יליסיי (אלישע) קלמפרט נ. מפקד יחידת מיטב

12 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8413/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ר' רונן העותר: יליסיי (אלישע) קלמפרט נ ג ד המשיבים: 1. מפקד יחידת מיטב 2. סגנית מפקד יחידת מיטב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד אילנית ביטאו פסק-דין השופטת ר' רונן: בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיבים לקבל את בקשתו למתן צו דחיית שירות לפי פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986. כעולה מכתבי בית-הדין וצרופותיהם, העותר נולד ברוסיה בשנת 2001, וביום 1.7.2015, בהיותו בן 14, הוא עלה לראשונה ארצה וקיבל אזרחות ישראלית. בחלוף כחודש וחצי חזר לרוסיה עם הוריו עד לשנת 2018. ביום 21.12.2017, אושר לעותר, בהתאם לבקשתו, מעמד כ"בן מהגרים" כאמור בהוראת קבע מתקני אכ"א מג-10-01 "הטיפול במלש"בים המתגוררים מחוץ לישראל" (פברואר 2002) (להלן: הוראת בן מהגרים). בהתאם לכך היה זכאי העותר על-פי סעיף 36 לחוק ולהוראת "בן מהגרים" לדחיית שירות עד הגיעו לגיל 22, ואז היה אמור להינתן לו פטור משירות ביטחון. זאת, ככל שיעמוד בתנאים הקבועים בדין למעמד בן מהגרים ובכלל זה התנאי לפיו הוריו מתגוררים בחו"ל; והתנאי לפיו לא יחרוג ממשכי ביקור בישראל הקבועים בהוראה – יצוין כי בן מהגרים זכאי לשהות בישראל לתקופה ממושכת של עד 12 חודשים; או חלף כך ללמוד בישראל ארבע שנות לימוד באקדמיה או בישיבה כאשר לאחר מכן הוא מחויב לעזוב את ישראל ולהתגורר לפחות במשך שנתיים בחו"ל כדי להימנע מקריאתו לשירות צבאי. בחלוף כשמונה חודשים, ביום 5.8.2018, שב העותר לישראל בהיותו בן 17, וביום 18.11.2019 התייצב לצורך בדיקת התאמתו לגיוס. העותר נמצא כמתאים לגיוס למסלול שירות ייעודי לחרדים, והוצא לו צו קריאה לשירות ביטחון ליום 20.10.2020 אשר עודכן למחרת ליום 22.3.2021. ביום 27.11.2019 נשלח לעותר מכתב המאשר את בקשתו לדחיית גיוס לצורך לימודים במסגרת מסלול האקדמיזציה החרדית (להלן גם: "מסלול העתודה"). מסלול זה מאפשר דחיית גיוס למלש"בים בני החברה החרדית לשם השלמת לימודי תואר ראשון. לאחר השלמת הלימודים, מתגייס המועמד לשירות צבאי מלא כולל שירות קבע. האישור הותנה בכך שהעותר יוותר על מעמדו כ"בן ישיבה" כאמור בפרק ג'1 לחוק ולתקנות שירות ביטחון (תנאים נוספים לדחיית שירות לתלמידי ישיבות והוראות שונות), התשע"ח-2017 (להלן: תקנות שירות ביטחון)). בהתאם לכך שלח העותר ביום 28.11.2019 מכתב ויתור על מעמד בן ישיבה לצורך לימודים לתואר אקדמי; וביום 8.7.2020 נשלח אליו מכתב המאשר את דחיית שירותו לחודש ינואר 2022. כך נדחה שירותו של העותר מעת לעת (בקשות לדחיית שירות עקב מסלול אקדמיזציה חרדית הוגשו על-ידיו בימים 3.8.2020; 1.2.2021; 15.6.2021), והמועד האחרון לגיוס נקבע לו ליום 11.12.2022 עם השלמת לימודיו האקדמיים במכון האקדמי לב. ביום 21.11.2022 פנה העותר למשיבים בבקשה להכיר בו כ"חוזר בתשובה" לפי תקנות שירות ביטחון וכי יינתן לו צו לדחיית שירות כ"בן ישיבה". לחלופין, נטען כי צווי הגיוס הוצאו לו תוך חריגה מהוראות סעיף 20 לחוק שירות ביטחון, משלא נשלחו לכתובת שלו. ביום 29.11.2022 לאחר שהעותר התייצב בלשכת הגיוס תל השומר וביקש כי ייערך לו ריאיון אישי, נערך לו ריאיון אישי עם ראש בני ישיבות בלשכה לבחינת טענותיו כ"חוזר תשובה". בהמשך לכך נשלח לעותר ביום 4.12.2022 מכתב מטעם המשיבים בו הובהר כי הוא אינו זכאי להכרה כ"חוזר בתשובה"; וכי לא ניתן גם להכיר בו כמי שניצל "שנת שהייה" כ"בן מהגרים" משום שבתקופת הלימודים יצא מהארץ בין החודשים יולי 2020 למאי 2021. העותר השיג על האמור במכתבים מימים 4.12.2022, 5.12.2022 ו-7.12.2022. בין היתר הוא טען כי יצא מהארץ בשל מגפת הקורונה אך המשיך בלימודים מרחוק אשר הוכרו על-ידי מוסד הלימודים בו למד; כי התנהלות המשיבים תמוהה, שכן בהתאם לאמור במכתב מיום 4.12.2022 – מעמדו כבן מהגרים היה אמור להתבטל עוד בחודש מאי-יוני 2021, אלא שרק בבואו למצות את זכויותיו לקבל דחיית שירות כבן ישיבה, הועלתה הטענה לפיה היה אמור מעמדו של העותר כבן מהגרים להתבטל; וכן מאחר שאחת מבקשותיו לדחיית שירות התקבלה כאשר שהה בחו"ל. עוד טען העותר כי מעולם לא נשלח אליו צו גיוס כדין, ככל הנראה משום שהכתובת שרשומה באתר "מתגייסים" שגויה. ביום 7.12.2022 נשלחה לעותר תשובה מטעם המשיבים. המשיבים טענו בה כי לימודיו של העותר במכון לב אינם מקנים זכאות להכרה כ"בן ישיבה" לאחר שלמד לימודים אקדמיים בישראל; כי הטענה להיותו "חוזר בתשובה" הוגשה באיחור ניכר; וכי הואיל והוא והוריו העתיקו את מרכז חייהם לישראל, הוא אינו זכאי עוד למעמד של "בן מהגרים". על רקע האמור הוגשה העתירה דנן ביום 8.12.2022. עם הגשת העתירה הגיש העותר גם בקשה לצו ביניים או צו ארעי המבטל או מקפיא את גיוסו. ביום 8.12.2022 נקבע על-ידי כי גיוסו של העותר לשירות צבאי יעוכב עד להחלטה אחרת. טענות הצדדים לטענת העותר, בגיל 16 הוא החל בתהליך חזרה בתשובה. עם חזרתו ארצה התקבל למסלול לימודי תואר בשילוב לימודים תורניים במכון האקדמי לב והצטרף באופן פורמאלי למסלול האקדמיזציה החרדית. לטענתו, למד במסלול זה כ"בן מהגרים" ובמסגרת זו דחה את גיוסו. זאת בהתאם להוראת בן מהגרים המאפשרת לבן מהגרים לשהות בישראל לצורך לימודי תואר במשך ארבע שנים מבלי לאבד את מעמדו ככזה. העותר הוסיף וטען כי במהלך לימודיו "התחזק" יותר, וכי היום הוא מנהל אורח חיים חרדי ולומד בישיבת חברון. בשל כך, לטענתו, הגיש את הבקשה להכרה בו כ"חוזר בתשובה" ולדחיית שירות – בקשה שנדחתה כאמור על-ידי המשיבים. העותר טען כי הוא עונה לקריטריונים לקבלת מעמד כבן ישיבה. זאת, בהתאם לעמדת המשיבים עצמם כפי שהיא עולה ממכתב מיום 4.12.2022, לפיה באופן עקרוני, מי שלמד בישיבה בישראל ארבע שנים כבן מהגרים, רשאי להוסיף ולדחות את גיוסו כבן ישיבה. לטענתו, מעמדו כבן מהגרים לא בוטל והוא לא נקרא לגיוס. לכן, בהתאם למדיניות המשיבים, הוא רשאי עם תום לימודיו להמשיך ולדחות את גיוסו כבן ישיבה. העותר טען כי יש לדחות את עמדת המשיבים לפיה הוא לא שמר על רצף לימודים ויצא מהארץ לתקופה של כעשרה חודשים בין יולי 2020 למאי 2021. זאת מאחר שהוא יצא מהארץ בשל מגפת הקורונה אך המשיך בלימודים מרחוק כיתר התלמידים. לימודיו מרחוק אושרו והוכרו על-ידי מוסד הלימודים, ואי-הכרה במעמדו כבן ישיבה בשל יציאתו מהארץ בתקופה זו מהווה אטימות ושרירות לב. עוד טען העותר כי טענות המשיבים לפיהן מעמדו כבן מהגרים בוטל, הועלו רק כאשר הוא פנה בבקשה למיצוי זכויותיו להכרה בו כבן ישיבה; וכן כי לא ניתן לבטל צו דחיית שירות לבני מהגרים אלא בכפוף להוראות סעיף 38 לחוק הכוללות בין היתר קיום שימוע והנפקת צו ביטול – תנאים אשר לא התקיימו במקרה דנן. לאור האמור, סבור העותר כי צו דחיית השירות מכוח בן מהגרים עמד על כנו עד לסיום תקופת ארבע שנות מסלול האקדמיזציה החרדית. מיד עם סיומה, הוא עבר ללמוד בישיבה כתלמיד ישיבה ולכן יש לדחות לו את השירות כבן ישיבה. כמו כן, לטענתו, הבקשות להמשך דחיית שירותו במסגרת האקדמיזציה שהגיש כפי שהתבקש מדי שנה, התבקשו באופן שגוי. זאת מאחר שהוא היה ממילא תחת צו דחיית שירות מכוח היותו בן מהגרים. עוד הוסיף העותר וטען כי לא הומצא לידיו צו גיוס כדין, ואין לכן נפקות למועד הגיוס שנקבע לו. משכך גם יש לדחות את הטענה כי בקשותיו לא הוגשו במועד. לטענתו, הכתובת באתר "מתגייסים" היא כתובת שגויה בה התגוררו הוריו למשך חודש וחצי בשנת 2015, והיא אינה הכתובת שמסר למשיבים בצו הראשון בשנת 2019. כמו כן, לא ניתן לקבל את טענת המשיבים לפיה בקשתו הוגשה בסמיכות למועד הגיוס מאחר שאין מחלוקת שללא הנפקת צו גיוס והמצאתו לידי המלש"ב בדרכים הקבועות בחוק, לא ניתן לקרוא לו להתייצב לגיוס. המשיבים טענו מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים. זאת מאחר שהעותר פנה בעצמו להצטרף למסלול אקדמיזציה חרדית תוך שהיה מודע לכך שבתום לימודיו יגויס לשירות בצה"ל. העותר אף חתם על כתבי ויתור בהם הסכים לוותר על האפשרות לבקש להכיר בו כ"בן ישיבה". נטען כי בקשותיו של העותר לדחות את שירותו אושרו פעם אחר פעם, מתוך הבנה שהעותר יתגייס לשירות ביטחון בתום לימודיו האקדמיים. עוד הוסיפו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף גם מחמת שיהוי. זאת מאחר שהעותר פנה לראשונה לרשויות הגיוס כחודש ימים לפני מועד גיוסו ולאחר שהשלים את לימודיו האקדמיים, בבקשה להכיר בו כחוזר בתשובה ולהעניק לו מעמד בן ישיבה. בנוסף, לטענת המשיבים דין העתירה להידחות גם לגופה בהעדר עילה להתערבות שיפוטית. לשיטתם, משעלו העותר והוריו לישראל למגורי קבע; משהעותר לא עזב את הארץ לאחר שניצל את זמן השהייה המוכר לצורך לימודים בישראל; וכאשר עם עלייתו ארצה העותר אף הצטרף למסלול אקדמיזציה חרדית הכולל גיוס לשירות סדיר וקבע בצבא – אין עוד הצדקה להמשך מעמדו כבן מהגרים. כמו כן, לטענת המשיבים לא ניתן להכיר בעותר כבן ישיבה היות שבקשתו הוגשה באיחור. בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות שירות ביטחון ולפסיקה הרלוונטית, היה על העותר להגיש את הבקשה לא יאוחר מא' בניסן של השנה בה היה אמור להיקרא לשירות בהתאם לשנת לידתו, קרי; 6.4.2019. לקביעה זו טעמים מוסדיים. לגבי העותר – שהוצגה לו האפשרות לדחות את גיוסו כ"בן ישיבה", אך הוא בחר במסלול האקדמיזציה החרדית – לא מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את הגשת הבקשה באיחור. העותר אף לא עומד בתנאים המקדימים הקבועים בתקנות באשר ללימודים באופן רציף בישיבה מוכרת. זאת היות ששהה מספר חודשים בחו"ל, ומאחר שמכון לב שבו למד הוא מכללה אקדמית שאינה נכללת ברשימת הישיבות המוכרות לצרכי צווים לדחיית שירות. יתרה מכך, הלמידה במכון לב כשלעצמה קוטעת את רצף הלימודים הנדרש מצד בן הישיבה לצורך עמידתו בתנאים הקבועים בתקנות שירות ביטחון. באשר לבקשה להכיר בעותר כחוזר בתשובה – המשיבים טענו כי גם בקשה זו הוגשה באיחור ניכר. המועד האחרון להגשתה הוא שישה חודשים לפני מועד הגיוס או חודש מקבלת צו הגיוס הראשון – לפי המוקדם ביניהם. מועד זה נקבע גם הוא מטעמים מוסדיים כדי לאפשר לרשויות הגיוס להיערך מראש להיקפי הגיוס. מכל מקום, העותר אינו עומד בהגדרות לחוזר בתשובה בהתאם לפקודה, שנועדו למקרים בהם המלש"ב שינה את אורחות חייו באופן משמעותי. ואולם במקרה דנן, כבר כשהיה העותר בן 18, הוא חי חיים חרדיים. המשיבים הוסיפו כי במסגרת הריאיון שנערך לעותר ביום 29.11.2022 לפנים משורת הדין, הוא מסר כי רצה להתגייס למסלול האקדמיזציה החרדית. העותר טען כי בחודש ספטמבר 2021 הבין שהוא רוצה להפסיק את הלימודים האקדמיים וללמוד בישיבה. בסופו של דבר השלים את לימודיו והחל לטענתו ללמוד בישיבה בחודש אפריל 2022. המשיבים התייחסו לאמור במכתבם מיום 4.12.2022 בו נדחתה כזכור בקשת העותר לדחיית שירות. נטען כי עקב טעות, התייחסו רשויות הגיוס באותו המכתב למעמדו הקודם של העותר כ"בן מהגרים", אף שהעותר כבר היה מצוי במסלול אקדמיזציה חרדית בו ויתר הלכה למעשה על זכאותו למעמד בן מהגרים. עם הבנת השגגה נשלח לעותר מענה נוסף ביום 7.12.2022 בו הובהרו לעותר הטעמים בשלהם נדחתה בקשתו לדחיית שירות כבן ישיבה. באשר לטענות העותר בדבר צו הגיוס שהוצא לו – המשיבים טענו כי צווי הגיוס נשלחו בדואר רשום לכתובת שהוא מסר לרשויות הגיוס ככתובת המגורים שלו. משכך קמה, בהתאם לחוק שירות ביטחון, חזקה כי הצווים הגיעו לידיעתו. לאור בקשתו, ניתנה לעותר אפשרות להגיש תשובה לתגובת המשיבים. במסגרת התגובה טען העותר תחילה כי ייתכן שיש מקום שיגיש עתירה חדשה. זאת לאחר שלטענתו המשיבים שינו בתשובתם את טענותיהם ואת המסד העובדתי עליו נשענו מלכתחילה, וכי גם מדיניות המשיבים השתנתה בשל ביטולו של פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון. כן הוא ציין כי הוא צפוי לקבל העתק של הריאיון שנערך לו ביום 29.11.2022 לבחינת מעמדו כחוזר תשובה, אשר עשוי להתגלות בו מידע חדש. משכך ביקש לשמור על זכויותיו לבקש להגיש עתירה מתוקנת במידת הצורך. שנית, העותר טען שיש לבחון את הנסיבות מנקודת מבט שונה מזו שהוצגה על-ידי המשיבים, וביקש כי המשיבים יזמנו אותו לריאיון ויערכו "חשיבה מחדש" ביחס אליו, באופן שאף עשוי לייתר את העתירה. לטענתו, לאחר שעיין בתגובת המשיבים התברר לו כי לאורך הדרך הצדדים לא הבינו זה את זה, ככל הנראה לאור פערים שנבעו מכך שהעותר הוא עולה חדש שלא גדל בארץ. לגישתו, המשיבים הבינו באופן שגוי את התנהלותו וכוונותיו, מבלי שזימנו אותו לריאיון או לשימוע על מנת להבינו באופן בלתי אמצעי. כך, לטענתו, בניגוד לנטען על-ידי המשיבים, הוא כלל לא היה מעוניין בשירות צבאי. בשל כך ביקש עוד בשנת 2017 להכיר בו כבן מהגרים. בהמשך, התכוון להגיע לישראל לצורכי לימודים במסגרת ארבע השנים המותרות לבן מהגרים כדי לשמור על מעמדו, והוא כלל לא היה מודע לאפשרות של דחיית שירות באמצעות מסלול עתודה. העותר טען כי בשלהי שנת 2019, לאחר כשנה מאז שהחל ללמוד במכון לב, הוסבר לו באופן שגוי כי אם לא יצטרף למסלול העתודה ייאלץ להתגייס באופן מיידי. בכך, לטענתו, הוטעה שכן, הוא היה יכול ללמוד במשך ארבע שנים כבן מהגרים בארץ מבלי שיאבד את מעמדו. רק בשל אותה הטעיה הסכים בלית ברירה להצטרף למסלול העתודה. לטענתו, הוא מעולם לא התכוון לוותר על זכותו לבקש בעתיד הכרה כבן ישיבה או כבעל תשובה. כמו כן, לטענתו, לאורך כל הדרך מרכז חייו המשיך להיות במוסקבה, וזאת עד לחודש יולי 2022 אז עלו הוריו ארצה. כמו כן, העותר דחה את הטענה לפיה התנהלותו נגועה בחוסר ניקיון כפיים. בהקשר זה חזר וטען כי כתב הוויתור הוצא ממנו בהטעיה ואין לו תוקף. לטענתו, חתם על כתב הוויתור רק לאחר שהובהר לו שמדובר בעניין פורמאלי בלבד וכי לא צפוי להיגרם לו כל נזק. הוא לא הסכים לוותר מראש על האפשרות לבקש בעתיד להכיר בו כבן ישיבה, ולהבנתו הצהיר רק על ויתור מעמד קיים. גם הצטרפותו למסלול העתודה נעשתה כאמור לטענתו מתוך הטעיה. זאת מאחר שכאשר התחיל את לימודיו במכון לב, מרכז חייו היה ברוסיה והוא התכוון לחזור לגור שם לאחר הלימודים ללא שירות צבאי וללא הצטרפות למסלול עתודה - שכלל לא ידע על קיומו. ההצטרפות למסלול העתודה נכפתה עליו לאחר כשנה מתחילת הלימודים בעקבות אותו מידע שגוי שנמסר לו, שלפיו אם לא יצטרף למסלול העתודה - לא יוכל להמשיך בלימודיו וייאלץ להתגייס. זאת בניגוד למה שהוסבר לו בשגרירות ישראל במוסקבה. לגופם של דברים, העותר טען כי יש לדחות את שירותו הצבאי בהתאם לאחד משני מסלולים: על בסיס היותו "פוסט" בעל מעמד "בן מהגרים בלימודים"; או על בסיס הכרה בו כחוזר בתשובה. באשר למעמדו כבן ישיבה – העותר דחה את הטענה לפיה מכון לב אינו מקנה מהותית את רצף הלימודים הנדרש משאינו נכללת ברשימת הישיבות המוכרות לצרכי מתן צו לדחיית שירות לפי פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון. לטענתו, הדרישה שהישיבה תימנה עם רשימת הישיבות המוכרות, נוגעת לשלב בו עלה המועמד לישיבה גבוהה. אין לדרישה זו קשר לישיבה שבה יש ללמוד כדי למלא את התנאי של "רצף הלימודים" עד לעלייתו לישיבה הגבוהה. מכל מקום, עצם הדרישה של המשיבים מהמלש"בים המצטרפים למסלול העתודה במכון לב לחתום על ויתור מעמד בן ישיבה, מלמדת כי המשיבים רואים במכון לב כמקיים את "רצף הלימודים" הנדרש. העותר התייחס גם לימים בהם שהה מחוץ לישראל וטען כי אין בהם כדי לשלול את "רצף הלימודים". באשר לאפשרות להכיר בעותר כחוזר בתשובה – העותר טען כי עד לגיל 16 וחצי ניהל אורח חיים חילוני, ולכן הוא עונה להגדרה של חוזר בתשובה. באשר למועד בו הגיש את בקשתו להכרה כבן ישיבה – העותר טען כי לאחר שסיים את לימודיו במכון לב החליט ללמוד בישיבת חברון. תחילה ניסה לאשר את מעמדו כבן ישיבה באמצעות הנהלת הישיבה, אך דרך זו לא צלחה והוא פנה לבא-כוחו. רק אז נודע לו על האפשרות להכרה כבעל תשובה. כמו כן, לפי מדיניות המשיבים, מי שזכאי להכרה כחוזר בתשובה, ומי שהיה בן מהגרים בלימודים ומבקש להגיש בקשה להכרה כתלמיד ישיבה – אינו צריך להגיש את הבקשה לפני א' בניסן של השנה בה היה אמור להיקרא לשירות. כמו כן, אין לצפות ממנו להכיר את ההוראות לעניין המועד בו יש להגיש בקשה למעמד חוזר בתשובה; ומכל מקום, מעולם לא הגיעו לידיעתו צווי גיוס, ולכן ממילא לא חלה עליו כל חובה להתייצב לגיוס. מתגובת המשיבים עצמה עולה כי לעותר נשלח צו גיוס אחד שנשלח לכתובת הישנה של הוריו. הצו בוטל בהמשך ויתר מועדי הגיוס נקבעו ללא הנפקת צווים. באשר למעמדו כבן מהגרים – העותר טען כי המשיבים מבקשים לבטל למפרע את מעמדו בשל שלושה טעמים שונים המתקיימים בזמנים שונים ואשר נטענו לראשונה במסגרת התשובה (עליית הוריו ארצה; הצטרפותו למסלול האקדמיזציה; והשתקעות העותר בישראל). מעבר לכך, הוא הדגיש כי אינו מבקש דחיית גיוס על בסיס היותו כיום בן מהגרים אלא כבן ישיבה שזכאי לכך לאחר שהיה במעמד בן מהגרים בלימודים. זאת, בהתאם למדיניות המשיבים כפי שהיא משתקפת במענה מטעמם מיום 4.12.2022. לכן, אין רלוונטיות לכך שהוריו חזרו ארצה בחודש יולי 2022 לאחר שסיים את לימודיו במכון לב. גם לימודיו במסלול העתודה אינם שוללים את זכותו להכרה כבן ישיבה. כך על אחת כמה וכמה בנסיבות המקרה דנן, בהן העותר הצטרף למסלול העתודה מתוך טעות ועל בסיס מידע שגוי שנמסר לו. מכל מקום, לא היה מקום לבטל את מעמדו כבן מהגרים ללא שימוע מקדים והנפקת צו ביטול. עוד יצוין כי ביום 12.2.2024 הגיש העותר לבית המשפט מסמך שכותרתו "הודעה מעדכנת מטעם העותר והגשת תצהיר". במסמך זה מתייחס העותר לפנייה המחודשת שלו למשיבים ולסיכום ריאיון שנערך לו, שמתוארך ליום 29.1.2024. העותר העלה טענות ביחס לסיכום הריאיון האמור, והוסיף כי הוא מתכוון לפנות לבית המשפט ולבקש להגיש עתירה מתוקנת אם בקשתו בפנייה החדשה לא תתקבל. דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה, בתגובה המקדמית, ובתשובת העותר על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיו של העותר, ואף לגופה. כזכור, העותר התייצב ביום 18.11.2019 לשם הליכי בדיקה ורישום בלשכת הגיוס. במסגרת ריאיון שנערך לו, הוא מסר כי הוא מעוניין בגיוס למסלול האקדמיזציה החרדית עליו שמע דרך מכון לב. הוא עמד על כך כי ברצונו לעבוד בצבא לאחר השלמת לימודיו. כך, כאשר נשאל מדוע הוא מעוניין דווקא בגיוס חרדים, השיב כי הוא "רוצה לעשות אקדמיזציה חרדית להתחיל ללמוד ואז לעבוד בתוך הצבא" (מש/2). כאמור, מסלול האקדמיזציה החרדית הוא מסלול ייחודי וייעודי לגיוס מלש"בים מהחברה החרדית המאפשר דחיית גיוס עד להשלמת הלימודים האקדמיים, וזאת תוך התחייבות המשתתפים לשירות סדיר וקבע בצבא. בקשתו של העותר אושרה ונמסר לו על כך עוד ביום 27.11.2019 (ראו: מש/4). לצורך השתתפותו במסלול זה חתם העותר על כתבי ויתור בהם הצהיר כדלקמן: "הנני מוותר על מעמדי כבן ישיבה וידוע לי כי לא אוכל לחזור בי מהחלטה זו" (ראו: מש/5 ו-מש/7 – כתבי הוויתור ששלח העותר בימים 28.11.2019 ו- 16.7.2020); כמו כן, העותר חתם גם על בקשות לדחיית שירות עקב מסלול אקדמיזציה חרדית בהן הצהיר: "בתום פרק לימודיי אתגייס לצבא, בתיאום עם מנהלת החרדים הצבאית למסלול בו אני מתעתד לשרת ומוותר על מעמדי כבן ישיבה" (מש/8 ו-מש/10). מכאן כי העותר הצהיר לא פעם כי הוא מוותר על מעמדו כבן ישיבה וכי הוא מודע לכך שעם תום הלימודים וכחלק ממסלול האקדמיזציה החרדית – יתגייס לצה"ל. ואולם, חרף הצהרותיו; חרף התחייבויותיו החוזרות והמפורשות לשרת בשירות הביטחון לאחר הלימודים במסלול האקדמיזציה החרדי; לאחר שהשלים את לימודיו במכון לב; וכחודש בלבד לפני מועד גיוסו – הגיש העותר לראשונה בקשה להכיר בו כ"חוזר בתשובה" ולדחות את גיוסו כ"בן ישיבה". התנהלות זו עולה לכדי חוסר ניקיון כפיים המצדיק לכשעצמו את דחיית העתירה (ראו למשל: בג"ץ 739/15 כליפה נ' שר הבטחון (15.10.201) (להלן: עניין כליפה)). הגשת בקשות מקבילות לדחיית גיוס, בכל פעם מטעם אחר – היא פרקטיקה בלתי ראויה (ראו למשל: בג"ץ 1193/22 איפרח נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 18 (21.6.2022); עניין כליפה, פסקה 14). אין להתיר התנהלות בה העותר נהנה מדחיית שירות בשל השתתפותו במסלול ייעודי לגיוס חרדים לשירות הביטחון ומתוך מטרה לסיים את לימודיו האקדמיים ולהתגייס, בהתבסס על הצהרותיו המפורשות; ולאחר שהוא מסיים את לימודיו האקדמיים – הוא מגיש בקשות, המנוגדות להצהרות קודמות שלו, בהן הוא עותר לקבלת דחייה או פטור משירות בטחון. העותר אינו יכול להישמע בשלב זה, לאחר שסיים את הלימודים במסגרת מסלול העתודה, בטענה כי הובן באופן שגוי וכי למעשה התכוון לשמור על מעמדו כבן מהגרים – חרף התחייבותו להתגייס לשירות צבאי באופן המנוגד למעמד בן מהגרים; או כי ביקש לשמור לעצמו את האפשרות לבקש בעתיד הכרה כבן ישיבה – חרף הצהרתו כי הוא מוותר באופן בלתי חוזר על האפשרות לעשות כן. ויובהר; בניגוד לנטען על-ידיו, ההצהרות עליהן חתם העותר הן הצהרות ברורות ומפורשות, בהן הצהיר כאמור כי יתגייס וכי לא יוכל לחזור בו מהוויתור על מעמדו כבן ישיבה. בהקשר זה יש גם לדחות את טענות העותר (שהועלו לראשונה במסגרת תשובתו לתגובת המשיבים), לפיהן הצטרף למסלול העתודה מתוך טעות. זאת לאחר שהמשיבים, מהם למד לטענתו על קיומו של מסלול העתודה, הטעו אותו לחשוב שאם לא יצטרף למסלול זה – ייאלץ להתגייס באופן מיידי; ומשכך הסכמתו להצטרף למסלול וההצהרות עליהן חתם – חסרות תוקף. ראשית, – מדובר בטענות שנטענות כיום בדיעבד, ואשר לא הועלו בפני המשיבים בזמן אמת. זאת למרות שהעותר טוען כי באותה עת היה סבור, בהתאם למידע שנמסר לו מהשגרירות, כי הוא יוכל להשלים את לימודיו כבן מהגרים מבלי לאבד את מעמדו ומבלי שיהיה חייב בגיוס. טענות אלה אף אינן עולות בקנה אחד עם מסמכים מזמן אמת ובהם עם סיכום הריאיון מיום 18.11.2019 ממנו עולה כאמור כי נודע לעותר על המסלול דרך מכון לב, וכי הוא באופן מודע בחר להצטרף אליו מתוך רצון ללמוד ולאחר מכן לעבוד בצבא. העלאת טענות כיום, לאחר שסיים את לימודיו במכון לב, כנגד הצטרפותו למסלול העתודה – נגועה אפוא בחוסר ניקיון כפיים. בנוסף, העותר הצהיר כאמור שהוא מוותר על האפשרות לדחיית שירות כ"בן ישיבה" ודחה את שירותו במסלול העתודה החרדי תוך מחויבות לשירות סדיר וקבע. בנסיבות אלה, אני סבורה כי גם לא מתקיימים "טעמים מיוחדים" אשר היו יכולים להצדיק את הגשת הבקשה לדחיית שירות כ"בן ישיבה" חרף האיחור הניכר בו הוגשה הבקשה – כחודש ימים בלבד עובר למועד גיוסו (ראו: תקנה 3(ג) לתקנות). לאור האמור אין עוד צורך להידרש לבחינת העתירה לגופה. יחד עם זאת אציין בקצרה כי דין העתירה להידחות גם לגופה בהיעדר עילה להתערבותנו. כידוע, הגם שמעשי המינהל נתונים לביקורת שיפוטית, בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה המקצועי של הרשות המוסמכת ואינו מתערב בהחלטה העומדת בכללי המינהל התקין אשר אינה לוקה בפגם היורד לשורש העניין (ראו: בג"ץ 6798/22 כהן נ' צבא ההגנה לישראל, פסקה 15 (22.1.2023); בג"ץ 1253/20 ולנשטיין נ' המנהל האזרחי באזור יו"ש – הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי, פסקה 9 (24.9.2020)). חובת השירות הצבאי בישראל היא חובה המוטלת על כל אזרחי המדינה באופן שוויוני למעט החריגים הקבועים בחוק. למותר לציין – בימים אלה בעיקר – את החשיבות העצומה של החובה הזאת ושל הנשיאה המשותפת בנטל, לביטחון המדינה ולהגנתה. בענייננו, המשיבים בחנו את טענות העותר לגופן, ומצאו כי הוא לא מתקיים בו אף אחד מהחריגים הקבועים בחוק. בפרט, נקבע על-ידיהם כי לא מתקיימים בעותר התנאים להכרה כ"בן ישיבה" - מאחר שהוא לא קיים את רצף הלימודים הנדרש בהתאם לתקנות שירות ביטחון מאז שמלאו לו 16 ועד למועד הגשת הבקשה. זאת בין היתר מאחר שהלימודים במכון לב אינם נכללים באחד מהמוסדות המוזכרים בתנאי תקנה 2(א) וקוטעים את הרצף הנדרש; ומאחר שהעותר אינו עומד בקריטריונים להכרה כחוזר בתשובה. אינני סבורה כי העותר הצביע על פגם בהחלטות המשיבים או בדרך קבלתן המצדיק התערבות בהן. בפרט, העותר לא העמיד תשתית עובדתית ומשפטית להתערב במדיניות המשיבים לפיה חוזר בתשובה הוא מי שחל בעניינו שינוי עמוק באורחות חייו; או במסקנות המשיבים, אשר אף ערכו ריאיון לעותר, והגיעו לכלל מסקנה כי משהעותר חי אורח חיים חרדי כבר כשהיה בן 18 - אין טעמים המצדיקים להכיר בו כחוזר בתשובה. לא זו אף זו; התנהלות העותר המתוארת לעיל אף מהווה כשלעצמה טעם לדחיית העתירה לגופה. כאמור, העותר הצהיר פעם אחר פעם באופן מפורש כי הוא מוותר על מעמדו כ"בן ישיבה" ולכן, ברי שלא ניתן להכיר בו ככזה כיום. כמו כן, משהצטרף העותר למסלול האקדמיזציה החרדית, לא ניתן לומר כי הוא למד במכון לב במסגרת מעמדו כבן מהגרים כפי שהוא טוען בעתירה. זאת מאחר שהתחייבותו להתגייס לשירות כחלק מהמסלול הייעודי, מנוגדת למעמדו כבן מהגרים. יובהר כי העותר אינו טוען שיש לראותו כיום כבן מהגרים, אלא שלטענתו כל עוד למד במכון לב - הוא היה במעמד של בן מהגרים המנצל את תקופת הלימודים המותרת בישראל. לגישתו - לאחר מכן הוא היה רשאי להמשיך ולבקש לדחות את שירותו מחמת היותו בן ישיבה. הוא הבהיר כאמור כי מעמדו כבן מהגרים בוטל מטעמים שגויים ומבלי שנערך שימוע או הוצא צו כנדרש בחוק. אכן, נראה כי מדיניות המשיבים היא כי ניתן להכיר באופן עקרוני כבן ישיבה בבן מהגרים שלמד בישראל ארבע שנים ולהוסיף ולדחות את שירותו. ואולם, העותר ויתר כאמור על אפשרות זו במסגרת הצהרותיו המפורשות וכאשר הצטרף למסלול העתודה. די בכך כדי לדחות את העתירה לגופה. לבסוף, באשר לטענת העותר כי לא נמסר לו צו גיוס כדין – המשיבים צירפו לתגובתם המקדמית תעודת עובד ציבור שלפיה צו הגיוס שנקבע ליום 22.3.2021 הוצא לעותר ביום 27.11.2019 לכתובת – הוועד הלאומי 21, ירושלים. בהתאם לסעיף 55(ה) משנשלח הצו לכתובת שמסר העותר, חזקה כי הוא הגיע לידיו. העותר טען כי מסר ללשכת הגיוס כתובת שונה בריאיון זיקה והתאמה שנערך לו ביום 18.11.2019. אכן, כחלק מאותו הריאיון נכתב כי "הנ"ל נולד ברוסיה, מתגורר כרגע במעונות מכון לב". ואולם, מכתבי דחיית השירות שנשלחו לעותר – אשר לא נטען לגביהם שלא הגיעו לידיו – נשלחו לאותה הכתובת (ראו: מש/4); וגם העותר עצמו, במסגרת טופס ויתור על מעמד בני ישיבה עליו חתם, הצהיר כי כתובתו היא הוועד הלאומי 21 ירושלים (ראו: מש/5 ו-מש/7). אינני סבורה שיש לקבל את טענת העותר בהקשר זה, לפיה כתב "לתומו" את הכתובת הלא מעודכנת מאחר שהיא הכתובת המופיעה בתעודת הזהות שלו, אך היה סבור שהכתובת שמסר למשיבים ושתוזן במערכת היא מעונות הסטודנטים של מכון לב. 22. מכל מקום, אף לו היה מוכיח העותר כי לא נשלח אליו צו גיוס כדין, הרי שאין בפגם זה כדי למנוע את גיוסו. סעיפים 20(ב)-(ג)(2) לחוק קובעים כי ניתן לקרוא למועמד לשירות שמועד התייצבותו לשירות ביטחון נדחה לבקשתו (בין היתר בהתאם לפרק ג'1, כבעניינו של העותר), להתייצב לשירות סדיר, אם המועד שנקבע להתייצבותו הוא תוך שנים עשר חודשים מיום תום תקופת הדחיה. בתקופה זו לא תימנה תקופת הטיפול בבקשתו. מכאן כי ניתן להוציא לעותר צו גיוס חדש עם מועד עדכני לגיוסו. בשולי הדברים יוער כי מתשובת העותר עולה שהוא מבקש לשמור לעצמו את האפשרות להגיש עתירה מתוקנת במידת הצורך. זאת, בטענה כי הוא צפוי לקבל העתק של הריאיון שנערך לו ביום 29.11.2022 לבחינת מעמדו כ"חוזר בתשובה", אשר עשוי להתגלות בו מידע חדש. כאמור, בהודעה שצירף העותר ביום 12.2.2024 הוא ציין כי סיכום הריאיון אכן נמסר לידיו והוא פנה למשיבים בבקשה לעריכת בחינה מחודשת וקבלת החלטות מחדש. הוא אף ציין כי אם הפנייה לא תתקבל, הוא ישקול לבקש מבית המשפט להגיש עתירה מתוקנת. מבלי לחוות דעה ביחס לעתירה כזו – אשר תידון לפי נסיבותיה אם וכאשר תוגש - יובהר כי הטעם העיקרי בשלו נדחית העתירה הנוכחית הינו, כפי שהובהר לעיל, הוויתור המפורש של העותר בעת הצטרפותו למסלול האקדמיזציה (שהוא מסלול ייעודי לציבור החרדי) על האפשרות לבקש שיוכר כבן ישיבה. לכן, ספק אם יהיה בשאלות הנוגעות לטענת העותר לפיה הוא עונה להגדרה "חוזר בתשובה", כדי להועיל לו. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' באדר א התשפ"ד (‏18.2.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 22084130_P19.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1