפחה". המשיב – סרב, וזו כמובן זכותו. לשיטתו, "אין כל סיבה הגיונית ומשפטית לביטול פסק הדין". משאלו הם פני הדברים, אין מנוס מהכרעה שיפוטית. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אשר חלה על ההליך שלפנַי מכוח תקנה 44 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. זאת לאחר שמצאתי כי מתן רשות ערעור בעניינה של המבקשת, דרוש כדי למנוע עיוות דין (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי). לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל. אמנם כן, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו העקרונית, כי היה על השמאי אגסי לערוך את חוות דעתו העדכנית, בהתאם למתודה שעמדה ביסוד חוות דעתו הקודמת. יחד עם זאת, לא היה מקום לכך שבית המשפט המחוזי ישים עצמו בנעלי השמאי אגסי, ויקבע בעצמו את שווי הדירה. לשפיטה נבחרנו, לא לשמאות: "אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ" (במדבר א, נב) (וראו: ע"א 3179/19 נאש רמות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פסקאות 54-52 לפסק הדין של חברי השופט א' שטיין (3.10.2021)). מה גם, שהעניין שלפנינו ממחיש היטב את הבעייתיות שנגרמת מהסגת גבולו של השמאי, ומהמרת שיקול הדעת המקצועי, בשיקול דעת שיפוטי. כידוע, בדרך המלך, לאחר שמוגשת חוות דעת מקצועית, ניתנת לצדדים אפשרות לחקור את מגישהּ, ובמקרים מסוימים עשויה החקירה אף להביא לתיקון חוות הדעת, ככל שנמצא צורך בכך. לעומת זאת, מקום שבו בית המשפט חובש את כובעו של גורם המקצוע, במקרה זה השמאי, נמנעת מהצדדים הזכות לחקור את 'השמאי המחליף' על חוות דעתו, וניטלת מהם האפשרות להצביע על פגמים וטעויות שנפלו בחישוב. אין מקום אפוא לעשות כן; 'תנו לשמאי את אשר לשמאי'. אשר על כן, אציע לחברַי להעתר לערעור, במובן זה שפסק הדין של בית המשפט המחוזי – יבוטל. התיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה, וזה יורה לשמאי אגסי להגיש חוות דעת עדכנית, על-פי שיטת החישוב שעמדה ביסוד חוות דעתו המקורית, מיום 20.5.2019. לאחר שתוגש חוות הדעת העדכנית, תינתן לצדדים אפשרות לחקור את השמאי אגסי על חוות דעתו, ורק אז תינתן החלטה חדשה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. בכך מתייתר הצורך להכריע בטענת המבקשת, על אודות הטעות שנפלה, לטענתה, בחישוב שביצע בית המשפט המחוזי. בנסיבות שפורטו לעיל, ישא המשיב בהוצאות המבקשת, בסך של 15,000 ₪. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג. ניתן היום, ‏ט"ו בשבט התשפ"ב (‏17.1.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21084180_O03.docx יר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1