גרייס ראסל נ. רשות האוכלוסין וההגירה - מחלקת אשרות, מנ"א פתח תקו

9 בבית המשפט העליון עע"מ 8410/23 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערת: גרייס ראסל נגד המשיבה: רשות האוכלוסין וההגירה - מחלקת אשרות, מנ"א פתח תקווה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לענינים מנהליים (השופט ע' דרויאן-גמליאל) בעמ"ת 46146-12-22 מיום 20.7.2023 בשם המערערת: עו"ד טל פרושן בשם המשיבים: עו"ד רועי שוויקה; עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופט ע' דרויאן-גמליאל) מיום 20.7.2023 בעת"מ 46146-12-22, בגדרו נדחתה עתירת המערערת נגד החלטת המשיבה להתנות הענקת אזרחות ישראלית למערערת בוויתור על אזרחותה הזרה. רקע לערעור בטרם תפורטנה עובדות המקרה, ועל מנת שניתן יהיה להבינן – תוצג תחילה על קצה המזלג המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון. סעיף 5(א)(6) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות או החוק) קובע כי אחד התנאים לקבלת אזרחות ישראלית בדרך של "התאזרחות", הוא ויתור על אזרחות קודמת. כחריג לכלל האמור, קובע סעיף 6(ד) לחוק, כי שר הפנים רשאי לפטור את המבקש להתאזרח מתנאי זה (כמו גם מתנאים אחרים), בהינתן סיבה מיוחדת המצדיקה זאת. נוהל 4.4.0001 של רשות האוכלוסין וההגירה, הוא "נוהל הטיפול בבקשת התאזרחות לפי סעיפים 8,6,5 לחוק" (5.12.2021) (להלן: נוהל ההתאזרחות), מסדיר את אופן הטיפול בבקשה להתאזרחות של מי שמחזיק ברישיון לישיבת קבע בישראל. סעיף ב.8.5 לנוהל ההתאזרחות – העומד במוקד ענייננו – קובע בעניינו של "הורה לחייל" כי: "הורה/ים לחייל – בתום שנה כתושבי קבע, יוכל/ו ההורה/ים להתאזרח ע"פ בקשתם, כל זאת במידה והחייל והוריו עומדים בקריטריונים שנקבעו בנוהל 5.2.0036 (נוהל מתן מעמד להורה חייל) ובכפוף לסייגים הרגילים להענקת תושבות ואזרחות ובמידה שהדבר אינו מנוגד לתקנת הציבור. התאזרחותם לא תותנה בוויתור על אזרחותם הקודמת" (ההדגשות במקור). נוהל 5.2.0036 של רשות האוכלוסין, הוא "נוהל מתן מעמד להורים לחייל/ים" (22.5.2022) (להלן: נוהל הורה-חייל) – הנזכר בסעיף ב.8.5 לנוהל ההתאזרחות, קובע את אופן הטיפול בבקשה למתן מעמד שהגיש הורה לאזרח ישראלי המשרת בשירות סדיר בצה"ל. סעיף א.2 לנוהל הורה-חייל קובע כי "נוהל זה יחול על חייל שהורה/יו הביולוגי מתגורר בחו"ל ומבקש להצטרף אליו ולשהות לצדו במהלך שירות הסדיר של החייל"; וסעיף ד.19 לנוהל זה קובע, כי הורים לחייל כאמור המבקשים להתאזרח, "אזרחותם לא תותנה בויתור על אזרחותם הקודמת". טיב הזיקה בין שני נהלים אלה הוא העומד בבסיס הערעור שלפנינו. רקע עובדתי המערערת, אזרחית ניגריה, נכנסה לישראל בשנת 1995 ב"זהות שאולה", ומאז ועד לשנת 2014 שהתה בישראל שלא כחוק. בשנת 2014 קיבלה המערערת רישיון ישיבה ארעי מכוח החלטת ממשלה מס' 2183 שעניינה מתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל (להלן: החלטת ממשלה בעניין ילדי שוהים בלתי חוקיים); ובשנת 2018 קיבלה רישיון לישיבת קבע מטעמים הומניטריים. ביום 20.9.2022 הגישה המערערת בקשה לקבלת אזרחות ישראלית מכוח סעיף 5 לחוק האזרחות ונוהל ההתאזרחות. המערערת טענה, בין היתר, בבקשתה כי בהתאם לסעיף ב.8.5 לנוהל ההתאזרחות, היא זכאית לפטור מוויתור על אזרחותה הזרה – מאחר שבִּתה השלימה שירות בצה"ל. ביום 29.9.2022 ניתנה החלטת המשיבה בבקשה, ולפיה על המערערת להמציא אישור על ויתור על אזרחותה הזרה, כתנאי לקבלת אזרחות ישראלית. המערערת הגישה ערר על החלטה זו, תוך שטענה כי סעיף ב.8.5 לנוהל ההתאזרחות דורש "עמידה בעקרונות נוהל הורה חייל ולא נקבע שהמעמד חייב להינתן דווקא מכוחו". המשיבה דחתה את הערר, בקבעה כי לא מצאה לשנות מהחלטתה הקודמת "שכן [המערערת] קיבלה מעמד מטעמים הומניטריים ולא במסגרת נוהל הורה חייל". על כך הגישה המערערת עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים. בעתירתה טענה, כי דרישת סעיף ב.8.5 לנוהל ההתאזרחות ל"עמידה בקריטריונים" של נוהל הורה-חייל, משמעה היותו של מבקש ההתאזרחות הורה ביולוגי לחייל שהשלים את תקופת השירות הצבאי, המקיים קשר עם ילדו, "וכיוצא בזה – הכל בהתאם להוראות נוהל הורה חייל" (סעיף 10 לעתירה); ואולם, אין הנוהל דורש, כעמדת המשיבה, כי מעמד הקבע יינתן למבקש מכוח נוהל הורה-חייל. נטען, כי עמדת המשיבה בעניין זה אינה מתיישבת עם לשונו של נוהל ההתאזרחות, מכוחו הוגשה בקשתה, והיא יוצרת אפליה אסורה בין הורים לחיילים שקיבלו מעמדם כתושבי קבע מכוח נוהל הורה-חייל, לבין הורים לחיילים שקיבלו מעמד כתושבי קבע מכוח נהלים אחרים. בית המשפט לענינים מינהליים דחה את העתירה. בפסק דינו קבע, כי המערערת אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים לקבלת אזרחות בפטור מוויתור על אזרחותה הזרה. נקבע, כי סעיף א.2 לנוהל הורה-חייל מחיל את הנוהל על הורה של חייל המתגורר בחו"ל ומבקש להצטרף אליו ולשהות עמו בארץ במהלך שירותו הצבאי; וזהו אינו המצב בענייננו, מקום שהמערערת נכנסה לישראל שנים רבות קודם לכן. כן צוין, כי בית משפט זה קבע, כבר בבג"ץ 5688/10 קלישר נ' משרד הפנים (27.4.2011) (להלן: עניין קלישר), ובדנג"ץ 3661/11 קלישר נ' משרד הפנים (24.7.2011), כי מתן פטור מוויתור על אזרחות קודמת להורים לחייל שאין להם מעמד בישראל ושחיים מחוצה לה, להבדיל מהורים לחייל שחיים בישראל ויש להם מעמד בה – אינו מהווה אפליה אסורה, אלא הבחנה הוגנת בין שונים, בהינתן המאפיינים הייחודיים של הורים בני הקבוצה הראשונה, המצויים בסיכון לפירוק התא המשפחתי. מעבר לכך נקבע, כי המערערת לא טענה ל"סיבה מיוחדת" המצדיקה מתן פטור מהדרישה החוקית לוויתור על אזרחות קודמת, כנדרש בסעיף 6(ד) לחוק האזרחות. מכאן הערעור. טענות הצדדים המערערת שבה על הטענות שהעלתה לפני בית המשפט לענינים מינהליים, ובראשן כי סעיף ב.8.5 לנוהל התאזרחות אינו דורש שמעמד מבקש ההתאזרחות הוסדר דווקא מכוחו של נוהל הורה-חייל. לגבי ההלכה שנפסקה בעניין קלישר נטען, כי זו אינה רלוונטית לענייננו שעה שהעותרים שם ביקשו להחיל עליהם את נוהל הורה-חייל באופן ישיר, ואילו בענייננו עומדת על הפרק פרשנותו של נוהל ההתאזרחות. עוד נטען, כי בשונה מן העותרים בעניין קלישר, המערערת קיבלה את מעמדה מכוח החלטת ממשלה בעניין ילדי שוהים בלתי חוקיים, אשר לפי הטענה "הוחרגה" מן ההלכה בעניין קלישר לאור הוראה הכלולה בה "הנוגעת לאפשרות לעבור ל'מסלול נוהל הורה חייל'". לשיטת המשיבה, דין הערעור להידחות בהעדר עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים. נטען, כי עמדת המערערת שלפיה "עמידה בקריטריונים" של נוהל הורה-חייל משמעה שמבקש ההתאזרחות הוא הורה לחייל שמתקיים ביניהם קשר – אינה מתיישבת עם לשונו של נוהל הורה-חייל ובפרט עם הוראת סעיף א.2 לו, ואף לא עם תכליתו של הנוהל, להקל על הורים לחייל המתגוררים בחו"ל להגיע ולשהות בישראל לצד ילדם החייל; זאת על מנת למנוע התלבטות בין שמירת התא המשפחתי ובין השירות בצה"ל. כן נטען כי סוגיה זו נדונה והוכרעה כבר בעניין קלישר, ועניינם של העותרים שם אינו שונה מעניינה של המערערת – אשר שניהם מבקשים בפועל שיכירו בהם כעומדים בהוראות נוהל הורה-חייל. לבסוף נטען, כי בניגוד לטענת המערערת, העובדה שהיא קיבלה מעמד מכוח החלטת ממשלה בעניין ילדי שוהים בלתי חוקיים, היא חסרת נפקות בהקשר הנדון. יצוין, כי לאחר שנקבעו שני מועדים לדיון בערעור, אשר בסמוך לפניהם הגיש בא-כוח המערערת בקשה לדחייתם מטעמים רפואיים – התבקשה הסכמת המערערת למתן פסק דין על סמך כתבי הטענות שהוגשו, מבלי צורך לקיים דיון בעל-פה. המערערת נתנה הסכמתה לכך, בכפוף למתן זכות תשובה לתגובת המשיבה – שאכן ניתנה לה. בתשובתה חזרה, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלתה בהודעת הערעור, תוך שהדגישה כי לא קיים למעשה שוני רלוונטי בינה לבין הורה לחייל שקיבל מעמדו מכוח נוהל הורה-חייל. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. סעיף 5 לחוק האזרחות, שעניינו ב"התאזרחות", מציב שורה של תנאים לקבלת אזרחות ישראלית מכוח התאזרחות: הימצאות המבקש בישראל; תקופת שהייה של שלוש שנים בישראל מתוך חמש השנים שקדמו להגשת בקשתו; זכאות לשבת בישראל ישיבת קבע; השתקעות או כוונת השתקעות בישראל; ידיעת-מה של השפה העברית; וויתור על אזרחות קודמת (ולמצער, הצגת הוכחה שהמבקש יחדל להיות אזרח חוץ לכשיהיה אזרח ישראלי). זהו אפוא הכלל – המבקש להתאזרח נדרש לוותר על אזרחותו הזרה. עם זאת, וכחריג לכלל, הוסמך שר הפנים לפטור את המבקש להתאזרח מתנאים מסוימים שפורטו בחוק, בהם תנאי הוויתור על אזרחות זרה, "אם יש לדעתו סיבה מיוחדת המצדיקה את הפטור" (סעיף 6(ד) לחוק). הן התנאים להתאזרחות, כפי שפורטו בסעיף 5 לחוק האזרחות, הן רשימת הזכאויות לפטור מן התנאים מכוח סמכותו של שר הפנים, עוגנו בנוהל ההתאזרחות. כך קובע הנוהל את הכלל הרלוונטי לענייננו, השאוב מן החוק, כי המבקש להתאזרח נדרש לוותר על "אזרחותו האחרת" (סעיף ב.7.6 לנוהל). ומנגד, את ה"זכאים לפטור" מדרישה זו (סעיפים ב.8.1, ב.8.2, ב.8.4, ב.8.5, ב.8.7, ו-ב.8.8 לנוהל). המערערת תומכת יתדותיה בהוראת הפטור הקבועה בסעיף ב.8.5 לנוהל ההתאזרחות, הוא הפטור הנוגע להורה לחייל, וטוענת כי זה מקנה לה פטור מוויתור על אזרחותה הזרה. לשם הנוחות אצטטו שוב: "הורה/ים לחייל – בתום שנה כתושבי קבע יוכל/ו ההורה/ים להתאזרח ע"פ בקשתם, כל זאת במידה והחייל והוריו עומדים בקריטריונים שנקבעו בנוהל 5.2.0036 (נוהל מתן מעמד להורה חייל) ובכפוף לסייגים הרגילים להענקת תושבות ואזרחות ובמידה שהדבר אינו מנוגד לתקנת הציבור. התאזרחותם לא תותנה בוויתור על אזרחותם הקודמת." אין, למעשה, חולק כי הפטור מוויתור על אזרחות קודמת מותנה בכך שההורה עומד בקריטריונים שנקבעו בנוהל הורה-חייל. נוהל זה – שפורסם מכוחן של החלטות ממשלה 1830 מיום 29.4.2004 והחלטת ממשלה 3573 מיום 4.8.2011 – מסדיר מתן מעמד להורים לחיילים המתגוררים בחו"ל המבקשים לשהות לצד בנם החייל במהלך שירותו הסדיר (סעיף א.2 לנוהל). בהתאם הוא מסדיר, את אופן הטיפול בבקשת ההורה החל ממתן אשרת כניסה, המשך ברישיון ישיבה ארעי ורישיון ישיבת קבע בישראל, ועד להתאזרחות ככל שזו תתבקש. הנוהל מציין כאמור כי ככל שההורים עומדים בקריטריונים להתאזרחות "אזרחותם לא תותנה בויתור על אזרחותם הקודמת". כזכור, המערערת טוענת כי פרשנות המונח "עמידה בקריטריונים" של נוהל הורה-חייל, הנדרש בסעיף ב.8.5 לנוהל ההתאזרחות, אינה מחייבת קבלת מעמד מתוקף נוהל הורה-חייל דווקא. המערערת אינה חולקת על כך שהדרישה ל"עמידה בקריטריונים" שנקבעו בנוהל הורה-חייל, משמעה עמידה בהוראות הנוהל הדורשות כי מבקש ההתאזרחות יהיה הורה ביולוגי לחייל ששירת שירות צבאי, ועמו הוא מקיים קשר. לא ברור אפוא על יסוד מה, לשיטתה, יש להוציא מכלל אותם "קריטריונים" את הוראת סעיף א.2 לנוהל הורה-חייל, המחיל את הנוהל רק על הורה המתגורר בחו"ל המבקש להצטרף לילדו החייל ולשהות לצדו במהלך שירותו הסדיר. אך פשוט הוא, שהדרישה לעמידה בקריטריונים שנקבעו בנוהל משמיעה את החובה לעמוד בכלל הקריטריונים – לרבות הדרישה שההורה התגורר בחו"ל, וביקש לשהות לצד ילדו החייל בעת שירותו הצבאי – ולמעשה, לרכישת מעמדו מכוח נוהל הורה-חייל. הוראה זו אינה מתקיימת בעניינה של המערערת, אשר שוהה בישראל מזה עשרות שנים, עוד בטרם נולדה בִּתה החיילת; ואשר רכשה את מעמדה מכוח החלטת ממשלה בעניין ילדי שוהים בלתי חוקיים, ומטעמים הומניטריים. לפיכך, בדין קבע בית המשפט לענינים מינהליים כי היא אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים לצורך קבלת פטור מן הדרישה לוויתור על אזרחות קודמת. למען שלמות התמונה יוער כי לאחרונה, בשנת 2025, עודכן נוהל ההתאזרחות, וסעיף ב.8.5 תוקן באופן שהובהר כי הוא מתייחס להורים לחיילים אשר "רכשו מעמדם מכוח נוהל מתן מעמד להורה חייל מספר 5.2.0036" – כך שלא נותר עוד ספק באשר לפרשנותו. המערערת טוענת כי הענקת פטור מן הדרישה לוויתור על אזרחות קודמת רק להורה שהגיע לישראל בעקבות ילדו החייל, ולא להורה לחייל השוהה בארץ זה מכבר, מפלה את האחרון שלא כדין. טענה זו נדונה ונדחתה על-ידי בית משפט זה בעניין קלישר. בפסק הדין פורט הרציונל העומד מאחורי הענקת הפטור, ולפיו "החלטת הממשלה והנוהל הנלווה לה מתייחסים לסיטואציה אחרת, של הורים חסרי מעמד בישראל שלפחות אחד מהם חי בנפרד מילדיהם המשרתים בצבא. מטרתם היא ליתן מענה לסוגיה הומניטארית זו, להקל על החיילים והוריהם ולפטור אותם מהתנאי לוותר על אזרחות קודמת ולמנוע פירוק התא המשפחתי" (שם, בפסקה 3); זאת במובחן מהורים לחייל שהם תושבי קבע בישראל שבעניינם לא מתקיים הרציונל האמור. על כן, נקבע כי "הדרישה מהעותרים לוותר על אזרחות קודמת מוצדקת בהתחשב בנסיבות השונות של הימצאותם במשך שנים בארץ" (שם). בניגוד לטענת העותרת, העובדה שעניין קלישר עסק בנוהל הורה-חייל, ואילו בענייננו בקשתה של המערערת לפטור נסמכת על סעיף ב.8.5 לנוהל ההתאזרחות – אין בה כדי לשנות, משעה שהסעיף האמור מאמץ את הקריטריונים שנקבעו בנוהל הורה-חייל. אין לשעות גם לטענת המערערת הנסמכת על החלטת ממשלה 2183 בעניין ילדי שוהים בלתי חוקיים. בסעיף 3 להחלטה האמורה נקבע כי בנסיבות מסוימות, יוכלו הורים לילד המקיימים את התנאים המפורטים בהחלטה, "לפנות בבקשה למתן רשיון לישיבת קבע, בהתאם לחוק הכניסה לישראל, ככל שלא הוסדר מעמדם במסגרת החלטות ועדת השרים לבחינת הצעות בתחום מנהל האוכלוסין מיום 30.3.2004 בדבר מתן מעמד לשני הוריו של חייל". הוראה דומה הופיעה גם בסעיף 5.ב להחלטת ממשלה מס' 156 שעניינה מתן מעמד לילדי שוהים בלתי-חוקיים הוריהם ואחיהם, אשר קדמה להחלטה 2183. בניגוד לטענת המערערת, הוראה זו לא החריגה את עניינה של קבוצת ההורים שקיבלו מעמד מכוח החלטת הממשלה האמורה, מן ההלכה שנפסקה בעניין קלישר. אמנם, נקבע שם בהתייחס לסעיף זה, כי "על פניו הוא אכן מעורר קושי" אך הוסף כי "נסיבות תחולתו אינן ברורות. [ו]מכל מקום, מן הראוי שהמשיב ידאג לבדיקת נסיבות תחולתו ולהבהרתן בנוהל" (שם, בפסקה 4). הגם שהמשיבים לא מיהרו להידרש לעניין, ביום 31.12.2020 תוקן נוהל הורה-חייל, באופן שהתווסף לו סעיף א.2 המבהיר, ברחל בתך הקטנה, כי הנוהל חל רק על הורה לחייל המתגורר בחו"ל ומבקש לשהות בישראל עם ילדו במהלך שירותו הצבאי. מכל מקום, אם טענת המערערת נדחתה כבר בעניין קלישר, הרי שמכוח קל וחומר יש לדחותה כעת, לאחר שהובהר הנוהל. טענת המערערת נדחתה על-ידי בית המשפט לענינים מינהליים גם מן הטעם ש"בהחלטות ממשלה אלו, מדובר על בקשה לישיבת קבע ולא על בקשה לאזרחות [...] מה שאין כך בעניינה של ה[מערערת]" (פסקה 21 לפסק דינו). ואכן, החלטות אלה מסדירות את מעמד ההורים עד לשלב קבלת רישיון ישיבת הקבע, ואין עניינן בהענקת אזרחות. בנסיבות אלה, לא ראיתי לקבל את עמדת המערערת כי יש בסעיף 3 להחלטת ממשלה בעניין ילדי שוהים בלתי חוקיים כדי להשליך על פרשנותו של סעיף ב.8.5 לנוהל ההתאזרחות באופן לו היא טוענת. סיכומם של דברים: מתן פטור מוויתור על אזרחות קודמת מכוחו של סעיף ב.8.5 לנוהל התאזרחות, מחייב עמידה במלוא הקריטריונים הנדרשים להתאזרחות מכוח נוהל הורה-חייל. המערערת אינה עומדת בקריטריונים אלה, וממילא אין היא זכאית לפטור האמור. טרם סיום, ראיתי להוסיף הערה קצרה באשר לדרישה לוויתור על אזרחות קודמת. כפי שעולה מן הדיונים הממושכים שהתנהלו בנושא בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת, במסגרת הליך חקיקתו של חוק האזרחות – הדרישה מן המבקש להתאזרח לוותר על אזרחותו הקודמת נבעה מן החשש שמא אזרחות כפולה תביא לפגיעה בנאמנותו של האזרח למדינת ישראל, להתנגשות בין חובותיו לשתי המדינות (כמו, למשל, חובת השירות הצבאי), ולפיחות בכבודה ובמעמדה של האזרחות בישראל (פרוטוקול ישיבה 160 של הכנסת ה-1, 2046-2043 (3.7.1950); פרוטוקול ישיבה 21 של הכנסת ה-2, 418-417 ו-428 (20.11.1951) (להלן: פרוטוקול ישיבה 21 של הכנסת ה-2)). יוער, כי הגם שחלק מן המחוקקים גרסו כי יש להחיל דרישה זו בצורה נרחבת על מסלולי רכישת האזרחות, בסופו של יום ומטעמים של עידוד עלייה מכוח שבות, נמצא להותירה אך במסלול הענקת אזרחות מכוח התאזרחות (וראו גם: פרוטוקול ישיבה א/3 של ועדת המשנה לחוק האזרחות, הכנסת ה-1, 11-10 (17.10.1950); פרוטוקול ישיבה 21 של הכנסת ה-2, בעמ' 430; פרוטוקול ישיבה 70 של הכנסת ה-2, 1681 (25.3.1952)). הדבר עוגן מפורשות בסעיף 14(א) לחוק האזרחות, הקובע ש"פרט לענין התאזרחות, אין רכישת אזרחות ישראלית תלויה בויתור על אזרחות קודמת", כך שמסלולי הקניית אזרחות אחרים, כמו למשל, אזרחות מכוח נישואין, אזרחות מכוח לידה, או אזרחות מכוח הענקה, אינם טעונים ויתור על אזרחות קודמת (סעיפים 4, 7 ו-9 לחוק האזרחות). ברבות השנים, הטעמים שעמדו בבסיס דרישה זו הלכו ונתכרסמו, ורבות מן המדינות המערביות בעולם הגמישו דרישותיהן לוויתור על אזרחות קודמת כתנאי לקבלת אזרחות והרחיבו את האפשרות לאזרחות כפולה (ראו: יפה זילברשץ ״האזרחות: מהי ומה תהיה?״ מחקרי משפט טז 55, 95-94 (2000); רות גביזון אזרחות ושבות: חומר רקע המוגש לוועדת החוקה 33, ה"ש 98 (2005); Thomas M. Franck, Clan and Superclan: Loyalty, Identity and Community in Law and Practice 90 Am. J. Int'l L. 359, 378-382 (1996); Thomas Faist et al., Transatlantic Council on Migration, Dual Citizenship in an Age of Mobility 4 (2008) (להלן: Faist); Peter J. Spiro, Dual Citizenship as Human Right, 8 Int'l J. Const. L. 111, 112 (2010) (להלן: Spiro)). בבסיס מגמה זו עמדו אסדרתן של התנגשויות אפשריות בין חובותיהם של כפולי אזרחות, הן בהליכי חקיקה פנימיים הן במסגרת הסכמים בינלאומיים (Spiro, בעמ' 118-117; כן ראו: סעיף 14(ב) לחוק); עיגונה של הדרישה לוויתור על אזרחות נוספת במקרים פרטניים בהם נדרשת חובת אמונים מוגברת לעת מינוי למשרות ציבוריות רמות (ראו לדוגמה: סעיף 16א לחוק יסוד: הכנסת; סעיף 6(ד) לחוק יסוד: הממשלה; סעיף 5(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984); כמו גם הכרה בצרכים הייחודיים שמביאות מגמות של הגירה וגלובליזציה בכנפיהן (Faist, בעמ' 6-5). גם במחוזותינו, אף שהדרישה שבחוק לוויתור על אזרחות במסלול ההתאזרחות נותרה על כנה, נוספו לאורך השנים פטורים שונים מדרישה זו מכוח סמכות שר הפנים לפי סעיף 6(ד) לחוק (וראו: סעיפים ב.8.1, ב.8.2, ב.8.4, ב.8.7 ו-ב.8.8 לנוהל התאזרחות). לנוכח הטעמים העומדים ביסוד המגמה האמורה, ובפרט לנוכח ייחודה של הדרישה לוויתור על אזרחות קודמת למסלול ההתאזרחות בלבד, אפשר שיש מקום להוסיף ולעדכן את גדריה של מדיניות הפטור ולהרחיבה למקרים מתאימים נוספים. סוף דבר: אציע לחבריי כי נדחה את הערעור. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסכום של 10,000 ₪. גילה כנפי-שטייניץ שופטת המשנה לנשיא נעם סולברג: אני מסכים. נעם סולברג משנה לנשיא השופט עופר גרוסקופף: אני מסכים. עופר גרוסקופף שופט לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ג' כנפי-שטייניץ. ניתן היום, ג' אב תשפ"ה (28 יולי 2025). נעם סולברג משנה לנשיא עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת