יצחק בוסקילה נ. ועדת השחרורים

החלטה בתיק רע"ב 8412/12 בבית המשפט העליון רע"ב 8412/12 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: יצחק בוסקילה נ ג ד המשיבים: 1. ועדת השחרורים 2. היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"א 236-12 מיום 6.11.2012 שניתן על-ידי השופטים א' טל, א' שילה וז' בוסתן בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד אבישי קראוס פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטים א' טל, א' שילה וז' בוסתן) בעת"א 236-12 מיום 6.11.2012, בגִדרו נדחתה עתירתו של המבקש לבטל את החלטת ועדת השחרורים אשר ביטלה את שחרורו של המבקש על-תנאי, והפקיעה את מלוא תקופת הרשיון של המבקש. עיקרי העובדות וההליכים 2. למבקש, יליד שנת 1958, עבר פלילי נרחב בעבירות סמים ורכוש. לעת הזאת מרצה המבקש עונש מאסר בפעם השלוש-עשרה, לתקופה של ארבעים ואחד חודשי מאסר. העונש הוטל עליו בעקבות הרשעתו בשלוש עבירות של התפרצויות לשלוש דירות מגורים ביום אחד, בשלוש עבירות שונות ונפרדות של הפרת הוראה חוקית, ובשל הפעלת שלושה עונשי מאסר על-תנאי. כמו כן, הוטל על המבקש במצטבר עונש מאסר נוסף בעקבות הרשעתו בעבירות של הפרת הוראה חוקית, שוטטות, והחזקת נכס החשוד כגנוב. לחובתו של המבקש, החל משנת 1974 ועד למאסרו הנוכחי, למעלה משלושים הרשעות קודמות בגין שישים וארבעה תיקים שונים, בעבירות רכוש, סמים, הפרת הוראה חוקית, איומים, החזקת נשק שלא כדין, החזקת סכין, מעשה מגונה ועוד. 3. ועדת השחרורים בבית סוהר השרון החליטה ביום 27.2.2012 להורות על שחרורו של המבקש בשחרור מוקדם על-תנאי, לאור המלצה על שילובו בהוסטל בירושלים במסגרת תוכנית רש"א. בהחלטת השחרור ציינה הוועדה כי "לא נעלמו מעינינו כישלונות טיפוליים קודמים של האסיר, הן במאסרים הקודמים, הן בין המאסרים והן בשלבים הראשונים לריצוי מאסרו הנוכחי. לאחר ששמענו את דברי ב"כ הצדדים ושל האסיר עצמו, אנו מגיעים למסקנה כי אכן יש מקום לאפשר לו שחרור מוקדם על תנאי שהרי אין הוא חוזר לרחובה של עיר ללא טיפול והשגחה, אלא יוצא למסגרת מעבר טיפולית ומשגיחה, והוא יודע היטב שאם לא יעמוד בתנאים שייקבעו על ידי הוועדה, אחת דינו לחזור לבין כותלי הכלא". בהתאם להחלטה זו אכן שוחרר המבקש על-תנאי, כשבתנאי השחרור צויין בין היתר כי עליו למלא אחר התנאים שבחוק ובפנקס השחרורים, למלא בקפידה אחר התוכנית השיקומית מטעם רש"א ככתבה וכלשונה, לפעול על-פי הנהלים המקובלים בהוסטל והנחיות הצוות שם, ועוד. תקופת התנאי אמורה הייתה להסתיים ביום 6.12.2012. 4. ביום 9.5.2012 התקיימה ישיבת מעקב, ובה ביקשו המשיבים להפקיע את מלוא תקופת התנאי של המבקש, בעקבות מעצרו ביום 2.5.2012 והרחקתו מירושלים בחשד לפריצה. כמו כן נמסר דיווח מטעם רש"א לוועדת השחרורים על כך שהמבקש חרג כמה וכמה פעמים מנהלי ההוסטל. ועדת השחרורים ציינה בהחלטתה כי המבקש מתקשה לקבל מרות ולעמוד בחוקי ההוסטל. בין היתר התחמק מטיפולים בהוסטל, ובאחת החופשות נעצר בחשד לביצוע התפרצות. חרף קשיים ובעיות שצויינו, ובהתחשב עם הסכמת העו"סית בהוסטל, ניתנה למבקש הזדמנות נוספת ואחרונה, ולפיכך נדחתה בקשת ההפקעה. בישיבת מעקב נוספת, ביום 30.7.2012, הוצגה חוות דעת רש"א. על-פי חוות הדעת, בתחילה הביע המבקש רצינות ביחס להליך הטיפולי, אך שבועיים לאחר חזרתו, תוך כדי תקופת ניסיון, התקשה לקבל סמכות, ובהמשך לא הצליח לעמוד בחוקי המסגרת. המבקש התחצף, השתמש בפלאפון ללא אישור, איחר לחזור מהעבודה, נקט בדפוסים עברייניים ולא מכובדים בשיח מול דיירי ההוסטל, התנהל בנושאי כספים בניגוד לחוקי המקום, נמנע מלשתף פעולה בפן הטיפולי, התקשה בלקיחת אחריות, וחרף מספר רב של ניסיונות לאפשר לו להמשיך בהליך הטיפולי, נקט בגישה קורבנית והאשים את זולתו בכישלונו. בישיבת הצוות הוחלט להרחיק את המבקש מההוסטל ולהחזיר את עניינו לוועדת השחרורים. ועדת השחרורים שקלה את כל הנסיבות, מסקנתה הייתה כי המבקש איננו ראוי עוד לאמון הוועדה, לאור מה שהתרחש במשך למעלה מחמישה חודשים מאז שחרורו, ולפיכך החליטה לבטל את שחרורו המוקדם של המבקש למלוא תקופת התנאי. 5. המבקש עתר נגד החלטת ועדת השחרורים לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. לטענתו, שגתה הוועדה בהפקיעהּ את מלוא תקופת הרישיון, שכן במהלך התקופה עבד המבקש לשביעות רצון מעבידיו בעבודות בניין בחברת "פרץ בוני הנגב". לטענתו, היה ראוי להפקיע רק חלק מתקופת הרישיון ולהתחשב בתקופה שבה שהה בהוסטל. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש בקובעו כי החלטת הוועדה להשתמש בסמכותה להפקיע את מלוא תקופת הרישיון הריהי החלטה סבירה ומוצדקת בנסיבות העניין. בית המשפט ציין כי גם אם עבד המבקש בתקופת הרישיון, הרי שהתנהלותו בהוסטל הוכיחה חוסר יכולת לתפקד וחוסר יכולת לעמוד בתהליך הטיפולי, שבגינו הוחלט בשעתו על שחרורו על-תנאי של המבקש. נקבע כי התנהגותו של המבקש בהוסטל היתה רצופת עבירות משמעת, ומשכך אין להתחשב בתקופת שהייתו שם. משנדחתה עתירתו בבית המשפט המחוזי, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. עיקרי טענות הצדדים 6. לטענת המבקש, ההחלטה על הפקעת מלוא תקופת הרישיון היא בלתי סבירה. לאחר שנים רבות שבהן נכנס ויצא מבין כתלי הכלא, הוא גייס את כל כוחותיו לצורך שיקום חייו. המבקש השתלב, לראשונה בחייו, בעבודה בתחום הבניין והפגין רצינות רבה בעבודתו. נוסף על כך, החל המבקש בהליך של גמילה מסמים שהוא ראשיתו של ההליך הטיפולי בעניינו. לטענתו, לא היה מקום להפקיע את מלוא תקופת הרישיון והיה על הוועדה, וכן גם על בית המשפט המחוזי, להתחשב בתקופה שבה שהה בהוסטל. המשיבים סבורים מנגד כי משהבקשה אינה מעלה שאלה עקרונית, בעלת חשיבות כללית, הרי שדינה להידחות על הסף. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי החלטת בית משפט קמא לאמץ את החלטת הוועדה לבטל את הרישיון היא החלטה סבירה, מוצדקת וראויה. הוועדה הפעילה את שיקול דעתה בהתאם לסעיף 21 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי). משהפר המבקש פעם אחר פעם את תנאי הרישיון הרי שהייתה הצדקה מלאה בהחלטה לבטל את תקופת התנאי. הפקעת רישיון איננה גזר דין חדש. משהוכיח המבקש כי לא ניתן לתת בו אמון, לאור מעשיו, הרי שעליו לשוב ולרצות את העונש שהוטל עליו מלכתחילה. המבקש לא הצביע על כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, ומשניתנה החלטה מבוססת ומנומקת היטב התואמת את הנסיבות הקונקרטיות של העניין דנן, אין כל עילה להתערב בה ולשנותה. דיון והכרעה 7. בקשתו של המבקש היא בקשה פרטנית אשר איננה מעלה שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית מעבר לנסיבות עניינו הספציפי. משכך, הלכה פסוקה היא כי הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). 8. גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. המבקש הוא אסיר בעל עבר פלילי נרחב. חרף עברו, נתנה בו ועדת השחרורים אמון ושחררה אותו על-תנאי בטרם סיום עונש המאסר שהוטל עליו. הוועדה נתנה דעתה על ריבוי עונשי המאסר הקודמים, על העבר הפלילי הכבד, ועל הכישלונות הטיפוליים הקודמים. אף-על-פי-כן החליטה להעניק למבקש הזדמנות נוספת, אחרונה, לצאת אל מחוץ לכותלי הכלא ולהוכיח את יכולתו להשתלב במסגרת טיפולית. שוב ושוב הובהר למבקש, הן בהחלטת השחרור, הן בישיבת המעקב הראשונה, הן בהוסטל, כי אם לא יעמוד בתנאים שנקבעו על-ידי הוועדה, יוחזר לאלתר אל מאחורי סורג ובריח. ברם, למרבה הצער, לא מילא המבקש אחר הציפיות, לא ניצל את האמון שניתן בו, ולא הוכיח רצינות במסגרת ההליך הטיפולי. עד מהרה חזר המבקש לסורו ולא עמד בנהלי ההוסטל הטיפולי שבמסגרתו שהה. גם במסגרת ההוסטל, גם בישיבת המעקב, נהגו במבקש מתון-מתון, עקב בצד אגודל, תוך מתן הזדמנויות חוזרות ונשנות. לא הועילו שיחות, התראות, השעיה, ושאר פעולות שננקטו, עד שלבסוף לאור התנהגותו של המבקש, הפעילה הוועדה את סמכותה בהתאם לסעיף 21 לחוק שחרור על-תנאי והחליטה להפקיע את רשיונו. סעיף זה קובע כי "אסיר ששוחרר על-תנאי והפר תנאי מן התנאים האמורים בסעיף 13(ב) עד (ה), רשאית הועדה לבטל את השחרור ולחייב את האסיר לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי או חלק ממנה". משהפר המבקש את תנאי השחרור, מוסמכת הייתה הוועדה להפקיע את רישיונו וכפועל יוצא מכך הוא נדרש לרצות את מלוא העונש שנגזר עליו. החלטת הוועדה סבירה ומוצדקת ואין עילה להתערב בה (רע"ב 815/99 קיש נ' ועדת השחרורים (11.3.1999)). 9. כאמור, המבקש ביקש להתחשב בהתמדתו בעבודת הבניין שבה הועסק ובתחילת ההליך הטיפולי והגמילה מסמים, ולהורות על הפקעה חלקית של תנאי הרישיון חלף ההפקעה המלאה שעליה החליטה הוועדה. אמת נכון הדבר, ניצנים ראשונים של השקעה בעבודה ובגמילה מסמים נצפו, אך לאלו אין ניתן לייחס משקל של ממש אל מול ריבוי ההפרות, ההתנהגות השלילית של המבקש, ואי-עמידתו בנהלים. ועדת השחרורים וצוות ההוסטל נהגו במבקש שוב ושוב לפנים משורת הדין, ואין עוד הצדקה להמשיך ביחס שכזה כלפיו. לא נותר אלא לקוות, בשים לב לגילו של המבקש ולרצון שהביע לחזור למוטב, כי יאזור את כוחותיו, ירתם לטיפול גם בתוככי הכלא, ולאחר שחרורו לא ישוב אליו עוד. 10. אשר על כן, הבקשה נדחית. ניתנה היום, יג' בשבט התשע"ג (24.1.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12084120_O04.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il