ע"פ 8414-11
טרם נותח

מוחמד עודה נ. מדינת ישראל

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)

פסק הדין המלא

-
החלטה בתיק ע"פ 8414/11 בבית המשפט העליון ע"פ 8414/11 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער: מוחמד עודה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בת"פ 45641-11-10 מיום 3.10.2011 שניתן על-ידי כבוד השופטת קלרה רג'יניאנו בשם המערער: עו"ד גיל פרידמן בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת קלרה רג'יניאנו) בת"פ 45641-11-10 מיום 3.10.2011, בגִדרו נגזרו על המערער העונשים הבאים: 7 שנים וחצי של מאסר לריצוי בפועל; מאסר-על-תנאי; ופיצוי כספי לכל אחד משלושת המתלוננים בסך של 2,500 ₪. 2. המערער הורשע על-פי הודאתו בארבע עבירות של כניסה לישראל שלא כדין; בשלוש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; בשתי עבירות של שוד מזוין בחבורה; בעבירה של נסיון לשוד מזוין בחבורה; בשלוש עבירות של כליאת שווא; בעבירה של החזקת סכין; ובעבירה של התחזות כאדם אחר. 3. אֵלו הם מעשיו של המערער – שבהם הודה – על-פי כתב האישום המתוקן וכתב אישום נוסף שביקש לצרף: המערער קשר קשר עם רמדאן בן אסמאעיל שהוואנה להיכנס לשטחי מדינת ישראל על מנת לחטוף נהגי מוניות, לשדוד את רכבם, למוכרם בשטחי איו"ש וליטול את תמורתם לכיסם. ביום 24.10.2010 נכנסו המערער ורמדאן לשטחי מדינת ישראל, כשהם מצויידים בסכין ובאזיקונים, ופנו לעבר צומת ג'לג'וליה. בסמוך לשעה 18:30 הגיע ח"מ במוניתו לצומת ג'לג'וליה. המערער ורמדאן פתחו את דלתותיה ונכנסו לתוכה; רמדאן התיישב לצדו של ח"מ, והמערער מאחוריו. ח"מ אמר לשניים כי אינו פנוי להסעה. או אז כרך המערער את זרועו האחת סביב צווארו של ח"מ ובזרועו השנייה הצמיד את הסכין שהיתה באמתחתו לצווארו של ח"מ. רמדאן אמר לו: "בן זונה, אתה תיסע לאן שנגיד לך". בהגיעם לכניסה לישוב אורנית, הורה רמדאן לח"מ לעצור את הרכב ולהניח את ידיו על ההגה. המערער ורמדאן אזקו את ידיו של ח"מ באזיקון, והורו לו לעבור למושב האחורי. המערער יצא מן הרכב, עבר למושב הנהג והמשיך בנסיעה. במהלך הנסיעה, הצליח ח"מ להתיר את האזיקון מעל ידיו, ואז איים עליו רמדאן באומרו: "אם תעשה קונצים, אהרוג אותך. תשכב תשכב!". בהגיעם למקום חשוך בכפר קאסם, עצרו המערער ורמדאן את המונית ויצאו ממנה. רמאדן פתח את הדלת האחורית, הורה לח"מ לצאת מהמונית, וח"מ עשה כן. המערער פתח את תא המטען, אזק את ידיו של ח"מ באזיקון אחר, נטל מידיו את מכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו והורה לו להיכנס לתא המטען. ח"מ חשש לחייו, התחנן על נפשו בפני השניים, על מנת שיחוסו עליו. השניים הבטיחו שלא לפגוע בו, הכניסוהו לתא המטען, ונסעו ברחבי כפר קאסם. בשלב מסויים עצרו המערער ורמדאן את המונית, רמדאן פתח את תא המטען והורה לח"מ לצאת ממנו. רמדאן נטל חתיכת בד, קשר באמצעותה את רגליו של ח"מ והורה לו לשבת במקום עד שיגיע אדם אחר וישחררוֹ. המערער ורמדאן עזבו את המקום במונית, ודקות ספורות לאחר מכן הגיע אדם, הגיש לח"מ כוס מים ושחרר אותו. 4. ביום 26.10.2010, נכנסו המערער ורמדאן לשטחי מדינת ישראל כשהם מצויידים בסכין ובאזיקונים ופנו לעבר תחנת אוטובוס בג'לג'וליה. בסמוך לשעה 19:00, הגיע ע"ש במוניתו לתחנת האוטובוס בצומת ג'לג'וליה. המערער ורמדאן סימנו לו לעצור, והוא עשה כן. רמדאן ביקש מע"ש להסיעם לכפר קאסם. בהגיעם לכפר קאסם, הצמיד המערער סכין לצווארו של ע"ש ואמר לו: "אל תדבר מילה אחת". המערער הורה לע"ש להניח את ידיו על ההגה, ואז אזק רמדאן את ידיו באמצעות אזיקונים, הורה לו לעבור למושב האחורי, וע"ש עשה כן. המערער ורמדאן אמרו לע"ש: "אם לא היית ערבי, היינו שוחטים אותך" ורמדאן הוסיף: "אתם הרגתם את אבא ואמא שלי ואחים שלי. יש לי ילדים לפרנס". בהמשך, אזקו המערער ורמדאן את רגליו של ע"ש, הוציאו אותו מהמונית, וברחו מהמקום כשהם נוסעים במונית של ע"ש שבה היו אותה עת מכשיר הפלאפון של ע"ש, שני מכשירי קשר, מכשיר G.P.S וכ-450 ₪. 5. ביום 1.11.2010, נכנסו המערער ורמדאן לשטחי מדינת ישראל כשהם מצויידים בסכין ובאזיקונים ופנו לצומת כפר קאסם. בסמוך לשעה 19:30, הגיע נ"ג במוניתו לצומת כפר קאסם. המערער ורמדאן פנו אליו וביקשוהו להסיעם לג'לג'וליה. נ"ג הסכים להסיעם עד לכניסה לג'לג'וליה, והשניים עלו למונית; רמדאן התיישב ליד נ"ג, והמערער מאחור. בכניסה לג'לג'וליה הצמיד המערער סכין לצווארו של נ"ג. רמדאן אמר לנ"ג: "אל תתנגד!", והורה לו להניח את ידיו על ההגה. נ"ג אמר לשניים שיתן להם כל מה שירצו. בהמשך הצליח נ"ג להזיז את הסכין שהוצמדה לגרונו, או אז הכה אותו רמדאן באגרופים בראשו ובבטנו, ואילו המערער פצע את פניו ואת אצבעות ידיו של נ"ג באמצעות הסכין. רמדאן פתח את דלת המונית ויצא, ואז זינק נ"ג לעבר הדלת ויצא אף הוא מהמונית. המערער הגיע אל נ"ג וניסה לתוקפו, אך נ"ג צעק לעברו: "בוא נראה אותך". המערער ורמדאן ברחו מהמקום, נ"ג נכנס למונית ונס. 6. ביום 3.11.2010, בשעה 21:30, שהה המערער בתל אביב כשאין בידו אישור שהייה בישראל. שוטר ביקש ממנו להזדהות, ואז הזדהה המערער כאדם אחר, בכך שהציג לשוטר תעודת זהות על שם עזוני מראד שאותה זייף המערער בהדבקת תמונתו עליה. המערער החזיק אז בתוך גרב רגלו השמאלית סכין מתקבעת. 7. בית המשפט המחוזי ציין בגזר דינו כי "חומרת העבירות איננה צריכה מילים". המערער ורמדאן נהגו על-פי תוכנית עבודה, נכנסו שלא כחוק לשטחי מדינת ישראל כשהם מצויידים בסכין ובאזיקונים ופעלו בשיטתיות ובאכזריות כלפי נהגי מוניות. שתיים מן המוניות נגנבו. נגנב גם כסף ורכוש נוסף. המתלונן באישום הראשון פוצה על-ידי חברת הביטוח, לא כן המתלונן באישום השני, אשר נושא בעצמו בנזק. בית המשפט המחוזי ציין את הצורך בהגשמת האינטרס הציבורי שבגמול ובהרתעה, למען שמירה על בטחון הציבור ושלומו. מנגד, שקל בית המשפט לקולא את הודייתו של המערער, את לקיחת האחריות, ואת נסיבותיו האישיות. 8. את ערעורו ביקש ב"כ המערער למקד בשניים: בהודאתו של המערער ובהעדר עבר פלילי. בהתחשב בשני הנתונים הללו, טען ב"כ המערער כי עונש של 7.5 שנות מאסר הריהו חמור יתר על המידה. מנגד טענה ב"כ המשיבה כי העונש הולם את המעשים. ב"כ המשיבה תיארה את נסיבות ביצועם, את המסוכנות ואת תחושת הסיוט והאימה של נהגי המוניות: "חלום בלהות שהתגשם". ב"כ הצדדים תמכו את טענותיהם מזה ומזה בפסיקה של בית המשפט העליון. 9. דין הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי שקל את כלל נסיבות העניין – שיקולים לחומרה ושיקולים לקולא – איזן ביניהם כהלכה, ולא מצאנו הצדקה לחרוג מן הכלל שלפיו תימנע ערכאת הערעור מהתערבות בעונש שנגזר בערכאה הדיונית. העונש שנגזר על המערער הוא עונש קשה. ברם, ראוי לו למערער לישב שנים ארוכות מאחורי סורג ובריח. זהו גמול מחוייב המציאות ובלתי נמנע על מעשיו הרעים. פעם, פעמיים ושלוש, חזר המערער ועשה את אשר עשה, שדד נהגי מוניות כמתואר לעיל, וביצע עבירות נלוות, ביחד עם רמדאן. השניים פעלו על-פי מתווה מתוכנן מראש, באופן שיטתי ואכזרי. מסוכנותו רבה. יש הכרח להרתיעו, וכן גם אחרים שכמותו. נהגי המוניות, קורבנות מעשיו של המערער, נותרו חבולים וכואבים, ניזוקים כספית ופגועים נפשית. שומה להבטיח את בטחונם ואת שלוותם של נהגי מוניות תמימי דרך שעושים ימים כלילות לפרנסתם. 10. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ה' בכסלו תשע"ב (19.11.2012). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11084140_O03.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il