ג'מיל סוהיר ג'מיל אלחמאמרה נ. בית משפט צבאי לערעורים באיו"ש

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8413/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ העותר: ג'מיל סוהיר ג'מיל אלחמאמרה נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש 2. בית המשפט הצבאי ביהודה 3. התביעה הצבאית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אבי בר-עם פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. לפנינו עתירה לביטול פסק דינו של המשיב 1, בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש, מיום 21.10.2021 (השופטים אל"ם א' וולף, סא"ל י' לרר, ו-סא"ל י' תירוש) ב-ע' 3866/19 ו-ע' 1522/20 (להלן: בית המשפט לערעורים), במסגרתו נדחה ערעור העותר על הכרעת דינו וגזר דינו של המשיב 2, בית המשפט הצבאי ביהודה, מימים 19.8.2019 ו-10.11.2019 (השופטים סא"ל ר' עאמר, ס"נ, רס"ן ס' עומר ו-רס"ן כ' זהראלדין) בתיק מספר 11515/17, והתקבל ערעור המשיבה 3, התביעה הצבאית ביחס לקולת העונש שהוטל על העותר (להלן: בית המשפט ביהודה ו-התביעה הצבאית, בהתאמה). כך שבית המשפט לערעורים החמיר את עונש המאסר שהוטל על העותר והגדיל את סכומי הקנס והפיצויים שהטיל עליו בית המשפט ביהודה. הרקע העובדתי הצריך לעניין וטענות העותר 2. נגד העותר, ג'מיל סוהיר ג'מיל אלחמאמרה (להלן: ג'מיל), הוגש כתב אישום לבית המשפט ביהודה המייחס לו שורה של עבירות – הריגה; חבלה בכוונה מחמירה; אי-קיום הוראות לאחר תאונה שתוצאתה הריגה או פגיעה בגוף; שיבוש הליכי משפט; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; נהיגת רכב העלול לסכן עוברי דרך; נהיגה ללא רישיון נהיגה; נהיגת רכב שאין לו רישיון רכב תקף ומהירות בלתי סבירה. על פי עובדות כתב האישום, בליל 22.9.2017 נהגו ג'מיל ואדם נוסף (להלן: מוסטפא) בשני רכבים נפרדים, כאשר שניהם אינם מחזיקים רישיון נהיגה ובזמן ששני הרכבים בהם נהגו הורדו מהכביש. על פי המתואר בכתב האישום, ג'מיל ומוסטפא התחרו זה בזה במרוץ כשהם נוהגים במהירות גבוהה בכביש מפותל; במהלך המרוץ ג'מיל ניסה לעקוף את מוסטפא תוך שחצה קו הפרדה רצוף ונסע נגד כיוון התנועה כשהוא צמוד לרכבו של האחרון; בשלב זה הופיע מולו רכבה של משפחת ויינר. טרם שג'מיל הספיק לסטות לשולי הכביש, רכבו התנגש חזיתית ברכבה של המשפחה ורכבו של מוסטפא אף פגע בצדו השמאלי. כתוצאה מהתאונה נהרג הנער ירין ויינר ז"ל (להלן: המנוח), ושני הוריו שהיו עמו ברכב נפצעו קשה. במקביל להגשת כתב האישום נגד ג'מיל, הוגש כתב אישום זהה במהותו נגד מוסטפא וההליכים הפליליים של השניים התנהלו בנפרד. 3. ביום 19.8.2019 בית המשפט ביהודה הרשיע את ג'מיל בעבירות של הריגה, חבלה בכוונה מחמירה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ברכב שאין לו רישיון רכב תקף ונהיגת רכב במהירות בלתי סבירה. בתוך כך, בית המשפט ביהודה קבע שלא עלה בידי התביעה הצבאית להוכיח כי מעשיו של ג'מיל בוצעו כחלק ממרוץ לא חוקי מתוכנן או ספונטני. בהמשך, במסגרת גזר דין שניתן ביום 10.11.2019 הוטל על ג'מיל עונש של שש וחצי שנות מאסר בפועל; עונשי מאסר מותנים; פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 15 שנה מיום שחרורו; קנס בסך 10,000 ש"ח וכן פיצויים להורי המנוח ולעיזבונו בסך 50,000 ש"ח. במקביל, בהליך שמספרו 11514/17 זיכה בית המשפט ביהודה (השופטים סא"ל א' אדר, רס"ן ל' דרכמן ורס"ן ס' אוסובסקי) את מוסטפא מהאשמה בעבירת ההריגה, תוך שנקבע כי לא הוכח שהתקיים בו היסוד הנפשי הדרוש לה; חלף זאת מוסטפא הורשע בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית. כמו כן, מוסטפא זוכה מאשמה בעבירה שעניינה חבלה בכוונה מחמירה והורשע במקומה בעבירה של גרימת חבלה של ממש תוך כדי נהיגת רכב ברשלנות. מעבר לכך, מוסטפא הורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ברכב שאין לו רישיון רכב תקף. בגין עבירות אלה ביום 28.1.2020 הוטל על מוסטפא עונש של 28 חודשי מאסר ויומיים בפועל; עונשי מאסר מותנים; פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 12 שנה מיום שחרורו וכן פיצויים בסך 25,000 ש"ח להורי המנוח ולעיזבונו. 4. ג'מיל והתביעה הצבאית הגישו ערעורים הדדיים הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין. התביעה הצבאית טענה לטעויות עובדתיות בהכרעת הדין וכן שבית המשפט ביהודה הקל יתר על המידה בעונש שקבע. מנגד, ג'מיל עמד בערעורו על ההבדלים בין הכרעת הדין בעניינו ובין הכרעת הדין שניתנה ביחס למוסטפא, וטען שפסיקות בית המשפט ביהודה אינן מתיישבות וכי לכתחילה היה צריך לנהל את ההליכים של השניים במאוחד. בכל הנוגע לגזר הדין, ג'מיל טען שיש להפחית את עונש המאסר בפועל ואת סכום הפיצוי שהושת עליו, וזאת בהשוואה לעונשים שנגזרו על מוסטפא ומתוך שיקולי אחידות בענישה. בפסק דין מיום 21.10.2021 דחה בית המשפט לערעורים את שני הערעורים על הכרעת הדין, תוך שקבע כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות או במסקנות המשפטיות של בית המשפט ביהודה. בית המשפט לערעורים עמד על כך שבעניינו של ג'מיל קיים מארג ראייתי רחב המבסס מעבר לכל ספק סביר את אחריותו לביצוע העבירות שבהן הורשע. בתוך כך, בית המשפט לערעורים הדגיש שעצם העובדה שג'מיל ומוסטפא היו מעורבים בתאונה אינה הופכת אותם לשותפים לדבר עבירה; וכי מהמסכת העובדתית שעליה התבסס בית המשפט ביהודה עולה כי חומרת המעשים של השניים שונה, וכי חלקו של ג'מיל בגרימת התאונה גדול מחלקו של מוסטפא. זאת בשים לב למהירויות שבהן השניים נסעו ולכך שרכבו של ג'מיל נסע בנתיב התנועה הנגדי. ובהמשך לכך נקבע שאין ממש בטענה שפסקי הדין מגלמים הכרעות סותרות. אשר לגזר הדין, נקבע שהעונש שהושת על ג'מיל אינו משקף במידה מספקת את המעשים החמורים של ג'מיל ואת התוצאות הקשות של התאונה. משכך, בית המשפט לערעורים החליט להתערב בגזר דינו של בית המשפט ביהודה ולהחמיר את עונש המאסר בפועל לשמונה שנים, וכן להגדיל את הקנס הכספי שהושת על ג'מיל לסך של 240,000 ש"ח (או שנתיים מאסר לריצוי בפועל תמורתם). כן מצא בית המשפט לערעורים לנכון להגדיל את סכום הפיצויים שישולם להורי המנוח ולעיזבונו לסך של 240,000 ש"ח. 5. למען שלמות התמונה יצוין כי גם בעניינו של מוסטפא התביעה הצבאית הגישה ערעור נגד הכרעת הדין וגזר הדין (ע' 1280/20). בפסק דין מיום 21.10.2021 בית המשפט לערעורים דחה את ערעורה ככל שהוא נוגע להכרעת הדין, וביחס לגזר הדין בית המשפט לערעורים מצא לנכון להגדיל את סכום הפיצוי שישולם להורי המנוח ולעיזבונו לסך של 50,000 ש"ח. מכאן העתירה שלפנינו. 6. במסגרת העתירה ג'מיל טוען שיש לבטל את פסק דינו של בית המשפט לערעורים שניתן בעניינו. ג'מיל שב על עיקר הטענות שהעלה בפני בית המשפט לערעורים, ועל כך שיש להפחית מעונשו לנוכח הפער בין העונש שנגזר עליו ובין העונש שנגזר על מוסטפא. לטענתו, חרף העובדה שאותו מותב בבית המשפט לערעורים דן בערעורו ובערעור התביעה הצבאית בעניינו של מוסטפא, בית המשפט לערעורים המשיך את קו הענישה של בית המשפט ביהודה ויצר פער בלתי מידתי בין העונשים שהושתו על השניים. ג'מיל אף סבור שהעונש שהוטל עליו סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת באירועים מסוג זה. זאת ביתר שאת, כך נטען, כאשר מדובר בהרשעה ראשונה שלו ובשים לב למצבו המשפחתי הקשה וגילו הצעיר; כך שלטענת ג'מיל נסיבותיו מצדיקות סעד מן הצדק להפחתת עונשו. בהקשר זה ג'מיל טוען שבית המשפט לערעורים חרג מסמכותו וסטה מההלכה שלפיה ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם. מעבר לכך, ג'מיל טוען שסכומי הפיצוי והקנס שבהם חויב הם בלתי מידתיים ונקבעו במנותק ממצבו הכלכלי הקשה. לטענתו, אין ביכולתו לעמוד בסכום הקנס שחויב, והוא סבור שהטלת סכום כאמור כמוה כהטלת עונש מאסר נוסף. ביחס לפיצויים שנפסקו לחובתו, ג'מיל סבור שבהליך הפלילי מטרת הפיצויים היא להוות רק סעד ראשוני, וכי הם לא נועדו לשקף את מלוא הנזק שנגרם לנפגע. בהקשר זה, ג'מיל מציין שבאפשרות משפחת המנוח לפנות להליכים אזרחיים לצורך מיצוי תביעת נזקיהם. לבסוף ולחלופין, ג'מיל מעוניין שיתאפשר לו לשלם את הקנס והפיצוי להורי המנוח ולעיזבונו לאחר שיסיים לרצות את מאסרו וישוב למעגל התעסוקה. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינו בעתירה, על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על בתי המשפט הצבאיים, והתערבות בפסיקותיהם תיעשה במקרים חריגים שבהם נתגלו פגמים ממשיים כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או במקרים נדירים אחרים המצדיקים להעניק לעותר סעד מן הצדק (ראו מני רבים: בג"ץ 3789/20 אלקואסמה נ' בית המשפט הצבאי בעופר, פסקה 7 (1.7.2020); בג"ץ 2634/20 טארק נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, פסקה 6 (5.5.2020); בג"ץ 6577/19 נעאולה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, פסקה 4 (10.10.2019)). אמות מידה אלו אינן מתקיימות בענייננו. טענותיו של ג'מיל מופנות כלפי חומרת עונש המאסר שהוטל עליו כמו גם כלפי סכומי הפיצויים והקנס שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט לערעורים. טענות אלה הן טענות ערעוריות במהותן והן אינן מסוג הטענות שמצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. לאורך עתירתו ג'מיל מעלה תהיות וטענות בנוגע לפערים בין העונשים שנפסקו לחובתו ובין העונשים שהושתו על מוסטפא. אלא שבמסגרת פסק דינו של בית המשפט לערעורים ניתן מענה מפורט לפערי הענישה בין השניים תוך שהודגש כי אחריותו של ג'מיל לתאונה משמעותית מזו של מוסטפא. בית המשפט לערעורים נסמך בין היתר על הקביעות העובדתיות והמשפטיות שנקבעו בבית המשפט ביהודה. ועוד יודגש בעניין זה כי המותב שדן בערעור בעניינו של ג'מיל היה אותו מותב שדן בערעור בענייננו של מוסטפא, כך שבית המשפט לערעורים היה ער לפערי הענישה בין השניים. בשולי הדברים יוער, כי בכל הנוגע לטענותיו של ג'מיל ביחס לרכיב הפיצויים שנפסק לחובתו, יש לדחות את העתירה בעניין זה כבר מן הטעם שהורי המנוח ועיזבונו לא צורפו כמשיבים לעתירה (בג"ץ 331/19 מלכה נ' המרכז לגביית קנסות (24.1.2019); בג"ץ 3927/17 בטבבו נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 3 (18.6.2017)). 8. התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה על הסף. משלא נתבקשה תשובה, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב בטבת התשפ"ב (‏26.12.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21084130_G02.docx עג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1